160
אבל עפ"ז אינו מובן סיום הכתוב "ושבית שביו" — כיון שזהו "שבי" — נכס שלך, מדוע נאמר "ושבית"? הרי היציאה מרשות האויב אינה ענין של שבי' ("ושבית"), אלא להיפך, השבה למקומו האמיתי, בגבול הקדושה, והול"ל "והשבות שביו".
אלא שהם הם שני ההפכים הנ"ל בנוגע למציאות הלעו"ז ("אויביך"): מצד אחד, הרי אין להם שום מציאות מצד עצמם, אלא מה שלוקחים ב"שבי" מגבול הקדושה; וביחד עם זה ניתן להם תוקף ע"פ תורה, כי לולא זאת לא תתכן מציאות של עבודת ישראל [שאם לא יהי' להם תוקף ע"פ תורה, וכל התנגדותם לקדושה לא תהי' אלא דמיון בעלמא, אין כאן חידוש בזה שהאדם מנצח את האויב]. וזהו מ"ש "ושבית שביו", דאע"פ שהמדובר ב"שביו", דבר שאין לו מציאות מצד עצמו אלא מחמת הקדושה, מ"מ צ"ל (מצד ישראל) פעולה של "ושבית", כאלו הם בבעלותם של האויב, כי רק עי"ז מודגש חידושם של ישראל, בזה שמנצחים וכובשים האויב תחת רשות הקדושה.
וזהו כל מציאותם של אויביך, לא שיש להם מציאות באמת ח"ו, אלא אך ורק כדי שבנ"י יטלו את שלהם ("ושבית שביו"), ע"ד דברי רש"י39 בנוגע לא"י, "כל הארץ של הקב"ה היא, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו", היינו, שהנתינה להם היא מלכתחילה רק כדי ליטלה מהם וליתנה לישראל40.
(משיחת ש"פ שופטים תשמ"ח)
הערות
- 39. בראשית א, א.
- 40. ראה לקו"ש ח"ה (ע' 119), שי"ל שכוונת רש"י היא, שהקב"ה רצה שבנ"י יעשו ויהפכו את ארץ הגוים לארץ ישראל, ונמצא שהרצון (הראשון) ליתנה להם הי' כדי ליטלה מהם וליתנה לנו (ע"י כיבוש בנ"י).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.