134

שיחה ב

א. בטעם קריאת שם "זבולון" נאמר¹ "ותאמר לאה גו' הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבולון", ופרש"י "לשון בית זבול². . בית מדור, מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי שיש לי בנים כנגד כל נשיו".

והנה אף ששם "זבולון" ("לשון בית זבול") בפשטות מורה על ענין הנפעל בלאה, "יזבלני אישי" — מ"מ, ע"פ הידוע שהשם שנקרא בו אדם שייך לנפשו ומהותו

[כמבואר בספרים³ ששמות בני אדם "אינם⁴ דרך מקרה או רצון האב ואם לקרותו כך", אלא "הקב"ה⁴ הוא הנותן שכל חכמה ודעת בלב אביו ואמו לקרותו בשם שהוא משורש נשמתו של הבן"; ועאכו"כ השמות שניתנו על ידי האמהות שנביאות היו⁵, שודאי הכירו (בנבואתן ורוח קדשן) מהות נשמות בניהן ובהתאם לזה קראו להם שמות],

נ"ל שהתוכן דשם "זבולון" שייך למהותו של זבולון עצמו, שהרי הוא הנקרא בשם זה. ואין זה סתירה למש"נ "הפעם יזבלני אישי" (דקאי על לאה) — כי י"ל דהא בהא תליא⁶: זה גופא שבלידת זבולון צ"ל "עיקר דירתו" של יעקב באהל לאה, אינו רק מפני שבו נשלם מספר "ששה בנים", אלא זה שייך גם לענינו ומעלתו של זבולון (שנתוסף אז ב"אהל לאה").

ולפי זה מקום לתמוה: ענינו של יעקב הוא — לימוד התורה, כמש"נ⁷ "ויעקב איש תם יושב אהלים", "אהלו של שם ואהלו של עבר"⁸, ואילו ענינו של זבולון הוא (כברכת יעקב לזבולון⁹) "זבולון לחוף ימים ישכון גו'", "שהי' זבולון עוסק בפרקמטיא"¹⁰ — וא"כ, כיצד אפשר לומר, שדוקא ענינו של "זבולון" הוא הקובע "עיקר דירתו" של יעקב?

ב. לכאורה הי' אפשר לבאר זה ע"פ מחז"ל¹¹ עה"פ¹² "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך" — "זבולון¹³ ויששכר עשו שותפות, זבולון. . יוצא לפרקמטיא