115

בפועל, אלא שנולד בטבע של נטי' לרע²⁹, אבל ביחד עם זה ניתנו לו הכחות הדרושים לכבוש את יצרו.

וזהו גם הקשר הפנימי בין שני הענינים שבכתוב זה — (א) "וימלאו ימי' ללדת", לידה למלאים (ולא לז' חדשים כבתמר), (ב) "תומם חסר" לפי ש"אחד צדיק ואחד רשע" (ולא כתמר ששניהם צדיקים) — ששניהם תלויים זב"ז למעליותא: "וימלאו ימי'" מורה בפשטות על ענין של שלימות (היפך לידה "לחסרים"), וענין השלימות הוא בכך³⁰ שמהריון זה היו "תומם חסר. . אחד צדיק ואחד רשע", שזוהי תכלית השלימות, האיחוד דשתי המעלות ד"החסיד המעולה" ו"הכובש את יצרו".

[ובעומק יותר יש לומר, שזה ש"תומם חסר" (שיש כאן ענין של חסרון) היינו רק מצד הנולדים, יעקב ועשו, שאצל עשו הי' טבע של רע, משא"כ מצד רבקה אין כאן שום חסרון, ואצלה יש רק ענין של "מלאים" ושלימות ("וימלאו ימי'"), כי מצדה אין כאן שום ענין של רע (בפועל), אלא רק המעלה והעילוי³¹ הבא על ידי העבודה ד"כובש את יצרו"].

ויש לומר, שזהו גם הטעם (הפנימי) שכבר אצל רבקה מרמז הכתוב ע"ד לידת תמר "ששניהם צדיקים" — כי ביטול הרע של עשו (שזהו תיקונו של עשו) יבוא בפועל על ידי "תולדות פרץ" (בן תמר), משיח צדקנו, כשיקויים היעוד³² "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה"³³, במהרה בימינו ממש.

(משיחות ש"פ תולדות תשד"מ, ש"פ ראה תשמ"ג)