ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לויראשיחה ג76

76

שיחה ג

א. על הכתוב¹ "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל גו' ויעלהו לעולה תחת בנו", מפרש רש"י: "תחת בנו, מאחר שכתוב ויעלהו לעולה לא חסר המקרא כלום, מהו תחת בנו, על כל עבודה שעשה ממנו² הי' מתפלל ואומר יה"ר שתהא זו כאלו היא עשוי' בבני, כאלו בני שחוט כאלו דמו זרוק כאלו בני מופשט כאלו הוא נקטר ונעשה דשן".

וצריך להבין:

לעיל על הפסוק³ "קח נא את בנך גו' והעלהו שם לעולה" פרש"י "והעלהו, לא אמר לו שחטהו לפי שלא הי' חפץ הקב"ה לשחטו אלא להעלהו להר לעשותו עולה ומשהעלהו אמר לו הורידהו". ודבר זה הודיע הקב"ה לאברהם לאחר זה, כהובא ברש"י על הפסוק⁴ "ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי גו'", שהקב"ה אמר לו לאברהם "לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה⁵ כשאמרתי לך קח מוצא שפתי לא אשנה לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו, אסקתי' אחתי'".

ומכיון שכבר ידע אברהם "שלא הי' חפץ הקב"ה לשחטו אלא להעלהו" — ועד שאא"פ להיות באופן אחר, כי "מוצא שפתי לא אשנה", הקב"ה הבטיח לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע"⁶ — צריך המתקה איך זה העלה אברהם את האיל "תחת בנו", ש"הי' מתפלל. . כאלו בני שחוט כו'", הרי הקב"ה "הי' חפץ. . לא לשחטו"?

ואין לתרץ, דמזה שנזדמן לו האיל בשעה זו (ובפרט ע"פ פרש"י⁷ "שהי' (האיל) רץ אצל אברהם") הבין שהקב"ה רוצה שיקריבנו על המזבח⁸ — כי זוהי הוכחה שרצונו של הקב"ה הוא להקריבו ע"ג המזבח⁹, אבל לא לחדש רצון להקריבו "תחת בנו"¹⁰.

הערות

1. פרשתנו כב, יג.
2. לכאורה צ"ל בו (וכבההמשך תומ"י — בבני). ובא' מכת"י רש"י שתח"י "שהי' עובד" (במקום "שעשה ממנו"). אבל בדפוסים הנפוצים, וכן בדפוס ראשון ושני דפרש"י, שאר כת"י רש"י שתח"י ועוד — הוא כבפנים.
3. כב, ב.
4. שם, יב.
5. תהלים פט, לה.
6. פרשתנו כא, יב.
7. כב, יג ד"ה בקרניו. וראה שם ד"ה והנה איל "מוכן הי' לכך מששת ימי בראשית".
8. וראה רשב"ם, אברבנאל, ספורנו ועוד.
9. ולא יהי' המזבח ללא תכלית (אברבנאל כאן) כלל, ובמכל שכן וק"ו מקייץ המזבח (רש"י ויקרא א, ב. שבועות יב, א) שלא יהא "בלא תכלית" אפילו לזמן קצר. וראה הערה הבאה.
10. ועוד זאת: מאריכות לשון הכתוב "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל" משמע, שלא ראה את האיל פתאום, אלא שנשא את עיניו לחפש[ednref_13_*] אחר בהמה כדי להקריבה "תחת בנו" (דאל"כ הו"ל להכתוב לקצר "וירא אברהם והנה איל"). וכן מפורש ברד"ק כאן. והיינו שההתעוררות להקריב קרבן באה מצד אברהם. וראה לקמן הערה 24. [ובאברבנאל כאן מפרש, ש"הי' קשה (לאברהם) שתהי' ביאתו אל המקום ההוא לבטלה ובנין המזבח ועריכת העצים ללא תכלית ונשא עיניו כו'" (וראה פסיקתא רבתי פ' בחודש השביעי). אבל ראה רש"י (כב, יב) דאברהם אמר להמלאך "לחנם באתי לכאן", ומוכח מזה ש(המשך) המענה "כי עתה ידעתי גו'" ביטל טענה זו, דאין ביאתו לחנם, כי הנסיון גופא הוא התכלית]. [edn_13_*] וע"ד "וישא עיניו וירא" בריש פרשתנו (יח, ב) — כי אברהם הי' "יושב פתח האהל", "לראות אם יש עובר ושב" (יח, א וברש"י) — שחיפש אורחים; וכן בתחילת מעשה העקידה — "ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק" — כי הוצרך לחפש את המקום (ראה רש"י שם "איחר מלהראותו מיד"), וגם ראיית המקום היתה ע"י ש"ראה ענן קשור על ההר" (רש"י שם).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.