187

"ארבע ידות כתובות כאן, כנגד ארבע חרמים שמעל עכן שיצא ממנו", כלומר, שענינו של סיפור זה הוא "סימן" הרומז והשייך ל"בן" לאחר כמה דורות; ולכן נדחה זרח ויצא לאחרונה ולא זכה בבכורה³², היות שיצא ממנו³³ עכן שמעל בד' חרמים³⁴.

ד. עפ"ז מתורץ ג"כ הטעם שלא הקדים רש"י כאן "ורבותינו דרשו" (וכיו"ב):

רש"י כותב הקדמה כזו במקום שיש קושי בלשון המקרא, המתיישב רק ע"פ דרש או רמז; אבל בנדו"ד לא בא רש"י להפקיע הכתובים מידי פשוטם (וגם — לא בא לדרוש יתורא דקרא), אלא כוונתו היא לבאר ה"סימן" שבמאורע זה (וכנ"ל, שכן רגיל (גם) ע"פ פשוטו של מקרא, שיש תוכן ורמז במאורע זה, וכמו "וידו אוחזת בעקב עשו" שפרש"י (כנ"ל) "סימן שאין זה מספיק לגמור מלכותו כו'", ולא הקדים שזוהי אגדה או דרשה).

וזהו דיוק לשון רש"י — "ארבע ידות כתובות כאן" (ולא "ארבע פעמים כתיב יד" וכיו"ב) — להדגיש, שאין כוונתו לעצם ההכפלה בלשון הכתוב, כ"א, שבלידה זו כתובות "ארבע ידות" — ד' עניני "יד" שונים ("ידות" ל' רבים) — "ויתן יד", "ותקשור על ידו", "כמשיב ידו", "אשר על ידו השני";

וכיון שכן, מסתבר לומר, שהתוכן וה"סימן" מרמז ג"כ למאורע בעתיד השייך ל"יד", והקשור במספר של ד' — ולכן פרש"י "כנגד ד' חרמים שמעל עכן. . ד' דברים שלקח".

ובזה מובן ג"כ טעם העדיפות בפירושו הראשון של רש"י לגבי הפירוש השני: כיון ש"ארבע ידות כתובות כאן" — ד' ענינים בקשר ל"יד" וכ"א בתוכן שונה ("ויתן", "משיב" כו', כנ"ל) — מסתבר לומר, שגם בה"סימן" אירעו ד' מאורעות שונים; ולכן פירושו הראשון של רש"י הוא "כנגד ד' חרמים שמעל עכן", שהן ארבע פעולות שונות, בד' זמנים שונים; משא"כ לפירוש השני, שהם כנגד "ד' דברים שלקח", אין כאן ד' לקיחות ("ידות") שונות, כ"א ד' פרטים בלקיחה אחת.

ה. אלא שמ"מ לא הסתפק רש"י בפירוש הא' ומביא גם דברי ה"יש אומרים" — "כנגד ד' דברים שלקח" — כי יש יתרון (גם) בפירוש השני.

ויש לומר, שרש"י מרמז זה ע"י השינוי (הנ"ל סעיף ב'), שבפירוש הא' לא פירט החרמים ובפירוש הב' פירט ד' הדברים.

והביאור בזה:

הטעם בפשטות מה שלא פירט רש"י מה הן ד' החרמים הוא — מפני שבפשוטו של מקרא אין הכרע מה הם החרמים שבהם מעל עכן, שהרי בקרא מפורש רק ע"ד המעילה בחרם של יריחו, אבל לא ע"ד שאר המעילות³⁵.