ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ל תולדות שיחה ב113

113

שיוקל לה צער הריון וילדתם לז', משא"כ רבקה שאחד מבני' הי' רשע — לא זכתה¹⁴ לכך, ולכן "וימלאו ימי' ללדת".

ועפ"ז מיושב ג"כ — קרא זה ד"וימלאו ימי' גו' והנה תומם בבטנה" למה לי? הרי כבר ידעה רבקה מזה, כמפורש לפנ"ז "ויתרוצצו הבנים גו' ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים גו'"¹⁵, ומה מחדש כאן הכתוב¹⁶? וע"פ הנ"ל מובן, כי מ"ש "והנה תומם בבטנה" הוא רק נתינת טעם¹⁷ על "וימלאו ימי' ללדת", דמה שילדה למלאים ולא לז' כמו תמר הוא מפני ש"תומם — חסר — בבטנה"¹⁸.

ה. ע"פ הנ"ל יומתק עוד דיוק בלשון רש"י כאן, שמסיים "אבל בתמר. . כי לז' חדשים ילדתם", ולא כתב בקיצור (ע"ד לשון המדרש כאן, וכן הוא לשון רש"י עצמו בפ' וישב, כנ"ל) "כי לחסרים ילדתם"?

בפשטות יש לומר, שרש"י לא נקט כאן "לחסרים" היות שאין זו לשון ברורה (ל"בן חמש למקרא"), ולכן מפרש כאן שילדה לז'¹⁹, ובפ' וישב מקצר וכ' "לחסרים" — כי סומך על פירושו כאן²⁰.

אבל עדיין אינו מיושב כל צרכו, כי בתיבת "חסרים" מצינו (במפרשים) שני פירושים: א) כפרש"י — לידה לז' חדשים²¹, ב) שלא היו ט' חדשים שלמים (וכמ"ד שגם היולדת לט' יולדת למקוטעין)²². וא"כ מהו הטעם שרש"י מכריע כאן שהכוונה היא ללידה לז' חדשים?

וגם אם יש איזה הכרח לזה (ממק"א) — למה לו לרש"י להכריע ולהכנס כאן לפרטי החילוקים שבדבר, אם החסרון הי' בימים בלבד, או חסרון בחדשים — "לז' חדשים ילדתם"?

אמנם ע"פ משנת"ל בביאור המשך שני פירושי רש"י י"ל, שזוהי הקדמה לדבור השני בפרש"י, שבו מדייק "תומם חסר", שההכרח לדייק כן הוא מפני הקושי ב"וימלאו ימי'", שרבקה לא ילדה

הערות

14. ובאמרי שפר כאן (וכן בצידה לדרך וישב שם), דכיון ששניהם צדיקים מיהר הקב"ה להביא צדיקים לעולם, משא"כ ברבקה שהי' אחד רשע.
15. כה, כבכג. וגם זה ש"תומם חסר. . אחד צדיק ואחד רשע" אינו חידוש, כמובן מפרש"י עה"פ "ויתרוצצו הבנים גו'", וכן מדברי ה' "שני גוים גו' ושני לאומים גו' ולאום מלאום גו'".
16. ובפרט שהכתוב מדייק "והנה תומם" שמשמעו חידוש (רשב"ם כאן).
17. ואולי זהו טעמו של רש"י שמעתיק בהד"ה גם תיבת "והנה" (וכן הד"ה בפרש"י וישב שם "והנה תאומים") — להדגיש שפירוש "תומם חסר" הוא המשך (ונתינת טעם) ל"וימלאו ימי'".
18. ועפ"ז מובן טעם הוספת תיבת "בבטנה" (שלכאורה מיותרת היא. וראה ספורנו כאן) — להדגיש, שהחסרון (ד"אחד רשע") נגע גם ברבקה עצמה (שלכן סבלה צער העיבור כו'), כיון ש"הנה תומם בבטנה".
19. ולהעיר שהענין דלידה לז' הובא ברש"י ישן לעיל (וירא כא, ב).
20. וי"ל שסמיך גם על פירושו בפ' וישב שם (לח, כד) ד"ה כמשלש חדשים — וע"פ פי' הרא"ם שם, דמ"ש רש"י "רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם" (ולא פי' ג' חדשים ממש) היינו משום שתמר ילדה לז', וזהו שליש ימי עיבורה. ע"ש. וכבר האריכו המפרשים בדברי הרא"ם. ואכ"מ.
21. וחסרים היינו "לחדשים חסרים" (פי' המיוחס לרש"י לב"ר פפ"ה שם). וראה מדרש לקח טוב כאן "וימלאו ימי' ללדת — לעיבור תשעה".
22. ראה נזר הקודש (השלם) לב"ר פפ"ה, יא (סד"ה לא סוף). מהרז"וו ורש"ש לב"ר פרשתנו שם. — ולכאורה כ"ה להתיב"ע כאן, שמפרש "וימלאו" מאתים ושבעים יום — דהיינו מלאים בימים (ולא רק לחדשים), שמזה מובן לכאורה, שחסרים דתמר היינו בימים, ט' מקוטעין.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.