123

עבודתו היא באופן שאינו מחשיב עצמו למציאות בפ"ע, וכל מעשיו הם מעשיו של הקב"ה, ושכינה שורה בשלימותה במעשה ידיו. וע"ד דאיתא בגמ'⁶⁸ "גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ כו' במעשה ידיהם של צדיקים כתיב⁶⁹ מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך", ופרש"י⁷⁰ "מקדש מעשה ידי צדיקים הוא" — ומ"מ הובא ע"ז הכתוב "מקדש אדני כוננו ידיך", ומבואר בשטה מקובצת⁷⁰ שאי"ז סתירה, כי "מעשה צדיקים קרי מעשיו של הקב"ה"⁷¹. די"ל הביאור בזה, שצדיק אינו מציאות בפ"ע ולכן מעשה ידיו של הצדיק הם הם מעשי ידיו של הקב"ה⁷².

ויש לומר, שענין זה (שמעשה ידיו של האדם (צדיק) נחשבת מעשה ידיו של הקב"ה) הוא בעיקר כאשר עבודת האדם היא כעבודת עבד, שע"פ תורה (תורת אמת) אינו מציאות בפני עצמו, וכל שקנה עבד קנה רבו⁷³, עד שכל עבודת העבד נקראת על שם האדון; וכן עבודת העבד — צד השווה בה בכל זמן ובכל מקום (שמזה מוכח שזהו מקורה וכו') היא קבלת עול, לא מפני השגתו במעלת האדון ובתועלת העבודה, או מפני ההרגש בלב אל העבודה, אלא מפני שקיבל עליו עול האדון, ועבודתו היא כדי למלאות רצון האדון⁷⁴.

וזהו החידוש שבבית המקדש הג' לגבי בתי המקדש שלפניו (שלכן דוקא הוא יהי' מעשה ה') — כי אף שגם בבית המקדש הא' והב' הי' עבודה ועשי', מ"מ, כיון שעבודת השם אז היתה מתוך הבנה והשגה עמוקה בגדלות השם, שמביאה לאהבתו ויראתו ית' כו'⁷⁵ ושכל מכסה ומלביש את העצם — הרי היתה העבודה בגלוי עבודה שכליית, מעורבת בזה מציאות האדם (שכלו והרגש לבו), ולכן לא הי' בגלוי "בניינא דקב"ה"; ודוקא על ידי העבודה במשך זמן הגלות, שעיקר העבודה היא בדרך קבלת עול מלכות שמים, כעבודת עבד⁷⁶, ה"ז שלימות ואמיתית "מעשה צדיקים" שהם מעשה ידיו של הקב"ה, ולכן ה"ז פועל בגילוי שהקב"ה יבנה בית זה, "ה' יבנה בית"⁷⁷.

ט. פ' תולדות קוראים בכל שנה בסמיכות לראש חודש כסלו (בשבת מברכים חודש כסלו (כבשנה זו⁷⁷) או בימים ראשונים של החודש) — שסיומו וחותמו של חודש זה הוא ימי חנוכה — וגם בהם רואים תוכן ענין הנ"ל:

ידועים דברי הרמב"ן⁷⁸ במ"ש הקב"ה לאהרן⁷⁹ "שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות", שזה קאי על נרות חנוכה, "שאין בטלים לעולם", ד