ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמעפב דין צואה יבשה

פב דין צואה יבשה

ובו ב' סעיפים

א צואה, אפילו יבשה כחרס ואין בה ריח כלל, אסור לקרות כנגדה ²¹¹¹ מן התורה ²¹¹² . ואפילו יבשה כל כך שאם יזרקנה נפרכת²¹¹³, יש להסתפק ולאסור²¹¹⁴, שספק של תורה להחמיר. עד שיתפרך על ידי גלילה, שיותר בקל נפרכת על ידי זריקה מעל ידי גלילה, אבל כשהיא נפרכת על ידי גלילה אזי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה²¹¹⁵ אף על פי שלא נתפרכה עדיין ²¹¹⁶ . אבל אם תשבר לשנים על ידי גלילה אין זה מועיל²¹¹⁷. ובזמן הקור שהצואה נקרשת הרבה כאבן, יש להסתפק אם מועיל לקרות כנגדה, כי שמא אף ע"פ שנקרשת עדיין שם צואה עליה ואסור מן התורה, כמו בית הכסא שאין בו צואה שאסור מפני שעדיין שמו עליו, כמ"ש בסי' פ"ג²¹¹⁸, וכל שכן זו שיכולה לחזור לקדמותה על ידי חום. וספק של תורה להחמיר²¹¹⁹:

ב מי רגלים שנבלעו בקרקע, אם הם מרטיבין היד שנוגעת בהן, אסור לקרות כנגדן²¹²⁰. ויש אומרים²¹²¹ שאינו אסור אלא בטופח על מנת להטפיח, כגון שאם מניח ידו עליהם תעלה בה לחות שאם יניחנה על דבר אחר יקבל ממנה לחות ²¹²² , ואם אין לחות כל כך מותר. ויש לסמוך על דבריהם²¹²³ להקל בדברי סופרים²¹²⁴:

הערות

2111. רבא כה , א (הלכתא צואה כחרס אסורה).
2112. רבינו יונה טז, ב (והכא כיון דאיסורא דאורייתא הוא, דגבי צואה כתיב והיה מחניך קדוש). הובא בב"י. וכדלקמן סי' פג ס"א (שאסור לקרות קריאת שמע כנגד הצואה מן התורה), ושם נסמן (הערה א ).
2113. גמרא שם לפרש"י (היכי דמי צואה כחרס. אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן, כל זמן שזורקה ואינה נפרכת (היבשה נפרכת היא יותר מן הלחה, רש"י). ואיכא דאמרי כל זמן שגוללה ואינה נפרכת (חומרא היא, אע"פ שאם זורקה נפרכת, הואיל ואינה נפרכת מגלגול, לחה היא, רש"י)).
2114. רא"ש פ"ג סי' מט (ולישנא בתרא חומרא הוא, דאפילו אם נפרכת בזריקה אסורה. והכי קי"ל).
2115. טור (אסור עד שתפרך על ידי גלילה). רמ"א ס"א (יש אומרים דלא הוי כעפר רק אם נפרכת על ידי גלילה בלא זריקה, וכן עיקר).
2116. טור ושו"ע ס"א (צואה יבשה כל כך שאם יזרקנה תתפרך). וראה מ"מ וציונים.
2117. כסף משנה פ"ג ה"ז (וכתב ה"ר מנוח, פירוש אם זרקה תתפרך, דוקא פירוכין, אבל אם לא תעשה פירוכין אלא שתשבר לחציה, אסור לקרות כנגדה). מ"א ס"ק א (אבל אם תשבר לשנים לא מהני (כ"מ. הרב מנוח)).
2118. ס"א (כשם שאסור לקרות קריאת שמע כנגד הצואה מן התורה, כך אסור לקרות כנגד בית הכסא ישן, דהיינו שנשתמש בו כבר פעם אחת בעשיית צרכיו, ואפילו אם פינה ממנו הצואה אחר כך).
2119. מ"א ס"ק ב (ונראה לי, דבזמן הקור שהצואה נקרשת הרבה כאבן שרי לקרות כנגדה, אף על פי שתחזור אחר כך לקדמותה בזמן החום, מכל מקום בתר השתא אזלינן ... ומכל מקום צ"ע, דמשמע צואה כחרס אף על פי שאין בה ריח אסורה, דעדיין שם צואה עליה עד שתזרקנה ונפרכת, אם כן הכא נמי אע"פ שנקרשה עדיין שם צואה עליה כיון שיכולה לחזור לקדמותה, מידי דהוה אבית הכסא ישן, אף על פי שאין בה צואה אסור כיון שהיה מתחלה אסור מן התורה). אליה רבה ס"ק ב (וקרש הצואה על ידי הקור, דעת מ"א להחמיר כמו ביבשה). וראה חקרי הלכות ח"ו לט, ב.
2120. רבא שם (הלכתא ... מי רגלים כל זמן שמטפיחין). רמב"ם פ"ג ה"ז (מי רגלים שנבלעו בקרקע אם היו מרטיבין היד אסור לקרות כנגדן, ואם לאו מותר). ב"י (משמע שפוסק דכל שטופחין, אף על פי שאין בהם כדי להטפיח, אסור, וכדמשמע פשטא דלישנא דרבא). שו"ע ס"ב (מי רגלים שנבלעו בקרקע, אם היו מרטיבין היד, אסור לקרות כנגדם).
2121. רא"ש פ"ג סי' מט (מימי רגלים כל זמן שמטפיחין, היינו טופח להטפיח, כתנא קמא דרבי יוסי, כך פירש גאון). ר"ח, הובא בראבי"ה סי' עה (ופר"ח דבעינן טופח על מנת להטפיח כתנא קמא דר' יוסי), ואור זרוע ח"א סי' קלא (וכן פר"ח דהכי הלכתא) כתנא קמא דר' יוסי שם (מי רגלים עצמן שנשפכו, נבלעו מותר, לא נבלעו אסור. ר' יוסי אומר כל זמן שמטפיחין ... דכו"ע כל זמן שמטפיחין הוא דאסור, הא רשומן ניכר שרי, והכא בטופח על מנת להטפיח איכא בינייהו), ופירש"י (ת"ק בעי על מנת להטפיח, ור' יוסי מחמיר). טור ורמ"א ס"ב (ויש אומרים דאינו אסור רק בטופח על מנת להטפיח). ולענין נבלע בבגד נתבאר לעיל סי' עז ס"ב (אם נבלעו בבגד, אע"פ שהוא טופח על מנת להטפיח, אם חוזר ומטפיחו במים, דיו). וראה בדי השלחן סי' י סקי"ט.
2122. וכן נתפרש לקמן סי' תריג סי"ד (יש בו כל כך לחות עד שאם יניח עליו ידו תעלה בה לחות כל כך עד שאם ידביקנה לידו אחרת תדבק בה הלחות שקבלה מן הטיט, וזהו נקרא טופח על מנת להטפיח).
2123. רמ"א ס"ב (ויש לסמוך על זה).
2124. דרכי משה (מאחר שמדרבנן הוא, דהא מדאורייתא אינו אסור במי רגלים אלא כנגד העמוד בלבד, אם כן יש לילך אחר המיקל), וכדלעיל סי' עו סעיף ט (שלא אסרה תורה לקרות כנגד מי רגלים אלא כנגד עמוד של קילוח, אבל לאחר שנפלו לארץ מותר לקרות אצלן מן התורה אע"פ שהם מגולים ... אלא שחכמים גזרו עליהן גזירה משום צואה), ושם נסמן (הערה ס ).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.