ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לויראשיחה א63

63

להדבק באומה זו", משמעה, שצריכים להיות אצלו כל שלשת הסימנים²⁶.

אבל י"ל שאין הדברים מוכרחים, כי:

א) הגירסא בעין יעקב היא "(כל שיש בו. . ראוי כו') אין בו שלשה סימנים הללו אין ראוי להדבק בו"²⁷ — שבזה יש לפרש (כהירושלמי) שרק אם אין בו כל שלשת הסימנים אין ראוי להדבק בו, ואין לאפושי פלוגתא בין הבבלי והירושלמי, כידוע הכלל בזה²⁸.

ב) ברמב"ם²⁹ כ' ש"סימני ישראל האומה הקדושה ביישנין רחמנים וגומלי חסדים ובגבעונים הוא אומר³⁰ והגבעונים לא מבני ישראל המה לפי שהעיזו פניהם. . ולא רחמו על בני שאול ולא גמלו לישראל חסד כו'", הרי שהרמב"ם מדייק (כהירושלמי) שלא הי' אצל הגבעונים "אחד מהן", שמזה משמע, שאין מרחקין אא"כ חסרות כל ג' מדות הללו

[וכלשון הרמב"ם שם²⁹ — לפי כתבייד מדוייקים³¹: "כל מי שיש בו עזות פנים ואכזריות (לא "או אכזריות", כבספרי הרמב"ם הנפוצים) ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא" (וכ"ה גירסת הטור ושו"ע³²) — כי אין חוששין לו רק אם אין אצלו אף א' מג' המדות³³],

וא"כ, את"ל שזוהי פלוגתת הבבלי והירושלמי — למה הכריע הרמב"ם כהירושלמי נגד הבבלי (ובפרט שנקט לשון הבבלי "סימני ישראל")?

ולכן מסתבר לומר, שגם הבבלי ס"ל שהטעם שריחק דוד את הגבעונים הוא מפני ש"אין בהן (אף) אחד מהן". ועפ"ז צע"ק, מדוע לא מצינו בבבלי הדגשה זו בפירוש כ"א רק בירושלמי?

גם יש לדייק בלשון הרמב"ם הנ"ל — "שסימני ישראל. . ביישנין רחמנים כו'" — ששינה מסדר המדות שבש"ס (הן בבלי והן ירושלמי)²³, והקדים "ביישנין" ל"רחמנים"³⁴. ואף שמצינו גירסא כזו במקום א' במדרש³⁵ — צ"ע, אמאי לא נקט הרמב"ם הגירסא הרווחת בש"ס (ומדרשים)?

ג. ויש לומר הביאור בכל זה:

נקודת החילוק בין הבבלי והירושלמי היא: בבבלי מדייק "שלשה סימנים יש

הערות

26. ראה גם אפי זוטרי לשו"ע אה"ע שם, ומדייק כן מפרש"י יבמות שם "והני גבעונים כיון דלא מרחמי", ותו לא (אבל ראה לקמן ס"ו והערה 48). ועוד. ע"ש.
27. וכן הועתק בב"ש שם.
28. יד מלאכי כללי שני התלמודים אות יו"ד.
29. הל' איסורי ביאה פי"ט הי"ז.
30. ש"ב כא, ב.
31. ראה רמב"ם מהדורת פרענקל שם (ולהעיר מרמב"ם הל' איסו"ב פי"ב הכ"ד: שראה עזות ואכזריות. ובסוף הל' עבדים: ואין האכזריות והעזות מצוי' כו'). וראה השקו"ט באפי זוטרי שם גם לפי הגירסא הנפוצה ברמב"ם "או אכזריות". ואכ"מ.
32. אה"ע סי' ב ס"ב.
33. ורק איש שהוא "עז פנים ביותר" חוששין לו (רמב"ם הל' איסו"ב פי"ט שם. וכן בטושו"ע שם). וצע"ק ברמב"ם הל' מת"ע שם ה"ב "וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחשוש ליחסו", ולא הזכיר השאר (וראה לקמן הערה 48).
23. וכן במדרשים שצויינו בהערה 19.
34. וכ"ה ברמב"ם בפיהמ"ש שלו אבות פ"ה מ"כ (אלא שי"ל דשם הקדים ביישנים לפי שקאי על מאמר המשנה שם "עז פנים לגיהנם").
35. דב"ר שם. ולהעיר שכ"ה סדרם גם בב"ש אה"ע שם. — באלשיך ר"פ עקב "שהזכירן על סדר המקראות שהביא מהם ראי'" [כהגירסא שהראי' על גמ"ח היא מהכתוב דר"פ עקב]. וצ"ע שהרי "ונתן לך רחמים" נאמר בפ' ראה והו"ל להקדים גמ"ח לרחמים. ובכל אופן מובן שאא"פ לתרץ כן ברמב"ם, ובפרט שלא הביא הראיות מהכתובים.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.