ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמעעח מי שנצטרך להטיל מים בשעת קריאה

עח מי שנצטרך להטיל מים בשעת קריאה

במקור חיפוש חדש

ובו ד' סעיפים

א היה קורא קריאת שמע והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו, פוסק עד שיכלו לשתות וחוזר לקרות ¹⁹⁷⁵ , אפילו נפלו על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח¹⁹⁷⁶, כיון שהם מכוסין בבגד העליון¹⁹⁷⁷. ואם שהה כדי לגמור את כולה, חוזר לראש¹⁹⁷⁸, כמ"ש בסי' ס"ה¹⁹⁷⁹:

ב ואם נפלו מי רגלים בארץ, מרחיק מהם ד' אמות¹⁹⁸⁰. ואם הוא מקום שיכולין ליבלע בקרקע במהרה, יכול להמתין עד שיבלעו¹⁹⁸¹. ואין חוששין שמא ישהה בהמתנה זו כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש, לפי שאף אם יהיה כן אין כאן איסור במה שקורא קריאת שמע ב' פעמים, מפני שהוא כקורא בתורה¹⁹⁸² (ומכל מקום לכתחלה אין לשהות כל כך, כמ"ש בסי' פ"ה ¹⁹⁸³ ). אבל אם אירע כן כשעומד בתפלה, לא ימתין עד שיבלעו, כי שמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש ויגרום ברכה שאינה צריכה, אלא ירחיק ד' אמות, או יצא לחדר אחר ויגמור שם תפלתו¹⁹⁸⁴:

ג במה דברים אמורים, כשבגדו העליון נקי ומכסה על מי רגלים שנפלו על בגדים התחתונים. אבל אם לכלוך מי רגלים שבבגדיו הוא מגולה, שאף אם ירחק ד' אמות לא יתפלל בנקיות¹⁹⁸⁵, לא יפסיק תפלתו כלל, אלא גומרה במקום שעומד שם אע"פ שמי רגליו מגולין ¹⁹⁸⁶ . ואין צריך להחליף בגדיו אפילו יש לו. שכיון שלאחר שנפלו ממנו מי רגליו אין איסורן אלא מדברי סופרים, לא הטריחוהו להפסיק תפלתו וללבוש בגדים אחרים¹⁹⁸⁷, כיון שהוא עומד כבר בתפלתו, שאסור להפסיק בה בלבישת הבגד¹⁹⁸⁸, וגם אם בא להחמיר על עצמו אינו רשאי¹⁹⁸⁹. משא"כ בהרחקת ד' אמות כשבגדו העליון נקי אין בה טורח כלל (וגם אינה חשובה הפסק כל כך כמו לבישת בגד¹⁹⁹⁰):

ד מי שיש לו חולי שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו, ואם כן לא יוכל להתפלל לעולם, יעשה לו בגד סביב איברו כדי שבגדים העליונים יהיו נקיים, ויכנס לבית הכנסת ויתפלל, ובשעת הטפת מי רגלים יפסוק, ואחר כך יחזור למקום שפסק. רק יזהר שלא יתחיל להתפלל כשהוצרך כבר לטפטף. ואע"פ שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף, אין בכך כלום, כיון שאי אפשר לו להמתין עד שיטהר¹⁹⁹¹ (עי' סי' פ'¹⁹⁹²):

הערות

1975. ברייתא כב , ב (היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו, פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל). ב"י (ואף על גב דלענין תפילה איתניא, למד משם רבינו לענין קריאת שמע). טור ושו"ע (היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו, פוסק עד שיכלו המים, וחוזר לקרות). והיינו שבשעה ששותתין צריך להפסיק בכל אופן, אף שאינו דומה לעמוד של קילוח שאסור מן התורה, כמבואר ברא"ש פ"ג סכ"ג (דאפילו בשעה שהמים שותתין הוא ראוי להתפלל, דלא אסרה תורה במי רגלים אלא כנגד העמוד, ושותת לא חשיב כנגד העמוד, ורבנן הוא דאחמור). והובא במ"א סי' עו ס"ק יא (כתב הרא"ש דשותת לא חשיב נגד העמוד ושרי מדאורייתא). מכל מקום צריך להפסיק עד שיכלו לשתות. ולדעת רבינו יונה (דלקמן הערה יב ) גם בשעה ששותת אסור מן התורה.
1976. טור ושו"ע (אפילו אם נפלו על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח).
1977. ראבי"ה סוף סי' סח (היה עומד בתפלה ומים שותת[י]ן לו על ברכיו, פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל, אפילו [ב]לא נגבו ... שמכוסים בבגדיו). שו"ע (כיון שהם מכוסים בבגדו). והיינו שאף שבשעה שיש בהם טופח על מנת להטפיח אסור לקרות כנגדם, כדלקמן סי' פב ס"ב (ויש אומרים שאינו אסור אלא בטופח על מנת להטפיח). מכל מקום, כיון שהם מכוסין בבגד העליון חוזר לקרות, וכדלעיל סי' עו ס"א (שבצואה תלה הכתוב בכיסוי ... והרי היא מכוסה).
1978. טור ו רמ"א (ויש אומרים דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, וכן עיקר, וכמו שכתבתי לעיל סי' ס"ה).
1979. ס"א (ויש אומרים שאין חילוק בין קריאת שמע לתפלה, ובכל מקום אם שהה מחמת אונס, שאף אם היה רוצה שלא לשהות לא היה יכול, צריך לחזור לראש אם שהה כדי לגמור את כולה ... וכן יש לנהוג הלכה למעשה, כי כן עיקר).
1980. רבינו יונה יד, א (מרחיק ארבע אמות וחוזר ומתפלל). הג"מ הל' תפלה פ"ד אות י (וכשחוזר להתפלל צריך להרחיק מן המי רגלים ארבע אמות). שו"ע שם (ואם נפלו מי רגלים בארץ, מרחיק מהם ד' אמות). ולפניו – כמלא עיניו, כדלקמן סי' פז ס"א (צריך להרחיק מהם ד' אמות ולפניו כמלא עיניו, כמו מן הצואה ומי רגלים עצמן). ונתפרש יותר לענין צואה – לקמן סי' עט ס"א (היתה צואת אדם מאחריו ... צריך להרחיק ממנה ד' אמות ... חוץ מכנגד פניו ... כמלא עיניו). וכאן שמרחיק מהם, ואינם כנגד פניו, סגי בד' אמות.
1981. הרב רבינו יונה יד, א (ויש מתרצים דהכי קאמר, ממתין עד שיכלה המים להבלע בקרקע). רמ"א ס"א (או ממתין עד שיבלעו בקרקע). עטרת זקנים (ואם הוא במקום שנבלעין בקרקע, ממתין עד שיבלעו).
1982. מ"א ס"ק ב (דבקריאת שמע לא קפדינן אם יחזור לראש, דהוי כקורא בתורה). וראה תהלה לדוד סי' סה סק"ד.
1983. לקמן שם לא הוזכרה זהירות זו (ואפשר שנכתבה ולא הגיעה לידינו).
1984. רוקח סי' שכד, בשם רש"י (תינוק השתין בבית הכנסת, ויצא רבינו שלמה מבית הכנסת והתפלל, דקיימא לן הפוסק באמצע תפלתו אם לא שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק ואם לאו חוזר לראש). ב"י סוף סי' צ (אם היה עומד בתפילה והשתין תינוק בבית הכנסת, נראה שיוצא מבית הכנסת וגומר תפילתו, ולא יפסיק וישתוק עד שיביאו מים ויטילו על המי רגלים, דשמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש. וכן כתב הרוקח בסימן שכ"ד). שו"ע שם סכ"ז (היה עומד בתפלה והשתין תינוק בבית הכנסת, ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים, או יהלך לפניו ד' אמות או לצדדיו או יצא מבית הכנסת ויגמור תפלתו). עיין [ר]מ"א סוף סי' צ ( ויותר טוב לילך למקום אחר ולא לשתוק, שמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש ), ובלבוש שם סכ"ז (היה עומד בתפלה, והשתין תינוק בבית הכנסת, אם יש מים קרובים לו, ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים. רק יזהר שלא ישהה בשתיקה עד כדי שיגמור את כולה, דאם כן יצטרך לחזור לראש). ולקמן סי' צ סכ"ה (היה עומד בתפלה והשתין תינוק בבית הכנסת, ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים, או יהלך לפניו עד שיהיו מי רגלים לאחריו ד' אמות, או ילך לצדדיו אם אי אפשר לפניו, או יצא מבית הכנסת ויגמור תפלתו. ויותר טוב לילך למקום אחר ולא לשתוק, כי שמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש, ונמצא גורם ברכה שאינה צריכה). והיינו שרש"י (שברוקח) חשש שמא ישהה כדי לגמור את כולה. ובשו"ע פסק שאם נראה לו שלא יצטרך לשהות כל כך, יכול לשהות עד שיביאו מים. וברמ"א כתב שיותר טוב שלא לילך למקום אחר, שמא ישהה כדי לגמור את כולה. ובלבוש הכריע לחלק אם יש מים קרובים לו או לאו. וכל זה כשיש שם מים שיביאו ויטילו על המי רגלים, אבל בנידון דידן שאין שם מים, והוא מקום שיכולין מי הרגלים ליבלע בקרקע, ודאי "לא ימתין עד שיבלעו, כי שמא ישהה כדי לגמור את כולה", ולכן ילך למקום אחר, וכמבואר במ"א ס"ק ב (דלא ימתין עד שיביאו מים, דשמא ישהה כדי לגמור כולה ויצטרך לחזור לראש. וכל שכן הכא, דימתין עד שיבלעו, דשיעור גדול הוא).
1985. לבוש סוף סי' צ (על כרחו הוא צריך לגמור תפלתו בבגדיו המלוכלכים, אפילו אם ירחיק ד' אמות (ו)לא יהיה לו הפרש טהרה ונקיות יותר גדולה שם מבכאן במקום שהוא עומד ... לפיכך מוטב שישאר לעמוד במקומו ויגמור תפלתו בכאן במקום שהתחיל משיפסיק וירחיק ד' אמות. אבל כשהמי רגלים יוצאים מאחרים סמוך לו, והוא נקי וטהור, אם לא יביאו לו מים מהרה, מוטב שיפסיק וירחיק ד' אמות ויגמור תפלתו שם בגוף טהור ובמקום טהור ונקי, משישאר בכאן ויגמור תפלתו במקום טמא ומלוכלך מאחרים, והוא עצמו נקי וטהור. נראה לי). וכן הוא לקמן סי' צב ס"ב (לקטנים לא יפסיק, ואפילו מים שותתין על ברכיו, ממתין עד שיכלו המים וחוזר לתפלתו ואין צריך להרחיק, כמ"ש בסי' ע"ח).
1986. הרב רבינו יונה שם (נראה למורי הרב נר"ו לתרץ, שלא חששו למים שעל ברכיו ושבבגדיו, מפני שמן התורה אינו אסור אלא בשעה ששותתין בלבד, כדאמרינן לקמן, לא אסרה התורה אלא כנגד העמוד בלבד). רא"ש פרק ג סי' כג (ונראה דאפילו יש בהם טופח כדי להטפיח מותר, דמדאורייתא אינו אסור אלא כנגד העמוד בלבד, כדאמרינן לקמן, ורבנן הוא דגזור, וכיון שכבר הוא עומד בתפלה לא גזור ואוקמוה אדאורייתא). רשב"א כב, א (מסתברא לי דאין צריך להרחיק ממקום המים כלל, מדלא קתני ומרחיק עד שיזרקם לאחריו ד' אמות, כדקתני בראה צואה כנגדו. וטעמא דמלתא, משום דבצואה בעינן מחנך קדוש, אבל מי רגלים אינו אסור דאורייתא אלא כנגד עמוד ... והלכך אם לא התחיל מרחיק מדרבנן, אבל בעומד בתפלה לא). הובאו בב"י. ולדעת הרא"ש (דלעיל הערה א ), גם בשעה ששותת אינו אסור אלא מדברי סופרים.
1987. תוס' כב, ב ד"ה ממתין (נראה, אפילו אם יש בהן טופח על מנת להטפיח מותרין, כיון דמדאורייתא אינן אסורין אלא כנגד העמוד בלבד, ורבנן הוא דגזור, וכיון שעומד כבר בתפלתו לא אטרחוהו רבנן לחזור בתפלה). מ"א ס"ק א (אבל בתפלה שאסור לזוז ממקומו מתפלל כדרכו אפילו הם מגולין, כיון דאינן אסורים רק מדרבנן (ב"י בשם הפוסקים). ועיין מה שכתבתי סוס"י צ", ושם במ"א ס"ק מ (ולא דמי למ"ש סי' ע"ח דאין צריך להפסיק, דהתם יהי' הפסק גדול שיצטרך לפשוט בגדיו וללבוש אחרים). ובמחצית השקל כאן (לפי דברי מ"א שם, על כרחך מה שכתב כאן שאסור לזוז ממקומו, הוא לאו דוקא, דאין זה עיקר הטעם). וראה חקרי הלכות ח"ו לו, ב.
1988. כדלעיל סי' סו סי"א (שהעיטוף חשוב גם כן הפסק בתפללה עצמה). לקמן סי' צז ס"ד (אינו יכול לחזור ולהתעטף בו, משום הפסק).
1989. רשב"א שם (ועוד נראה שאפילו בא לפסוק ולרחוק אסור). הובא ב ב"י .
1990. מ"א סי' צ ס"ק מ (הליכה ממקומו לא מקרי הפסק כל כך, כמ"ש סי' קד). וכן הוא לקמן סי' קד ס"ב (שבתפלה הואיל ועומד לפני המלך אין לזוז ממקומו שלא לצורך ... אבל לצורך כזה מותר אפילו באמצע ברכות י"ח).
1991. רמ"א בתשובה סי' צח. מ"א ס"ק ב (כתב רמ"א בתשובה סי' צ"ח, מי שיש לו חולי שמטפטף תמיד מי רגלים לאונסו, ואם כן לא יוכל להתפלל לעולם, יש להתיר לעשות לו בגד סביב איברו, והבגדים העליונים יהיו נקיים, ויכנס לבית הכנסת ויתפלל, ובשעת הטפת מי רגלים יפסיק ואחר כך יתפלל. ודוקא שלא הוצרך לטפטף בשעה שמתחיל להתפלל. ואף על פי שיודע שבתוך תפלתו יצטרך לטפטף וכו'. עיי"ש שהאריך בטעמו. ועיין בסי' פ'). ולענין קאטעטאר, אפשר שהוא קל יותר, מהטעם שנתבאר באגרות קודש ח"ט אגרות ב'תשלו. ב'תתה.
1992. ס"א (מי שמתיילד לו רוח בבטנו ומוציא רוחות בבקר, וברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמור כל תפלת י"ח, מוטב שיעבור זמן התפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי), ופירש הרמ"א בתשובה הנ"ל (לא קאמר אלא דמוטב שיעבור זמן תפלה, אבל לא אמר דיש איסור בדבר אלא מוטב לו להמתין מאחר שיש לו תקנה לחזור ולהתפלל שתים. אמנם מי שרגיל הוא בכך, ואי לא יתפלל יפטר מן התפלה לעולם, בודאי מותר לו להתפלל בלא גוף נקי, דלא אתא איסור דרבנן ודחי לחיוב דאורייתא או לתפלה שהיא מצוה דרבים).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.