132

ויעודים גשמיים שהקב"ה משפיע בעולם הזה, ה"ה דברים שבגדר עולם ומנהגו של עולם, ואפילו שלימות הטובות והמעלות שתהי' בעולם הזה לימות המשיח, הרי כ' הרמב"ם⁴⁶ שלא יבוטל דבר ממנהגו של עולם.

אבל שכר שמירת שבת, להתענג על ה', שהוא שכר הצפון לעולם הבא, אינו דבר בסוג גדר העולם, כפי שהאריך הרמב"ם בהל' תשובה⁴⁷ ("אותה הטובה גדולה עד מאד. . עד אין חקר ואין לה ערך ודמיון. . אין כח באדם להשיגה על בורי' כו', ושכל הטובות שמתנבאים בהם הנביאים לישראל אינן אלא לדברים שבגוף שנהנין בהן ישראל כו' אבל טובת חיי העוה"ב אין לה ערך ודמיון ולא דמוה הנביאים כו'"), ולכן מוסיף ומדגיש בזה "כי פי ה' דבר", דדבר זה שלא השיגוהו "ולא דמוה הנביאים", ניתן לשומר שבת כהלכתה ומכבדה ומענגה כפי כחו.

ז. ומזה הוראה לכאו"א מישראל, בלשון הרמב"ם⁴⁷ "לתקן הדעות וליישר כל המעשים" — ע"ד הוספה והתחזקות בלימוד פנימיות התורה, שענינה "דע את אלקי אביך"⁴⁸, שעי"ז דוקא בא לדביקות בבורא ולהתענג על ה', וכמ"ש הרמב"ם בסוף הלכות תשובה "לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ובתבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג",

ובפרט בעבודת התפלה, כדאיתא בשו"ע⁴⁹ בנוגע לחסידים הראשונים שהיו שוהין⁵⁰ שעה אחת שלימה בכל תפלה משלש התפלות, ש"לא היו חוששין לביטול תורה אף שת"ת כנגד כולם מפני שהיו מקשרים דעתם לאדון הכל ב"ה ביראה ואהבה עזה ודביקות אמיתית עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ומצות הדביקות האמיתית ביראה ואהבה היא גדולה ממצות ת"ת וקודמת אלי'".

ובאמת ה"ז שייך לגוף ענין השבת, וכמובא במגיד משנה כאן⁵¹ "וטעם השבת לפי שהוא מורה על החדוש וכופר בחדוש כופר בכל התורה כולה ולפיכך צריך להאמין ולקבוע בנפשו אמונת החדוש ולשמור השבת שהוא אות נאמן עליו".

והרי פרטי אמונת החידוש ועומקה באים על ידי לימוד והתבוננות בפנימיות התורה, שבה מבוארים הדברים בהרחבת הביאור ולכל פרטי'.

וקביעותה היא על ידי עבודת התפלה, וכמפורש ברמ"א⁵² "ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם ויסיר כל תענוגי האדם מלבו", ודוקא עי"ז יכול לבוא בתפלה לדביקות בבורא,

וידוע⁵³ שהתפלה היא (ע"ד) בחי' שבת,

ועי"ז שבנ"י שומרים את השבת כהלכתה הן בפנימיות והן בחיצוניות השבת⁵⁴, הרי מיד הן נגאלין⁵⁵, ואז יתגלה