ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמעעא אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע

עא אבל והעוסקים במת פטורים מקריאת שמע

במקור חיפוש חדש

ובו ו' סעיפים

האונן

א מי ¹⁶³⁰ שמת לו מת שחייב להתאבל עליו ¹⁶³¹ , אפילו אינו מוטל עליו לקוברו, כגון שמתה אחותו נשואה שבעלה חייב בקבורתה, או אפילו יש לו מי שישתדל בשבילו לעסוק בצרכי הקבורה, או אפילו כבר עסק כל צרכו¹⁶³², פטור מקריאת שמע ותפלה ומכל הברכות¹⁶³³, ואפילו מעניית אמן¹⁶³⁴, ומכל המצות האמורות בתורה¹⁶³⁵. ואפילו אם רצה להחמיר על עצמו ולקרות¹⁶³⁶, או אפילו לענות אמן, שאינו מתבטל בשבילו מצרכי המת, אסור מדברי סופרים¹⁶³⁷, מפני כבודו של מת¹⁶³⁸ שיהיה לבו פנוי לחשב בצרכי המת ויחשוב בהם תמיד¹⁶³⁹. ואפילו הוא בעיר אחרת ונודע לו קודם הקבורה, אסור, שלא חילקו חכמים¹⁶⁴⁰. ויש מתירים¹⁶⁴¹ אם יש לו מי שיתעסק בשבילו, ואין צריך לומר אם הוא בעיר אחרת שאינו יכול להתעסק. ונוהגין כסברא הראשונה¹⁶⁴² (ולדברי הכל בן שהוא אונן על אביו יכול לילך לבית הכנסת ולומר קדיש על אביו כי זהו כבודו של אביו¹⁶⁴³).

וכל זה קודם הקבורה. אבל מיד שמתחילין להשליך עפר על המת, חייב בקריאת שמע אם לא עבר זמנה¹⁶⁴⁴. ותפלת י"ח בלבדה יכול להתפלל אפילו אחר זמנה, שהוא שליש היום, אם לא עבר עדיין חצות היום¹⁶⁴⁵. אבל אחר כך לא יתפלל מנחה שתים לתשלומין של שחרית, כיון שהיה פטור בשחרית¹⁶⁴⁶. ומטעם זה לא יאמר כל ברכות השחר, אפילו נקבר קודם שעבר זמן קריאת שמע ותפלה, כיון שבשעה שחל חיוב הברכות, דהיינו כשקם ממטתו היה פטור מהן, אין צריך להשלימן אחר כך, ואם מברך, ברכה לבטלה היא¹⁶⁴⁷:

ב וכל זה בחול. אבל בשבת, כיון שאי אפשר לעסוק בצרכי המת בקבורתו, ואין אנינות נוהגת כלל, חייב בקריאת שמע ותפלה ובכל המצות האמורות בתורה כל היום¹⁶⁴⁸.

ולעת ערב, אם הוא מחשיך על התחום להתעסק בצרכי הקבורה¹⁶⁴⁹, פטור. אבל אם אינו מחשיך על התחום, חייב גם לעת ערב בכל המצות¹⁶⁵⁰.

ויש לו גם כן לקרות קריאת שמע של ערבית מבעוד יום, אע"פ שאין הקהל קורין במוצאי שבת ¹⁶⁵¹ עד הלילה, מכל מקום זה שיהיה פטור בלילה לא יבטל ממנו עול מלכות שמים כל שיכול לקרות קודם הלילה, שהרי רוב הקהל קורין כל ימות השבוע מבעוד יום, אם כן יכול זה לסמוך על זה באותו שבת ¹⁶⁵² . ואין צריך לומר שיש לו להתפלל תפלת ערבית של מוצאי שבת מבעוד יום¹⁶⁵³, מפלג המנחה ולמעלה, שהוא לילה גמור לענין תפלה לר' יהודה ¹⁶⁵⁴ . ואף מי שנהג לעולם כחכמים¹⁶⁵⁵, יכול לסמוך על דברי רבי יהודה אפילו במוצאי שבת, במקום איזה אונס שאי אפשר לו להתפלל בלילה, כמו שיתבאר בסי' רצ"ג¹⁶⁵⁶:

ג יום טוב שני דינו כחול, שהרי יכול לקברו היום כמו בחול¹⁶⁵⁷. ויום טוב ראשון, אם רוצה לקברו בו ביום על ידי נכרים¹⁶⁵⁸, דינו כחול, שהרי צריך להמציא להם ארון ותכריכין. ואם אינו רוצה לקברו בו ביום, דינו כמו בשבת¹⁶⁵⁹.

ודין ליל יום טוב במקום שאין קוברין מת בלילה, וכן ביום במקום שאי אפשר לקברו מחמת איזה אונס, יתבאר בסי' תקמ"ח¹⁶⁶⁰:

העוסקים בצרכי המת

ד המשמר את המת ¹⁶⁶¹ , אע"פ שאינו מתו, פטור מקריאת שמע ומתפלה ומכל מצות האמורות בתורה¹⁶⁶², מפני שהוא עוסק במצוה, וכל העוסק במצוה לא הטריחתו תורה לטרוח במצות אחרות¹⁶⁶³ אע"פ שיכול ¹⁶⁶⁴ , כמו שנתבאר בסי' ל"ח ¹⁶⁶⁵ . היו שנים משמרים, זה משמר וזה קורא, ואחר כך משמר זה וקורא זה¹⁶⁶⁶:

ה וכן החופר קבר למת פטור מכולן¹⁶⁶⁷, אפילו בשעת נוחו¹⁶⁶⁸, כמו ש[נ]תבאר שם ¹⁶⁶⁹ . היו חופרים שנים או יותר, כל הצריכים לצרכי החפירה בבת אחת פטורין. ואם יש נוספין, נשמטין וקורין, וחוזרין אלו הנוספים ומתעסקים, והאחרים נשמטין כמספר הנוספין, וקורין וחוזרין להתעסק, ונשמטים אחרים, עד שנמצא שקראו כולם ולא נתבטל שום דבר מעסק הקבר כלל (אפילו רגע)¹⁶⁷⁰:

תוך ד' אמות של מת

ו אסור לקרות קריאת שמע תוך ד' אמות של מת ¹⁶⁷¹ או תוך ד' אמות של קבר¹⁶⁷², משום לועג לרש חרף עושהו¹⁶⁷³. ואם קרא לא יצא, וצריך לחזור ולקרות¹⁶⁷⁴, שקנסוהו חכמים על שעבר על דבריהם ואפילו היה שוגג¹⁶⁷⁵.

ובית הקברות המוקף מחיצה, מותר לקרות חוץ למחיצה, אפילו סמוך לה ובתוך ד' אמות לקברות¹⁶⁷⁶. אבל בתוך המחיצה יש למנוע אפילו חוץ לד' אמות, שמא יתקרב לד' אמות של איזה קבר בלי דעת. ואם קרא, יצא כיון שאינו איסור ברור אלא משום חשש לבד¹⁶⁷⁷:

הערות

1630. עיקרי ההלכות המתבארים בסימן זה: (א) האונן (ס"א-ד). (ב) העוסקים בצרכי המת (ס"ד-ה). (ג) תוך ד' אמות של מת (ס"ו).
1631. דין אנינות קודם קבורה נתבאר בשו"ע יו"ד סי' שמא ס"א (מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו, קודם קבורה ... ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין, ואינו מברך ברכת המוציא ולא ברכת המזון, ואין מברכים עליו ולא מזמנין עליו, אפילו אם אוכל עם אחרים שמברכים, לא יענה אחריהם אמן. ופטור מכל מצות האמורות בתורה).
1632. רא"ש פ"ג סי' א (ויש אומרים, הא דמשמע דאסור לברך, היינו כשצריך לעסוק בצורך מצרכי המת, אבל אם כבר עסק, או אם יש עוסקין אחרים, יכול לברך. ובירושלמי לא משמע כן ... דגרסינן התם ... ואחרים שברכו אין עונה אחריהם אמן, ובעניית אמן אינו מתבטל מעסק המת אפילו הכי אסור), וסי' ג (כשנפטרה אחותו של ר"ת הודיעוהו בעיר אחרת שהיה שם, ואכל בשר ושתה יין. ונתן טעם לדבריו, דכיון שיש לה בעל שחייב בקבורתה, אינו אסור באכילת בשר ושתיית יין. ולפי טעם זה אף אם היה בעיר מותר. ומילתא דתמיהא היא, דאם כן לא ינהוג האנינות אלא בבנים, לא באביו ולא באחיו, ולישנא דגמרא לא משמע הכי, אלא כל המתאבל הוי כמו כן אונן). טור ושו"ע ס"א (מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו, אפילו אינו מוטל עליו לקברו, פטור מקריאת שמע ומתפלה). לבוש ס"א (אפילו אינו מוטל עליו לקוברו, כגון אחותו נשואה שבעלה חייב לקוברה, וכן אחיו שיש לו בנים שבניו חייבים לקוברו, או יש לו מי שישתדל בשבילו בצרכי הקבורה, אפילו הכי פטור מקריאת שמע ומתפלה, מפני שהוא טרוד ונבהל בטרדת מצוה להיות מסייע ומתעסק בצרכי קבורתו). ט"ז ס"ק א (פירוש, לאפוקי מר"ת שמתה אחותו נשואה, אמו של ר"י, בעיר אחרת, ואכל ר"ת בשר ושתה יין כיון שיש לה בעל שמוטל עליו לקוברה. ונחלק עליו הרא"ש, דלא פלוג רבנן).
1633. והיינו מלבד ברכת דיין האמת וכו', כמובא בסדר ברכת הנהנין פי"ב ה"ח (על שמועות רעות אומר ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם דיין האמת, ואין צריך לומר אם רואה בעיניו).
1634. ירושלמי פ"ג ה"א (ואחרים שבירכו אין עונה אחריהם אמן). וכן הוא לקמן סי' עב ס"ג (והאונן יושב ודומם ואין עונה אחריהם כלום, מטעם שנתבאר בסי' ע"א).
1635. משנה יז , ב (מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה). עולת תמיד ס"ק ג (מקריאת שמע וכו', והוא הדין דפטור מכל מצות האמורות, וכן איתא בגמרא בהדיא).
1636. תוס' שם ד"ה ואינו (בירושלמי קאמר, אם רצה להחמיר אין שומעין לו), ו רא"ש שם סי' א, מירושלמי שם (תני, אם רצה להחמיר על עצמו, אין שומעין לו).
1637. ב"י (ובעניית אמן אינו מתבטל מצרכי המת, ואפילו הכי אסור).
1638. מסכת שמחות פרק י (ואם רצה להחמיר על עצמו, הרי זה לא יחמיר, מפני כבוד המת).
1639. רא"ש מו"ק פ"ג סי' נד (אף על פי שאינו עסוק, יש עליו דין אנינות מפני כבודו של מת, שיהא לבו פנוי לחשב על צרכי המת ויעסוק בהן תמיד). הובא בב"י. לבוש סעיף ב בהג"ה (דהואיל ויכול להתעסק בצרכי המת וקבורתו, אף על פי שאינו עסוק יש עליו דין אנינות מפני כבודו של מת, שיהא לבו פנוי לחשוב על צרכי המת ויחשוב בהם תמיד).
1640. רא"ש שם סי' נה (אלא ודאי לא פלוג רבנן, אלא כל המתאבלים מתאוננין, וכולן קרואים מוטל עליו לקוברו, ואפילו אינו בעיר, דלא בעינן מוטל לפניו). שו"ע יו"ד סי' שמא ס"א (ואפילו הוא בעיר אחרת). ט"ז כאן ס"ק א (לאפוקי מר"ת שמתה אחותו נשואה, אמו של ר"י, בעיר אחרת, ואכל ר"ת בשר ושתה יין כיון שיש לה בעל שמוטל עליו לקוברה. ונחלק עליו הרא"ש, דלא פלוג רבנן). דלא כב"ח כאן (לפי עניות דעתי נראה לומר, דלר"ת ודאי דאם היה בעיר עמה היה אסור לאכול בשר ולשתות יין, דכיון דעל כולם מוטל לקברה, הי מינייהו מפקת, אלא דלפי שהיה בעיר אחרת ובעלה היה עמה בעיר, התם הוא דאין מוטל עליו לקברה, לילך חוץ לעירו ליטפל בקבורתה מאחר שהבעל שהיה עמה מטפל בה ... והכי נקטינן, דמעשה דר"ת רב היא), וביו"ד שם . הובא בש"ך שם ס"ק ה.
1641. ראבי"ה סי' נח (ופליאה שנהגו העם אף בחול הולך לבית הכנסת ומתפלל בעוד שלא נקבר מתו ... ושמא כיון דלא [איפשטא] היכא שיש לו מי שישא המשא, הנהיגו שמתפללים כיון שיש קרובין שיעסקו בו). והיא האיבעיא שבירושלמי שם (מפני כבודו של מת, או משום שאין לו מי שישא משואו. מה נפיק מביניהן, היה לו מי שישא משואו, ואין תימר מפני כבודו של מת, אסור, ואם תאמר מפני שאין לו מי שישא משואו, הרי יש לו מי שישא משואו). ופירש בב"י (ולענין הלכה נראה, דכיון דבירושלמי מספקא להו היכא דיש מי שישא משאו אם רשאי להחמיר על עצמו, וספיקא במידי דרבנן הוא, דהא מדאורייתא ליכא איסורא במילתא, הרוצה להחמיר על עצמו היכא שיש לו מי שישא משאו, אין מוחים בידו, וזה טעם דברי ראבי"ה). מרדכי רמז נז. שו"ע ס"א (ואם יש לו מי שישתדל בשבילו בצרכי קבורה, ורצה להחמיר על עצמו ולקרות, אין מוחין בידו). ובדברי חמודות פ"ג אות ב (הקרוב אלי שטעות סופר נפל בלשון השו"ע, וצריך להיות, ויש אומרים שאם יש לו כו'). והיינו שההיתר הוא רק לדעת ר"ת הנ"ל, דאף דלא קיי"ל כוותיה (כמובא לעיל), מכל מקום "אם רצה להחמיר על עצמו" יש מתירים להחמיר על עצמו. וראה נו"כ השו"ע. ולענין להצטרף לזימון, ראה לקמן סי' קצט ס"ה (אונן בחול, שהוא פטור מלברך, אין מזמנין עליו. ואפילו להאומרים שאם רצה להחמיר על עצמו לענות ולברך הרשות בידו, מכל מקום כיון שהוא פטור אינו מצטרף).
1642. רש"ל בתשובה סי' ע (האידנא שאין האונן נכנס לבית הכנסת ולא מתפלל כלל, אפילו יש לו קוברים, ולא כראבי"ה שכתב להקל). ט"ז ס"ק ב (וכתב רש"ל בתשובה סי' ע', שעכשיו לא נהגו כראב"י בזה). והיינו שאף באופן זה נהגו שלא להחמיר על עצמו. ומכל מקום נהג הרבי, כשנפטר אחיו באנגליה בי"ג אייר תשי"ב, ונקבר כעבור כמה ימים בארה"ק, קרא קריאת שמע בימים שביניהם, וביאר הנהגתו באגרות קודש ח"ו אגרת א'תרכה (צדק בכתבו אשר עשיתי כהוראת האחרונים שלדעתם יש להתחיל האבלות מעת קבלת הידיעה (שלא להיות אסור בקריאת שמע וכו' משך כמה ימים, אף שהי' לבי נוקפי על זה, דדעת אדה"ז לא כן, וכמו שכתב בשו"ע או"ח ר"ס ע"ב, והקלתי בכל זה, על ידי ישוב בדוחק, שלשון אדה"ז הוא "ונוהגין" ולא בלשון של פסק דין). כיון שנמסר הדבר לכתפאי במקום הנפטר). והיינו שאף לדעת הפוסקים, שבשמועה רחוקה מונים מיום הקבורה, ואם כן האנינות נמשכת עד אז. מכל מקום יש לצרף לזה הדעה, שאם יש לו מי שיתעסק בשבילו, מותר לו להחמיר על עצמו ולקרות. ויתירה מזו יש טעם להקל לענין הנחת תפילין, שמעיקר הדין אסורה אף ביום הראשון שלאחר הקבורה, כדלעיל סי' לח ס"ה ( אבל ביום ראשון של אבילות, דהיינו ביום הקבורה, אסור להניח תפילין, מפני שהתפילין נקראין פאר, שנאמר פארך חבוש עליך, ואבל מעולל בעפר קרנו, ואין נאה לתת פאר תחת אפר ). ולפי הדעה המתרת כאן להחמיר על עצמו כשיש מי שיתעסק בשבילו, אפשר שכבר נסתיימה האנינות ועדיין לא התחילה האבלות, ואם כן יוכל להניח תפילין לדעה זו.
1643. ט"ז ס"ק ב (נראה לי, דבן שהוא אונן על אביו ויש מתעסקין, ילך לבית הכנסת ויאמר קדיש, כי זה כבודו של אביו, ומותר לכ"ע) . (וביו"ד סוף סי' שעו ס""ק ד סותר לזה (נראה לי, דמי שמת בשבת או ביום טוב ואי אפשר לקברו בו ביום, דעל כל פנים יאמר קדיש תיכף אחר המיתה, דאין אמירת קדיש תלוי באבילות כלל. אבל בחול אין לעשות כן, דהא כשהוא אונן פטור מן התפלה, כן נראה לי). ועיי"ש בנקודת הכסף (ולי נראה, כיון דטעם הקדיש הוא שפודה את אביו מגיהנם, אם כן כל זמן שלא נקבר אין בו דין גיהנם), וצ"ע ). והיינו שכאן מצריך הט"ז לומר קדיש בין מיתה לקבורה אף בחול. ואילו שם מצריך רק בשבת, והש"ך שם כותב שאף בשבת לא יאמר קדיש בין מיתה לקבורה. ומסיק כאן בפנים כדעת הט"ז כאן, שאף בחול יכול לאמר קדיש בין מיתה לקבורה. ונתבאר באגרות קודש ח"ג אגרת תקלו (במענה על שאלתו, במה דאביו ז"ל שחל"ח ח' חשון, ארונו נמסר להספינה י"ד מ"ח ויום הקבורה הי' ז' כסלו, ומסתפק איך להתנהג באמירת קדיש וכו' ... נראה לי שצריך הי' להתחיל בח' מ"ח, וע"פ הכרעת אדה"ז בשו"ע או"ח סע"א ס"א . ובקצרה לפענ"ד: ... כמה ענינים יש בקדיש: זכות הנשמה, ולכן מתחילין גם קודם הקבורה. כבוד אביו, ולכן אומרו גם באנינות. מציל מדינה של גיהנם, המתחיל אחר הקבורה), ובח"ד אגרת תתנב בשולי הגליון (והנה רבינו הזקן פסק (שו"ע או"ח רסע"א) דאומרים קדיש מיום המיתה גם קודם הקבורה). וראה חקרי הלכות ח"ו כה, ב.
1644. מהרי"ל הלכות שמחות (כשנפטרה אשת מהר"י סג"ל ... כשהורידו המת תוך הקבר והתחילו להשליך עליו העפר, הלך הרב ובנו עמו לבית של הקברות, והיה עדיין כנגד ב' שעות קודם הצהרים, והיה הרב מתפלל שם י"ח ברכות). הובא במ"א ס"ק א (ומיד כשמתחילין להשליך עפר על המת יקרא ויתפלל, וכן עשה מהרי"ל). והיינו שבמהרי"ל נזכר רק "מתפלל", ובמ"א פירש דהיינו "יקרא ויתפלל". ונתפרש במהרי"ל דהיינו "בית של הקברות", כי בבית הקברות עצמו אסור לקרות קריאת שמע, כדלקמן ס"ו (בתוך המחיצה יש למנוע אפילו חוץ לד' אמות, שמא יתקרב לד' אמות של איזה קבר בלי דעת).
1645. מ"א שם (ונראה לי דקודם חצות יתפלל שחרית, כמ"ש סימן פ"ט), והוא כדלקמן שם ס"ב (יכול להתפלל שחרית עד חצות אם עבר ולא התפלל קודם לכן). והיינו בלא תפילין, כדלעיל סי' לח ס"ה (אבל ביום ראשון של אבילות, דהיינו ביום הקבורה אסור להניח תפילין).
1646. תשובות הרא"ש כלל כז סי' א (מעשה שאירע אבל לאדוני אבי, שמת לו ילד בשבת ... למוצאי שבת לא התפלל, כדין אונן, שפטור מן התפלה ומכל המצות ... ולאחר שקברו המת התפלל תפלת הבקר כיון שעדיין לא עבר זמנה ... ולא דמי לשכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים, כיון שמן הדין נפטר בלילה מלהתפלל). טור ו שו"ע יו"ד סי' שמא ס"ב (תפלת הערב לא יתפלל, שכבר עבר זמנה. ולא דמי לשכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים, כיון שבלילה לא היה חייב להתפלל). מהר"ם בהלכות שמחות שלו, הובא ברא"ש פ"ג סי' ב (וה"ר מאיר ז"ל דנורנבערג כתב בהלכות שמחות שלו, מי שיש לו מת בשבת ולא נקבר עד למחר ולא הבדיל במוצאי שבת, נראה לי שמותר לאכול בלא הבדלה ... וביום המחרת לאחר שנקבר מתו אסור לאכול עד שיבדיל ... כיון דזמן ההבדלה כל יום המחרת וכל השבת כולה, אף על פי שלא היה יכול להבדיל קודם שנקבר מתו, יבדיל לאחר שנקבר מתו), משא"כ תפלה לא יתפלל בתשלומין, כיון שבלילה לא הי' חייב להתפלל. וכן הוא לקמן סי' צג ס"ד (ואין צריך להתפלל מנחה שתים בשביל תשלומי שחרית, שכיון שבשעת חובתו היה פטור ממנה מן הדין, אין צריך לתשלומין כלל). סי' קלא ס"ה (ואף לאחר שיצאו מבית החתן והאבל ובאו לבתיהם אין צריכים לומר תחנון, לפי שמקומו הוא מיד אחר תפלת י"ח, וכיון שנדחה ממקום קביעתו נדחה לגמרי).
1647. מ"א שם (אבל ברכות השחר נראה לי דלא יאמר, כיון שבשעת חובתו היה פטור). וראה לעיל סי' מו ס"ג (נהגו לסדרן בבית הכנסת ... ברכות הללו שהן שבח והודאה יכול לברך אותן גם אחר כך). תהלה לדוד סק"א. מנחת פתים, שירי מנחה סק"א. בירור הלכה תנינא. חקרי הלכות ח"ו כו, א.
1648. ברייתא שם יח, א (ובשבת מיסב ואוכל בשר ושותה יין ומברך ומזמן ומברכין עליו ומזמנין עליו וחייב בכל המצות האמורות בתורה). רא"ש מו"ק פ"ג סי' נד (דודאי בחול שיכול לעשות צרכי המת, אף על פי שאינו עסוק יש עליו דין אנינות מפני כבודו של מת, שיהא לבו פנוי לחשב על צרכי המת ויעסוק בהן תמיד, אבל בשבת ויום טוב שאין יכול לעסוק לצורך המת ... כל היום חייב). טור ושו"ע ס"ב (במה דברים אמורים, בחול, אבל בשבת חייב). לבוש ס"ב (בשבת שאינו יכול להתעסק בהן חייב).
1649. כדלקמן סי' שו ס"ו (מחשיכין על התחום כדי לעשות חוץ לתחום צרכי כלה או צרכי מת, דהיינו ארון ותכריכים, ולהביאם לעיר), ושם נסמן (הערה מו).
1650. רא"ש שם (בשבת ויום טוב שאין יכול לעסוק לצורך המת אלא להחשיך בעלמא, דוקא בשעה שהוא מחשיך פטור, אבל כל היום חייב), מירושלמי פ"ג ה"א (מכיון שהוא זקוק לו להביא לו ארון ותכריכין, כיי דתנינן תמן, מחשיכין על התחום לפקח על עיסקי הכלה ועל עיסקי המת להביא לו ארון ותכריכין חלילים ומקוננות, כמי שהוא נושא משאו). ב"י (ומה שכתב דבשבת ויום טוב חייב עד הערב שיכול להחשיך על התחום ולהתעסק בצרכי קבורה, היינו לומר שאם לעת ערב הוא מחשיך על התחום הוא פטור, אבל אם אינו מחשיך על התחום, לעת ערב נמי חייב). שו"ע ס"ב (אם אינו מחשיך על התחום, חייב גם לעת ערב).
1651. מ"א ס"ק ג (במוצאי שבת הכל קורין ומתפללין בלילה). כי אף שלענין ליל שבת יתבאר לקמן סי' רסז ס"ב (ואף המתפללין ערבית בזמנה בצאת הכוכבים כל ימות החול, יכול הוא להקדים בערב שבת להתפלל מפלג המנחה ולמעלה כדברי רבי יהודה שאומר שמפלג המנחה ואילך הוא לילה לענין תפלה), ושם נסמן (הערה ח). מכל מקום במוצאי שבת הכל קורין ומתפללין בלילה.
1652. ט"ז ס"ק ד (נראה לי, כיון שיש עליו חיוב בעת ההיא, יש לו לקרות קריאת שמע של ערבית בעוד יום, אף על פי שאין הקהל קורין קריאת שמע אלא בלילה, מכל מקום זה שיהיה פטור בלילה, לא יבטל ממנו עול מלכות שמים כל שיוכל לקרות קודם לילה, דהא בכל יום אנו קורין קריאת שמע של ערבית אפילו בעוד היום גדול, על כן יוכל זה לסמוך על זה לקרות באותו שבת קודם שיצא השבת, כן נראה לי). וכן נראה מדברי השו"ע כאן ס"ב (אבל אם אינו מחשיך על התחום חייב גם לעת ערב), וקאי על קריאת שמע, וביאר במ"א שם (ואפשר דמיירי למנהגנו שנוהגין לקרות ביום). וכעין זה הוא לקמן סי' עב ס"ב (אם הוא מפלג המנחה ולמעלה, שיש אומרים שהוא זמן קריאת שמע, כמו שיתבאר בסימן רל"ה, טוב לחוש לדבריהם ולקרות קריאת שמע תחלה ולקברו אחר כך (כיון שרוב העולם נוהגים כסברא זו, אע"פ שהעיקר כדברי החולקים, כמו שיתבאר שם)). והוא כמבואר בשו"ע סי' רלה ס"א ( זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים ... ואם הצבור מקדימים לקרות קריאת שמע מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, וכשיגיע זמן קורא קריאת שמע בלא ברכות). ובמ"א שם ס"ק ב (והעולם נהגו עכשיו כר"ת, שיוצאין בקריאת שמע שקראו בבית הכנסת, אעפ"י שהוא מבעוד יום קצת). ויתבאר לקמן סי' תפט סי"ב (מנהג העולם לקרות קריאת שמע של ערבית מפלג המנחה ואילך, לפי שסומכין על האומרים שמפלג המנחה ואילך, כשם שהוא כלילה לענין תפלת ערבית לרבי יהודה כך הוא כלילה לענין קריאת שמע של ערבית ... העיקר כהאומרים שמפלג המנחה אינו חשוב כלילה אפילו לרבי יהודה, אלא לענין תפלה בלבד, אבל לא לענין שאר דברים שמצותם בלילה, כמו שנתבאר בסימן רל"ה), ושם (הערה קלה).
1653. הלכה ברורה ס"ק ג (נראה דיש לקרות קריאת שמע ותפלה דלילה בעוד יום, דבלילה יהיה פטור, וביום כשאינו מחשיך אינו אונן, לכך יקדים להתפלל בעוד יום, מגן דוד [ט"ז]). שו"ת (ב"י סי' שמ"א) [שבות יעקב ח"א סי' ח] (והורה המורה שיתפלל ערבית בעוד יום) . וראה חקרי הלכות ח"ו כז, א.
1654. משנה כו, א (תפלת המנחה עד הערב. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה). שלפי זה מתחיל זמן תפלת ערבית בפלג המנחה.
1655. זה שהנהיגו להתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים דוקא, ראה גם לקמן סי' רסז ס"ב (המתפללין ערבית בזמנה בצאת הכוכבים כל ימות החול), ויתבאר שם (הערה ז).
1656. ס"ב (מי שהוא אנוס שאי אפשר לו להבדיל על הכוס בלילה, כגון שצריך לילך לדבר מצוה והולך מביתו מבעוד יום עד סוף התחום ויושב שם עד שחשכה ומיד שחשכה הולך לדרכו, יכול להתפלל ערבית ולהבדיל על הכוס בביתו מבעוד יום, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה), ושם נסמן (הערה יא).
1657. כדלקמן סי' תקכו ס"ו (אבל ביום טוב שני, אפילו יום טוב שני של ראש השנה, כיון שאינו אלא מדבריהם, הרי הוא כחול לענין קבורת המת), ושם נסמן הערה כ).
1658. כדלקמן סי' תקכו ס"א-ב (מת המוטל לקברו, אם הוא יום טוב ראשון, לא יתעסק בו ישראל ... אבל מותר לקברו על ידי נכרי).
1659. רא"ש מו"ק שם (וביום טוב שני דנקבר על ידי ישראל, כחול שויוה רבנן, ונוהג דין אנינות. וביום טוב ראשון, אם רוצים לקוברו בו ביום על ידי עממין, כיון שהוא צריך להמציא להם צרכי הארון ותכריכין, יראה דלא גרע ממחשיך על התחום להביא לו ארון ותכריכין ופטור). שו"ע ס"ב (ויום טוב שני דינו כחול. ויום טוב ראשון, אם רוצה לקוברו בו ביום על ידי עובדי כוכבים, דינו כחול. ואם אינו רוצה לקוברו בו ביום, דינו כשבת).
1660. ראה מ"א שם ס"ק ח (בליל יום טוב שני חייב בכל המצות. דדוקא ביום שני כתב הרא"ש דכחול שוי' רבנן, אבל בלילה שלפניו לא ... וכ"כ מהרי"ל, היכא דמת לו מת בשמיני עצרת, מותר לקדש בליל שמחת תורה ... ומיהו נראה לי, דאם אי אפשר לקוברו מחמת איד העכו"ם או מחמת אונס אחר, לא חל עליו דין אנינות). וראה גם לקמן סי' קכח סנ"ה (האונן, אפילו ביום טוב שהוא חייב בכל המצות).
1661. דין העוסק בצרכי המת נתבאר לעיל סי' ע ס"ד, ןכאן מבואר דין העוסק בצרכי רבים.
1662. ברייתא יח , א (המשמר את המת, אע"פ שאינו מתו, פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה). טור ושו"ע ס"ג (המשמר א ת המת, אפילו אינו מתו, פטור).
1663. רש"י שם ( משום דעוסק במצוה) . לבוש ס"ג (דהא עוסק במצוה הוא, והעוסק במצוה פטור מן המצוה).
1664. ר"ן סוכה יא, א (ובפרק מי שמתו נמי תניא, המשמר את המת, אף על פי שאינו מתו, פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. והא משמר ודאי אפשר לו לקיים כמה מצות) .
1665. ס"ז ( המשמר את המת, פטור מתפילין ומקריאת שמע ומתפלה ומכל המצות אע"פ שיכול לקיים כל המצות) . וכן הוא לקמן סי' תרמ סי"ח (וכל העוסק במצוה אחת אין צריך לטרוח ולחזר אחר מצוה אחרת בעוד שהוא עוסק במצוה זו, ואף על פי שאפשר לו לקיים שתי המצות בלי שום שיהוי ועיכוב להמצוה שעוסק בה, מכל מקום התורה פטרתו מלטרוח ולחזר אחר מצוה אחרת, כמ"ש בסי' ל"ח).
1666. ברייתא שם (היו שנים, זה משמר וזה קורא וזה משמר וזה קורא). טור ושו"ע ס"ד (היו שנים משמרים, זה משמר וזה קורא, ואחר כך משמר זה וקורא זה).
1667. ברייתא יד , ב (החופר כוך למת בקבר, פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה) . טור ושו"ע ס"ה (החופר קבר למת, פטור).
1668. ר"ן שם (ובפרק היה קורא נמי אמרינן, החופר כוך למת פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה, ובודאי דרכן של חופרין דבתר דמחו בה טובא מיפשי פורתא והדרי ומחו, ובעידנא דמיפשי למה הוא פטור ... לפיכך נראה לי, דהעוסק במצוה פטור מן המצוה אף על פי שיכול לקיים את שתיהן).
1669. סי' לח ס"ז ( וכן החופר קבר למת, פטור מכולם, אע"פ שנח מעט, שגם בשעת נוחו נקרא עדיין עוסק במצוה, שעל ידי כך יתחזק כחו לחזור ולחפור, ולכן הוא פטור אז אע"פ שיכול). ומטעם זה נקרא עוסק במצוה אף בשעה שנח, ואינו דומה להאמור לעיל שם ( אבל מי שלבוש בתפילין, אע"פ שמקיים מצוה, אינו נקרא עוסק במצוה להפטר מכל המצות, אלא בשעה שלובשן, אבל לא אחר כך כשהולך בהן כל היום. וכן מי שמצא אבידתו של חבירו ומשמרה בתיבתו, אע"פ שמקיים מצוה, אינו נקרא עוסק במצוה להפטר מכל המצות כל זמן היותה בתוך תיבתו, וכן כל כיוצא בזה ).
1670. רמב"ן בספר תורת האדם, ענין הקבורה (ואי הוו תרי והגיע זמן קריאת שמע, עולה האחד ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל וחבירו חופר, ואחר כך זה קורא וחבירו חופר. ודוקא כגון כוך דלא חפיר ביה אלא חד, לפיכך זה חופר וזה קורא, אבל אם היה מקום ששנים מתעסקין בו כאחד, כולן פטורין), הובא בטור יורה דעה סי' שסה). ב"י כאן (ואם יש אחד או שנים נוספים, אותו האחד או שנים קורין, ואחר כך באים להתעסק בקבר ונשמטין מהמתעסקין כמספרם וקורין, וחוזרין אלו להתעסק ונשמטין אחרים, עד שנמצא שקראו כולם ולא נתבטל שום דבר מעסק הקבר כלל). שו"ע כאן ס"ו (היו ב' או יותר חופרים, כל הצריכים לצרכי החפירה בבת אחת, פטורין. ואם יש נוספים, נשמטים וקורין, וחוזרים אלו ומתעסקים והאחרים נשמטין וקורין).
1671. גמרא יח , א (תניא, לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו ... תוך ארבע [אמות] הוא דאסור). טור ושו"ע ס"ז (אסור לקרות קריאת שמע תוך ארבע אמות של מת, או בבית הקברות, ואם קרא, לא יצא).
1672. ב"ח סוף הסימן (בריש פרק מי שמתו, דאף בבית הקברות אינו אסור אלא בתוך ארבע אמות לקבר). ט"ז ס"ק ה (פירוש, או בתוך ד' אמות של קבר).
1673. משלי יז, ה. וראה לעיל סי' כג ס"א. סי' מה ס"א.
1674. רמב"ם הלכות ק"ש פ"ג ה"ב (אין קורין ... לא בבית הקברות ולא בצד המת עצמו, ואם הרחיק ארבע אמות מן הקבר או מן המת מותר לקרות. וכל מי שקרא במקום שאין קורין בו, חוזר וקורא).
1675. כסף משנה שם (דכיון דעבר על דברי חכמים קנסוהו לחזור, ואפילו אם היה שוגג, כדי שיזהר פעם אחרת). הובא ב מ"א ס"ק ה (דקנסוהו חכמים הואיל ועבר על דבריהם אפילו היה שוגג (כ"מ)).
1676. שו"ת רשב"א ח"ג סי' ש (וכן בבית הקברות. ואם יש שם מחיצה, אפילו מותר אחורי המחיצה מיד, שהמחיצה מפסקת, ואפילו תוך ארבע אמות, דכבית אחר הוא). עיין ביו"ד סי' שסז ס"ו (ואם יש שם מחיצה, מותר אחר המחיצה, סמוך, אפילו תוך ד' אמות לקבר). וכן הוא לעיל סי' מה ס"א (אבל חוץ למחיצה מותר אפילו בסמוך לה, אף על פי שהוא תוך ד' אמות להקברות, מפני שהמחיצה מפסקת ואינו נראה כלועג לרש).
1677. ט"ז סי' מה ס"ק א (משמע דבבית הקברות אסור אפילו חוץ לד' אמות מן הקבר ... ונראה לי, דהטור סבירא ליה דודאי עיקר האיסור הוא תוך ד' אמות לקבר, אלא משום גדר לא יכנס לבית הקברות ותפילין בראשו, דשמא יתקרב לתוך ד' אמות של קבר ולאו אדעתיה) , וכאן ס"ק ה (בבית הקברות חוץ לד' אמות של קבר, אף על פי שאסור לכתחלה, כמ"ש בסי' מ"ה לדעת הטור, מכל מקום בדיעבד ודאי יצא). וכן הוא לעיל סי' מה ס"א (ובית הקברות שהוא מוקף מחיצה, יש להחמיר שלא ליכנס בתוכו כלל בתפילין שבראשו, אפילו רחוק הרבה מן הקברות, שמא יתקרב בתוך ד' אמות של איזה קבר בלי דעת).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.