127

אוכל פירותיהן כו'" הוא משום דתנא ושייר).

ולכאורה י"ל שזהו מקור דברי הרמב"ם כאן¹⁹, וכוונתו, ששבת הוי בכלל מצות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה. ולפ"ז, הפירוש בדברי הרמב"ם "מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא שנאמר כו'" הוא, שבפסוק "אז תתענג גו'" נכללים שני הענינים, השכר בעולם הזה והשכר הצפון לעולם הבא: "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ" — "שכרו בעוה"ז"; "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" — "השכר הצפון לעולם הבא"²⁰.

אבל קשה לומר שזוהי כוונת הרמב"ם כאן — כי [מלבד זאת שאינו מיושב (היטב) מה שהוצרך להוסיף "יתר על השכר הצפון לעולם הבא", דפשיטא שעיקר השכר הוא בעוה"ב, כמבואר בארוכה בהלכות תשובה¹⁵, והחידוש הוא רק שישנו שכר פירותיהן גם בעוה"ז, וא"כ הול"ל "שכרו בעולם הזה" (ואנא ידענא שזהו "יתר על השכר הצפון לעולם הבא") — הרי]:

א) את"ל שכוונת הרמב"ם היא לדברי המדרש הנ"ל, הרי העיקר חסר מן הספר, דהו"ל להרמב"ם להדגיש את החילוק דשני סוגי השכר, שהשכר בעולם הזה הוא (רק) בגדר "אכילת פירות" ואילו השכר בעוה"ב הוא ה"קרן" (שזהו חילוק עיקרי ויסודי); אבל הרמב"ם כתב רק באופן סתמי "מפורש. . שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא", שאין במשמעות לשון זו שיש הפרש ביניהם במהות השכר.

ב) ועיקר: בפירוש המשניות להרמב"ם²¹ מבואר הטעם שבמשנת "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז כו'" נקט התנא דוגמאות ד"כבוד אב ואם וגמילות חסדים כו'", כי רק ב"חלק השני במצות התלויות בתועלת בני אדם" אומרים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז (כיון שעל ידן "ימצא טובה בעוה"ז"), והרי שמירת שבת אינה בכללן (וכמפורש ברמב"ם שם, ששבת היא מ"חלק האחד במצות. . שיש בינו ובין הקב"ה"). ודוחק לומר שהרמב"ם נקט כאן להלכה כדברי המדרש (שגם בשבת אדם אוכל פירותיהן בעוה"ז) נגד משנה מפורשת²².

ג. ויש לומר הביאור בזה:

בדיוק לשונו "שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא" בא הרמב"ם להשמיענו, שיש חידוש עיקרי בשכרה של מצות שבת, שלא מצינו דוגמתו בשכרן של כל מצוות התורה.

דהנה בענין שכר מצוות ביאר ה