ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לוישבשיחה א180

180

ומכיון שכן — טעמא בעי: מדוע באמת הוצרך עוד ל"רוגזו של יוסף" כדי שיוכל לזכות לענין השלוה?

ויש לומר נקודת הביאור בזה:

"שלוה" זו שאותה ביקש יעקב אינה אותה השלוה שניתנה לו ע"י ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף". כי כנ"ל, בקשתו של יעקב לישב בשלוה הי' (לא בתור קיבול שכר, מכיון ש"היום לעשותם" כתיב, אלא) רק שיוכל לעבוד את ה' מתוך מנוחה, ולשלוה כזו כבר אז הי' ראוי ע"י עבודתו הקודמת.

ויתירה מזו: לפי חשבון השנים³³ שהי' יעקב בארץ כנען נמצא, שעד ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף" (בהיות יוסף בן שבע עשרה שנה) היו ליעקב תשע שנים של שנות שלוה בארץ מגורי אביו³⁴. וי"ל שהיא היא השלוה שביקש יעקב³⁵.

אבל, הקב"ה רצה שיעקב יזכה לשלוה בשלימותה, "עולמך תראה בחייך"³⁶, שגם בעוה"ז יזכה למצב של עוה"ב. ושלוה זו ניתנה ליעקב רק לאח"ז, כאשר "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" (שבא ע"י "רוגזו של יוסף").

[וי"ל שפרט זה נרמז גם במנהג ישראל ששם הפרשה הוא "וישב" (סתם), ולא "וישב יעקב": תוכן הפרשה הוא אמנם ענין של התיישבות ("וישב") ושלוה, כי "רוגזו של יוסף" הוא שהביא לשלוותו של יעקב אבל בארץ מצרים; אין זו השלווה שיעקב השתוקק לה וביקש עלי' ("וישב יעקב"), שכן מבוקשו הי' לישב בשלוה בארץ מגורי אביו, ואילו זה ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף" גרם והביא "וישב" סתם — שלוה סתם, שהיא חיי עוה"ב, שזכה לה כאשר "ויחי יעקב בארץ מצרים" דוקא].

ז. ביאור הענין:

ההבדל בין שני אופני השלוה הנ"ל הוא: השלוה שביקש יעקב היא שלוה שבגדר הנבראים, שלוה כזו שבכחם של בנ"א להגיע אלי', ובמילא — לבקש אותה³⁷; ואילו הקב"ה נתן ליעקב שלוה כזו שאינה בגדר הנבראים ואין בכח הנברא להגיע אלי' בכח עצמו.

הערות

33. ראה רש"י (ורש"י ישן) ס"פ תולדות. רש"י ויצא ל, כה; וישלח לג, יז; פרשתנו לז, לד.
34. ראה פרקי דר"א פל"ח. ב"ר פפ"ד, ה (בסופו).
35. ע"פ המבואר בפנים בטלה התמי' במחז"ל זה "בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף" — שלפי המפרשים הכוונה שהקב"ה לא הסכים לבקשתו של יעקב לישב בשלוה ולכן "קפץ עליו רוגזו של יוסף" — והרי היו לו תשע שנות שלוה בארץ כנען עד ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף", כנ"ל? — כי[ednref_41_*] המטרה ד"קפץ עליו רוגזו של יוסף" לא היתה לשלול מיעקב השלוה בארץ מגורי אביו (שביקש), כ"א להגביהו לשלוה נעלית יותר. וכדי להדגיש זה, נתן לו הקב"ה כמה שנות שלוה בארץ מגורי אביו עד שהביא עליו "רוגזו של יוסף". [ומובן ששתי השלוות צ"ל מן הקל אל הכבד; וי"ל גם — בתחילה שלוה בדוגמת ימוה"מ, ואח"כ — שלות עוה"ב].
36. ל' רז"ל — ברכות יז, א. וראה ב"ב (יז, רע"א) שהאבות הטעימן מעין עוה"ב.
37. כי אין מתריעין על מעשה ניסים (ירושלמי תענית פ"ג ה"ב. וראה ברכות ס, א). [edn_41_*] ע"פ מ"ש ברש"י ישן ריש פרשתנו "יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה תמה ואמר מי יכול לכבוש את כולן. . יוסף" (וראה גם רש"י ויצא ל, כה) — י"ל (ע"ד הרמז עכ"פ) שטענת הקב"ה היא, שיעקב הי' צריך לעסוק בכיבוש אלופי עשו ולא "לישב בשלוה". אלא שכ"ז שיוסף ("שטנו של עשו" — פרש"י ויצא שם) הי' קטן בשנים אינו בידו, אבל כשגדל ונעשה בן י"ז שנה "קפץ עליו כו'" (ועפ"ז יומתק הא ששלילת שלוותו של יעקב היא ע"י "רוגזו של יוסף" דוקא, מדה כנגד מדה, שלא עסק בכיבוש אלופי עשו ע"י יוסף).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.