94

יש והאדם עוסק זמן רב בלימוד התורה, אבל התורה שהוא לומד היא אצלו "עראי", שעניני' אינם נקבעים בנפשו, ועד ששוכח עליהם במהרה. וזהו מה שמשמיענו ר"א "עשה אותן קבע ואל תעשם עראי", שלימוד ד"ת צ"ל באופן שיהיו נקבעים במוחו של האדם, עי"ז שלומד ומשנן כל דבר הלכה כמה פעמים עד שמבינו על בוריו ונקבע במוחו וזוכרו היטב כו'³².

ומזה מובן, שלשיטת ר"א לא קשה מדוע ניתנו הרבה גופי תורה ברמיזה — כי לשיטתו, שיש חיוב ללמוד דברי תורה באופן של "קבע", די ברמיזה, כי ע"י הלימוד והשינון בקביעות פעם אחר פעם בודאי ישיגם ויבינם על בורים ויכוין את ההלכה לאמיתתה של תורה³³ (משא"כ כשיהיו דברי תורה — אף שלא ברמיזה — וילמדם עראי).

ו. אמנם ע"פ הנ"ל, ש"פרשה של אליעזר כפולה" כדי להורות על גודל החביבות שב"שיחתן של עבדי אבות" — אינו מובן לאידך גיסא: מדוע לא הוכפל גם פרט זה, הנס של קפיצת הדרך, ולא עוד אלא ש"לא ניתן אלא ברמיזה" (ביתור לישנא דקרא)?

ע"ד הפשט אין זו קושיא, כי לבד זאת שאם הי' נכפל גם פרט זה, שוב לא הי' ניתן לדייק בטעם הכפלת הפרשה (כנ"ל, שכל השאלה מתעוררת דוקא כאשר רואים שהכתוב מדייק להודיע פרט זה רק פעם אחת במקום שנוגע) — הנה עוד זאת: כשם שב"גופי תורה" ש"לא ניתנו אלא ברמיזה", אין הפירוש שכל גופי תורה ניתנו ברמיזה, אלא רק (כדיוק לשון רש"י) "הרבה גופי תורה", ויש הרבה שאכן נאמרו בפירוש, וגם הוכפלו (וכמובן, שאין קושיא בלימוד ע"ד הפשט מדוע אלה נתפרשו ואלה ניתנו ברמיזה) — כמו"כ לאידך, ב"שיחתן של עבדי אבות", שאין הכוונה שהכתוב נחית לכפול כל הפרטים של "פרשה של אליעזר", כי אף הכפלת רובה של הפרשה די' להדגיש את החביבות שב"שיחתן של עבדי אבות" (וגם בזה אין קושיא בלימוד ע"ד הפשט מדוע נבחרו פרטים אלה דוקא).

אבל בפנימיות הענין יש מקום לדייק, מדוע דוקא נס זה שבפרשת אליעזר, שהוא הנס הכי גלוי בפרשה זו — לא זו בלבד שלא נכפל בתורה, אלא עוד זאת, ש"לא ניתן אלא ברמיזה" (ביתור לישנא דקרא)!

ויש לבאר טעם הדבר, משום שהנס ד"קפצה לו הארץ" שייך במיוחד ל"תורתן של בנים", ולכן בא ברמיזה דוקא.

ז. ויובן זה בהקדם משנ"ת במק"א³⁴ הטעם (הפנימי) בזה שגופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה, ע"פ המבואר בכתבי הצ"צ פרשתנו³⁵, שישנו ענין ה"שיחה" גם למעלה כביכול, והוא דיבורו ית', שבו נברא העולם ("בעשרה מאמרות נברא העולם"³⁶) וכמאמר³⁷ "הוא שח ויהי".

וההבדל למעלה בין "שיחה" לתורה