35

דרך המקראות לדבר), אלא שע"פ מדרש אפשר לפרש, דמש"נ שתי פעמים "אלקים" בכתובים אלו ("ויאמר אלקים גו' והיתה הקשת גו' לזכור ברית עולם בין אלקים ובין כל נפש חי' גו'"), הנה השם הראשון קאי על הקב"ה (ה"שליט ושופט"), והשני על מדת הדין של מעלה.

[נוסף לזה, שעצם הפירוש, שהקב"ה עשה ברית בין "מדת הדין" שלו ובין הארץ, אינו ענין של פשט אלא מדרש ואגדה].

ו. אמנם, אא"פ לרש"י להסתפק בכך, כי אינו מובן — סו"ס מהו החידוש של הברית הב' לגבי הברית הא'? כיון שכל פעם "שתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון לעולם" יזכור הקב"ה את בריתו שלא "לשחת כל בשר" — למאי נפק"מ ומה מוסיפה הברית עם מדת הדין ("בין אלקים"), שמדת הדין עצמה מתהפכת לרחמים?

ולכן מסיים רש"י "כשתבוא מדת הדין לקטרג עליכם לחייב אתכם אני רואה את האות ונזכר": "קטרוג" פירושו לא רק טענה הבאה לחייב את האדם ולהענישו כפי מעשיו, אלא זוהי טענה והשתדלות יתירה²⁶ לחייבו יותר ממה שהוא מחוייב מצד שורת הדין.

ע"ד שמצינו (גם בפרש"י²⁷) שהשטן מקטרג בשעת הסכנה — דלכאורה, ממנ"פ: אם האדם חייב עונש, מדוע אין השטן מקטרג גם שלא בשעת הסכנה? ואם אינו חייב כלום, מה יועיל לו להשטן קטרוגו? אלא הפירוש בזה, שיש ענינים שבזמנים רגילים אין מענישים עליהם, אלא שכשיש סכנה וצריכים שמירה יתירה, אזי מועיל קטרוגו של שטן לחייב את האדם גם על ענינים אלו.

וכן בעניננו: יש מצבים שהנהגת העולם היא באופן שגורמת מחשבה לפני הקב"ה "להביא חשך ואבדון לעולם", וע"ז באה הברית הא' "ביני ובין הארץ", שהקב"ה יזכור את הברית ולא ישחת עוד את הארץ.

אבל לפעמים יש מצב ששייך קטרוג²⁸ מצד "מדת הדין", "לחייב אתכם" עוד יותר מכפי שורת הדין, וכדי לבטל מעיקרא דבר כזה, עשה הקב"ה עוד ברית "בין אלקים ובין כל נפש חי'", דהיינו "בין מדת הדין של מעלה וביניכם", שעל ידי זה נשללת מעיקרא האפשריות של קטרוג, וכדיוק לשון רש"י "כשתבוא מדת הדין לקטרג כו'" אזי תיכף "אני רואה את האות ונזכר", באופן שמלכתחילה אינו בא לידי קטרוג בפועל,

כי מדת הדין עצמה נהפכת לרחמים, והיא פוסקת אך טוב לישראל, בטוב הנראה והנגלה, למטה מעשרה טפחים.

(משיחת ש"פ נח תשד"מ)