9

לומר שהכל צריך תיקון"¹¹ — הרי פשוט שיש חילוק גדול בין הנבראים שנבראו לכתחילה באופן בלתי מתוקן בכוונה ועל מנת שהאדם יוסיף בתיקונם בכדי שיהיו מוכנים עבורו (כמו בדוגמא הנ"ל שהחרדל צריך למיתוק וחיטים לטחינה) — ובין בריאת דבר שהקב"ה עצמו הוצרך כביכול מיד לשנותו ולתקנו].

ועכצ"ל שבריאת המאורות באופן ד"שני המאורות הגדולים" ("שני מלכים משתמשים בכתר אחד") אין בה שום חסרון (ואדרבה, כן צריך להיות, שלכן לעת"ל שוב יהי' "אור הלבנה כאור החמה"¹²). וקשה, כנ"ל — איך אפ"ל שטענת הלבנה היא "דבר הגון"?

ג. ולאידך גיסא — יש להבין טענת הלבנה "אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד" — שמשמעה שרצתה לעצמה כתר מלוכה גדול יותר:

החמה והלבנה נבראו במאמר השם "יהי מאורות ברקיע השמים להבדיל¹³ בין היום ובין הלילה גו' להאיר על הארץ"¹⁴ — ופשיטא שנשלם רצון הבורא בבריאתם, וכמש"נ¹⁵ "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד", שכל דבר שהקב"ה בראו נעשה בהתאם למטרתו שבשבילה נברא¹⁶; וגם פשוט וברור שכל הברואים אין ענינם ומטרתם אלא להשלים רצון הבורא, וא"כ איך יתכן, כפי שמשמע בפשטות, שהלבנה קינאה לכבודה ותבעה לעצמה כתר גדול יותר?

וביותר תמוה: לאחרי שהקב"ה אמר ללבנה "לכי ומעטי את עצמך", הוצרך לפייסה, כהמשך דברי הגמרא שאמר לה "לכי ומשול ביום ובלילה"; ולא עוד אלא שלא נתפייסה בזה וטענה "שרגא בטיהרא מאי אהני", והקב"ה הוסיף לרצותה עוד: "זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים"; וגם זה לא הספיק לה בטענה "יומא נמי אי אפשר דלא מנו בי' תקופותא (תקופות נמנין לחמה ועל התקופה מעברין את השנה כו' — רש"י) כו'"! — דלכאורה טענה זו היא ממדת הקנאה הגרועה, דמאי איכפת לה שימנו התקופות בשמש, כיון שמשלה לא יוגרע כלום, ואדרבה, דוקא בה תלוי רובו ועיקרו של מנין הימים¹⁷ — ועד כ"כ, שלאחרי שאמר הקב"ה "זיל ליקרו צדיקי בשמיך כו'" ו"חזי' דלא קא מיתבא דעתה אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח כו'"!

ועכצ"ל שמיעוט הלבנה הוא חלק