73

ו. עפ"ז יש לבאר עוד דיוק ושינוי בלשון הרמב"ם, שבה"א כ' "ובמקדש נעקד יצחק", שמדגיש את (א) הנפעל (ב) ביצחק, ואילו בה"ב כותב "הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק", שמדגיש את (א) הפעולה, (ב) אברהם³¹:

זה שמקום ה"מקדש" הוקבע בזמן אברהם, אינו רק מחמת תפלת אברהם "ויקרא גו' בהר ה' יראה", אלא גם (ואולי בעיקר) מפני שע"י עקידת יצחק, שהובא כקרבן ונתקדש בקדושת עולה, נתקדש מקום העקידה (הר המורי')³² והוכשר עי"ז להיות "בית לה'" ש"מקריבים בו הקרבנות" — וזהו מ"ש הרמב"ם "ובמקדש נעקד יצחק".

משא"כ מקומו המכוון ביותר של המזבח, מצד המזבח עצמו, אינו תוצאה ממעשה העקידה, אלא הוא להיותו מקום ראוי וקבוע להקרבת קרבנות (מתחילת הבריאה), וכוונת הרמב"ם בכתבו "הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק" היא רק להביא ראי' על סגולת המקום. ולכן מדגיש פעולת אברהם — דזה שבנה שם מזבח ועקד עליו יצחק הוא ראי' שמקום זה הי' מוכשר (לפני כן) למזבח וקרבן³³.

ויש להוסיף, שהבאת יצחק על "אחד ההרים" (הר המורי' בכלל) היתה ע"פ ציווי השם (כמו שהביא הרמב"ם כאן "שנאמר ולך לך אל ארץ המורי'"), משא"כ מקומה המכוון של העקידה לא כ' הרמב"ם שהי' ע"פ ציווי³⁴, ועפ"ז יומתק חילוק הנ"ל שע"י עקידת יצחק נתקדש כללות ההר (להיות מקום המקדש והמזבח), אבל לא המקום המכוון ביותר — כי רק זה הי' ע"פ ציווי השם.

ז. שני ענינים אלו שבמקום המזבח — מקומו הכללי של המזבח בהר המורי' ומקומו המכוון ביותר, ושייכותם לשני הענינים שבמעשה העקידה ("במקדש נעקד יצחק", "בנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק") — יש לבאר בעומק יותר, ע"פ מ"ש הרמב"ם בספרו מו"נ³⁵ — שתכליתו של נסיון העקידה היתה לפרסם בעולם שני ענינים גדולים מיסודות התורה:

(א) "להודיע אותנו גבול אהבת השם ויראתו עד היכן היא מגעת",

(ב) "להודיע אותנו איך יאמינו הנביאים באמת מה שיבואם מאת השם