142

י"ב שבטים"⁹ (ועד אז עסק בתורה¹⁰, ובאופן ש"לא שכב בלילה"¹¹), וזו היתה כוונתו באמרו ללבן "הבה את אשתי גו'"¹², שרק "להוליד תולדות אמר כך"¹³.

אבל עפ"ז אינו גלאַטיק לאידך גיסא: מה מחדש רש"י בפירושו זה? הרי ההבדל התוכני שבין שני אופני הקדימה אין הוא מבאר בפירושו כאן אלא סומך על המובן ממה שפירש כבר לפנ"ז; ובנוגע לעצם השינוי בקדימה אין צורך בהערת רש"י, כי הוא דבר המפורש בהכתוב עצמו (שביעקב נאמר "בניו" קודם ל"נשיו" ובעשו נאמר להיפך).

ג. עוד צריך להבין (כמו שהאריכו במפרשים¹⁴): גם ביעקב נאמר¹⁵ "ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו", הרי מפורש שגם יעקב הקדים נשיו לילדיו, ורש"י אינו מעיר ע"ז כלום!

עד"ז מצינו לעיל¹⁶ שכשאמר יעקב ללבן "שלחני ואלכה גו'" הקדים נשיו לילדיו — "תנה את נשי ואת ילדי"¹⁶; וכן לקמן גבי משה נאמר¹⁷ "ויקח משה את אשתו ואת בניו".

ואף שבמפרשים¹⁴ האריכו בטעמי החילוקים שבין כתובים אלו להנאמר בכתוב זה — מ"מ, עדיין אינו מובן: לאחרי שרש"י כותב באופן סתמי שיעקב "הקדים זכרים לנקבות", דהיינו שזוהי ההנהגה המתאימה לאיש צדיק — איך יתכן שרש"י יסתום בכל מקומות הללו ולא יפרש במה שונים הם להיות יוצאים מן הכלל שכלל רש"י שיעקב "הקדים זכרים לנקבות"?

[וכמדובר כמ"פ, שזה גופא שמצינו שקו"ט ארוכה במפרשי רש"י, זה מתרץ בכה וזה בכה כו', מכריח לומר שישנה הסברה פשוטה ביותר השוללת מעיקרא כל אריכות השקו"ט; שהרי לא מסתבר לומר שרש"י סותם וסומך שהבן חמש למקרא יעמוד על תירוצי המפרשים — כאשר במפרשים עצמם יש שקו"ט דזה בונה וזה סותר].

ד. ויש לומר, שרש"י מתרץ כל זה בדיוק לשונו "הקדים זכרים לנקבות ועשו הקדים נקבות לזכרים" — דלכאורה אינו מובן, מדוע לא נקט רש"י לישנא דקרא: "בניו. . נשיו", "נשיו. . בניו"?

אלא שכוונתו בזה להדגיש, דזה שיעקב הקדים לקיחת בניו הוא לא משום שבתור בניו (זרעו) החשיבם יותר מנשיו

— שהרי אדרבה: הסדר הרגיל והמתאים הוא — שאדם מקדים אשתו לילדיו, הן מפני שאשתו ה"ה אמם, ובאה לפני בניו (ומפני כבוד אשתו¹⁸), והן¹⁹ —