181

וע"ד שהוא בפשטות: בקשתו של יעקב לישב בשלוה היתה שישב "בארץ מגורי אביו" בלי בלבולים וכו', כדי שיוכל לעבוד את ה' במנוחה, ביחד עם בניו ויוצאי חלציו כו' הולכי וממשיכי בדרכו היא הדרך "אשר יצווה את בניו גו' ושמרו דרך הוי'"³⁸ — שזהו המקום והאופן הטבעי להגיע ולקבל שלוה כזו;

אבל הקב"ה נתן לו שלוה שהיא למעלה מהטבע — "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה": ע"פ טבע, עצם המצאו "בארץ לא להם"³⁹ הוא בלבול למנוחת ושלות הנפש, ומה גם בארץ מצרים, ערות הארץ, שהיא בלבול גדול ביותר לשלוה אמתית. ומכל מקום, סיבב הקב"ה שישב יעקב במיטב הארץ⁴⁰, שימצא הן שלוה גשמית והן שלוה רוחנית⁴¹, באופן היותר נעלה (בלי כל דאגה משכן רע — מקולקלין שבאומות⁴², שאוי לרשע ואוי לשכנו⁴³ וכו').

וכשם שהוא בגשמיות ובפשטות, ששלות יעקב בארץ מצרים היתה למעלה מן הטבע — כן הוא ברוחניות הענינים, שה"שלוה" בארץ מצרים היתה קשורה עם "הנאה" מזיו השכינה בדומה ל"נהנין מזיו השכינה"⁴⁴ שבעולם הבא, שהיא הנאה שלמעלה מגדר הנבראים, ובלשון הרמב"ם⁴⁵ — "אין כח באדם להשיגה על בורי' ואין יודע גדלה ויפי' ועצמה אלא הקב"ה לבדו. . עין⁴⁶ לא ראתה אלקים זולתך כו'".

ח. ובזה יבואר הטעם שבשביל השלוה הוצרך להיות "קפץ עליו רוגזו של יוסף" — כי לשלוה זו (שלמעלה מגדר הנבראים) לא הי' אפשר להגיע בכח עצמו ועבודתו, אלא ע"י ענין מיוחד שיעלה ויגבי' אותו למעלה ממדידותיו והגבלותיו (כדי שיוכל לקבל שלוה זו).

ובשביל זה לא הי' די בעבודתו ועילויו ע"י צרת לבן ועשו וכו', אלא "קפץ עליו רוגזו של יוסף" — כי "רוגזו של יוסף" אינו רק ענין שצרתו מרובה יותר, בכמות ובאיכות, אלא שהוא מסוג אחר, ולכן גם העילוי שבא על ידו הוא נעלה יותר באי"ע.

וההסברה בזה:

צרת לבן וצרת עשו היו בתוכנם מלחמת ועבודת יעקב עם צד הלעו"ז. בתחילה עם לבן הארמי, "עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים"⁴⁷, ועד"ז בצרת עשו, המורה על מלחמת הקדושה נגד כחות הרע, כידוע בענין מלחמתו של יעקב עם שרו של עשו, "ויאבק איש עמו עד עלות השחר"⁴⁸ — שמלחמה זו ה"ז מעבודת ותפקיד האדם עלי ארץ, לבטל הרע שבעולם, לתקן עולם במלכות שד"י, באופן שגם ביכולתו של האדם (נברא)