185

(א) בתיבות אלו — "אשר על ידו השני" — בא הכתוב להדגיש את הטעם לקריאת שם "זרח" (שנאמר בכתוב תיכף לאח"ז), וכפרש"י "ויקרא שמו זרח — ע"ש זריחת מראית השני"¹⁰.

(ב) ועיקר: מצינו כמ"פ שהכתוב מכפיל ענין (אף שיש בזה יתור של תיבות אחדות) — לשם תוספת הבהרה או אפילו רק ליופי הלשון.

ולדוגמא — בפ' בראשית¹¹: "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו גו' וישבות ביום השביעי גו' ויברך אלקים את יום השביעי גו'" — ג' פעמים "ביום השביעי", ולא פי' שם רש"י טעם הכפלה זו¹² (שהי' אפשר לכתוב "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו גו' וישבות בו מכל מלאכתו גו' ויברך אותו אלקים ויקדש גו'" — ולא הי' ספק שהמדובר "ביום השביעי")!

ועכצ"ל, שאין ביתור עד"ז קושי ע"ד הפשט — שלכן לא מצינו בנדו"ד בפרשתנו, שפשטני המקרא יעמדו על כך ש"ארבע ידות כתובות כאן", אף שי"ל שסמכו על פרש"י — והדרא קושיא לדוכתא.

ב. גם יש להבין כמה דיוקים בפירוש רש"י זה — ומהם:

א) מהו דיוק הל' "ארבע ידות כתובות כאן" (כאילו שהן ארבע ידות שונות)? והרי כוונת רש"י היא לד' פעמים "יד" — וא"כ הול"ל "נכתב יד ד"פ"¹³, או "ד' פעמים יד כתיב כאן"¹⁴ וכיו"ב¹⁵? ובפרט ש"ארבע הידות" הוא ל' הכתוב בפי' שונה — חלקים¹⁶.

ב) מדוע הוזקק רש"י לשני פירושים¹⁷? — וכמשנ"ת כמ"פ, דכאשר רש"י מביא שני פירושים, הרי זה משום שבכל אחד מהם יש קושי שאין בהשני, אלא שהפירוש הראשון הוא קרוב יותר לפשט ולכן מביאו ראשונה.

ג) בפירוש הא' לא פירט רש"י אילו הם ד' החרמים שמעל עכן, ואילו בפירוש השני מפרט רש"י ד' הדברים שלקח — "אדרת שנער ושתי חתיכות כסף. . ולשון זהב"!

וביותר תמוה: בבראשית רבה¹⁸ — בפשטות, מקורו של פירוש רש"י זה — הוא באופן הפוך: בפירוש הא' מפורטים החרמים שמעל עכן — "ואלו הן ד', חרמו של עמלק וחרמו של סיחון ועוג וחרמו של יריחו וחרמו של כנענים (נ"א מדין¹⁹)", ואילו בפירוש השני שם נאמר רק "כנגד ד' דברים. . הה"ד²⁰ ואראה בשלל אדרת שנער אחת טובה וגו'" (מבלי להעתיק המשך הכתוב שבו נפרטו שאר הדברים²¹)!