סז דין ספק אם קרא קריאת שמע

הערות

1. 1431. ר' אלעזר כא , א (ר' אלעזר אמר, ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא, חוזר וקורא קריאת שמע), ופירש"י (קסבר קריאת שמע דאורייתא היא), וכדלעיל רס"י נח (קריאת שמע שחרית וערבית היא מן התורה). טור ושו"ע (ספק אם קרא קריאת שמע, חוזר וקורא).
2. 1432. כדעות הא' והג' דלעיל שם (יש אומרים שפרשה ראשונה בלבד היא מן התורה ... ויש אומרים שפסוק ראשון בלבד, שהוא שמע ישראל, הוא מן התורה).
3. 1433. שו"ת רשב"א ח"א סי' שכ (מדקאמר סתם חוזר וקורא משמע דכל פרשיותיה הוא קורא, ואף על פי שאין דאורייתא אלא פסוק ראשון, ולא אמרו שיחזור ויקרא פסוק ראשון, והשאר דהוי דרבנן לא. וטעמא דמלתא, דכל שהוא חייב לקרות קורא הוא בעיקר תקנתו. ומדומה אני שטעם זה שמעתי מפי מורי הרב החסיד ז"ל). הובא בכסף משנה פ"ב הי"ג. מ"א ס"ק א (אף על גב דפסוק ראשון לבד הוא דאורייתא, והשאר הוא דרבנן ... יש לומר, כך היתה התקנה, שכל זמן שקורין חייב לקרות כעיקר התקנה ... (כ"מ והרשב"א בתשו' סי' ש"ך)). וכן לענין ברכת המזון, יתבאר לקמן סי' קפד ס"ב (ואם נעלם ממנו ולא ידע אם בירך ברכת המזון אם לאו, אם אכל עד ששבע, חוזר ומברך מספק, מפני שהוא ספק של תורה ... וכל מקום שחוזר ומברך, צריך לומר גם כן ברכה רביעית שהיא מדברי סופרים ... שכך היתה התקנה, שבכל פעם שמברך ברכת המזון יברך ד' ברכות). וראה חקרי הלכות ח"א ט, א. ח"ט נד, א.
4. 1434. משא"כ אם יודע שאמר הברכות, ומסופק אם קרא קריאת שמע. ראה מ"מ וציונים. קובץ הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ח ע' פז.
5. 1435. רמב"ם הלכות ברכות פ"ח הי"ב (כל הברכות האלו אם נסתפק לו בהם אם בירך או לא בירך, אינו חוזר ומברך לא בתחלה ולא בסוף, מפני שהן מדברי סופרים). טור ושו"ע סי' רט סעיף ג.
6. 1436. רמב"ם פ"ב הי"ג (ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא, חוזר וקורא, ומברך לפניה ולאחריה). שו"ת הרשב"א שם (דמעיקרא כך היתה תקנה דכל שהוא חייב לקרות [קורא] לכתחלה עם ברכותיה ... ואולי למדה עוד הרב, ממה שאמר ר' אליעזר ספק קרא קרית שמע ספק לא קרא חוזר וקורא, ומדקאמר סתם חוזר וקורא משמע דכל פרשיותיה הוא קורא, ואף על פי שאין דאוריתא אלא פסוק ראשון). הובא בכ"מ שם. מ"א שם (כך היתה התקנה, שכל זמן שקורין חייב לקרות כעיקר התקנה בברכותיה). והיינו אף שבשאר ספק מצוה דאורייתא אין צריך לברך עליה, כדלקמן סי' תקפה ס"ו (מי שנסתפק לו אם שמע קול שופר ביום ראשון של ראש השנה שהוא מן התורה, צריך לתקוע, אבל לא יברך שספק ברכות להקל). וראה שו"ת צמח צדק חאו"ח סי' ג אות ה. לקמן סי' תצ ס"א (הערה ו).
7. 1437. רמב"ם שם (אבל אם ידע שקרא ונסתפק לו אם בירך לפניה ולאחריה או לא בירך, אינו חוזר ומברך). רא"ש פ"ב סי' טו (מכאן פסק בשאלתות דרב אחאי, דכל ברכות דרבנן, אי מספקא ליה אי אמרן אי לא אמרן, אין צריך לחזור ולאומרן). טור ושו"ע (אם יודע שקראה, אלא שמסופק אם ברך לפניה ולאחריה, אינו חוזר ומברך). וכדלקמן סי' קסז סי"ב (אם הוא מסופק אם בירך ברכת המוציא אם לאו, אינו חוזר ומברך, כי ברכת המוציא מדברי סופרים, וספק דברי סופרים להקל).
8. 1438. שמואל ברכות שם [עיי"ש במסורת הש"ס] (ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר, חוזר ואומר אמת ויציב. מאי טעמא ... אמת ויציב דאורייתא). ופירשו בתוס' שם ד"ה ספק (אמר הר"ר שמעון ... שמסופק אי לא אמר לא פרשת ציצית ולא אמת ויציב, ואם כן לא הזכיר כלל יציאת מצרים). ב"ח (שמעינן מדברי התוספות ... דלא אמרו ספק אמר אמת ויציב דחוזר ואומר אמת ויציב, אלא דוקא דאיכא נמי ספק אם אמר פרשת ציצית). מ"א (ואם מסופק לו אם אמר פרשת ציצית וגם אמת ויציב, צריך לחזור לכו"ע, דיציאת מצרים חייבים להזכיר מדאורייתא (ב"ח וש"ג בשם פוסקים)). ט"ז (אם יש ספק גם בפרשת ציצית, אף על גב דודאי קרא שני פרשיות של קריאת שמע, ודאי יחזור, דאז הוה אמת ויציב דאורייתא).
9. 1439. משנה יב , ב (מזכירין יציאת מצרים בלילות. א"ר אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שנאמר (ראה טז, ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות), כרבי אלעזר בן עזריה . רמב"ם פ"א ה"ג (ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה, שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך) מגמרא שם יד ע"ב והא בעי לאדכורי כו' . וראה גם לקמן סי' ע ס"א (נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע מפני שהוא מצות עשה שהזמן גרמא ... ומכל מקום חייבין בזכירת יציאת מצרים, שהוא מצות עשה שלא הזמן גרמא, שמצותה ביום ובלילה).
10. 1440. כן היא גירסת רבינו במשנה ובנוסח ההגדה. ראה לקוטי טעמים ומנהגים שם. קובץ אור ישראל יט ע' יז. הערות ובאורים תתטו ע' 55. הערות התמימים ואנ"ש מוריסטאון תרנו ע' יד.
11. 1441. כדלעיל (שכך היתה התקנה, שכל זמן שיקרא קריאת שמע של תורה ... צריך גם כן לחזור ולברך הברכות שלפניה ולאחריה אם נסתפק לו אם אמרם). וכן הוא בלחם חמודות פ"ג ס"ק מ, ובאלי' רבה ס"ק ב (שהרי בקריאת שמע עצמו, אם נסתפק בה אמרנו שיאמר גם כן הברכות, וכן גבי יציאת מצרים, למה לא יאמר הברכה שנתקן עליה).
12. 1442. מ"א (לפירוש הר"ש, משמע שיאמר פרשת ציצית וגם אמת ויציב, שכולם חדא מילתא היא), והיינו שלפי פירוש הר"ש שבתוס' (דלעיל הערה ח ), מוכח, שמה שאמר שמואל (ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר, חוזר ואומר אמת ויציב), פירושו שחוזר ואומר שניהם. והמ"א לא הסתפק בטעם הנזכר לעיל (שכך היתה התקנה, שכל זמן שצריך להזכיר יציאת מצרים מפני הספק, צריך להזכירה בברכה), אלא הוסיף הטעם "שכולם חדא מילתא היא". וראה חקרי הלכות ח"ו כב, ב. קובץ הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ח ע' פב. עיין קונטרס אחרון .
13. 1443. מ"א (ואיתא בגמ' דף י"ג ע"ב שאם אמר הלכה שמוזכר בה יציאת מצרים יצא). דאמרינן התם (דמהדר רבי אשמעתא דאית בה יציאת מצרים), ופירש"י (לשנות לתלמידים בכל יום שמעתא דאית בה יציאת מצרים, במקום פרשת ציצית ואמת ויציב). וכן הוא לעיל סי' מו ס"ט (זכירת יציאת מצרים ... יוכל לסמוך על זכירת יציאת מצרים שבפסוקי דזמרה, כגון אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים). סי' נח ס"א (פרשת ציצית שתקנוה משום זכירת יציאת מצרים, לדברי הכל היא מדברי סופרים כשמזכיר יציאת מצרים בפני עצמו, כמ"ש בסימן ס"ז). לקמן סי' ע ס"ד (יאמר איזה פרשה שיש בה יציאת מצרים). סי' קו ס"ד (ויחזור אחר הלכה שיש בה יציאת מצרים, כדי להזכיר יציאת מצרים בזמן קריאת שמע).
14. 1444. מ"א (ונראה לי דכל שכן אם אמר שירת הים דיצא). עיין קונטרס אחרון.
15. 1445. מ"א (אם יודע שאמר פסוק ראשון וספק אם קרא השאר ... בסי' ס"ד ס"ג משמע שצריך לחזור עיי"ש. ונראה לי, דמעיקרא כך תיקנו שיחזור). והוא כדלעיל שם ס"ג (טעה בין פרשה לפרשה, שהוא יודע שסיים פרשה ואינו יודע אם ראשונה ואם שניה, חוזר לסיום פרשה ראשונה ויתחיל והיה אם שמוע), הרי שכל הספק שלו הוא רק על פרשה שניה, וחוזר וקורא אותה. והיינו שבנוסף לטעם הנ"ל ס"א, מהרשב"א (שכך היתה התקנה שכל זמן שיקרא קריאת שמע של תורה יקרא כל הג' פרשיות), קיי"ל גם כטעם המ"א המובא כאן. וראה תהלה לדוד סק"ב. חקרי הלכות ח"ו כג, ב.
16. 1446. שנתבאר בפנים "וכיון שהוא מחויב להזכיר יציאת מצרים מפני הספק, צריך להזכירה בברכה ובנוסח שתקנו לה חכמים שהיא ברכת אמת ויציב".
17. 1447. שנתבאר בפנים "אבל אם יודע שקראה, אלא שמסופק אם בירך לפניה ולאחריה, לא יחזור ויברך, שספק ברכות להקל".
18. 1448. ראה טז, ג.
19. 1449. נתבאר בתורת מנחם ח"ל ע' 251 (ועפ"ז יובן פסק המג"א (הובא גם בשו"ע אדמו"ר הזקן , ושם הניח דין זה בצ"ע) שמי שלא הזכיר יציאת מצרים יוצא ידי חובתו בהזכרת קריעת ים סוף – דלכאורה, הרי יציאת מצרים וקריעת ים סוף הם שני ענינים שונים (ובפרט ע"פ דיוק רבנו הזקן שם בלשון הכתוב " למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים" – "יום" לשון יחיד), ומה שייך שעל ידי זכירת קריעת ים סוף יוצא ידי חובת זכירת יציאת מצרים ? ועל פי האמור יובן, דכיון שביציאת מצרים ניתן גם הכח על קריעת ים סוף, הרי בהזכרת קריעת ים סוף נכלל בדרך ממילא גם ענין יציאת מצרים, שהוא הכח על קריעת ים סוף).