עב דין נושאי המטה והמנחמים והמלוין

הערות

1. 1678. משנה יז , ב – כגירסת התוס' שם (נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן, את שלפני המטה ואת שלאחר המטה, את שהמטה צריכה להם פטורים, אין צריכה להם חייבין). רמב"ם פ"ד ה"ד (כל שיש למטה צורך בהן, כגון נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, בין שהיו לפני המטה בין שהיו לאחר המטה, פטורין. ושאר המלוין שאין למטה צורך בהן, חייבין). ב"י (נראה שהוא מפרש דהכי קאמר, נושאי המטה וחילופיהן וכו', בין אותם שהם לפני המטה בין אותם שהם לאחריה, מאחר שלמטה צורך בהם פטורים. ומאי דקתני סיפא ואת שאין למטה צורך בהם חייבים, הכי קאמר, ושאר המלוין את המת שאין למטה צורך בהם חייבים). טור ושו"ע ס"א (נושאי המטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, בין אותם שהם לפני המטה, בין אותם שהם לאחריה, מאחר שלמטה צורך בהם, פטורים. ושאר המלוין את המת שאין למטה צורך בהם, חייבים).
2. 1679. לחם חמודות פ"ג סי' ט אות כב (דהענין הוא, שהי' בזמנים ההם, ואפשר עדיין במקצת מקומות ומדינות, שיש חבורות מזומנים לכך, ואם כן בין סמוכים בין אינם סמוכים). מ"א ס"ק א (פירוש, שיש חבורות מזומנים לכך (ל"ח)).
3. 1680. רש"י במשנה שם (שכן דרך שמתחלפין לשאת, לפי שהכל חפצין לזכות בו).
4. 1681. כלומר, שאף אותם שלאחרי המטה, שעתה אינם נושאי המטה ואינן עוסקים במצוה, מכל מקום פטורים הם מקריאת שמע, לפי שהם טרודים טרדת המצוה, שמא יצטרכו להחליף את נושאי המטה. ויתבאר לקמן (הערה ו ).
5. 1682. משנה שם (את שהמטה ... אין צריכה להם חייבין), לפירוש הב"י (ומאי דקתני סיפא ואת שאין למטה צורך בהם חייבים, הכי קאמר, ושאר המלוין את המת שאין למטה צורך בהם חייבים). רמב"ם שם (ושאר המלוין שאין למטה צורך בהן חייבין). שו"ע שם (ושאר המלוין את המת שאין למטה צורך בהם חייבים).
6. 1683. עיין תוי"ט (אין להקשות דאכתי גמילות חסדים הוא, ובמשנה דלקמן כתבתי בשם הר"י דגמילות חסדים יש לו דין העוסק במצוה שיש בה טרדא, שכתב הר"ב בריש פרק, דפטור. דיש לחלק בין תנחומין שיש לו עסק לנחם, משא"כ הלויה שאין לו עסק רק שהולך, ולא מיקרי טרדא). והיינו שאף שהעוסק במצוה פטור מן המצוה אף במקום שיכול לקיים שניהם, כדלעיל סי' עא ס"ד (וכל העוסק במצוה לא הטריחתו תורה לטרוח במצות אחרות אע"פ שיכול, כמו שנתבאר בסי' ל"ח), ושם נסמן (הערות לה . לו ). והרי גם כבוד המת, שהיא גמילות חסדים, יש לה דין העוסק במצוה, כדתנן בהמשך המשנה שם (קברו את המת וחזרו, אם יכולים להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו, ואם לאו לא יתחילו), וכדלקמן ס"ד. ופירש רבינו יונה יא, ב (טעמא דמילתא, משום דתנחומי אבלים מדאורייתא, דבכלל גמילות חסדים הוי ... ולפיכך אמרו דכיון שעוסק במצוה פטור מן ה[מצו]ה, ואף על פי שכבר נקבר המת לא יתחיל). מכל מקום לא אמרו כן אלא במצוה שיש בה טרדה, כמו בתנחומין, וכמו בנושאי ומטה וחילופיהם דלעיל בסמוך, אף שהם עתה לאחר המטה ואינם אלא מהלכין, מכל מקום יש להם טרדת מצוה, ולכן פטורים מקריאת שמע. וכמ"ש הרע"ב במשנה, בטעם הדבר ש"מי שמתו לפניו פטור מקריאת שמע" (משום דטריד טרדא דמצוה), וכן גם כאן בתנחומין ונושאי המטה וחילופיהן. משא"כ ההליכה ללוות את המת, שאינם טרודים במצוה, חייבים בקריאת שמע. וכדלקמן סי' תרמ סי"ח (שכל זמן שאינו בביתו והוא טרוד במחשבת המצוה ובתיקוניה, הרי זה נקרא עוסק במצוה, וכל העוסק במצוה אחת אין צריך לטרוח ולחזר אחר מצוה אחרת בעוד שהוא עוסק במצוה זו).
7. 1684. כדלעיל סי' סג ס"ד (ואם רצה לקרות כל הג' פרשיות כשהוא מהלך, הרשות בידו, מלבד פסוק ראשון שצריכין לעמוד מהילוכו (או לישב) ולקרותו כדי לכוין היטב).
8. 1685. משנה שם (ואלו ואלו פטורים מן התפלה). וטעם החילוק בין קריאת שמע לתפלה, עיין הרב רבינו יונה י, ב (אלו ואלו פטורין מן התפלה, פירש רש"י ז"ל, מפני שהתפלה אינה אלא מדרבנן. והטעם היותר נכון, מפני שהתפלה צריך להתפלל מעומד ואין יכולין לשהות כל כך, אבל קריאת שמע שיכולין לאומרה בעוד שמהלכין, ודי לעמוד בפסוק ראשון בלבד, שלא יתעכבו בו אלא מעט, חייבין. מפי מורי הרב נר"ו), ומ"א ריש סי' קו (דתפלה דוקא בעמידה, ואין יכולין לשהות כל כך (ב"י. תר"י). וקשה, דיתפללו דרך הילוכם, מידי דהוה אמתפלל בדרך. ויש לומר בשעה שהולכים הוי להו עוסקים במצוה, ופטורין מתפלה. מכל מקום בקריאת שמע חייבים, דבקל יכול לקרות), והיינו אף שיתבאר לקמן סי' צד ס"ה (ואם היה הולך ברגליו מתפלל דרך הילוכו ... לא הצריכוהו להפסיק הליכתו ולעמוד בשעת התפלה). מכל מקום הכא שאני שהוא עוסק במצוה ופטור מתפלה. וצ"ע (שכבר נתבאר לעיל, שבעת ההליכה ללוות המת אינם טרודים כלל ואינם נפטרים משאר מצות).
9. 1686. ס"א (המלוין את המת שאין למטה צורך בהן, שאע"פ שחייבים בקריאת שמע פטורים מתפלה הואיל והיא מדברי סופרים. ועוד, שהיא בעמידה ואין יכולין לשהות כל כך. אבל קריאת שמע עיקר כוונתה ועמידתה אינה אלא בפסוק ראשון, ובקל יוכל לעמוד ולכוין).
10. 1687. ברייתא יט , א (אין מוציאין את המת (לקברו, רש"י) סמוך לקריאת שמע (לפי שמתבטלין מן הקריאה, רש"י)). ויתבאר לקמן סי' רמח בקונטרס אחרון ס"ק א (אין לדחות מצות עונג, שהיא מצוה עוברת, מלפני אותה מצוה שאינה עוברת ... דמי למ"ש בסי' ע"ב דאין מוציאין המת סמוך לקריאת שמע עיי"ש ... שמדברי סופרים יש לו לכתחלה להתחיל בעוברת). וראה גם לעיל סי' לח ס"ז (העוסקים במלאכת שמים ... לכתחלה אסורים להתחיל משהגיע סמוך לזמן קריאת שמע (עיין סי' ע"ב)).
11. 1688. ירושלמי פ"ג ה"ב (אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע, אלא אם כן הקדימו שעה אחת או אם איחרו שעה אחת כדי שיקראו ויתפללו). הרב רבינו יונה שם (לפי הירושלמי נראה דסמוך לקריאת שמע, אינו רוצה לומר חצי שעה דוקא, אלא רוצה לומר שאין מוציאין אותו אלא בענין שישערו שיוכלו להוציאו ולקוברו קודם זמן קריאת שמע ... ומאי דאמר שעה, לאו דוקא שעה ממש, אלא שיעור שיוכלו להספיק לקברו). רא"ש שם פ"ג סי' ט (אין מוציאין את המת סמוך לקריאת שמע בענין שלא יוכלו לקברו קודם קריאת שמע). טור ושו"ע ס"ב (אין מוציאין את המת סמוך לקריאת שמע, שאין שהות להוציאו ולקברו קודם שיגיע זמן קריאת שמע).
12. 1689. שאם לא יוכלו להספיק לקברו קודם שיגיע תחלת זמן קריאת שמע, חוששים שמע יתעכב בקבורתו עד שיעבור סוף זמן קריאת שמע.
13. 1690. ברייתא שם (ואם התחילו אין מפסיקין). טור ושו"ע שם (ואם התחילו להוציאו, אין מפסיקין כדי לקרות).
14. 1691. פרי חדש ס"ב (מסתברא ודאי, שאפילו שהתחילו בתר דמטי זמן קריאת שמע שאין מפסיקין, נראה לי). הובא בבאר היטב ס"ק ג. וכן הוא לעיל סי' לח ס"ז (אבל אם התחילו קודם לכן, או אפילו התחילו באיסור, אין צריך להפסיק לקריאת שמע).
15. 1692. ב"י (והא דאמרינן שאם התחילו אין מפסיקין, היינו לומר שלא יפסיקו מלהוליכו עד שיקראו כולם, אלא יוליכוהו ולא יפסיקו את שלמטה צורך בהם. אבל אותן שאין למטה צורך בהם, הא תנן דחייבים), וכדלעיל ס"א (אבל שאר המלוין את המת שאין למטה צורך בהן, חייבים בקריאת שמע). לבוש ס"ב (ואם התחילו להוציאו אין מפסיקין מלהוליכו כדי שיקראו כולם, אלא עוסקין בהוצאה שהתחילו בה. ובקריאה עושין כמו שכתבנו למעלה, מאחר שלמטה צורך בהם וכו'). וראה לקמן סי' תמג ס"ה (שאם התחילו בהוצאת המת, אין מפסיקין אפילו לקריאת שמע, כמו שנתבאר בסי' ע"ב, היינו שאין מפסיקין באמצע הליכה לבית הקברות, וכן אם הביאוהו לבית הקברות והקבר הוא מוכן צריך לקוברו מיד, אבל כשעדיין לא הכינו הקבר או שאר כל צרכי קבורה, מותר בין הבאת המת לבית הקברות להכנת הקבר ושאר צרכי קבורה, שכל אחד ואחד הוא דבר בפני עצמו, ואין זו הפסקה באמצע עסק המצוה).
16. 1693. מ"א ס"ק ב (מדסתם כאן שמע מינה דסבירא ליה, דאפילו סמוך לקריאת שמע של ערבית אסור. ומכל מקום נראה לי דיש להקל בשל ערבית, כמ"ש תר"י, דאם לא יקברנו היום יעבור על לא תלין). והיינו שכתבו תלמידי רבינו יונה יא, ב (למורי הרב נראה, שאפשר שבקריאת שמע של ערבית אין להחמיר כל כך, מפני שקריאת שמע של ערבית מצותה עד שיעלה עמוד השחר), ואין חשש שמחמת הקבורה בלילה לא יקרא עד עלות השחר. והמ"א מוסיף עוד טעם "דאם לא יקברנו היום יעבור על לא תלין".
17. 1694. עיין במ"ש סי' [תצה] בקונטרס אחרון ס"ק ג (דמצוה לקברו קודם שקיעת החמה, כדכתיב כי קבור תקברנו ביום ההוא (והלילה הוא מיום שלאחריו) ... אלא שאין עובר עליו בלא תעשה עד שילינו). סי' תקכו ס"ג (אם יש בהם צורך היום, כגון לצורך קבורת המת, שהיא מצוה שזמנה בו ביום). וראה לקוטי שיחות ח"ז ע' 329. אבני נזר או"ח סי' תו ס"ק א. תהלה לדוד סק"א. חקרי הלכות ח"ו כז, א. קובץ הערות וביאורים ח"ח ע' צד. שו"ע אדה"ז המבואר.
18. 1695. תצא כא, כג.
19. 1696. במ"א סי' רלה ס"ק ב (והעולם נהגו עכשיו כר"ת שיוצאין בקריאת שמע שקראו בבית הכנסת אעפ"י שהוא מבעוד יום קצת. אבל כל אדם יחמיר לעצמו ... לקרותה אחר צאת הכוכבים). לקמן סי' תפט סוסי"ב (שסומכין על האומרים שמפלג המנחה ואילך, כשם שהוא כלילה לענין תפלת ערבית לרבי יהודה כך הוא כלילה לענין קריאת שמע של ערבית ... העיקר כהאומרים שמפלג המנחה אינו חשוב כלילה, אפילו לרבי יהודה, אלא לענין תפלה בלבד, אבל לא לענין שאר דברים שמצותם בלילה, כמו שנתבאר בסימן רל"ה), ושם נסמן (הערה קלה).
20. 1697. מ"א ס"ק ב (ונראה לי, דאם הוא מפלג המנחה ולמעלה, יקרא קריאת שמע, ויקברנו אחר כך. עיין סימן רל"ה). וכן הוא לעיל סי' עא ס"ב (ויש לו גם כן לקרות קריאת שמע של ערבית מבעוד יום ... זה שיהיה פטור בלילה, לא יבטל ממנו עול מלכות שמים כל שיכול לקרות קודם הלילה, שהרי רוב הקהל קורין כל ימות השבוע מבעוד יום, אם כן יכול זה לסמוך על זה באותו שבת), ושם נסמן (הערה כג ).
21. 1698. ברייתא שם יט, א (העוסקים בהספד, בזמן שהמת מוטל לפניהם, נשמטין אחד אחד וקורין. אין המת מוטל לפניהם, הן יושבין וקורין והוא יושב ודומם). טור ושו"ע ס"ג (העם העוסקים בהספד, בזמן שהמת מוטל לפניהם, נשמטים אחד אחד וקורין ומתפללין. אין המת מוטל לפניהם, הם קורין ומתפללין, והאונן יושב ודומם). ומה שאינם נפטרים מטעם העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת. היינו כיון שאינם באים אלא לשמוע ההספד, וכמבואר בטור (ודוקא העם הבאים לשמוע ההספד, אבל החזנין המספידין פטורין). וראה ט"ז ס"ק ב.
22. 1699. הרב רבינו יונה יא, ב (אית דאמרי דדוקא קורין, משום דקריאת שמע דאורייתא, אבל התפלה שהיא מדרבנן אין צריך. ואומר מורי הרב נר"ו, דהוא הדין דלתפלה נמי נשמטין אחד אחד ומתפללין. ומביא ראיה מדאמרינן בתוספתא (פ"ב סי' י) העם העסוקים בהספד מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה. מעשה היה והפסיקו רבותינו בין לקריאת שמע בין לתפלה. וכיון דחזינן לרבותינו דעבדו עובדא לתפלה, שמעינן דהלכתא הכי, דמעשה רב, דמסתמא התלמוד שלנו כמו מעשה שעשו רבותינו סובר, ואף על פי שלא הזכירו ברישא אלא קורין בלבד, ובסיפא בשאין המת מוטל לפניהם אמרו קורין ומתפללין, הכל דין אחד יש לו). ב"י ושו"ע שם (וקורין ומתפללין).
23. 1700. כדלעיל סי' עא ס"ו (אסור לקרות קריאת שמע תוך ד' אמות של מת ... משום לועג לרש חרף עושהו), ושם נסמן (הערה מב ).
24. 1701. רש"י שם (שהמת בבית אחר והם מספידין אותו כאן). ואף שהובא לעיל בהערה הקודמת, דהיינו דוקא "תוך ד' אמות של מת". עיין בש"ך יו"ד סי' שמד ס"ק יא (וכתב המרדכי, דכל אותו חדר שהמת מונח בו חשוב כד' אמות), בשם המרדכי רמז תתקיח (אסור בכל אותו חדר שהמת מונח בו). וגם מ"ש כאן "בבית אחר", הכוונה ל"חדר אחר". וכן הוא בכמה מקומות, ראה לקמן עט ס"ה (בחדר אחד), ושם (הערה כד ). סי' תלח ס"א (ולבדוק כל הבית), וס"ב (אותו חדר), ושם (הערות ה. יד).
25. 1702. ס"א (מי שמת לו מת שחייב להתאבל עליו ... פטור מקריאת שמע ותפלה ומכל הברכות, ואפילו מעניית אמן).
26. 1703. משנה יז , ב (קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו, ואם לאו לא יתחילו). רמב"ם פ"ד ה"ו (קברו את המת וחזרו האבלים לקבל תנחומין, וכל העם הולכים אחריהם ממקום הקבר למקום שעומדים בו האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין, אם יכולים העם להתחיל ולגמור אפילו פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה, יתחילו, ואם לאו, לא יתחילו). טור ושו"ע ס"ד (קברו את המת וחזרו האבלים לקבל תנחומין, וכל העם הולכין אחריהם ממקום הקבר למקום שעומדים שם האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין, אם יכולים העם להתחיל ולגמור אפילו פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו).
27. 1704. ברייתא יט , סע"א (קברו את המת וחזרו, אם יכולין להתחיל ולגמור אפילו פרק אחד או פסוק אחד). טור ושו"ע שם (אפילו פסוק אחד).
28. 1705. טור יו"ד סי' שעו (יתחילו ויקראו מה שיוכלו). ב"ח בסוף הסימן (ביו"ד סי' שע"ו כתב, ויקראו מה שיוכלו). מ"א ס"ק ג (ביו"ד סי' שע"ו כ' שיקראו מה שיוכלו (ב"ח)).
29. 1706. רמב"ם שם (לא יתחילו, אלא ינחמו את האבלים, ואחר שיפטרו מהן יתחילו לקרות). כ"מ שם (משמע דביש שהות ביום לקרות אחר שינחמו האבלים עסקינן, הא לאו הכי בכל גווני יתחילו). רמ"א ס"ד (אם יש שהות ביום לקרות אחר כך).
30. 1707. מ"א ס"ק ד (ואם לאו, יקרא קריאת שמע קודם כיון שעדיין לא התחילו במצות תנחומין).
31. 1708. במשנה שם יז, ב (העומדים בשורה הפנימיים פטורים, והחיצונים חייבים). ברייתא שם יט, ב (שורה הרואה פנימה פטורה, ושאינה רואה פנימה חייבת). רמב"ם פ"ד מהל' ק"ש ה"ו (הפנימיים שהן רואין פני האבלים, פטורין מקריאת שמע, והחיצונים, הואיל ואינן רואין את האבלים חייבין בקריאת שמע במקומן). טור ושו"ע ס"ה (העומדים בשורה לנחמו, הפנימים שרואים פני האבל, פטורים. והחיצונים, שאינם רואים פני האבל, חייבים).