93

כתבה התורה כל הסיפור בהמשך אחד)].

הקושיא מתעוררת רק בפסוק "ואבא היום" שלמדים "מכאן שקפצה לו הארץ": הכתוב משמיענו אודות נס זה "שקפצה לו הארץ", לא לעיל במקומו — כשמספר גוף המאורעות של הליכת אליעזר לארם נהרים ("ויקם וילך אל ארם נהרים גו'"), אלא רק בסיפורו של אליעזר לבתואל אודותם.

ועכצ"ל שטעם הדבר הוא: מכיון שבעיקר זה נוגע לדברי אליעזר לבתואל, שבזה רצה להוכיח לו שמהשם יצא הדבר ולא יעכב את השידוך (כנ"ל), לכן כתוב ומודיע שקפצה הדרך דוקא בסיפורו כאן.

אבל אם כן, מאחר שאנו רואים שהכתוב לא רצה לספר נס זה ב' פעמים, ועד כ"כ שמשמיטו ממקומו (סיפור המאורע עצמו — כדי שלא תהי' הכפלה) ומספרו רק במקום שהוא מוכרח להבנת הענין — מתעוררת תמי' גדולה: מהו טעם האריכות בפרשה של אליעזר, שהיא כפולה בתורה על כל פרטי' שתי פעמים ולא מספיק לספרה רק פעם אחת (ובמכש"כ מסיפור ע"ד נס)?

וזהו שפרש"י: "ואבא היום כו' מכאן שקפצה לו הארץ (ולא לעיל במקומו²⁵)" — ועל תמיהת הלומד, א"כ מ"ט הוכפל כללות הסיפור, ממשיך רש"י בהתירוץ: אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות כו' שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה.

ה. אלא ש"תלמיד ממולח" יכול לשאול: הא גופא טעמא בעי — למה לא ניתנו הרבה גופי תורה אלא ברמיזה, ולא בפירוש ובאריכות (ובפרט שפשוט שע"י נתינת גופי תורה ברמיזה יכולים לבוא לידי טעות בהבנת ההלכה כו')?

והתירוץ על שאלה זו מרמז רש"י בציינו שם בעל המאמר — רבי אחא:

על הכתוב²⁶ "ודברת בם" (בדברי תורה) דרש רבי אחא²⁷ — "ודברת בם, עשה אותן קבע ואל תעשם עראי". וצריך ביאור: מאי קמ"ל רבי אחא, הלא זו משנה מפורשת²⁸ "שמאי אומר עשה תורתך קבע"?

ויש לומר הביאור בזה:

עיקר כוונת המשנה היא בנוגע לקביעות בזמן²⁹ וביחס למלאכה, שרוב היום צריך האדם להקדיש ללימוד התורה ולא למלאכה. וזהו "תורתך קבע", שמלאכת האדם צ"ל "עראי", וכלשון הרמב"ם³⁰ "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי";

אמנם חידושו של ר"א הוא: "עשה אותן קבע ואל תעשם עראי", הדגשת השלילה אינה ביחס למלאכה אלא בנוגע לדברי תורה עצמם — שאין לעשות דברי תורה ענין של "עראי"³¹. והיינו, כי