ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמעעג הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג

עג הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג

במקור חיפוש חדש

ובו ג' סעיפים

א שנים שהם ישינים ערומים ומתכסים בטלית אחד ובשר שניהם נוגעים זה בזה, לא יקרא קריאת שמע, אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם ¹⁷⁰⁹ ממתניהם ולמטה¹⁷¹⁰, מפני שנגיעת בשרם ממתניהם ולמטה מביאה אותו לידי הרהור¹⁷¹¹ בשעת קריאתו. (א) ואסור משום ולא יראה בך ערות דבר¹⁷¹²

ואף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בערותו ממש כשהיא מגולה ונראית ¹⁷¹³ , כמו שיתבאר שם, מכל מקום מדברי סופרים¹⁷¹⁴, בשעה שה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך, דהיינו כשעוסק בקריאת שמע או בתפלה או בתלמוד תורה, כמו שיתבאר בסי' ע"ד¹⁷¹⁵, כל דבר שמביא לידי הרהור נקרא ערוה, כמו שאמרו¹⁷¹⁶ טפח באשה ערוה, כמו שיתבאר בסי' ע"ה¹⁷¹⁷.

ואף על פי (ב)¹⁷¹⁸ שאפילו לערוה ממש מועיל כיסוי ¹⁷¹⁹ , כאן אין כיסוי מועיל, כיון שמכל מקום הוא בא לידי הרהור על ידי שמרגיש נגיעת בשר חבירו בבשרו ממתנים ולמטה. ומטעם זה אסרו שמיעת קול זמר אשה, שהיא ערוה, אף על פי שהקול אינו נראה אלא נשמע לו, מביאו לידי הרהור, כמו שיתבאר בסימן ע"ה¹⁷²⁰.

(במה דברים אמורים (ג)¹⁷²¹, כשקורא קריאת שמע או מתפלל או מדבר בדברי תורה בפיו, אבל להרהר בדברי תורה מותר אפילו כשערותו ממש מגולה, מטעם שיתבאר בסימן ע"ה¹⁷²². כל שכן ששומע קול אשה, או ששוכב עם אשתו בקירוב בשר, אפילו שלא בחזרת פנים, אע"פ שאסור לקרות בפיו, כמו שיתבאר. ומטעם זה מותר להרהר בדברים שבקדושה בשעת תשמיש¹⁷²³, שהרהור אינו כדיבור לענין זה, אע"פ שהוא כדיבור לענין להרהר במבואות המטונפות¹⁷²⁴):

ב היתה אשתו ישנה עמו, אין צריך להפסקת טלית בינו לבינה, מפני שאשתו כגופו¹⁷²⁵, שהואיל שרגיל בה לא יבא לידי הרהור¹⁷²⁶. אבל מכל מקום אינו קורא אלא בחזרת פנים ממנה, דהיינו שיחזירו שניהם אחוריהם זה לזה¹⁷²⁷, כדי שלא יהיה בשרה נוגע בערותו או בשרו בערותה ויבא לידי הרהור¹⁷²⁸. ויש מי שאוסר¹⁷²⁹ אף באשתו שלא בהפסקת טלית. ונכון לחוש לדבריו¹⁷³⁰:

ג היה ישן עם בניו בעודם קטנים, מותר לקרות¹⁷³¹ בחזרת פנים בלא הפסקת טלית¹⁷³², שאין לחוש שמא יבא לידי הרהור מחמת נגיעת בשר הקטנים בבשרו¹⁷³³, כל שאין בשרו נוגע בערותן ולא בשרם בערותו¹⁷³⁴. ואם הם גדולים צריך להפסקת טלית.

עד כמה הם חשובים קטנים. התינוק עד שיהיה לו י"ב שנה, והתינוקת עד שתהיה לה י"א שנה¹⁷³⁵. ואפילו הביאו ב' שערות בתוך זמן הזה אינן כלום. ובשנת י"ג לתינוק ושנת י"ב לתינוקת, אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסקת טלית, ואם לאו מותר¹⁷³⁶. ומשנת י"ג ואילך לתינוק וי"ב לתינוקת, אפילו לא הביאו ב' שערות אסור בלא הפסקת טלית¹⁷³⁷:

קונטרס אחרון

(א) ואסור משום ולא יראה כו'. כן ¹⁷³⁸ משמע ממה שאמרו¹⁷³⁹ טפח באשה וקול ערוה, ואיסורן אינן אלא משום הרהור, כמ"ש הרשב"א¹⁷⁴⁰, עיין ב"י¹⁷⁴¹ (ומשום חשש הרהור אסור אפילו בתלמוד תורה¹⁷⁴², כמבואר מב"י¹⁷⁴³ שהעתיק לשון המרדכי¹⁷⁴⁴ ולשון הראב"ד ¹⁷⁴⁵ ). ולהרהר (בדברי תורה¹⁷⁴⁶) נגד טפח, פשיטא דשרי¹⁷⁴⁷:

(ב) ואע"פ שאפילו לערוה ממש מועיל כיסוי כו'. אבל ¹⁷⁴⁸ אין לומר דמשום הרהור לחוד אסור, דאם כן בחורים דבסי' ל"ח למה לא אסרם בקריאת שמע, עיין שם בב"י¹⁷⁴⁹ דמהרהרים בקריאת שמע, ומאי שנא קריאת שמע מתפילין ודו"ק:

(ג) במה דברים אמורים, כשקורא קריאת שמע כו'. צ"ע ¹⁷⁵⁰ אם אפשר להרהר ב' הרהורים בבת אחת. ואי לאו, אין מקום לדברים אלו ודו"ק¹⁷⁵¹:

הערות

1709. ברייתא כד , א (היה ישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו, לא יקרא קריאת שמע אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם). רב יוסף שם (אשתו כגופו, אחר לאו כגופו). רי"ף טו, א (שנים שהיו ישנים בטלית אחת, קיי"ל כרב יוסף דאמר, אשתו כיון דכגופו היא מותר להחזיר פניו ולקרות, אבל אחר, כגון בניו ובני ביתו, כיון דלאו כי גופיה הוא, אסור לקרות קריאת שמע עד שתהא טלית מפסקת ביניהם). רמב"ם פ"ג הי"ח (שנים שהיו ישנים בטלית אחת, כל אחד מהן אסור לקרות ... עד שתהא טלית מפסקת ביניהן עד שלא יגע בשר זה בבשר זה ממתניו ולמטה. ואם היה ישן עם אשתו או בניו ובני ביתו הקטנים, הרי גופן כגופו ואינו מרגיש מהן). טור ושו"ע ס"א (שנים שהיו ישנים בטלית אחד ובשר שניהם נוגעים זה בזה, לא יקרא קריאת שמע אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם).
1710. רמב"ם פ"ג הי"ח (עד שלא יגע בשר זה בבשר זה ממתניו ולמטה). שו"ע שם (ממתניהם ולמטה).
1711. כסף משנה שם (אתי לידי הרהור). לבוש ס"א (אתו לידי הרהור).
1712. תצא כג, טו. עיין בקונטרס אחרון (ההוכחות שהוא מטעם "ערות דבר" ולא מטעם איסור הרהור בעת קריאת שמע).
1713. ולא כשהם מכוסים והבשר נוגע זה בזה.
1714. תיבות "ואף על פי ... סופרים" אוצ"ל לקמן אחרי תיבות "בשעה ... בסי' ע"ד". ולפי זה מובן האמור כאן "כמו שיתבאר שם", היינו בסי' עד ס"א (ושלא יראה ה' בנו ערות דבר, דהיינו שלא יהיה דבר ערוה כנגד פניו של אדם).
1715. ס"א (שלא יהיה דבר ערוה כנגד פניו של אדם הקורא או מתפלל כמלא עיניו).
1716. ברכות כד, א (טפח באשה ערוה).
1717. ס"א (טפח מגולה באשה, במקום שדרכה לכסות, ערוה הוא, אפילו היא אשתו, מפני שמביא לידי הרהור כשמסתכל בו).
1718. עיין בקונטרס אחרון.
1719. כלומר, אף שבטפח באשה ערוה אמרינן שהטפח המביא לידי הרהור יש בו דין ערוה ואסור לקרות נגדו, משא"כ כאן, אף שהנגיעה מביא לידי הרהור, הרי היא מכוסה, ואין שייך בה "ולא יראה בך ערות דבר". והרהור עצמו אינו אוסר בקריאת שמע, כמו שיוכיח בקונטרס אחרון. ועל זה מוכיח מדין קול זמר באשה, שלא שייך בו "ולא יראה בך ערות דבר" ומכל מקום אסרינן משום שהקול הוא ערוה, ואסור לקרות כששומעו. כן הוא כאן, שהנגיעה היא ערוה, ואסור לקרות כשנוגע. וראה קובץ הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ח ע' צה.
1720. ס"ו (קול זמר של אשה, בין בפנויה בין באשת איש, אפילו של אשתו, הוא ערוה, ואסור לקרות קריאת שמע כששומעו).
1721. עיין בקונטרס אחרון.
1722. ס"י (מותר להרהר בדברי תורה כשהוא ערום, ואין צריך לומר כנגד ערוה אחרת, שנאמר ערות דבר, דיבור אסור הרהור מותר).
1723. ראה ראשית חכמה שער הקדושה פט"ז, בכוונת הקדושה בשעת תשמיש.
1724. כדלקמן ריש סי' פה (לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידיו על פיו ויקרא קריאת שמע ... ולא לאמרו בלבד, אלא אפילו להרהר בלבו אסור).
1725. רב יוסף בברכות שם (ואפילו אשתו עמו ... אשתו כגופו). רי"ף ו רמב"ם שם (כנסמן לעיל הערה א ). דעה הא' בטור ושו"ע ס"ב (אם היה ישן עם אשתו, קורא בחזרת פנים לצד אחר, ואפילו בלא הפסקת טלית, משום דחשיבא כגופו).
1726. רש"י שם (ורגיל בה וליכא הרהור כולי האי). ואף שלענין טפח ושער וקול באשה, יתבאר לקמן סי' עה ס"א וס"ד וס"ו שאסור אף באשתו, שעכ"פ חשיבי ערוה. מכל מקום, לענין נגיעת בשר נתבאר כאן "שאשתו כגופו, שהואיל שרגיל בה לא יבוא לידי הרהור". ולדעת האוסרים לקמן, אף נגיעת בשר באשתו אסורה כמו בטפח ושער וקול.
1727. כסף משנה הלכות ק"ש פ"ג הי"ח (כתב ה"ר מנוח, מ"ש אשתו כגופו, כלומר דכיון דגס בה לא מהרהר. ומכל מקום מחזיר פניו, דאילו פנים בפנים או פנים באחור אי אפשר דליכא הרהור). מ"א ס"ק א (פירוש שיחזירו שניהם אחוריהם זה לזה (כ"מ)).
1728. רש"י שם ד"ה ואפילו אשתו עמו, שיחזיר פניו, דכל זמן שהן פונים פנים כנגד פנים פשיטא ליה דאסור, דאיכא הרהור נגיעת ערוה על ידי אברי תשמיש). וראה עטרת זקנים ריש סי' עד.
1729. תוספות רבינו יהודה ברכות שם ד"ה היכא דאתמר (והשתא אזלינן לחומרא, ומחמרינן כברייתא דפליגא עליה רב יוסף, ולא יקרא אפילו באשתו אם אין טליתו מפסיק בינו לבינה). רא"ש פ"ג סי' לה (ורבינו יצחק ז"ל כתב, כיון דלא איפסיק הלכתא לא כשמואל ולא כרב יוסף, עבדינן לחומרא כברייתא דפליגא אדרב יוסף, ולא יקרא אפילו אשתו עמו אם אין טליתו מפסקת בינו לבינה). שו"ע שם (ויש מי שאוסר).
1730. שו"ע שם (ונכון לחוש לדבריו).
1731. ברייתא שם (ואם היו בניו ובני ביתו קטנים, מותר). טור ושו"ע ס"ג (אם היה ישן עם בניו בעודם קטנים, מותר לקרות).
1732. רמב"ם פ"ג הי"ח (ואם היה ישן עם אשתו או בניו ובני ביתו הקטנים, הרי גופן כגופו ואינו מרגיש מהן. לפיכך אע"פ שבשרו נוגע בהם, מחזיר פניו ... וקורא). טור ושו"ע שם (אם היה ישן עם בניו בעודם קטנים, מותר לקרות בחזרת פנים בלא הפסקת טלית).
1733. לבוש ס"ג (דבבניו קטנים ודאי לא יבא לידי הרהור).
1734. ב"י, דלא כהגהות אשרי פ"ג סי' לה (וכשהקטנים ישנים עמו ... אפילו נוגעים ערותם זה בזה, כשאין לבו רואה את הערוה מותר לקרות קריאת שמע, עד כאן מאור זרוע) ח"א סי' קלג (פירש רבינו יהודה ב"ר יצחק של"י, דבניו ובני ביתו קטנים מותר אפילו נוגעין ערותן זה בזה), והוא בתוס' רבינו יהודה ברכות שם ד"ה היכא דאתמר (ובבניו ובבני ביתו מותרים אפילו נוגעים ערותן זו בזו, כיון שאין לבו רואה את הערוה). וכ"כ מ"א סוף סי' עד (כתב הג"א, בבניו הקטנים אפילו נוגעים ערותן זה בזה שרי לקרות. ודבר תימה הוא להתיר כולי האי. וקצת יש לדקדק לאסור ממ"ש תר"י גבי עכו"ם ערום, עכ"ל ב"י. וכתוב בד"מ והמדקדק בדברי תר"י יראה, שיש ראיה יותר להתיר מלאסור, עכ"ל. ולי נראה לאסור).
1735. רב חסדא שם (ועד כמה, א"ר חסדא, תינוקת בת ג' שנים ויום אחד ותינוק בן תשע שנים ויום אחד. איכא דאמרי תינוקת בת י"א שנה ויום אחד, תינוק בן י"ב שנה ויום אחד. אידי ואידי דאיכא שדים נכונו ושערך צמח), וכלישנא בתרא. טור ושו"ע ס"ד (ובשנת י"ג לתינוק וי"ב לתינוקת, אם הביאו ב' שערות, אסור בלא הפסק, ואם לא הביאו ב' שערות, מותר).
1736. הרב רבינו יונה טו, א (מיהו אם הביאו אלו הסימנים קודם י"א לתינוקת ולי"ב לתינוק, לא חיישינן להו ומותר. מפי מורי הרב נר"ו). רא"ש שם. טור שו"ע שם (התינוק עד שיהיו לו י"ב שנים, והתינוקת עד שיהיו לה י"א שנים. ואפילו הביאו ב' שערות, מותר).
1737. רמב"ם פ"ג הי"ט (אם עדיין לא היו שדים נכונו ושערך צמח ... עד שיהיה הזכר בן י"ג שנה ויום אחד והנקבה בת שתים עשרה שנה ויום אחד). טור ושו"ע שם (ומשנת י"ג ואילך לתינוק, וי"ב לתינוקת, אפילו לא הביאו ב' שערות, אסור).
1738. תוכן הדברים בשלשת הקונטרס אחרון שלפנינו: בפנים ס"א נתבאר שאיסור קריאת שמע ותפלה ותלמוד תורה כשיש דבר הגורם להרהור הוא "משום ולא יראה בך ערות דבר". ודלא כדעת הפר"ח ס"ב (ומסתברא לי שכל אלו הדינים המוזכרים בכאן שלא יקרא, אם קרא בלא הפסקת טלית דיצא, דהא הכא לאו טעמא משום ולא יראה בך ערות דבר, אלא משום דמיטרד ואתי להרהורי). וההוכחות לזה: (א) כי גם טפח באשה וקול באשה, שאיסורם משום גורם להרהור, נקראו בגמרא "ערוה" (בפנים, ובקו"א ריש ס"ק א). (ב) מהאיסור (לא רק בקריאת שמע, אלא) אף בתלמוד תורה ודבר שבקדושה (בקו"א ס"ק א). (ג) בדבר הגורם להרהור (ערות דבר) אסרו תלמוד תורה בדיבור והתירו להרהר בדבר שבקדושה (בפנים ובקו"א סוף ס"ק א). (ד) כשאין דבר הגורם להרהור, הנקרא "ערוה", התירו קריאת שמע גם בעת ההרהור (קו"א ס"ק ב). אמנם יש לדון בהוכחה השלישית, כי אפשר שהאיסור (אינו משום "ערוה", אלא) משום ההרהור לחוד. ומה שהתירו להרהר בדבר שבקדושה, כי בשעה שמהרהר בדברים שבקדושה אינו מהרהר בתאוות, שאי אפשר להרהר ב' הרהורים בבת אחת (קו"א ס"ק ג).
1739. ברכות כד, א.
1740. בחידושיו לברכות שם (אמר רב חסדא שוק באשה ערוה ... ומשום הרהור ... כתב הראב"ד ז"ל ... הכא משום דמטריד). וכן לענין קול באשה ערוה, נתבאר בראבי"ה סי' עו (ואומר אני דטעמא, דאע"ג דאין הקול נראה לעין, מיהו הרהור איכא). הובא בהגהות מיימוניות פ"ג מהל' ק"ש אות ס.
1741. סי' עה ד"ה טפח (שהביא דברי הרשב"א).
1742. כדלקמן בפנים, שלא נאסר אלא "ערות דבר", דיבור אסור הרהור מותר.
1743. שם.
1744. רמז פ (שוק וקול באשה ערוה, ופירש רב האי גאון, דכל הני לענין קריאת שמע. וכתב הר"א ממיץ בספר יראים, הלכך אסור לומר דבר שבקדושה בשמיעת קול שיר של אשה), והוא בספר יראים סי' שצב (וכל הני פירש רב יהודאי גאון ז"ל לענין קריאת שמע, הלכך אסור לומר קריאת שמע או דבר קדושה בשמיעת קול שיר של אשה). משא"כ אם האיסור הי' משום הרהור לחוד, לא הי' לנו לאסרו אלא בקריאת שמע.
1745. אוצ"ל: רא"ם (שבהערה הקודמת).
1746. בדפוס ראשון ליתא (ובפנים: להרהר בדברי תורה מותר ... להרהר בדברים שבקדושה).
1747. שהרי אפילו נגד הערוה ממש מותר להרהר, מכל שכן נגד דבר המביא להרהור. וראה קובץ הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ח ע' צו.
1748. לתוכן הקונטרס אחרון – ראה לעיל (הערה ל ).
1749. ד"ה וכתב עוד הכל בו בשם הר"ם (כתב הר"ם נ"ע, על הבחורים ששאלת, שהם מהרהרים אפילו בשעת קריאת שמע, לא יניחו תפלין ... שלא ינהג בהם קלות ראש בתאות נשים, עד כאן. וכן נמי משמע מהירושלמי שמפרש גוף נקי ממחשבה רעה. הילכך מי שיודע בעצמו שאינו יכול להשמר ממחשבה רעה ... אסור להניחן) . ההלכה עצמה הובאה לעיל שם ס"ד. ובהר"ם שם נתפרש דמיירי "שהם מהרהרים אפילו בשעת קריאת שמע", ומכל מקום לא אסרו אלא הנחת תפילין.
1750. לתוכן הקונטרס אחרון – ראה לעיל (הערה ל ).
1751. ראה תהל"ד סק"ב. קונטרס השלחן, מבוא סק"י. אפרקסתא דעניא סי' פז סק"ב. חקרי הלכות ח"ו כח, א. קובץ דברי תורה (נ.י.) א, מ.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.