ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לוישבשיחה ב186

186

ג. ויש לומר הביאור בכל זה:

כוונת רש"י בפירוש זה אינה לתרץ יתור בלשון הכתוב, אלא לבאר ענין כללי בסיפור זה: גם בלימוד ע"ד הפשט מובן, שבסיפורי התורה בכלל²², ושל האבות והשבטים בפרט, בא הכתוב ללמדנו ולהשמיענו תוכן מסויים — אם ענין הנוגע לידיעת חייהם הם, או שזהו בגדר "מעשה אבות סימן לבנים", ענין המרמז על מאורעות של בניהם אחריהם

— וכפי שמצינו כמ"פ בפרש"י בפרשיות הקודמות²³ (שמפרש כמה מאורעות של האבות איך שהם רומזים על דברים העתידים לבא בחיי בניהם), ובמיוחד במאורע כעין זה לעיל — בלידת יעקב ועשו: "ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו"²⁴, שפרש"י שם²⁵ תוכן ענין זה ובפרטיות: "בדין הי' אוחז בו לעכבו, יעקב נוצר מטיפה ראשונה כו' ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה ויפטור את רחמה ויטול את הבכורה מן הדין", וכן פרש"י הטעם שהי' אוחז "בעקב עשו" — "סימן שאין זה מספיק לגמור מלכותו עד שזה עומד ונוטלה הימנו" —

וא"כ צריך להבין בנדו"ד — מהו תוכנו של סיפור זה ע"ד לידת פרץ וזרח, שאותו בא הכתוב ללמדנו, שתחילה "הוציא האחד ידו לחוץ ולאחר שקשרה על ידו השני החזירה" ויצא אחיו, ואחר יצא זה "אשר על ידו השני", ומהו הטעם שזרח יצא לאחרונה אף שהוציא ידו תחילה?

[ואין לומר שגם כאן עיכב פרץ את זרח²⁶ כדי שיצא הוא ראשון והוא יהי' הבכור²⁷ — דביעקב ועשו, הרי כיון שעשו הי' רשע, מובן הטעם שיעקב לא רצה שעשו יצא ראשון²⁸ (וכן לאידך — עשו, להיותו רשע, לא הניח ליעקב לצאת ראשון); אבל בנדו"ד, הרי כבר פרש"י — הן בפ' תולדות²⁹ והן כאן בפרשתנו³⁰ — ש"שניהם צדיקים", ומדוע יצא פרץ לפני זרח שהוציא את ידו תחלה?].

ודבר זה מסביר רש"י בפירושו³¹:

הערות

22. ראה רש"י בראשית א, א ובמפרשי רש"י שם. לקו"ש ח"ה (ע' 3 ואילך).
23. ראה לדוגמא: רש"י לך יב, ו. שם, ח. שם יד, יד. ועוד (ובכולם לא הקדים רש"י "ורבותנו דרשו").
24. תולדות כה, כו.
25. והקדמת רש"י שם "שמעתי מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו" — הוא מפני שתוכן הפירוש (שיעקב נוצר מטיפה ראשונה כו') הו"ע של אגדה, אבל כללות הענין, שיש בסיפור זה תוכן ומשמעות, הוא (גם) לפי "פשוטו".
26. ראה פרש"י כאן (בטעם קריאת שם "פרץ") "פרצת — חזקת עליך חוזק".
27. היינו בכור לאמו. ולהעיר מפענח רזא ומושב זקנים כאן.
28. כי בפשטות, אם עשו הי' ראוי לבכורה אין מקום שיעקב ישתדל לעכב עליו מלצאת ראשון (היפך הטבע ד"הנכנסת אחרונה תצא ראשונה" — רש"י שם); אלא שאם יעקב לא הי' "ראשון ליצירה" לא הי' מקום לעכב כו' כי אין אחיזתו "בדין". ואכ"מ.
29. כה, כד.
30. לח, כז.
31. ומה שכתב רש"י זה כאן דוקא, ולא בתחילת הענין (בפעם הא' שנאמר "יד") — כי הקושיא היא לאחרי הפעם הא', ובתקפה בפעם הד' שנאמר "יד". אלא שעצ"ע מדוע העתיק בהד"ה גם התיבות "אשר על (ידו) השני". וי"ל, שבזה מרמז רש"י, שע"פ פירושו מתורץ בפשטות (ובאופן מרווח) היתור של ד' תיבות אלו (אבל אינו, כי ביאור טעם קריאת שם "זרח" — ה"ז מפורש בקרא. וראה תרגומים עה"פ).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.