188

ואע"פ שמאמירת עכן³⁶ "וכזאת וכזאת עשיתי" יודעים (כפרש"י שם) שמעל "גם בחרמים אחרים" — הרי אין יודעים מזה (א) בכמה חרמים מעל³⁷, (ב) ובאיזה חרמים מעל [ועד שי"א שמעל בג' או ה' חרמים³⁸, וגם מצינו שקו"ט ארוכה במפרשים³⁹ מה הם החרמים].

וזוהי העדיפות בפירוש השני על פירוש הראשון — כי ה"(ד') דברים שלקח" מפורשים בפשוטו של מקרא. ולכן מדייק רש"י לפרט את ארבעת הדברים — כי בשטחיות מפורש בקרא²⁰ רק שלשה דברים "אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד" (אדרת, כסף, זהב), ולכן מפרט ומפרש רש"י שהיו כאן "שתי חתיכות כסף של מאתיים שקלים"⁴⁰.

משא"כ ד' המעילות של עכן (שבפירוש הראשון), כנ"ל, שלא מצינו אותן מפורטות בפשוטו של מקרא.

ו. ועוד י"ל, ובהקדם: מובן ופשוט, דזה שזרח לא זכה בבכורה מפני שיצא ממנו עכן, הוא דוקא מפני שמעשיו של עכן (שנרמזו בארבע ידות הכתובות כאן) פגעו בכלל ישראל⁴¹, אין זה ענין של חטא פרטי שלו אלא חטא הנוגע להכלל כולו.

[כי פשוט, דמה שא' מיוצאי חלציו של זרח הנהו רשע (ואפילו רשע גדול ביותר) אין זה טעם שעבור זה יפסיד זרח את בכורתו, וכ"ש וק"ו שהכתוב יספר אודות זה תיכף בלידת זרח].

וזהו הקושי בפירושו הראשון של רש"י (שלכן לא הסתפק רש"י בו בלבד), שלפיו נרמזו כאן (גם) ג' המעילות הראשונות של עכן, שלא פגעו בכלל ישראל⁴² אלא הן חטאיו הפרטיים (ועד שלא נחית הכתוב לספר אודותם) — וא"כ מדוע רמזן הכתוב בלידת זרח כסיבה להפסד הבכורה?

משא"כ לפירוש השני שהרמז ב"ד' הידות" הוא רק בשייכות להמעילה בחרם של יריחו, שפגע בכלל ישראל כמסופר במקומו (בס' יהושע)⁴¹.

ז. מיינה של תורה בפרש"י זה:

איתא בספר הבהיר⁴³, ש"זרח" ו"פרץ" הם שמש ולבנה, וענינם של שמש ולבנה בעבודת ה'⁴⁴ — "שמש" מרמז על עבודת הצדיקים, שעבודתם היא "תמידים כסדרם", בלי שינוי (כמו אור השמש שאין בו שינויים), ולבנה מרמזת על בעלי תשובה (כמו מולד ומילוי הלבנה שבא לאחרי חסרונה).

ולכן מפרץ (שכנגד) לבנה יצאה מל