ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמעסט דין פורס על שמע

סט דין פורס על שמע

ובו ט' סעיפים

א אם ¹⁴⁸¹ יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד ולא שמעו לא קדיש ¹⁴⁸² ולא קדושה ¹⁴⁸³ , עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה של קריאת שמע, שהוא יוצר אור, פעם שניה (ושאר הצבור שומעין ועונין אמן), (מטעם שנתבאר בסי' נ"[ט]¹⁴⁸⁴). וענין זה נקרא פורס על שמע¹⁴⁸⁵, פורס מלשון חתיכה כמו פרוסה, שאין אומרין אלא מקצת מברכותיה¹⁴⁸⁶.

ולאחר שסיימו ברכת יוצר אור אומר ברכת אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש, וזה נקרא עובר לפני התיבה ¹⁴⁸⁷ . ואין עושים דברים אלו בפחות מעשרה, מפני שהם דברים שבקדושה¹⁴⁸⁸.

והשומעים רשאים ללכת לדרכם אחר קדושה. אבל העובר לפני התיבה צריך לגמור כל התפלה ¹⁴⁸⁹ , אע"פ שכבר התפלל לעצמו, שאסור להפסיק בתפלת י"ח. שאינו דומה לברכ[ו]ת קריאת שמע שהוא מפסיק בהן ואינו אומר אלא ברכת יוצר אור בלבדה, הואיל וכבר קרא לעצמו תחלה קריאת שמע וברכותיה, לפי שברכות קריאת שמע אין להם סדר, שסדרן אינו מעכב¹⁴⁹⁰ לפי שאינן נתלות זו בזו שיצטרך לסדר זו אחר זו, לכן רשאי להפסיק ביניהם אם כבר יצא ידי חובתו. אבל ברכות התפלה יש להם סדר, שתקנו לסדרן זו אחר זו, ואם שינה סדרן צריך לחזור לראש לסדרן על הסדר לפי שכולן נתלות זו בזו כסדר שקבעו חכמים¹⁴⁹¹. לפיכך כיון שהתחיל במקצתן צריך לגמור את כולן כמו שהן סדורות זו אחר זו, אע"פ שכבר יצא ידי חובתו¹⁴⁹²:

ב ויש אומרים¹⁴⁹³ שהפורס על שמע הוא כשעדיין לא קראו קריאת שמע וברכותיה, שאז אומר אחד מהם קדיש וברכו ומברך ברכות שמע¹⁴⁹⁴, והם שומעין ועונין אחריו אמן ויוצאים ידי חובתן (ולפיכך גם כן לא היה יכול קטן לפרוס על שמע ¹⁴⁹⁵ , שכל שאינו מחויב אינו מוציא ידי חובה¹⁴⁹⁶). ופורס הוא לשון פרוסה והצעה¹⁴⁹⁷, והוא כנוי לכל מה שפורס ומסדר לפני קריאת שמע (ואחריה), דהיינו קדיש וברכו וברכות קריאת שמע. כי הוא יברך הזבח¹⁴⁹⁸, תרגומו ארי הוא יפרוס זבחא¹⁴⁹⁹.

ותקנו כן כדי להוציא את מי שאינו בקי, כמו שתקנו בתפלה¹⁵⁰⁰. אבל עכשיו שכולם בקיאים וכל אחד מברך לעצמו, די בקדיש וברכו בלבד, וכל אחד מברך לעצמו אחר כך ברכות קריאת שמע. ואם כבר קראו קריאת שמע וברכותיה, אין צריך לחזור ולברך אפילו ברכה ראשונה, לא הפורס ולא השומעים¹⁵⁰¹ (ולפיכך גם כן קטן יכול לפרוס ¹⁵⁰² , [כ]מה שנתבאר בסי' נ"ג¹⁵⁰³). וכן נוהגין במדינות אלו ¹⁵⁰⁴ :

ג יש ¹⁵⁰⁵ אומרים¹⁵⁰⁶ שפורסין על שמע בערבית כמו בשחרית. ובמדינות אלו נהגו להקל בערבית, לפי שאין אומרים קדיש בערבית קודם ברכו ¹⁵⁰⁷ , ומשום ברכו בלבד אין מקפידין כל כך¹⁵⁰⁸ (ומכל מקום אם אחד רוצה להחמיר על עצמו ולפרוס בערבית, אין מוחין בידו, ותבא עליו ברכה ¹⁵⁰⁹ ):

ד מי שלא שמע קדיש וברכו וקדושה, ורוצה לפרוס על שמע או לירד לפני התיבה, אף על פי שיש בבית הכנסת עשרה ¹⁵¹⁰ , צריך לחז(ו)ר אחר ששה שלא שמעו עדיין, דהיינו חמשה והוא, כדי שיהיו רוב המנין מאותם שלא שמעו¹⁵¹¹. ויש אומרים¹⁵¹² שאפילו ט' ששמעו מצטרפים לאחד שלא שמע, שיוכל לפרוס ולירד לפני התיבה. שכיון שהם שומעים לדבר שבקדושה שמוציא בפיו ועונין אחריו, הרי הוא מקדש ה' בעשרה. ולענין מעשה יש לחז(ו)ר לכתחלה אחר ששה שלא שמעו, ואם אינם נמצאים, יש לסמוך על סברא האחרונה¹⁵¹³.

ולדברי הכל אין צריך שמי שלא שמע יפרוס בעצמו¹⁵¹⁴, אלא אפילו מי ששמע כבר יכול לפרוס¹⁵¹⁵ ולעבור לפני התיבה בשבילו¹⁵¹⁶, כמו שהוא בכל המצות התלויות בדבור או בשמיעה ¹⁵¹⁷ , שכל מי שמחוייב בדבר, אע"פ שיצא כבר ידי חובתו יכול להוציא אחרים ידי חובתן, שיאמר הוא, והם ישמעו ממנו¹⁵¹⁸, ששומע כעונה¹⁵¹⁹.

ומכל מקום אם אותו שלא שמע הוא בקי לפרוס ולעבור לפני התיבה, מוטב שיפרוס ויעבור הוא משיפרוס ויעבור אחר שכבר שמע ויצא ידי חובתו¹⁵²⁰, כמ"ש בסי' רע"ג¹⁵²¹, לענין קידוש. ועכשיו נהגו שלעולם האבלים פורסים שמע, ואפילו שמעו ויש אחר שלא שמע ויודע לפרוס בעצמו. ואין מנהג זה נכון¹⁵²².

ויש מקומות שנוהגין שהש"ץ אומר ברכו בכל יום אחר קדיש האחרון, כדי להוציא מי שמתאחר לבא לבית הכנסת ולא שמע עדיין ברכו. ואף אם אירע שלא בא אדם לבית הכנסת אחר ברכו, אין מדקדקים בכך¹⁵²³, לבד משבתות ויום טוב ¹⁵²⁴ , כמו שיתבאר בסי' קל"ג ¹⁵²⁵ . ואין לבטל מנהגם בבית הכנסת מפני המחלוקת. אבל בבית המדרש שאין לחוש למחלוקת, יש לנהוג שלא יאמר הש"ץ ברכו אלא אם כן בא אחד אחר ברכו.

אבל כל מי שהיה בשעת אמירת ברכו ושמע וענה עם הצבור, אף שלא בירך יוצר אור עם הצבור, מפני שהאריך בסדר התמיד ובפסוקי דזמרה, ויצטרך לומר יוצר אור ביחיד, אע"פ שאינו רשאי, שהיה לו לדלג פסוקי דזמרה כדי להתפלל עם הצבור¹⁵²⁶, אין לש"ץ לומר ברכו בשבילו (אם הוא עדיין לא הגיע ליוצר אור), הואיל והוא כבר שמע וענה אחר ברכו עם הצבור.

והוא הדין אם שמע ברכו מאחד מהעולים לקרות בספר תורה ביום הכניסה וענה אחריו, דיו, ואין הש"ץ חוזר בשבילו (אם לא הגיע עדיין ליוצר אור). אבל כשמגיע ליוצר אור, יכול לומר קדיש וברכו, אם מזמין לו ט' שישמעו ויענו אחריו ¹⁵²⁷ . ואע"פ שכבר שמע וענה עם הצבור (וגם הם שמעו וענו), מכל מקום כיון שעכשיו הוא בא לסמוך ליוצר אור, יכול לחזור ולאמרו (והוא הדין שאם הגיע ליוצר אור כשהש"ץ הגיע לקדיש אחרון, חוזר הש"ץ ברכו בשבילו).

וכן צריך ליזהר במדינות אלו שהאבלים פורסים שמע, שלא יפרסו בשביל מי ששמע ברכו, אפילו מהאחד העולין לספר תורה (אלא אם כן בא לסמוך ברכו ליוצר אור)¹⁵²⁸.

נוהגין לפרוס שמע אחר תפלת י"ח בלחש, מטעם שנתבאר בסי' נ"ד¹⁵²⁹. וכל אותם שלא שמעו ברכו מתקבצים אז לפתח בית הכנסת אצל האבלים שהם פורסים שמע. ונמשך מזה קלקול, שעדיין מקצת הקהל מתפללים, ואלו עוברין לפניהם, ואסור לעבור כנגד המתפללין¹⁵³⁰, על כן צריך ליזהר בזה¹⁵³¹:

ה אעפ"י שאפילו יחיד שהתפלל כבר בפני עצמו, אלא שלא שמע קדושה, יכול לירד לפני התיבה ולחזור ולהתפלל כל התפלה בשביל הקדושה ¹⁵³² . מכל מקום אם לא התפלל עדיין, אין לו להתפלל בלחש תחלה, אלא אם כן יש ששה שהם רוב מנין שלא התפללו עדיין, שאז הם כמו צבור גמור, ומתפללים בלחש תחלה ואחר כך חוזר אחד מהם התפלה בקול רם, אם יש ט' שישמעו ויענו אמן¹⁵³³. אבל בפחות מששה שלא התפללו, לא יתפלל הש"ץ בלחש תחלה, אפילו הש"ץ הוא מאותן שלא התפללו עדיין, אלא יתחיל מיד בקול רם, שהרי עיקר הכוונה הוא בשביל הקדושה¹⁵³⁴ (ומטעם זה לא יאמר בקול רם אלא עד האל הקדוש ולא יותר, שלא התירו להשמיע קולו בתפלתו¹⁵³⁵ אלא בחזרת הש"ץ בלבד, וזה אינו ש"ץ כיון שאינו רשאי לחזור התפלה, ואינו מתפלל אלא פעם אחת בשביל חובת עצמו בלבד ¹⁵³⁶ ):

ו מי שנתאחר לבא לבית הכנסת ולא שמע לא ברכו ולא קדושה, וחושש שמא לא יהיו עשרה בבית הכנסת כשיגיע לתפלה, יש מתירין ¹⁵³⁷ שיפרוס ויעבור לפני התיבה להתפלל שמונה עשרה מיד, ואחר כך יקרא קריאת שמע וברכותיה, ולא יחזור להתפלל ¹⁵³⁸ . ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה, אין בכך כלום, הואיל וכוונתו לומר קדושה בעשרה. ואין להקל בזה לכתחלה, אלא יתפלל כסדר ויסמוך גאולה לתפלה, ואם יהיה עשרה בבית הכנסת יאמר קדושה¹⁵³⁹, (א) שאין להפסיק בין גאולה לתפלה משום קדושה¹⁵⁴⁰ (כמו שנתבאר בסי' ס"ו¹⁵⁴¹):

ז אסור לש"ץ או לאחר להפסיק בין גאולה לתפלה של שחרית או בקריאת שמע וברכותיה, כדי לפרוס על שמע לאותם שבאו לבית הכנסת לאחר שענו הקהל קדיש וברכו והתחיל כבר הש"ץ בברכת יוצר אור. אבל אם עדיין לא התחיל, חוזר ואומר ברכו פעם שנית בשביל אותם שבאו לאחר שענו הקהל ברכו¹⁵⁴².

אבל בין גאולה לתפלה של ערבית מותר להפסיק להוציא אחרים ידי חובתן בברכו, שהרי בלא זה מפסיקין בין גאולה לתפלה בפסוקים וקדיש¹⁵⁴³, הואיל ותפלת ערבית רשות ¹⁵⁴⁴ , כמו שיתבאר בסי' רל"ו¹⁵⁴⁵:

ח יש מי שאומר¹⁵⁴⁶, שאם התפללו צבור בבית הכנסת, ובאו צבור אחר לחזור ולהתפלל כסדר תפלת צבור שיעבור אחד מהם לפני התיבה להוציא אחרים ידי חובתן בדברים שבקדושה, אין לש"ץ השני לעמוד במקום שעמד הראשון אם הראשונים עדיין בבית הכנסת אלא שהשלימו סדרם, כי זה גנאי לראשונים, כאילו לא יצאו ידי חובתן בראשונה ועומד זה להוציאם ידי חובתן. אבל אם יצאו הראשונים מבית הכנסת אין לחוש לזה¹⁵⁴⁷.

ואם אין ש"ץ לאחרונים, יכול אפילו ש"ץ הראשונים לירד לפני התיבה שנית להוציאם ידי חובתן¹⁵⁴⁸ (בדברים שבקדושה, ויכול לחזור ולהתפלל להם כל תפלת י"ח בשביל הקדושה שבה, כמו שנתבאר¹⁵⁴⁹. אבל לא תפלת לחש ¹⁵⁵⁰ ולא ישתבח ¹⁵⁵¹ וברכות קריאת שמע ¹⁵⁵² , שכולם בקיאים וכל אחד מברך לעצמו).

ואם הראשונים הוציאו ספר תורה וקראו בו, נוהגים בקצת מקומות שאין האחרונים מוציאים ספר תורה שנית לקרות באותו בית הכנסת¹⁵⁵³. ויש שנתנו טעם למנהגם¹⁵⁵⁴ שהוא משום פגמו של ספר תורה, שמא יאמרו שמצאו פסול בספר תורה ראשונה ומפני כך הוציאו ספר תורה שניה. ואף אם הוא ספר תורה הא' עצמו, מכל מקום הראשונים אין מכירין אותה, ושמא יאמרו שהיא ספר תורה אחרת שהוציאו משום פסול שמצאו בראשונה (אבל מן הדין אין שום איסור בדבר, שאין לחוש לפגמו של ראשונה אלא כשעולה לקרות בשניה מי שעלה כבר בראשונה. וגם בזה אין לחוש אלא כשעולה וקורא בשניהם זה אחר זה מיד בלי הפסק איש בינתיים, כמו שיתבאר בסי' קמ"ד¹⁵⁵⁵, וכל שכן כאן שמפסיקין בינתיים הרבה, וגם הוא צבור אחר, שבודאי אין לחוש לכלום):

ט סומא, אע"פ שלא ראה מאורות מימיו, יכול לפרוס על שמע¹⁵⁵⁶, אפילו בזמן שהפורס היה מברך גם יוצר המאורות להוציא אחרים ידי חובתן, מפני שגם הוא חייב בברכת יוצר המאורות כמו אחרים הפקחים, לפי שהוא נהנה במאורות שרואין הפקחין שיוכלו לראותו ולהורות אותו הדרך אשר ילך בה¹⁵⁵⁷:

קונטרס אחרון

(א) שאין להפסיק ¹⁵⁵⁸ כו'. ומהר"י אבוהב ¹⁵⁵⁹ סבירא ליה כהרוקח¹⁵⁶⁰ שבב"י¹⁵⁶¹, וכמ"ש בתרומת הדשן¹⁵⁶² שדברים אלו מגומגמים כו'. ועיי"ש בטור ¹⁵⁶³ .

הערות

1481. תוכן הדברים בס"א ובס"ה, אשר ישנם שני גדרים באמירת התפלה על ידי הש"ץ (אחרי שהתפללו בלחש): א) "חזרת הש"ץ", ובה ההגבלות, של ששה מתפללים, עשרה בבית הכנסת בעת התפלה, ט' עונים, וט' מכוונים לשמוע גם תחלת הברכות. ב) "עובר לפני התיבה", בשביל אמירת הקדושה, שהוא אפילו בלא ששה מתפללים. הגדר הראשון מבואר בעיקר – לקמן סי' קכד, לעיל סי' נט ס"ד, ולפנינו ס"ה. והגדר השני מבואר לפנינו ס"א, ס"ד וריש ס"ה. ומרומז קצת לקמן סי' קכד סוף ס"ד. ולכן כשמנין מתפלל, ולפני חזרת הש"ץ רואה הש"ץ שלא היו ששה מתפללים, או שלא היו עשרה בבית הכנסת בעת התפלה, או שאין ט' שיענו אמן. מכל מקום יכול הוא לחזור כל התפלה בקול רם כולל הקדושה, בתור "יורד לפני התיבה". אלא שבזמנינו אין נוהגים במנהג השני, של "יורד לפני התיבה" (כדלקמן הערה ז ), אלא אך ורק במנהג הראשון של "חזרת הש"ץ", שיש בו כל ההגבלות הנ"ל. או המנהג שיתבאר לקמן סוף ס"ה (יתחיל מיד בקול רם ... עד האל הקדוש ולא יותר).
1482. דין קדיש וברכו בתפלה בצבור נתבאר לעיל סי' נז.
1483. דין קדושה בתפלה בצבור יתבאר לקמן סי' קכה.
1484. ס"ד (ברכות אלו של קריאת שמע, הש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן ... ומכל מקום אינו מוציא אלא ש"ץ את הצבור, דהיינו כשיש שם ט' השומעים ועונין אמן. אבל כשאין ט' שומעין, יחיד הוא, ואין יחיד מוציא את היחיד). ואף שכאן אינו מוציאן ידי חובתן, וקורא ברכת קריאת שמע רק בשביל הקדיש וברכו. גם בזה נתבאר לעיל סי' נה ס"ז (כשהש"ץ חוזר התפלה פעם ב', צריך ליזהר שיהיו ט' שומעין ועונין אמן אחריו, שלא יהיה ברכותיו לבטלה).
1485. נזכר גם לעיל סי' נד ס"ד (והפורס על שמע ... לומר פריסת שמע).
1486. רש"י ו ר"ן בפירוש המשנה מגילה כג , ב (אין פורסין על שמע ... פחות מעשרה), ופירש"י (מנין הבא לבית הכנסת לאחר שקראו הצבור את שמע, עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שבקריאת שמע. פורסין לשון חצי הדבר), ור"ן שם יג, א (פרש"י ז"ל, כגון שהיו כאן עשרה בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, הרי אחד מהם עומד ומתפלל בקדיש וברכו, ומתחיל ביוצר מפני קדושה שבה. ולשון פורס, חוצה, כלומר שהוא אומר מחצית הברכות ... מפני שהוא אומר קצת מברכת קריאת שמע, דהיינו ברכה ראשונה בלבד). שו"ע ס"א (אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד, ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה, עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה יוצר אור ולא יותר. וזה נקרא פורס על שמע, לשון חתיכה פרוסה, שאין אומרים אלא קצת ממנה). וכן הוא לעיל סי' נד ס"ד (נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י"ח בלחש, כדי להוציא מי שמתאחר לבא לבית הכנסת ולא שמע עדיין ברכו). * אף שלקמן ס"ב יתבאר פירוש שני במשנה זו (ויש אומרים שהפורס על שמע הוא כשעדיין לא קראו קריאת שמע וברכותיה), וכן הוא לעיל סי' נט ס"ד (ברכות אלו של קריאת שמע, הש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן). מכל מקום קיי"ל גם כפירוש הראשון שהובא כאן, ולקמן ס"ג-ז. ראה יגדיל תורה נ.י. ח"ו ע' נב. אלא שאין נוהגים לומר ברכת יוצר, רק את קדיש וברכו, כדלקמן סוף ס"ב (די בקדיש וברכו בלבד ... אם כבר קראו קריאת שמע וברכותיה, אין צריך לחזור ולברך אפילו ברכה ראשונה, לא הפורס ולא השומעים. וכן נוהגין במדינות אלו), ולקמן ס"ד (ויש מקומות שנוהגין שהש"ץ אומר ברכו בכל יום אחר קדיש האחרון, כדי להוציא מי שמתאחר לבא לבית הכנסת ולא שמע עדיין ברכו). ובנוסח הסדור בא חצי קדיש וברכו לפני עלינו בליל שבת, אף אם לא בא אדם לבית הכנסת אחר ברכו.
1487. משנה שם (עוברין לפני התיבה). ר"ן שם (ולאחר שסיים אותה ברכה, מתחיל לתפלה מעומד, לפי שיש בה קדושה). שו"ע שם (ולאחר שסיימו ברכת יוצר אור, אומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש, וזה נקרא עובר לפני התיבה). * לקמן ס"ב לא הובאה דעה חולקת על פירוש זה. והלכה זו תתבאר לקמן ס"ד (מי שלא שמע ... וקדושה, ורוצה ... לירד לפני התיבה, אף על פי שיש בבית הכנסת עשרה, צריך לחז(ו)ר אחר ששה שלא שמעו עדיין, דהיינו חמשה והוא, כדי שיהיו רוב המנין מאותם שלא שמעו. ויש אומרים שאפילו ט' ששמעו מצטרפים לאחד שלא שמע, שיוכל ... לירד לפני התיבה), וס"ה (שאפילו יחיד שהתפלל כבר בפני עצמו, אלא שלא שמע קדושה, יכול לירד לפני התיבה ולחזור ולהתפלל כל התפלה בשביל הקדושה). ומצוי, כשמתפלל מנין, ואחר תפלת י"ח רואים שבעת התפלה לא היו עשרה בבית הכנסת, או שלא היו ששה מתפללים. ולפי האמור כאן, יכול לעבור לפני התיבה בשביל הקדושה. וכתב הלבוש ס"א (ודין עובר לפני התיבה לומר אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש, אין מנהג בינינו כלל, ואיני יודע טעם יפה לדבר). אבל במלבושי יו"ט ס"ק ב (ובמחילה לא ידעתי מי הגיד לו זה ... ומשכחת לה ... כשכל הצבור לא התפללו רק ביחידות, כגון שלא היה מנין ביחד ואחר כך נתאסף מנין יחד ... וכן בא מעשה לידי בעיר שנמלטנו בעת הדבר בר מינן, ועשיתי כאשר כתבתי). וראה אליה רבה ס"ק ד. תהלה לדוד ס"ק א-ג. אמרי יושר ח"ב ס"ט סק"א. משנ"ב ס"ק א, וביאור הלכה.
1488. משנה שם (ואין עוברין לפני התיבה ... פחות מעשרה). גמרא שם (כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה). שו"ע שם (ואין עושין דברים אלו בפחות מי', משום דהוי דברים שבקדושה).
1489. לא נתפרש אם היורד לפני התיבה אומר כל התפלה בקול רם, או רק עד האל הקדוש, והשאר בלחש. רק זאת נתפרש כאן בס"א: "והשומעים רשאים ללכת לדרכם אחר קדושה. אבל העובר לפני התיבה צריך לגמור כל התפלה". ולפום ריהטא נראית הכוונה, שאומר בקול רם רק עד האל הקדוש, ואז רשאים השומעים ללכת לדרכם, והש"ץ ממשיך להתפלל בלחש. אמנם יתבאר לקמן ס"ה (יחיד שהתפלל כבר בפני עצמו אלא שלא שמע קדושה, יכול לירד לפני התיבה ולחזור ולהתפלל כל התפלה בשביל הקדושה. מכל מקום אם לא התפלל עדיין ... יתחיל מיד בקול רם ... לא יאמר בקול רם אלא עד האל הקדוש ולא יותר, שלא התירו להשמיע קולו בתפלתו אלא בחזרת הש"ץ בלבד, וזה אינו ש"ץ ... ואינו מתפלל אלא פעם אחת בשביל חובת עצמו בלבד). הרי שרק כשמתפלל רק פעם אחת בשביל חובת עצמו בלבד, "לא יאמר בקול רם אלא עד האל הקדוש ולא יותר". משא"כ כשהתפלל כבר, ויורד לפני התיבה, אפשר יאמר בקול רם כל התפלה. וכן הוא באופן שנתבאר בסי' קכד ס"ג (אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה, כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ... יכול להתפלל מיד בקול רם, והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש". וכתב בתהלה לדוד כאן ס"ק ד: "ומשמע להדיא דאומר כל התפלה בקול רם). ואף שנתבאר כאן בס"א (והשומעים רשאים ללכת לדרכם אחר קדושה. אבל העובר לפני התיבה צריך לגמור כל התפלה), וכיון שהשומעים הלכו לדרכם, איך יכול הש"ץ להמשיך תפלתו בקול רם? מצינו כעין זה לקמן שם (וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ). ואפשר שההלכה היא כן גם כאן ביורד לפני התיבה. ומכל מקום לא נתפרשה הלכה זו כאן בפירוש. ואפשר שגם רבינו הסתפק בזה: (א) בסי' סט ס"ה מסיים (שלא התירו להשמיע קולו בתפלתו אלא בחזרת הש"ץ בלבד, וזה אינו ש"ץ כיון שאינו רשאי לחזור התפלה, ואינו מתפלל אלא פעם אחת בשביל חובת עצמו בלבד). והיינו שבחזרת הש"ץ אומר כל התפלה בקול רם, וכשמתפלל רק פעם אחת בשביל חובת עצמו בלבד, לא התירו להשמיע קולו בתפלתו – רק עד האל הקדוש. אמנם כשיורד לפני התיבה בשביל הקדושה, אין זו חזרת הש"ץ וגם אינו מתפלל בשביל חובת עצמו בלבד, ובזה לא נתפרש אם דינו כחזרת הש"ץ או כמתפלל בשביל חובת עצמו בלבד. (ב) את כל הקטע הזה הכניס רבינו בין חצאי עיגול, וכהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו). (ג) בשוה"ג לקמן שם (הערה נו ) העיר רבינו (עיין סי' קכד ס"ב בהג"ה, ויש לחלק, וצ"ע). והיינו שהקשה מהו טעם החילוק בין האמור כאן בסי' סט ס"ה (שהמתפלל בשביל חובת עצמו בלבד אינו אומר כל התפלה בקול רם), לבין האמור לקמן סי' קכד ס"ג, שגם המתפלל בשביל עצמו אומר הכל בקול רם. ומסיים "ויש לחלק, וצ"ע". ואפשר שכל שלשת הדיוקים האלה בסי' סט סוף ס"ה, מורים שגם רבינו הסתפק בזה.
1490. כדלעיל סי' ס ס"ג (סדר הברכות אינם מעכבות, שאם הקדים שניה לראשונה יצא ידי חובת ברכות).
1491. (עיין מ"א ריש סי' תקצג ס"ק ב (משמע דבשאר ימות השנה אם יודע ברכה אחת יאמרה, ואין מעכבות זה את זה), ולקמן שם ס"א (ברכות של שאר ימות השנה אין מעכבות זו את זו, אלא אם אינו יודע כל הברכות יאמר המקצת שיודע). ועיין תוספות ברכות לד, א ( פירש בקונטרס, ואם דלג ברכה אחת ואחר כך נזכר בה שלא במקומה אומרה במקום שנזכר. ולא נהירא, דהא תנן במגילה (יז, א) הקורא את המגילה למפרע לא יצא, ותניא (שם) וכן בהלל וכן בקריאת שמע וכן בתפלה) , ורא"ש ברכות לד פ"ה סי' כ ) . והחילוק בינם יתבאר לקמן סי' קיט ס"ד (אם דילג ברכה אחת או שטעה בה טעות שמחזירין אותו ... לראש הברכה שטעה בה או שדילג. ומכל מקום משם ואילך צריך לומר על הסדר, שאם לא נזכר עד לאחר כמה ברכות צריך לחזור ולומר כולן אחריה, שאם יאמר אותה ברכה לבדה במקום שנזכר, נמצא שינה סדרן של ברכות ולא יצא ידי חובתו, שסדר ברכות הוא מאנשי כנסת הגדולה, ומהם כמה נביאים, וסמכו סדרן על המקראות). וסי' קד ס"ד (אבל מי שאינו יודע להתפלל כולן אלא מקצתן, יאמר אותן שיודע, ואינן מעכבות זו את זו). וראה מ"מ וציונים.
1492. מהר"י אבוהב הובא בב"י סוף הסימן (ורבינו הגדול מהרי"א כתב, ראיתי בפירוש רש"י, שאילו בני אדם כבר התפללו והם חוזרים פעם אחרת לברך בעבור שלא שמעו קדיש וברכו וקדושה [וכתב בס' המנהיג שיש מי שאומר קדיש וברכו וקדושה] מעומד ומפסיק, וכתב הוא שלא יתכן זה, שמאחר שהתחיל, עליו לגמור התפלה, שלא נתקנה להפסיק בברכותיה שכבר סדרום על פי המקראות כולם (מגילה יז, ב), ואני מסופק בזה בפירוש רש"י, וגם בדברי המחבר, אם הם סוברים שיכול להפסיק או לא. אבל נראה שעל כל פנים מאחר שכבר התפללו האנשים ואינם חוזרים לזה אלא כדי לשמוע סדר הקדושה, כולם יכולים להפסיק חוץ מן המתפלל, שבזה יש לומר שיפסיק או שלא יפסיק, וראוי להחמיר). רמ"א ס"א (ומי שעובר לפני התיבה ואמר ג' הברכות הראשונות, ישלים כל התפלה ולא יפסיק, אף על פי שכבר התפלל, אבל האחרים יכולין להפסיק אחר כך). וראה תהלה לדוד ס"ק ג.
1493. רמב"ם הלכות תפלה פ"ח ה"ה (לא יהיה אחד מברך ברכת שמע והכל שומעים ועונין אחריו אמן, אלא בעשרה. וזה הוא הנקרא פורס על שמע. ואין אומרים קדיש אלא בעשרה), וכ"מ שם (שהטעם מפני שאותם שלא שמעו ברכות קריאת שמע ואין יודעים לאומרם, כדי שיפטרו בעניית אמן, היו חוזרין אותם אחר כך). הרב רבינו יונה יג, ב (ואומר מורי הרב נר"ו ... ודאי פירוש ... אין פורסין על שמע כדי לפטור את השומעים בעניית אמן אלא בעשרה, שאם לא כן אין עניית האמן כלום). ר"ן מגילה שם בשם הגאונים (אבל הגאונים ז"ל פירשו דאין פורסין על שמע ... אין מתחילין בברכות של קריאת שמע, שיברך האחד ויצאו האחרים בברכתו, אלא בעשרה). ריטב"א מגילה שם (הנכון, כמו שמפרש רבינו נר"ו בשם רבינו הגדול ז"ל, שפורסין על שמע ... כלומר שמתחיל בקדיש וברכו וקריאת שמע וברכותיה כולן ... בקול רם, והם עונין אחריו אמן, נפטרין בברכותיו).
1494. ולענין קריאת שמע עצמה, נתבאר לעיל סי' סא סכ"ה (קריאת שמע בקול רם ... אינו יוצא בשמיעה אלא כשט' שומעין מאחד המכווין להוציאם), ושם נסמן (הערה צו ).
1495. תוכן שני המוסגרים שבסעיף זה: לענין קטן האומר קדיש וברכו, הובאו ב' דעות לעיל סי' נג סי"ג (יש ללמד זכות על מקומות שנוהגין שהקטנים יורדים לפני התיבה להתפלל ערבית במוצאי שבתות, לפי שאין מוציאין את הרבים ידי חובתן, שהרי אינן מחזירין את התפלה, רק שאומרים ברכו וקדיש. ובמקומות שלא נהגו כן, אין לקטן לעבור לפני התיבה אפילו בתפלת ערבית (משום ברכו שבה. והוא הדין שלא יפרוס על שמע למי שלא שמע ברכו ... חובה על כל צבור לשמען שחרית וערבית)). ודין זה תלוי בב' הפירושים במשנה מגילה כג, ב (אין פורסין על שמע ... פחות מעשרה), ושם כד, א (קטן ... אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה): לדעה הראשונה דלעיל ס"א שפירוש המשנה הוא (אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד ... עומד אחד מהם ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה של קריאת שמע ... וענין זה נקרא פורס על שמע), אם כן מובן שהקטן ש"אינו פורס על שמע" אינו יכול לומר קדיש וברכו (כדעה הב' דלעיל סי' נג סי"ג). אבל לדעה השנית שנתבארה כאן, שפירוש המשנה הוא (שהפורס על שמע הוא כשעדיין לא קראו קריאת שמע וברכותיה, שאז אומר אחד מהם קדיש וברכו ומברך ברכות שמע, והם שומעין ועונין אחריו אמן ויוצאים ידי חובתן), אם כן מובן שהקטן ש"אינו פורס על שמע", אינו יכול להוציא אחרים בברכות קריאת שמע, אבל יכול לומר קדיש וברכו, כדלקמן במוסגר השני (ואם כבר קראו קריאת שמע וברכותיה ... קטן יכול לפרוס, [כ]מה שנתבאר בסי' נ"ג), והיינו כדעה הראשונה דלעיל שם, ושם נסמן (הערה פ ).
1496. רש"י במשנה מגילה שם (קטן אינו פורס על שמע, לפי שהוא בא להוציא רבים ידי חובתן, וכיון שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן). וכדתנן ר"ה כט, א (חרש שוטה וקטן אין מוציאין את הרבים ידי חובתן. זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן).
1497. רמב"ם בפירוש המשנה מגילה פ"ד מ"ג (ופורשין על שמע, הוא הפרישה שלפני קרית שמע, כלומר שאדם אחד אומר יוצר ואהבה). וכהאי גוונא פירש הערוך בערך פרס (אין פורסין על שמע ... לא יברך ברכת יוצא אור, כי הוא יברך הזבח מתרגמינן ארי הוא יפריס נכסתא). כ"מ פ"ח ה"ה (לפי זה לשון פורסין הוא מלשון התחלה או מלשון הצעה).
1498. שמואל א ט, יג.
1499. הגהות מיימוניות הל' תפלה פ"ח אות ז (הוא יברך את הזבח מתרגמינן יפרוס על נכסתא, מיסוד ר' יהודה בן ברזילי). הרב רבינו יונה שם (כדמתרגמינן כי הוא יברך הזבח, יפרוס דבחתא). ובתרגום שם (ארי הוא פריס מזונא).
1500. כדלקמן רס"י קכד (יחזור ש"ץ התפלה בקול רם, שאם יש מי שאינו יודע להתפלל ישמע כל התפלה מהש"ץ ויוצא). והיינו דוקא בקריאת שמע, אבל בברכות קריאת שמע נתבאר לעיל סי' נט ס"ד (ברכות אלו של קריאת שמע הש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן אפילו מי שהוא בקי. ואינן דומות לתפלה, שאין הש"ץ מוציא אלא מי שאינו בקי), ושם נסמן (הערה לב ). וראה שו"ע אדה"ז המבואר.
1501. דרכי משה ס"ק א (ואם כן בזמן הזה שכולם בקיאים לקרוא הברכות, ואין פורסין רק לענות קדיש וברכו, או במקום שכבר ברכו קריאת שמע וברכותיה, ואינם פורסים רק לשמוע קדיש וברכו, אין צריך לומר ברכה ראשונה).
1502. נתבאר לעיל (הערה טו ).
1503. סעיף יג, ושם (הערה פ ).
1504. רמ"א ס"א (ועכשיו לא נהגו לומר כל ברכת יוצר אור, אלא אומרים קדיש וברכו והם עונים אחריו ברוך ה' וכו').
1505. כל ההלכות המבוארות לפנינו ס"ג-ז, מובן דלא מיירו באופן שנתבאר לעיל ס"ב (כשעדיין לא קראו קריאת שמע וברכותיה, שאז אומר אחד מהם קדיש וברכו ומברך ברכות שמע, והם שומעין ועונין אחריו אמן ויוצאים ידי חובתן), אלא באופן שנתבאר לעיל ס"א (אם יש בני אדם שהתפללו כל אחד בפני עצמו ביחיד ולא שמעו לא קדיש ולא קדושה).
1506. ר"ן מגילה יג, ב (ואף בברכות קריאת שמע דערבית אין פורסין בה בפחות מעשרה להוציא אחר ידי חובתו). רבי נתן ברבי יהודה בספר המחכים (וכשם שפורסין על שמע שחרית כך פורסין ערבית, ואין אומרין אלא ברכה ראשונה כמו שחרית), הובא ב כלבו סי' יא, ובארחות חיים הלכות תפלה סי' עד, ובדרכי משה. רמ"א ס"א (יש אומרים שפורסין בקריאת שמע של ערבית כמו בשחרית).
1507. וכן הוא לעיל סי' נד ס"ד (שבערבית נוהגין לומר ברכו בלא קדיש הואיל ואין אומרים פסוקים לפניו). אבל בסידור בתפלת ערבית הנוסח: והוא רחום, שיר המעלות, ח"ק וברכו. ובשבת, כגוונא ח"ק וברכו. וראה שער הכולל פי"ז סי"ב. דרכי החיים ברכות ח"ד סק"א-ב. פסקי הסידור סס"ה. סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' תקסז.
1508. דרכי משה שם (ותמהני שלא ראיתי לנהוג לפרוס בערבית כמו בשחרית. ואפשר דהקילו בו משום דאין לפרוס בערבית רק משום ברכו לחוד, דאין שם קדיש, מה שאין כן בשחרית דאית ביה גם כן קדיש). רמ"א שם (ולא נהגו כן, משום דליכא קדיש קודם ברכו של ערבית). מ"א ס"ק ג (ומשום ברכו לחודי' לא קפדינן כל כך).
1509. כן משמע מלשון ד"מ עיי"ש (דהקילו בו). וכ"מ ברמ"א בהג"ה ב (בברכת ערבית שהיא רשות יכול להפסיק להוציא אחרים ידי חובתן). ופירש בפרמ"ג א"א ס"ק ח (ואע"ג דנהגו שלא לפרוס על שמע בערבית. נפקא מינה למקום שנהגו). וכן הוא לקמן ס"ז (אבל בין גאולה לתפלה של ערבית, מותר להפסיק להוציא אחרים ידי חובתן בברכו). ובנוסח הסדור חצי קדיש וברכו בא לפני עלינו רק בליל שבת, ואף אם לא בא אדם לבית הכנסת אחר ברכו. וראה סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע תקצט. לקמן (הערה מד ).
1510. כדתנן מגילה כג, ב (אין פורסין על שמע ואין עוברין לפני התיבה ... פחות מעשרה).
1511. רמב"ם הלכות תפלה פ"ח ה"ד (ואפילו היו מקצתן שכבר התפללו ויצאו ידי חובתן, משלימין להם לעשרה. והוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו). ר"ת , הובא בהגהות מיימוניות שם אות ו (וכן אומר רבי יהודה בשם ר"ת שאין מתפלל תפלה אחרת אלא אם כן יש ו' שלא התפללו). וכן הוא בקדיש וברכו, כמובא ברא"ש מגילה פ"ג סי' ז (ואומר רבינו תם, אם יש ששה בני אדם שלא שמעו קדיש וברכו, אף על פי שהשאר שמעו, יכולין לומר קדיש וברכו), ובר"ן מגילה יג, ב (אבל ר"ת ז"ל לא היה נוהג כן עד שיהיו שם ששה שלא שמעו קדיש וברכו). שו"ע ס"א (וצריך לחז(ו)ר אחר ו' שלא שמעו, דהיינו רוב העשרה).
1512. רש"י, הובא בתוס' מגילה כג, ב ד"ה ואין (ותלמידי רש"י פירשו משמו, דאפילו בשביל אחד שלא שמע יכולים הם לפרוס על שמע). רא"ש שם (ותלמידי רש"י כתבו בשמו, שאפילו בשביל אחד פורסין על שמע).
1513. ב"י (ולענין מעשה, יש לחזר אחר ששה שלא שמעו, ואם אינם נמצאים, כדאי הוא רש"י לסמוך עליו בשעת הדחק). שו"ע שם (ואם אינם נמצאים, אפילו בשביל אחד שלא שמע אומרים). וראה שאלי ציון תנינא סי' ט.
1514. עיין ב"י שם.
1515. רש"י , הובא בתוס' שם (ואפילו אותו ששמע כבר, יכול להוציא אותן שלא שמעו), ו רא"ש שם (ואפילו קרא הוא שמע, יכול לחזור ולפרוס הוא עצמו).
1516. שו"ע שם (ואפילו מי ששמע, יכול לפרוס על שמע, ולעבור לפני התיבה, בשביל אותו שלא שמע). מ"א ס"ק ד (והוא הדין שמתפללין כל התפלה בשביל אחד שלא התפלל). וראה גם לקמן ס"ה (שאפילו יחיד שהתפלל כבר בפני עצמו, אלא שלא שמע קדושה, יכול לירד לפני התיבה ולחזור ולהתפלל כל התפלה בשביל הקדושה).
1517. כגון קריאת מגילה ותקיעת שופר.
1518. ר"ה כט, סע"א (כל הברכות כולן, אע"פ שיצא מוציא). רמב"ם הל' ברכות פ"א ה"י (כל הברכות כולן, אע"פ שבירך ויצא ידי חובתו מותר לו לברך לאחרים שלא יצאו ידי חובתן כדי להוציאן).
1519. סוכה לח, ב (שומע כעונה). וכן הוא לעיל סי' ח סי"א (דשומע כמדבר), ושם נסמן (הערה מו).
1520. ב"י (ונראה שאפילו אם אותו שלא שמע הוא בקי לירד לפני התיבה ולפרוס, יכול אחר ששמע להוציאו ... ומיהו לפי מה שכתב רבינו בסימן רע"ג בשם בה"ג (יג, ד) שמי שקידש לאנשי ביתו ובא אצל אנשים אחרים שאין יודעים לקדש מקדש להם, אבל אם יודעים לקדש, אינו מקדש להם, איכא למימר דהכי נמי אם יש באותם שלא שמעו בקי אין אותו ששמע מוציאו. וכן ראוי לעשות). שו"ע שם (ומכל מקום אם אותו שלא שמע בקי לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה, מוטב שיפרוס ויעבור לפני התיבה הוא, משיפרוס ויעבור לפני התיבה אחר שכבר שמע).
1521. ס"ו (אם כבר קידש לעצמו במקום סעודתו, כיון שהוא אינו צריך לקידוש זה, אין לו לקדש לאחרים לכתחלה אלא אם כן הם אינם יודעים לקדש בעצמם), ושם נסמן (הערה כו). ושם מיירי בברכת הקידוש, שאם השומע יכול לקדש בעצמו, מוטב שיקדש הוא בעצמו. וכאן מיירי אף בקדיש וברכו (כדלעיל ס"ב), שאם השומע בקי, מוטב שיפרוס הוא בעצמו.
1522. מ"א ס"ק ה (ועכשיו נהגו שלעולם האבלים פורסים שמע, אפילו שמעו ויש אחר שלא שמע, ואינו נכון).
1523. שו"ת ריב"ש סי' שלד (דבר פשוט הוא שברכו נתקן קודם ברכות של שמע, בין בשחרית, בין בערבית. ואם כל הצבור שמעו אותו קודם הברכות, אין לאמרו כלל לאחר התפלה, והאומרו הוא טועה ... אבל בארגו"ן ובזאת הארץ, ראיתי אומרים אותו לעולם, בין בערבית, בין בשחרית, בין בחול, בין בשבת ... אין כח בנו לגעור ולמחות במי שאומר אותו אף אם נראה לנו שהמנהג האחר יפה ממנו). ואין מנהג חב"ד לומר ברכו אחר התפלה, כמבואר באגרות קודש ח"י אגרת ג'רנד (בהנוגע לאמירת ברכו בכל יום בקר אחר התפלה, וכנראה כוונתו להמבואר בטור ושו"ע סי' קל"ג, הנה דעת רבנו הזקן מבואר בזה ממה שלא הביא הענין בסידור, אף שישנו שם ברכו השני דקבלת שבת. ועוד יותר ממנהגי בית הרב, שמעולם לא נשמע על דבר אמירת ברכו זו).
1524. שבהם יש חילוק בין שחרית לערבית, כמבואר בשו"ת הריב"ש שם (זולתי בלילי שבתות וימים טובים לבד, שנוהגים לאמרו, לפי שאז מקדימין להתפלל, מפני שצריך להוסיף מחול על הקדש, ויש רבים מן הקהל הבאים באמצע התפלה ולא שמעו אותו, ויש להם להתפלל אחר תפלת הצבור, ולזה חוזר שליח צבור לאמרו, כדי להוציאם ... בתפלת שחרית ... ביום השבת וביום המועד, שמאחרין לצאת, וכבר התפללו כולם, אין אומרים אותו כלל). ובנוסח הסדור, חצי קדיש וברכו בא לפני עלינו רק בליל שבת (כדלעיל הערה כט ).
1525. בשו"ע שם (בשבת ויום טוב אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא), ורמ"א שם (אפילו במקום שנהגו לאומרו בימות החול, שמא לא היו יחידים בבית הכנסת כשאמרו ברכו, מכל מקום בשבת ויום טוב אין לאומרו, דהכל באין לבית הכנסת קודם ברכו).
1526. כדלעיל סי' נב ס"א (מי שבא לבית הכנסת ומצא צבור בסוף פסוקי דזמרה, יש לו לדלג פסוקי דזמרה כדי להתפלל עם הצבור).
1527. אלא דסגי אם יש רוב מנין שעונים אמן, כדלעיל סי' נה ס"ז (כל שנשאר הרוב שעונין אמן, אין עניית המיעוט מעכבת).
1528. רמ"ע מפאנו סי' פד (רבנן קשישי לא הנהיגו כלום בבתי כנסיות מפני המחלוקת כאשר אמרתם, אלא כה משפטם, ביני עמודי, היכא דיתבי וגרסי, שבשביל עשרה ראשונים וכל הנמצא אתם בשעת ברכו קמא של ברכת יוצר אור שוב אין אומרים ברכו כלל, אך אם היה אחד מהם שלא התפלל עם הצבור אלא האריך בסדר התמיד ופסוקי דזמרה ומבעי ליה למימר יוצר אור באפי נפשיה ואיכא עשרה דאזמין גביה, שרי ליה למפתח ברכו אעפ"י ששמע וענה בתחלה. איברא דלאו שפיר עבד, דניחא טפי לצלויי בהדי צבורא, מיהו כיון שהוא סומך ברכו ליוצר אור, שפיר דמי). הובא ב מ"א בריש הסימן (כתב הרמ"ע סי' פ"ד דרבנן קשישי לא הנהיגו כלום בבתי כנסיות, מפני המחלוקת. אלא כה משפטם, ביני עמודי, היכי דיתבי וגרסי, שבשביל י' הראשונים וכל הנמצא אתם בשעת ברכה ראשונה של ברכת יוצר אור, שוב אין אומרים ברכו, אף אם היה אחד מהם שלא התפלל עם הצבור אלא האריך בסדר התמיד ופסוקי דזמרה, ומבעי ליה למימר יוצר אור באפי' נפשיה. ואי איכא עשרה דאזדמין גביה, שרי ליה למפתח ברכו, אף על פי ששמע וענה בתחלה. איברא דלאו שפיר עביד, דניחא טפי לצלויי בהדי צבורא. מיהו כיון שהוא סומך ברכו ליוצר אור, שפיר דמי. ובשביל יחיד שלא שמע ברכו כלל, הכי נמי שהתירו לומר ברכו בשבילו, אפילו בלא סמיכות יוצר אור. אבל אם שמע מאחד מן העולין לקרות בתורה, דיו, ואין חוזרין בשבילו, אלא היכא דלא בריך על שמע).
1529. סעיף ד (והפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא שאמר פסוקים, שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו, אם לא אחר גמר התפלה. ולכן נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י"ח בלחש, כדי שיאמר הקדיש על תפלת י"ח).
1530. כדלקמן סי' קב ס"ד (אסור לעבור כנגד המתפללין בתוך ד' אמות שלפניהם).
1531. ט"ז סק"א (המנהג עכשיו, שלאחר שסיים הש"ץ התפלה, עומד אחד אצל הפתח, ומקבצים אליו אותן שלא שמעו ברכו, והוא פורס על שמע. ונמשך מזה קלקול, שעדיין מקצת הקהל מתפללין, ואלו עוברין לפניהם, כמ"ש סי' ק"ב. על כן צריך ליזהר מזה).
1532. כדלעיל ס"א (אומר ברכת אבות וגבורות וקדושה ואתה קדוש, וזה נקרא עובר לפני התיבה ... העובר לפני התיבה צריך לגמור כל התפלה), וכדלעיל ריש ס"ד (ויש אומרים שאפילו ט' ששמעו מצטרפים לאחד שלא שמע, שיוכל לפרוס ולירד לפני התיבה ... ולענין מעשה יש לחזר לכתחלה אחר ששה שלא שמעו, ואם אינם נמצאים, יש לסמוך על סברא האחרונה).
1533. כדלקמן סי' קכד ס"ו (כשש"ץ חוזר התפלה יש לכל הקהל לשתוק ולכוין לברכות שמברך הש"ץ ולענות אמן. ואם אין ט' מכוונים לברכותיו, קרוב להיות ברכותיו לבטלה).
1534. מ"א ס"ק ד (מיהו נראה לי, דאם אין שם ו' שלא התפללו, לא יתפלל הש"צ בלחש, רק יתחיל מיד בקול רם, דהא עיקר הכוונה משום קדושה). וכמבואר ברמב"ם הלכות תפלה פ"ח ה"ד (והוא שיהיו רוב העשרה שלא התפללו). וראה אגרות קודש ח"ג אגרת תשמו. חט"ז אגרת ו'פו (בהנוגע לתפלה בלחש וחזרת הש"ץ, באם רק ששה לא התפללו עדיין, נוהגים ע"פ מ"ש במג"א סי' ס"ט ס"ק ד', הובא לפסק הלכה בשו"ע רבנו הזקן בעל התניא – פוסק בנסתר דתורה – והשו"ע – פוסק בנגלה דתורה – דמתפללין בלחש ואחר כך חזרת הש"ץ בקול רם. ובמה שמציין לשערי תשובה סי' נ"ה ס"ק ט' שמעתיק דברי המג"א וכותב עשרה במקום ששה, כנראה שטעות נפל בדפוסים הראשונים במקום וא"ו כתבו יו"ד, כיון שכו"כ מעתיקים דברי המג"א וכולם כותבים ששה ומפרשים הטעם מפני שהוא רוב מנין).
1535. כדלקמן סי' קא ס"ב (ולא ישמיע קולו ... וכל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה ... וחכמים תקנו תפלה בלחש לגמרי).
1536. והיינו שאם כבר התפלל ביחידות, ועובר לפני התיבה להתפלל כל התפלה בשביל הקדושה (כדלעיל בתחלת הסעיף), נתבאר לעיל ס"א (העובר לפני התיבה צריך לגמור כל התפלה), והיינו בקול רם. אבל כאן ש"אינו מתפלל אלא פעם אחת בשביל חובת עצמו בלבד", יגמור כל התפלה בלחש (ונתבאר לעיל הערה ט ). עיין סי' קכד ס"ב בהג"ה (אם הוא שעת הדחק, כגון שירא שיעבור זמן התפלה, יוכל להתפלל מיד בקול רם, והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש). וכן הוא לקמן שם ס"ג (אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה, כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ... יכול להתפלל מיד בקול רם, והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש). וכתב בתהלה לדוד כאן ס"ק ד (ומשמע להדיא דאומר כל התפלה בקול רם), ואם כן מהו החילוק בין הכא להתם, שהרי גם שם "אינו מתפלל אלא פעם אחת בשביל חובת עצמו בלבד". ויש לחלק . ופירש בתהלה לדוד (דהתם כיון שהצבור מתפללין עמו מקרי שפיר חזרה). משא"כ כאן שיש "פחות מששה שלא התפללו", ולכן "לא יאמר בקול רם אלא עד האל הקדוש". וצ"ע . וראה אמרי יושר ח"ב ס"ט סק"א. חקרי הלכות ח"ו כד, א. * לסיכום: (א) לחזרת הש"ץ, צריך: (א) ששה מתפללים בלחש (סט, ה). (ב) ט' שומעים ועונים אמן (קכד, א). (ב) אם התפללו ולא היו ששה, ולא שמעו קדושה, יכול אחד לעבור לפני התיבה ולומר כל התפלה וקדושה (סט, א; ד-ה) – אם יש תשעה שומעים ועונים אמן (סט, ד). והשומעים רשאים ללכת אחרי קדושה (סט, א). ולא נתפרש אם יסיים הש"ץ כל התפלה בקול רם, או רק עד האל הקדוש (ראה לעיל הערה ז ). (ג) פחות מששה שעדיין לא התפללו י"ח, יתחיל הש"ץ מיד בקול רם עד האל הקדוש, ויסיים בלחש (סט, ה). (ד) ששה מתפללים וירא שמא יעבור זמן תפלה, יתפלל הש"ץ מיד כל התפלה בקול רם, והצבור יתפלל עמו בלחש מלה במלה עד האל הקדוש (קכד, ג).
1537. רמ"א ס"א (אם לא התפלל הפורס והעובר לפני התיבה תחלה ... יצטרך לקרות אחר כך קריאת שמע, ולא יסמוך גאולה לתפלה). מהר"י אבוהב , הובא בב"י (ורבינו הגדול מהרי"א כתב ... ויש לעיין ... במי שרוצה לצאת לדרך ביחיד, ורוצה לשמוע קדיש וקדושה קודם שיצא, אם יכול לומר לכתחלה קדיש וברכו וברכת יוצר ותפלה ... ואחר כך יחזור ויקרא קריאת שמע ושאר הברכות, ולא נחוש לסמיכת גאולה לתפלה, מאחר שעושה לשמוע סדר קדושה שיוכל לעשותו).
1538. והיינו, כיון שאמר קדיש וברכו, ופרס על קריאת שמע (שאמר רק ברכת יוצר), ועבר לפני התיבה משום קדושה (וסיים כל תפלת י"ח) – שוב אינו צריך אלא לקרות קריאת שמע וברכותיה, ולא יחזור להתפלל.
1539. מ"א ס"ק ו (מכל מקום לכתחלה לא יעשה כן, אלא יתפלל כסדר ויסמוך גאולה לתפלה, ואחר כך יפרוס שמע אם יהיו י'. ועב"י בשם מהרי"א שמסתפק בזה. לכן נראה לי להחמיר).
1540. עיין בקונטרס אחרון .
1541. ס"י (אין להפסיק לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה, כמו שאין מפסיקין בתפלה עצמה, שמסיום הגאולה הוא התחלת התפלה).
1542. סדר רב עמרם גאון סי' סט (ובשביל בני אדם הבאים לבית הכנסת לאחר שיאמר שליח צבור ברכו. שאילו מקמי מתיבתא, מהו שיחזור ויאמר השליח בשעת עמידת הצבור להתפלל, ברכו את ה' המבורך ויענו ברוך ה' המבורך, אותן בני אדם הבאים בין הפרקים, בין גאולה לתפלת שחרית ובין המולך בכבודו ערבית. ושדרו הכי, כך ראינו, שבתפלת ערבית בשביל הבאים בין הפרקים, אם רוצה אומר ברכו. אבל בשחרית אסור להפסיק בין גאולה לתפלה). ספר המנהיג דיני תפלה סי' כז (וכתב רב עמרם ... ולאחר שהתחיל שליח ציבור ברכו ויוצר אור ובאים בני אדם לבית הכנסת בשחרית, ולא יאמר להם שליח ציבור ברכו עד אחר התפילה, ולא בין גאולה לתפילה, דבעינן תכף לגאולה תפילה, ואין להפסיק ... אם לאחר ברכו באים מיד, ולא פתח החזן ביוצר אור, והם לא פירסו על שמע, יחזור ויאמר להם ברכו ... בתשובות הגאונים). רמ"א ס"א (ואסור להפסיק בדברים אלו בין גאולה לתפלה או בקריאת שמע וברכותיה, ולכן אסור לש"צ להפסיק בין קריאת שמע לתפלה או בקריאת שמע וברכותיה כדי לפרוס על שמע לאותן הבאים לבית הכנסת, לאחר שהתפללו הקהל קדיש וברכו והתחיל בברכת יוצר אור). לבוש ס"א (אבל אם באו עשרה לאחר ברכו מיד, קודם שפתח ביוצר אור, והם לא פרסו על שמע, יכול הש"ץ לחזור ולפרוס להם על שמע). מ"א ס"ק ז (אבל אם לא התחיל, חוזר ואומר ברכו לאותם שבאו לבית הכנסת (ב"י לובש)).
1543. סדר רב עמרם שם (שבתפלת ערבית בשביל הבאים בין הפרקים, אם רוצה אומר ברכו). המנהיג שם (אבל בערבית, דקיימא לן תפילת ערבית רשות, וכבר אנו מפסיקין בין גאולה לתפילה בפסוקים שתקינו בה אנשי מערב, ובהמולך, יכול לומר להם ברכו). רמ"א שם (אבל בברכת ערבית, שהיא רשות, יכול להפסיק להוציא אחרים ידי חובתם). מ"א ס"ק ח (דבלאו הכי מפסיקין בפסוקים. אבל באמצע ברכות לא יפסיק). וכן הוא בשו"ע סי' רלו ס"ב (בין גאולה דערבית לתפלה ... יכול לומר ברכו, להוציא מי שלא שמע, ולא הוי הפסק). ואף שגם בערבית צריך לסמוך גאולה לתפלה, כדאמרינן ד, ב (איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית), ופירש"י (וכל שכן דשחרית). מכל מקום מקילים בערבית בכמה פרטים מטעם האמור כאן. ולכן אם סיים ברכת גאל ישראל או שומר את עמו ישראל לעד, ואחר כך שומע את הש"ץ מסיים ברכה זו, עונה אחריו אמן. אבל אם עדיין לא סיים הברכה ושומע את הש"ץ מסיים ברכה זו, אינו עונה אחריו אמן, כדלעיל סי' סו ס"ט (שאסור להפסיק באמצע הברכה בעניית אמן, אפילו אמן שאחר ברכה זו בעצמה). ולענין פסוקים הנהוגים לומר בין ברכות קריאת שמע לתפלה, נתבאר בפסקי הסדור, ערבית שבת (מנהג העולם לומר קודם חצי קדיש בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן, ובשבת ושמרו (וביום טוב וראש השנה ויום הכיפורים פסוקים אחרים מעין קדושת היום). ויש להם על מה שיסמוכו. אבל הנוהגין שלא לומר בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן מפני חשש הפסק, גם בשבת (ויום טוב וראש השנה ויום הכיפורים) אין להפסיק בפסוקים). והנזהרים מהפסק גם בין גאולה לתפלה של ערבית, הוא כדאמרינן ד, ב (איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית), ופירש"י (וכל שכן דשחרית). רשב"א ד, ב (דהא מפסיקים בפסוקי דברוך ה' לעולם ויראו עינינו וחותמין בה ואומרין קדיש אחריה. ועל כן נמנעו הרבה מן הגדולים שלא לאמרה כל עיקר, וכן כתבו בתוס' בשם רבי שמואל ז"ל שלא היה אומרם כל עיקר, אבל מי שאומרן, סומך על מה שאמרו לקמן דתפלת ערבית רשות).
1544. ברכות כז, ב (תפלת ערבית, רבן גמליאל אומר חובה, רבי יהושע אומר רשות. אמר אביי הלכה כדברי האומר חובה. ורבא אמר הלכה כדברי האומר רשות). רי"ף שם יט, א (וקיימא לן דהלכה כרבא). המנהיג שם (דקיימא לן תפילת ערבית רשות, וכבר אנו מפסיקין בין גאולה לתפילה), וכדלקמן ריש סי' פט (ושל ערבית תקנו רשות).
1545. מ"א שם ס"ק א (בין גאולה לתפלה יש מקילין משום דתפלת ערבית רשות).
1546. ר"י מינץ סי' טו (פורסין על שמע בבית הכנסת עצמו בעוד הציבור מתפללין י"ח, וכן המנהג פשוט בפימונט, שאחר תפילת הציבור, בעוד כל הציבור שם, עומד אחד אצל המגדל ומתפלל להוציא אותם שלא שמעו, וכן ראיתי גם אני, ומהר"ר קולו"ן ז"ל היה בבית הכנסת ... אבל להתפלל החזן של האחרונים במקום שהיה עומד ומתפלל החזן הראשון, לא ראיתי, ולא היה נכון, כי היא גנאי לראשונים כאילו לא יצאו י"ח ולא היתה תפילתן תפילה, וכן לא יעשה). רמ"א ס"א (איש אחר יכול לפרוס על שמע או להתפלל ביו"ד כל התפלה, אפילו באותו בית הכנסת שכבר התפללו, להוציא אחרים ידי חובתם. רק שלא יעמוד החזן השני במקום שעמד הראשון, דזהו נראה גנאי לראשונים, דהוי כאילו לא יצאו בראשונה ידי חובתם).
1547. רמ"א שם (ונראה לי, דוקא שעדיין הראשונים בבית הכנסת, אלא שהשלימו סדרם, אבל אם יצאו הראשונים, יוכל לעמוד החזן אף במקום שעמד הראשון).
1548. לבוש ס"א (ולא עוד אלא אם אין חזן לאחרונים, יכול אפילו החזן הראשון להתפלל שנית להוציא גם האחרונים). מ"א ס"ק ט (אפילו החזן הראשון (לבוש)).
1549. לעיל ס"א וס"ה.
1550. שהרי הוא התפלל תפלת לחש.
1551. אלא יאמר קדיש וברכו על ישתבח שאומרים הקהל.
1552. כדלעיל ס"ב (ואם כבר קראו קריאת שמע וברכותיה, אין צריך לחזור ולברך אפילו ברכה ראשונה, לא הפורס ולא השומעים).
1553. משפטי שמואל סי' ג (שמעתי והעד לי שכן המנהג שלא להוציא ספר תורה פעם שניה, ומשם גדול הדור ה"ה הרב הגדול מורי מוהר"ר בנימן בכמ"ר שמריה ז"ל. אך לא שמעתי טעם בדבר הזה, רק שכן נהגו). כנה"ג סי' קמד הגה"ט. מ"א ס"ק ט (וכתב בספר משפטי שמואל, שאם הוציאו הראשונים ספר תורה וקראו בה, אין לשניים להוציא ספר תורה פעם אחרת ולקרות בה).
1554. משפטי שמואל שם (ולראיה קצת יש לחוש להוציא ספר תורה מפני הנכנסין ויוצאין, שלא יאמרו כי מצאו פגם בספר תורה הראשון ולכן הוציאו ספר תורה פעם שניה).
1555. בשו"ע שם ס"ד (אין קורין לאדם אחד בשני ספרי תורה, משום פגמו של ראשון), ובמ"א שם ס"ק ט (נראה לי ... דליכא פגמא אלא כשקורא בשניהם זה אחר זה, דאמרינן למה לא קרא בראשון, אלא שחסר הפרשה בו. אבל כשהפסיק בינתים הוה ליה כקורא מחדש).
1556. משנה מגילה כד , א (סומא פורס את שמע). שו"ת הרא"ש כלל ד סי' כא (דהלכה כרבנן דסומא חייב בכל המצות). טור ושו"ע ס"ב (סומא, אף על פי שלא ראה מאורות מימיו, פורס שמע).
1557. ברייתא שם , ב (א"ר יוסי כל ימי הייתי מצטער ... וכי מה אכפת ליה לעוור בין אפילה לאורה, עד שבא מעשה לידי. פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה, וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו, אמרתי לו בני אבוקה זו למה לך, אמר לי כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין). שו"ת הרא"ש שם (וגם הוא נהנה מן האור, הלכך אפילו לא ראה מאורות מימיו, פורס על שמע ומתפלל). טור ושו"ע שם (ומברך יוצר המאורות, שהוא נהנה במאורות שרואין אחרים, שיורוהו הדרך אשר ילך בה). ב"ח (לעיל סימן נ"ג, דלא מיירי אלא בתפלה, שהרי לא מדבר אלא בעובר לפני התיבה ... כשאינו אומר יוצר המאורות, דלא אתא לאשמועינן, אלא דקי"ל סומא חייב בכל המצות ויכול להוציא אחרים ידי חובתן ... לכך כתב רבינו בסימן נ"ג בסתם, סומא יכול לירד לפני התיבה. אבל כאן לענין ברכת יוצר המאורות בלחוד איכא לחלק בין סומא לסומא, ולכך כתב רבינו, דאפילו לא ראה מאורות מימיו נמי יכול לברך יוצר המאורות, שאע"פ שאינו רואה הוא נהנה וכו', ויכול גם כן לפרוס על שמע ולהוציא אחרים ידי חובתן, למאי דקיימא לן דסומא חייב בכל המצות). והוא לעיל סי' נג סי"ח (סומא יורד לפני התיבה, מפני שחייב בכל המצות, ויכול להוציא את הרבים ידי חובתן).
1558. בין גאולה לתפלה משום קדושה.
1559. המועתק לעיל (הערה נז ), שהתיר להפסיק בין גאולה לתפלה משום קדושה.
1560. סי' שכא (ואם אומר קדיש או ברכו או קדושה, יכול לאומרו בין גאל ישראל לתפלה).
1561. סי' סו ד"ה כתבו התוספות.
1562. סי' יב (שאלה, העומד בין גאולה לתפילה, יענה יהא שמיה רבה או קדושה או ברכו או לאו. תשובה ... בהדיא איתא בתוס' ובמרדכי פ"ב דברכות וז"ל ... דבין גאולה לתפילה אין לענות ... אמנם שמעתי מאחד מהגדולים, דדברים הללו מאד מגומגמים ואין לסמוך עליהם … יש לדקדק מדברי סמ"ק דשרי לענות בין גאולה לתפלה). הובא בב"י שם.
1563. סי' סו (וגומר כל הברכה וחותם בא"י גאל ישראל, ואומר אמן ... ומתחיל להתפלל מיד, ולא יפסיק רק אם אירעו אונס שלא הניח תפילין קודם קריאת שמע, ונזדמן לו בינתים להניחן, יכול להפסיק לברך ולהניחן כדי שיתפלל בתפילין). ולמעשה קיי"ל כדעת התוס' וסייעתו שלא להפסיק בין גאולה לתפלה, כדלעיל סי' סו ס"י (אין להפסיק לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה, כמו שאין מפסיקין בתפלה עצמה, שמסיום הגאולה הוא התחלת התפלה), ושם נסמן (הערה עט ). וכן נפסק כאן בפנים (שאין להפסיק בין גאולה לתפלה משום קדושה).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.