159

אסורים וטמאים כו' באמת (ע"פ תורה)³⁴?

ואחד הביאורים בזה — שזה שיש לדברים האסורים תוקף ומציאות ע"פ תורה, הוא רק כדי שתהי' עבודת ישראל, להתגבר עליהם ולדחותם כו', ובלשון הרמב"ם (הנ"ל) — "הסירו את אלקי הנכר גו'". כלומר: החפצא של האיסור מצד עצמו אין בו שום אמת (ואינו אלא מחמת ההסתר המכסה על האמת), וה"אמת" שיש במציאות האיסור היא אך ורק מצד זה שניתן לה מציאות ותוקף (ע"פ תורה) כדי שתהי' עבודת ישראל, ד"למעשה ידיך תכסוף" (כנ"ל), שידחו את הדברים האסורים ויתגברו עליהם, כנ"ל.

ז. ומכאן למדנו התחזקות גדולה בעבודת האדם עלי אדמות. דלפעמים יוכל האדם לבוא לרגש של חלישות בעבודתו בראותו את כל המניעות והעיכובים בעולם על דברים שבקדושה, ושכדי להתגבר עליהם צריך מלחמה עצומה כו', ומאין יהי' לו התוקף לנצח מלחמה זו?

וע"ז באה ההוראה, שכל המציאות של המנגד אינה אלא מחמת ההסתר המכסה על האמת ש"אין עוד מלבדו" ואין לשום דבר בעולם מציאות בלעדו ית', ולכן, אם יתדבק האדם בהשם עד שתתגלה בו אחדותו ית' האמיתית, הרי בדרך ממילא תתבטל מציאות המנגד, כמו חושך הנדחה בפני אור, כי באמת אין לה שום מציאות כלל, כנ"ל.

וכמבואר³⁵ גם כן בפירוש הכתוב³⁶ "כי תצא למלחמה על אויביך", שזהו רמז על מלחמת היצר (שנקרא "אויבו" של האדם) — ובכללות יותר קאי על המלחמה נגד כל אויבי ה' — שעל האדם לידע (תיכף ביציאתו למלחמה), שבעצם הרי הוא "על (ולמעלה מ)אויביך", כי רק ישראל הדבוקים בהשם יש להם מציאות אמיתית³⁷, משא"כ "אויביך" שהם מנגדים לקדושה, אין להם תוקף ומציאות אמיתית.

וא"כ למה עשה ה' ככה שתהי' מציאות של "אויביך", שלעינים נראה שיש להם תוקף ויכולת לנגד לקדושה? הנה ע"ז התירוץ בראשית הכתוב, "כי תצא למלחמה", שכל הכוונה היא רק כדי שבנ"י יצאו למלחמה ויוציאו ויגלו בפועל את הכוחות שלהם בביטול אויבי ה'.

ובזה מבוארת הסתירה שבסיום הכתוב — "(כי תצא למלחמה גו') ושבית שביו":

הפירוש ב"שביו" הוא, שלוקחים מהאויב הדברים שהיו בשבי' אצלו, ובעניננו³⁸, שהלעו"ז (אויביך) אין לה תוקף ומציאות מצד עצמה ח"ו, כי אם מה שנפל אצלה בשבי' מגבול הקדושה.