ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמעפא דין צואת קטן

פא דין צואת קטן

ובו ג' סעיפים

צואת קטן

א קטן ²⁰⁸⁷ שיכול לאכול כזית דגן, שהם ה' מיני תבואה, שצואת מינים אלו מסרחת²⁰⁸⁸, אפילו אינו יכול לאכלו אלא על ידי בישול, כגון דייסא וכיוצא בה²⁰⁸⁹, אם אין צריך לשהות מתחלת כזית זה עד סופו יותר ממה שגדול בינוני שוהה באכילת פרס²⁰⁹⁰ ממאכל זה²⁰⁹¹, צריך להרחיק מצואתו וממי רגליו כמו משל גדול. אבל אם צריך לשהות יותר מכאן, הרי זה כאוכל עכשיו חצי זית ולמחר חצי זית, שכן הלכה למשה מסיני שאין אכילה מצטרפת לשהייה ארוכה כזו ²⁰⁹² .

ושיעור כזית יתבאר בסימן תפ"ו²⁰⁹³, ושיעור פרס בסי' תרי"ב²⁰⁹⁴:

ב ואם הקטן הוא חלש ואינו יכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס, אף על פי שהגיע לשנים שאחר כיוצא בו יכול לאכול, אין צריך להרחיק מצואתו וממי רגליו אפילו הוא בן ג' וד' שנים²⁰⁹⁵. (א) (והוא שעדיין²⁰⁹⁶ לא היה יכול לאכול מימיו כזית דגן בכדי אכילת פרס), אבל אם היה יכול לאכול פעם אחת ואחר כך נחלש ואינו יכול, דינו כגדול שצריך להרחיק מצואתו וממי רגליו²⁰⁹⁷ (ואפילו אינו יכול), ואפילו לא אכל דגן מימים רבים, ואפילו לא אכל מעולם. שאף שצואה זו אינה מדגן, מכל מקום (כל שהיה יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס), בני מעיים מסריחים כל מיני מאכל שיאכל ²⁰⁹⁸ . וכל זה מן הדין, אבל טוב וישר לקרות ולהתפלל במקום שהוא נקי לגמרי אפילו מצואת תינוק בן יומו²⁰⁹⁹ (אם אפשר בקל, אע"פ שאין איסור בדבר²¹⁰⁰):

עומד בתפלה וראה צואה כנגדו

ג אם היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו ברחוק ד' אמות (ואינו יכול לחזור פניו ממנה מפני שצריך להחזיר פניו כנגד בית קדשי קדשים²¹⁰¹), ילך לפניו כדי שיזרקנה מאחריו ד' אמות ²¹⁰² . ואם אי אפשר, כגון שיש לפניו נהר או דבר אחר המעכב, ילך בכדי שיניחנה לצדדים ד' אמות ²¹⁰³ . וכן בקריאת שמע²¹⁰⁴ אם אי אפשר לו.

ואינו צריך לחזור אלא למקום שפסק, ולא לראש התפלה או הקריאת שמע, אע"פ שהתפלל וקרא כנגד הצואה ²¹⁰⁵ . לפי שאין זה זבח רשעים תועבה, כיון שלא היתה ד' אמות סביבו, שבהן לבדם הוא שמחויב לבדוק שלא תהא בהם צואה אם הוא מקום שראוי להסתפק בצואה, ואם לא בדק בהן פושע הוא ותפלתו תועבה, אבל לא הטריחו לבדוק לפניו כמלא עיניו²¹⁰⁶ אע"פ שהוא במקום הראוי להסתפק בו בצואה²¹⁰⁷:

קונטרס אחרון

(א) והוא שעדיין לא כו'. כן משמע מט"ז²¹⁰⁸, דשוה לגמרי ²¹⁰⁹ . ואי לא תימא הכי, איזה שיעור יש לגדול, דלא תני הכא בכ"מ ²¹¹⁰ :

הערות

2087. עיקרי ההלכות המתבארים בסימן זה: (א) צואת קטן (ס"א-ב). (ב) עומד בתפלה וראה צואה כנגדו (ס"ג).
2088. ברייתא סוכה מב , ב (יכול לאכול כזית דגן (כל חמשת המינין קרי דגן, חטין ושעורים וכוסמין ושבולת שועל ושיפון, רש"י), מרחיקין מצואתו (שצואת מינים הללו מסרחת, רש"י) וממימי רגליו ארבע אמות (לענין קריאת שמע ותפלה, רש"י)). טור (קטן שיכול לאכול כזית ... מרחיקין מצואתו או ממי רגליו). מ"א ס"ק א (וכתב רש"י, כל ה' מינים קרוים דגן וצואתם מסרחת).
2089. רש"י שם (משאכל כזית מאלו בכל ענין אכילה). ט"ז ס"ק ב (פירוש, אפילו במיני תבשיל ודייסא, כמ"ש רש"י, בכל ענין אכילה).
2090. רב חסדא שם (והוא שיכול לאוכלו בכדי אכילת פרס (לבינוני ... פרס, חצי ככר ששיערו בו חכמים מזון שתי סעודות לעירוב, ולשון פרס פלגא, רש"י)). טור (כזית בכדי שיכול גדול לאכול ד' ביצים).
2091. מ"א ס"ק ב (ולי נראה, דבפפ"א משערין כפי מה שיכול גדול לאכול פרס פפ"א). אבל בסדר ברכת הנהנין פ"ח ה"ב (וחצי ככר זה משערים בפת חטים שנאכלת מהר, ומיסב ואוכלו בלפתן, ואינו פונה אנה ואנה, ואוכלו מהר). וראה תורת מנחם שם.
2092. רש"י שם (אבל אם צריך זה הקטן לשהות יותר מכאן, הרי הוא כאוכל עכשיו חצי זית ולמחר חצי זית, שכן הלכה למשה מסיני שאין אכילה מצטרפת לשהייה ארוכה מזו). ושיעור קטן לענין ערוה נתבאר לעיל סי' עה ס"ז.
2093. סעיף א.
2094. סעיף ד.
2095. מ"א ס"ק א (ואם אינו יכול לאכול, כגון דחליש, אפילו הוא בן ג' או ד' שנים אין צריך להרחיק).
2096. עיין בקונטרס אחרון.
2097. רב חייא בריה דרב יייבא שם (ובגדול, אע"פ שאינו יכול לאכול בכדי אכילת פרס).
2098. ט"ז ס"ק א (כי היכי דבגדול אף על פי שלא אכל מיני דגן ימים רבים, כמו שנמצא אנשים כאלה גדילים בין ההרים הם עיקר חיותם ממיני חלב ולפתן, וכי לא יצטרכו להרחיק מצואתן ... הכי נמי בקטן שהגיע לכלל בכדי אכילת פרס, ודאי צריך להרחיק מצואתו אף על פי שלא אכל מיני דגן מימים רבים, דחד דינים ממש אית להו ... ובאמת אם לא ראינו ממנו שום אכילת מיני דגן לסיבה שלא נתנו לו, אבל אם הוא ברור לפי הרגש בני אדם בטבע התינוק הברור הוא שהיה יכול לאכול דגן בשיעור אכילת פרס, הוי כאלו ראינו שאכל כן, ומרחיקין מצואתו).
2099. מ"א ס"ק א (וביו"ד סי' רס"ה ס"ח משמע דטוב וישר להרחיק מצואת קטן אפי' בן ח' ימים עיי"ש), והוא ברמ"א שם (יש לנקות הקטן מצואתו קודם שיברך). וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) ח"ח ע' נה.
2100. ש"ך יו"ד סי' רסה ס"ק יט (ואף על פי שאין מרחיקין מצואת קטן עד שיהא ראוי לאכול כזית דגן, וכמ"ש באו"ח ר"ס פ"א, מכל מקום מוטב לנקותו קודם הברכה).
2101. כדלקמן רס"י צד (בקומו להתפלל, אם היה עומד בחוץ לארץ יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל,שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם,ויכוין גם כנגד ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קדשי קדשים).
2102. וכדלעיל סי' עט ס"א (היתה צואת אדם מאחריו ... צריך להרחיק ממנה ד' אמות).
2103. ברייתא ברכות כב , ב (היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו, מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ד' אמות. והתניא לצדדין (אין צריך להלך עד שתהא לאחוריו, רש"י). לא קשיא, הא דאפשר (לילך לפניו, ילך לפניו עד שתהא לאחוריו, רש"י), הא דלא אפשר (כגון יש נהר לפניו, מסתלק לצדדים, רש"י)). אור זרוע ח"א סי' קלא (הוא הדין לכל דבר המעכבו לילך לפניו יסתלק לצדדין). והיינו אף בצדדים ממש, וכדלעיל שם (וצדדים שלפניו הרי הם כלפניו, ושלאחריו כלאחריו (וצדדין ממש יתבאר בסימן פ"א)), כי כאן מיירי שהצואה היא ממש אצל הנהר, ואף אם ילך לפניו עד הנהר, לא תהי' הצואה בצדדים שלאחריו אלא בצדדים ממש. ומכל מקום סגי גם בזה, כשאי אפשר באופן אחר.
2104. טור ושו"ע ס"ב (היה קורא וראה צואה כנגדו, ילך כדי שיזרקנה מאחריו ארבע אמות. ואם אי אפשר, כגון שיש לפניו נהר או דבר אחר המעכב, ילך כדי שיניחנה לצדדין ד' אמות). עיין מ"א ס"ק ג (קשה, יהפוך פניו ותהיה הצואה לאחריו. בשלמא בגמרא אתמר לענין תפלה דצריך לעמוד נגד ירושלים, אבל הכא גבי קריאת שמע קשה. ונראה לי דמיירי שיש בשני צדדין צואה ולפניו נהר).
2105. ונתבאר לעיל סי' עו סי"א (קרא קריאת שמע או התפלל במקום שראוי להסתפק בו בצואה ומצאה שם אחר כך, צריך לחזור ולקרות ולהתפלל, לפי שפשע במה שלא בדק המקום קודם שקרא או התפלל, והריני קורא בו וזבח רשעים תועבה).
2106. רשב"א ברכות שם (מסתברא שאינו חוזר לראש אלא למקום שפסק, ואם התפלל תפלתו תפלה. ודייקינא לה מדקתני מהלך לפניו כדי שיזרקנה לאחריו, ולא קאמר תפלתו תועבה כדאמר בסמוך בנמצאת צואה במקומו. ובודאי הפרש יש בין ראה צואה כנגדו ובין נמצאת במקומו, דבמקומו כיון דבעינן מחנך קדוש היה לו לבדוק, אבל כנגדו דליכא אלא משום לא יראה בך, וזה לא ראה אותה כשהתחיל, לא פשע בכלום, שלא הטריחו לבדוק כמלא עיניו, ואי משום לא יראה בך, זה לא ראה עד עתה). הובא ב ב"י . וכן משמע בשו"ע שם (ואין צריך לחזור אלא למקום שפסק). ואף דקיי"ל שגם איסור לפניו כמלא עיניו הוא משום "מחניך קדוש", כמו בתוך ד' אמות, כדלעיל סי' עט ס"א (חוץ מכנגד פניו, ששם עיקר חנייתו, וצריך להיות מחנהו קדוש כמלא עיניו). מכל מקום לא הטריחוהו לבדוק לפניו כמלא עיניו. וראה שו"ע אדה"ז המבואר.
2107. ב"י (ואף על פי שהוא מקום שדרכו להמצא שם צואה בכדי שיראנה, שלא הטריחוהו לבדוק כמלוא עיניו). מ"א ס"ק ד (כיון שלא היה בתוך ד' אמות שלו, לא אמרינן דהוה ליה לבדוק).
2108. ס"ק א (נעתק לעיל הערה יב ).
2109. הקטן לגדול.
2110. ראה שו"ע אדה"ז המבואר.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.