ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמעעז שלא לקרות כנגד מי רגלים

עז שלא לקרות כנגד מי רגלים

ובו ב' סעיפים

א מי רגלים לאחר שנפלו לארץ, כיון שאין איסורן אלא מדברי סופרים¹⁹⁶², יכול לבטלם על ידי שישפוך עליהם רביעית מים, ואפילו הם בכלי מטיל עליהם רביעית מים¹⁹⁶³, בין שהיו הם תחלה בכלי ונותן עליהם רביעית מים בין שנותן תחלה המים בכלי¹⁹⁶⁴. ובלבד שלא יהיה כלי המיוחד למי רגלים, שאז אפילו אין בו מי רגלים כלל אסור לקרות כנגדן, ואין מועיל בנתינת המים להכשיר הכלי עצמו¹⁹⁶⁵, כמו שיתבאר סימן פ"ז¹⁹⁶⁶:

ב רביעית שאמרו למי רגלים של פעם אחד¹⁹⁶⁷, בין שהשתין הרבה או מעט¹⁹⁶⁸. ולשל ב' פעמים ב' רביעית, ולשל ג' פעמים ג', וכן לעולם¹⁹⁶⁹. וכל זה כשהם בעין, אבל אם נבלעו בבגד, אע"פ שהוא טופח על מנת להטפיח ¹⁹⁷⁰ , אם חוזר ומטפיחו במים, דיו. ובשבת ¹⁹⁷¹ מנגב בו ידיו¹⁹⁷², כמ"ש בסי' ש"ב¹⁹⁷³. וכן בארץ¹⁹⁷⁴:

הערות

1962. כדלעיל סי' עו סעיף ט (שלא אסרה תורה לקרות כנגד מי רגלים, אלא כנגד עמוד של קילוח, אבל לאחר שנפלו לארץ מותר לקרות אצלן מן התורה, אע"פ שהם מגולים ... אלא שחכמים גזרו עליהן גזירה משום צואה), ושם נסמן (הערה ס ).
1963. ברייתא כה , ב (ומי רגלים (והם בכלי והוא בא לקרות קריאת שמע אצלם, רש"י) עד שיטיל לתוכן מים ויקרא. תנו רבנן, כמה יטיל לתוכן מים, כל שהוא, ר' זכאי אומר רביעית ... אמר ליה רב יוסף לשמעיה, אייתי לי רביעיתא דמיא, כר' זכאי). רשב"א שם (ולא אמרינן בכי הא ראשון ראשון בטל, דהא מי רביעית בתוך מי רגלים מרובים בטלין הן מן הדין, אלא שהקלו חכמים בדבר, הואיל ומי רגלים עצמן שלא כנגד עמוד, מדרבנן). טור ושו"ע ס"א (אסור לקרות כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן רביעית מים, ואז מותר. ולא שנא על גבי קרקע לא שנא בכלי). וראה חקרי הלכות ח"ו לה, ב.
1964. רב יוסף שם (אמר רב נחמן מחלוקת לבסוף (שמי רגלים בכלי וזה נותן לתוכן מים, רש"י), אבל בתחלה (שקדמו המים למי רגלים, רש"י) כל שהן, ורב יוסף אמר מחלוקת לכתחלה, אבל לבסוף דברי הכל רביעית), וקיי"ל כרב יוסף שמחלוקת לכתחלה, וקיי"ל כר' זכאי שגם לכתחלה צריך רביעית. טור ושו"ע שם (לא שנא היו הם בכלי תחלה ונותן עליהן מים, לא שנא היו המים בכלי תחלה).
1965. רשב"א שם (ודוקא בכלי שאינה כֶלְיָן, דאלו בכֶלְיָן, אפילו נשפכו ממנו מימי רגלים אסור לקרות כנגדן, כדתניא לעיל, כלי שנשפכו ממנו מי רגלים אסור לקרות קרית שמע כנגדו, ואינו מועיל בנתינת מים להכשיר הכלי עצמו, וטעמא משום דכיון דרגיל בכך מזוהם טפי. וכן כתב הראב"ד ז"ל. וכן נראה באמת מדקתני בסמוך גרף של רעי ועביט של מימי רגלים אסור לקרות קריאת שמע כנגדן אף על פי שאין בהן כלום, ומי רגלים עצמן אסורין עד שיטיל לתוכן מים, אלמא למי רגלים מועיל נתינת מים לתוכן אבל לכלים עצמן אינו מועיל). ב"י שם (מה שכתב ובלבד שלא יהא עביט המיוחד להם, כן כתב הרשב"א (שם ד"ה כמה), ופשוט הוא, דעביט אפילו אין בו מי רגלים אסור לקרות כנגדו, ואינו מועיל בנתינת מים להכשיר הכלי עצמו, כמו שיתבאר בסימן פ"ז בסייעתא דשמיא). טור ושו"ע שם (ובלבד שלא יהא עביט המיוחד להם).
1966. ס"א (גרף של רעי ועביט של מי רגלים צריך להרחיק מהם ד' אמות ולפניו כמלא עיניו, כמו מן הצואה ומי רגלים עצמן, אע"פ שאין בהן כלום ... אין הטלת רביעית מים או יותר מועלת כלום בגרף של רעי ועביט כמו שמועלת במי רגלים עצמן, לפי שמי רגלים לאחר שנפלו לארץ אין איסורן אלא מדברי סופרים, לפיכך הקילו בהן לבטלם במים, משא"כ בגרף ועביט שאיסורן מן התורה. ועוד שמי רגלים הם צלולין ומתערבין עם רביעית מים שנותן בהם ומתבטלים בהם, אבל גרף ועביט אין מה שבלוע בהם מתערב במים שיתבטל בהן), וסוף ס"ב (אם הם מיוחדים גם כן לתשמיש אחר, כגון לשפוך לתוכן שופכין, אינן דומין לבית הכסא, ואם אין בהם צואה ולא ריח מותר. והוא הדין אפילו כלי המיוחד להשתין בלבד, אלא שבכל פעם שמשתין נותן בתוכו רביעית מים לבטלם).
1967. רמב"ם פ"ג ה"י (נתן רביעית מים לתוך מי רגלים של פעם אחת מותר לקרות עמהן). טור ושו"ע ס"ב (רביעית שאמרו, למי רגלים של פעם אחת).
1968. כסף משנה שם (דחכמים שיערו דברביעית סגי אפילו לגדולה, ופחות מרביעית אפילו לקטנה לא סגי). מ"א ס"ק א (ואין חילוק אם השתין הרבה או מעט (כ"מ)).
1969. רבינו יונה יז, א (ופירש ר"מ ז"ל, רביעית למי רגלים של פעם אחת, ועל פי זה השיעור צריך להטיל המים). רא"ש פ"ג סי' נג (ורבינו משה ז"ל כתב, רביעית למי רגלים של פעם אחת. ואם יותר צריך להוסיף לפי השיעור). שו"ע שם (רביעית שאמרו, למי רגלים של פעם אחת, ולשל שני פעמים, שתי רביעיות, ולשל שלש, שלשה). רמ"א שם (וכן לעולם).
1970. שאז אסור לקרות אצלו, כמו בנבלע בקרקע ונשאר טופח על מנת להטפיח, כדלקמן סי' פב ס"ב (ויש אומרים שאינו אסור אלא בטופח על מנת להטפיח, כגון שאם מניח ידו עליהם תעלה בה לחות, שאם יניחנה על דבר אחר יקבל ממנה לחות ... ויש לסמוך על דבריהם).
1971. שאינו יכול להטפיח במים משום כיבוס.
1972. מ"א סי' שב ס"ק כה (וצריך לומר, דהכא שאני דאינם בעין רק שהם טופח להטפיח, וכשמנגב בהן ידיו הוי טופח להטפיח מכח המים, ושרי).
1973. סעיף כא (מותר לנגב ידיו בבגד שהטיל עליו תינוק מי רגלים, כדי לבטל את מי רגלים בהמים שיבאו עליהם מניגוב ידיו, על דרך שנתבאר בסי' ע"ז ... שאינו מעבירם מהבגד על ידי הניגוב, אלא שמבטלם ומטהרם כדי שיוכל להתפלל).
1974. כדלקמן סי' פב ס"ב (רגלים שנבלעו בקרקע, אם הם מרטיבין היד שנוגעת בהן, אסור לקרות כנגדן. ויש אומרים שאינו אסור אלא בטופח על מנת להטפיח). ואם מטפיחו במים, דיו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.