112

בתמר כתיב "ויהי בעת לדתה" (במקום "וימלאו ימי' ללדת"), הרי שינוי זה שבין הכתובים מלמדנו, שבתמר "לא מלאו ימי'".

ומתורץ בפשטות טעם השינוי בלשון רש"י — שכאן מפרש רק "ויהי בעת לדתה" דתמר ואילו בפ' וישב כותב "להלן למלאים וכאן לחסרים" — כי כאן בפרשתנו כוונת רש"י היא לתרץ היתור ד"וימלאו ימי'", וע"ז מפרש שבא להשמיענו את הפירוש ד"ויהי בעת לדתה" שנאמר גבי תמר (ולכן אין צורך לכתוב מאומה בנוגע ל"וימלאו ימי'"), משא"כ להלן בפ' וישב כוונת רש"י היא ליישב את שינוי הלשונות בין שני המקומות — ובהתאם לזה כותב שם¹⁰ "להלן למלאים וכאן לחסרים".

ד. אלא שעדיין אינו מובן:

א) כיון שהתיבות ד"וימלאו ימי'" לא באו כאן אלא להורות על כוונת הכתוב בתמר — מדוע נאמרו דוקא בפרשתנו גבי רבקה, ולא בלידה הסמוכה ללידת פרץ וזרח (בלידת ער ואונן או בלידת שלה¹¹), שאז הי' השינוי בולט יותר (שבאותה פרשה עצמה משנה הכתוב בלשונו בין לידה ללידה)?

ב) בתוכן הענין אינו מובן — למאי נפק"מ שתמר "לא מלאו ימי' כי לז' חדשים ילדתם"⁸ (והרי התורה אינה מספרת את כל פרטי המאורעות של האבות והשבטים וכו', כ"א רק אותם השייכים לתוכן הסיפורים).

ג) לאחר שפירש רש"י שמדיוק הכתובים אנו למדים שיש לידה באופן ד"מלאים" ובאופן ד"חסרים", יש מקום לתמוה: כיון שעיבורה של רבקה הי' מתוך צער גדול (יותר גם מהצער הכללי ד"הרבה ארבה עצבונך והרונך"¹²), וכמ"ש¹³ "ויתרוצצו הבנים בקרבה (עד ש)ותאמר אם כן למה זה אנכי", ובפרש"י "ותאמר אם כן גדול צער העבור, למה זה אנכי מתאוה ומתפללת על הריון" — מדוע סיבב הקב"ה שצדקת זו תסבול צער הריון משך זמן רב כ"כ, ולא תלד לפני שמלאו ימי', לז' חדשים?

וכדי ליישב שאלות אלו ממשיך רש"י בד"ה שלאח"ז "והנה תומם — חסר, ובתמר תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים, אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע". כלומר: לאחרי שרואים שהכתוב מחלק בין שתי הלידות דרבקה ותמר כדי ללמד שזו למלאים וזו לחסרים — מסתבר לומר שיש להשוות ולדייק גם בשאר השינויים שביניהם, שכאן כתיב "תומם חסר ובתמר תאומים מלא" — כי בזה מודגש, שכל כוונת הכתוב כאן היא להשוות את שתי הלידות ולהדגיש את השינויים ביניהן, דאף ששתיהן ילדו תאומים, מ"מ הי' שינוי עיקרי ביניהן.

ובזה מתורצות השאלות דלעיל: התמי' מדוע דוקא ברבקה נאמר היתור ד"וימלאו ימי'" (ללמדנו שגבי תמר היתה הלידה באופן ד"לא מלאו ימי'"), וגם הטעם וסיבת השינוי וההפרש ביניהן (שזו למלאים וזו לחסרים) — שכ"ז מתיישב בשינוי השני שביניהן, שכאן "תומם חסר, ובתמר תאומים מלא" — "לפי ש(שם, בתמר) שניהם צדיקים אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע", כלומר: כיון שבלידת תמר היו שניהם צדיקים, לכן זכתה¹⁴