164
הרי תמוה ביותר, איך מתאים לומר שנמחלו עונותיו של עשו — והלא לא עשה תשובה אלא "הוסיף רשעה כו'"?
לכאורה י"ל שמהאי טעמא נרמז זה בשם אשתו — "מחלת" (ולא בשמו של עשו) — כי בנדו"ד נמחלו עונותי' של מחלת אשת עשו, כי רק היא עשתה תשובה בעת הנישואין41.
אבל עדיין יש להבין מאי טעמא מרמז הכתוב דבר זה בנשואי עשו דוקא?
יש מפרשים42, ד"ממה שנמצא לימוד זה בהך קרא למדנו דאע"ג דכבר יש לו אשה ובנים דהשתא תו ליכא מצות פו"ר אפ"ה מוחלין לו דהא הכא גבי עשו כשלקח אשה זו כבר הו"ל תרתי נשי ובנים נמי".
אמנם לכאורה אין זה ביאור מספיק — כי אף שלא מצינו לפנ"ז מפורש בתורה ענין של נשואי אשה לאחר שכבר היו לו להנושא אשה ובנים43 (וגם בנשואי יעקב, שנשא ד' נשים, אין מקום ללימוד זה, כי מעיקרא לא היו לו עוונות44) — הרי מובן הוא דכיון שכל עניני התורה הם בתכלית הדיוק, צריך לומר, שדבר זה מתאים להשמיענו (לראשונה) דוקא בנשואי עשו.
ד. וי"ל הביאור בזה:
כמה טעמים נאמרו45 ע"ז ש"נהגו46 שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן": א) "דהוי47 סליחה דידהו שנמחלין עוונותיהן ויום כפור דידהו"48; ב) "שמא ישתכרו ולא יהי' דעתן מיושבת עליהן בשעת הקידושין"49; ג) "מפני שמצוה חביבה עליהם (לכן נוהגין) כדרך שעושין חסידים הראשונים שהיו מתענין על מצוה החביבה, כגון לולב ושאר דברים"50.
הערות
- 41. כהגירסא "שנמחלו עונותי'". — ולהגירסא ברש"י "נמחלו עונותיו" — צריך לומר, שמחילת עונותי' של מחלת (מפני תשובה שלה) נמשכה גם על עשו (ואולי זוהי הכוונה בגי' מד"ש באבער הנ"ל (שוה"ג להערה 4) "שמחלה לו כו'", היינו שבאה בסיבתה. ודוחק). ועצ"ע.
- 42. משכיל לדוד לפרש"י פרשתנו עה"פ. ועד"ז במלאכת הקודש עה"פ.
- 43. וצ"ע אם זה שייך כשנושא פלגש בנוסף על אשתו, כמו בס"פ וירא.
- 44. וכן בנוגע לזה ש"ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה" (ח"ש כה, א), אחרי שכבר הי' לו בן יצחק (ולדיעה אחת (ב"ב טז, ב) היתה לו גם בת, היינו קיום מצות פו"ר גם לדעת ב"ה (יבמות סא, ב)) — דהרי לא היו לו עוונות (רש"י ח"ש שם, ז). ונוסף ע"ז — הרי אז לא היתה לו אשה בכלל, דשרה כבר מתה.
- 45. בכל הבא לקמן ראה נ"כ השו"ע שבהערה הבאה. שדי חמד אסיפת דינים מערכת חתן וכלה ס"ד. אנציקלופדי' תלמודית ערך חתן (ע' שכ ואילך). וש"נ.
- 46. ל' הרמ"א שו"ע אה"ע סס"א ס"א.
- 47. שו"ת מהר"ם מינץ סי' קט (ד"ה וראיתי רבותי), הובא בב"ש אה"ע שם סק"ו. באר היטב שם סק"ה. מג"א או"ח ר"ס תקעג (והשמיטו הא דכ' "וי"כ דידהו"). וראה מושב זקנים עה"ת ס"פ תולדות (נעתק לקמן הערה 65). ובשו"ת מהר"י ברונא "אמרתי בינקותי. . משום דאמרינן. . דמלך נידון בכל יום וחתן דומה למלך והואיל ויומא דדינא הוא לגבי' בעי מתענה כמו ביום כפור", אבל ממשיך "ומהאי טעמא יש בני אדם דמתענים בר"ה לפי שיום דין הוא". וראה הערה הבאה.
- 48. בשו"ת מהר"ם מינץ שם ממשיך "כדדרשינן על הא דכתיב ויקח את מחלת כו'". ובשו"ת מהר"י ברונא שם הביא כטעם בפ"ע "ועוד שמעתי לפי דאמרי' בגמ' המתעלה עוונותיו נמחלין וכיון דעולה לגדולה אולי יגרום החטא ויתבטל ומקבל עלי' תשובה וצערא בעלמא עד דסיים חופתו והדר אכיל".
- 49. שו"ת מהר"מ מינץ שם, הובא בב"ש ובאר היטב אה"ע שם. מג"א שם. וראה שו"ת מהר"י ברונא שם בתחלתו.
- 50. רוקח סי' שנג.
מצוטט ב־2 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ה' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תשי"ד. לקו"ש ח"ל ע' 164
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ קורח, ג' תמוז, ה'תשח"י. לקו"ש ח"ל ע' 164
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.