26

ומלבד זאת — אין פירוש זה מספיק ליישב דברי הרמב"ם, שהרי עכ"פ הו"ל להרמב"ם להביא רישא דקרא — שנאמר "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך" (בלי המשך הטעם ד"אינך יודע גו'") — שבו נאמר עצם החיוב (וכמו שמצינו ברי"ף²⁰ שהביא רק רישא דקרא הנ"ל, והרי גם הוא ס"ל "והא מילתא דרבנן היא" כדעת הרמב"ם ש"הוא מצווה מדברי סופרים").

ג. והנה בטעם שכתב הרמב"ם "שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם" צ"ב לכאורה, לשונו "שכל המוסיף" ולא בלשון הרגיל — "כל המוליד"; ולאידך, אם תפס ל' "מוסיף", הו"ל לסיים "כאילו הוסיף עולם" בהתאם לתחלת הלשון "כל המוסיף נפש אחת" (וע"ד מרז"ל במס' סנהדרין²¹ "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא"²²), ולמה ממשיך "כאילו בנה כו'"?

גם צריך להבין: ברמב"ם הל' דעות²³ כ' בנוגע להכוונה בהולדת בנים "וישים על לבו שיהי' לו בן אולי יהי' חכם וגדול בישראל". ולכאורה הרי זו הסברה פשוטה ב"כאילו בנה עולם", ומדוע לא הביאה הרמב"ם כאן כטעם ע"ז שלא יבטל מלפרות ולרבות, כי אולי יהי' הבן הנולד חכם וגדול בישראל, ואז הרי זה לא רק "כאילו בנה עולם" אלא שזהו בנין עולם ממש?

ד. ויובן זה בהקדם הצ"ע, ובפרט אם נאמר (כדמוכחא מילתא)²⁴ שדין זה ברמב"ם מקורו בדברי ר"י — ד"היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו"; מדוע שינה הרמב"ם מלשון ר"י ("היו לו בנים כו'") וכותב לשון אחר²⁵?

וי"ל הביאור בזה בפשטות: בדין נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו — אפ"ל שני אופנים:

א) הוא (המשך מ)עצם חיוב העיקרי דמצות פו"ר, שגם לאחר שקיים מצוה זו בילדותו, יש עליו חיוב מד"ס להמשיך ("לא ליבטל") במצות פו"ר גם בזקנותו. ולפי זה — הכתוב בקהלת הוי²⁶ גילוי מילתא וביאור במצות פו"ר שמן התורה. או

ב) הוא חיוב ודין בפ"ע, שאף שקיים מצות פו"ר ע"י הבנים שהיו לו בילדותו, ה"ה מצווה בדברי קבלה²⁶ "בבוקר זרע את זרעך גו'" להוליד בנים גם בזקנותו [וכן משמע לכאורה מהמשך דברי ר"י, שאינו מסתפק בציווי הולדת בנים ("היו לו בנים בילדותו כו'"), אלא²⁷ מתחיל כענין חדש — "נשא אשה. . היו לו בנים. . "].