20

וכן י"ל בנוגע למי המבול³⁹, שהם בדוגמא למקוה: זה שהמבול בא לטהר את הארץ מטומאת חטאי דור המבול הוא רק כפי שענין המבול נשתלשל מלמעלה וירד ונמצא "בתחתונים", אבל ענינו ב"עליונים" (בעולם שכולו קדושה) הוא — הטבילה הנדרשת בעלי' מדרגא בקדושה לדרגא עליונה יותר.

דוגמא פשוטה בחיי האדם, גם שאינם מבנ"י, בעוה"ז הגשמי והחומרי: אהבת אב לבנו — שהיא באמתתה ותקפה בלב האב וכולה אך אהבה וטוב. כשחוטא הבן — נשתלשל מאהבה זו שמעניש את הבן בשבט וככל שתגדל האהבה בלב האב — יגדל עונש הבן. ועד אשר חושך⁴⁰ שבטו שונא בנו.

ה. הסברת העילוי שבמי המבול — בפרטיות יותר:

כתב הרמב"ם בסוף הל' מקוואות⁴¹ שמי המקוה מרמזים ל"מי הדעת הטהור"⁴²; וכמו שעל ידי הטבילה במים מתכסה האדם כולו במי המקוה עד שאינם נראים אלא מי המקוה, כך הוא בה"רמז" שבמקוה, הבאת הנפש במי הדעת, שצ"ל השיקוע ב"מי הדעת" באופן שלא תיראה מציאותו של האדם, כ"א רק של "מי הדעת" שבהם הוא שקוע.

וזהו התוכן הרוחני של ענין המבול (כאשר כל העולם כולו מכוסה במים) — שכל הארץ כולה "שקועה" במי הדעת עד שאין נראית מציאותה של הארץ³⁷ כ"א של "מי הדעת".

וכמו"כ הוא התוכן הרוחני של מי המבול בימי נח — שבאו "לשחת כל בשר"⁵, "לשחת הארץ"⁴³ — היינו לבטל ("לשחת") בביטול כליל (של "בשריות" ו"ארציות") ב"מי הדעת", עד שלא נראה שום מציאות מלבדו יתברך.

וע"ד מצב העולם לעתיד לבא⁴⁴, וכדברי הרמב"ם בסיום וחותם ספרו, ש"באותו הזמן. . לא יהי' עסק⁴⁵ כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. . שנאמר⁴⁶ כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" — שמצב העולם לעת"ל דומה ל"מבול"⁴⁷ ("כמים לים מכסים"), שהעסק ב"דעה את ה'" ("מי הדעת") יהי' באופן ד"מלאה הארץ דעה" (ועד ש"לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד"⁴⁸).

ובדרגא זו הי' מצב העולם בתחילת הבריאה, כשהי' "כל העולם כולו מים במים", ו"לא הי' קלוסו של הקב"ה עולה