32

והול"ל בקיצור: "בין אלקים — בין מדת הדין של מעלה. . כשתבוא מדת הדין לקטרג כו'" (וכיו"ב)?

ג) כל האריכות בסיום פירוש רש"י — "כשתבוא מדת הדין לקטרג עליכם לחייב אתכם אני רואה את האות ונזכר" — היא לכאורה שפת יתר, שאין בה שום חידוש: הן בנוגע לענין הקטרוג — שזה פשוט שמדת הדין ענינה "לקטרג עליכם", וכן בהתועלת של אות הברית — שענינה כבר ידוע מהפסוקים שלפנ"ז⁶, "והי' בענני ענן על הארץ (כשתעלה במחשבה לפני להביא חשך ואבדון לעולם — רש"י) ונראתה הקשת גו' וזכרתי את בריתי גו' ולא יהי' עוד המים למבול לשחת כל בשר".

ג. נוסף על האריכות — יש להבין גם כמה דיוקי לשונות של רש"י, ומהם:

א) הסדר בפרש"י תמוה, שבתחילה כותב פירוש הכתוב בקיצור ("בין מדת הדין של מעלה וביניכם"), ולאח"ז מפרש את הקושי בהכתוב ("שהי' לו לכתוב כו'"), ואח"כ חוזר שוב לבאר את פירוש הכתוב — "אלא זהו מדרשו כשתבוא מדת הדין כו'"! והי' מתאים יותר להתחיל בהקושיא⁷ "הי' לו לכתוב כו'", ואח"כ ליישבה⁷ בפירושו "אלא זהו מדרשו, בין מדת הדין כו' כשתבוא מדת הדין לקטרג כו'".

ב) "אלא זהו מדרשו" — הרי זה ש"אלקים" הוא מדת הדין כבר הובא לעיל בפירושי רש"י כפשוטו של מקרא [החל מתחילת פ' בראשית, "בראשית ברא אלקים", ופרש"י⁸ "ולא אמר ברא ה', שבתחלה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין כו'", וכן בפרשתנו עה"פ⁹ "ויזכור אלקים את נח" פרש"י "זה השם מדת הדין הוא כו'"] — ומה נשתנה כאן שרש"י מדגיש ש"זהו מדרשו"?

ג) "מדת הדין של מעלה" — ולא כתב רש"י (כבשאר המקומות) "מדת הדין" סתם (דמובן מאליו שהכוונה למדת הדין של הקב"ה)?

[מקורו של לשון זה הוא במדרש רבה על כתוב זה¹⁰, אבל שם מובן טעם ההוספה, כי זה הלשון במדרש שם: "בין אלקים ובין כל נפש חי', בין אלקים זו מדת הדין שלמעלה, ובין כל נפש חי' זו מדת הדין של מטה, מדת הדין של מעלה קשה ומדת הדין של מטה רפה"¹¹. משא"כ לפי פרש"י הרי אאפ"ל ש"ובין כל נפש חי'" היינו "מדת הדין של מטה"¹² (שהרי זהו היפך הפשט לגמרי¹³), אלא ענינו כפשוטו, כלשון רש"י "בין מדת הדין כו' וביניכם". וא"כ אינו מובן פי' התיבות "(מדת הדין) של מעלה"? ובפרט שחסר הביאור בזה שהיא "קשה" ודוקא במדרש ישנו אף שהתלמיד גדול יותר].