סה הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור קוראין קריאת שמע או שהפסיק בשעת הקריאה

הערות

1. 1260. תוכן שתי הדעות שיתבארו כאן: א) בברכות כב, סע"ב (היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו, פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל, להיכן חוזר ... דכולי עלמא אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש), ותוס' שם ד"ה אלא (שמע מינה דהלכה דחוזר לראש). ב) שם כד, ב ור"ה לד, ב (ר' אבהו הוה שקיל ואזיל בתריה דר' יוחנן, והוה קרי קריאת שמע, כי מטא למבואות מטונפות אישתיק, בתר דחליף אמר ליה מהו לגמור, אמר ליה ... לדידי לא סבירא לי. לדידך דסבירא לך, אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש). ותלוי בב' הדעות, אם קיי"ל בזה כרבי אבהו שחוזר לראש או כרבי יוחנן שאינו חוזר לראש. ג) ר"ה לד, סע"א (אמר רבי יוחנן, שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום, יצא), הרי שגם לאחר ההפסק אינו חוזר לראש. ד) מגילה יח, סע"א (תנו רבנן קראה סירוגין יצא ... ר' מונא אומר משום רבי יהודה, אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ... רב אמר אין הלכה כר' מונא). הרי דקיי"ל דאינו חוזר לראש. וליישב הלכות אלו, יש שתי שיטות: א) הרי"ף וסיעתו מבארים, שרק לענין תפלה (ברכות שם) קיי"ל חוזר לראש, משא"כ לענין קריאת שמע ותקיעת שופר ומגילה (ר"ה ומגילה שם), קיי"ל כרבי יוחנן דאינו חוזר לראש (ואין חילוק בין הפסיק מחמת אונס או לאו). ב) התוס' וסייעתם מבארים, שרק בהפסיק מחמת אונס (ברכות שם) קיי"ל חוזר לראש, וגם בקריאת שמע קיי"ל כרבי אבהו דחוזר כיון שהוא אונס. משא"כ כשאינו מחמת אונס (ר"ה ומגילה שם), קיי"ל דאינו חוזר לראש (ואין חילוק בין תפלה לקריאת שמע ותקיעות ומגילה). סיכום הדברים בצמח צדק חידושים קצה, ב (הרי"ף אינו מחלק בין שהי' מאונס לשהי' בלא אונס, אלא בין תפלה לקריאת שמע ושאר דברים ... אבל התוס' אין מחלקים בין קריאת שמע לתפלה, אלא בין אונס ללא אונס). נמצא שבתפלה המחלוקת ביניהם היא רק בהפסיק שלא מחמת אונס, ובקריאת שמע ותקיעות ומגילה – בהפסיק מחמת אונס. אבל הפסיק בתפלה באונס – לדברי הכל חוזר לראש. ואם הפסיק בקריאת שמע ותקיעות ומגילה שלא מחמת אונס – לדברי הכל אינו חוזר לראש.
2. 1261. ראבי"ה סי' מז (ואין לחלק בין הפסק ששותק להפסק בדיבור). הגהות מיימוניות פ"ב אות ל (ראבי"ה כתב דאין לחלק בין הפסק שתיקה להפסק דיבור). שו"ע ס"א (והפסיק בין בשתיקה בין בדיבור וחזר וגמרה).
3. 1262. רי"ף טו, ב (לא יהלך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא קריאת שמע, ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא, פוסק ... וכשהוא חוזר, חוזר למקום שפסק ואף על פי ששהה כדי לגמור את כולה. והכין מסקנא בסוף מסכת ראש השנה). רמב"ם הלכות קריאת שמע פ"ב הי"ב (קראה סירוגין יצא. אפילו שהה בין סירוג לסירוג כדי לגמור את כולה יצא). ממסקנא דגמרא ר"ה לד , ב (ר' אבהו הוה שקיל ואזיל בתריה דר' יוחנן, והוה קרי קריאת שמע, כי מטא למבואות מטונפות אישתיק, בתר דחליף אמר ליה מהו לגמור, אמר ליה ... לדידי לא סבירא לי, לדידך דסבירא לך, אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש), וכרבי יוחנן. שו"ע ס"א (קראה סירוגין, דהיינו שהתחיל לקרות והפסיק בין בשתיקה בין בדיבור וחזר וגמרה, אפילו שהה כדי לגמור את כולה, יצא, אפילו היה ההפסק מחמת אונס).
4. 1263. מגילה יח, סע"א (תנו רבנן קראה סירוגין יצא ... ר' מונא אומר משום רבי יהודה, אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה, חוזר לראש ... רב אמר אין הלכה כר' מונא). הרי דקיי"ל דבמגילה אינו חוזר לראש. רי"ף שם (וכן במגילה). רמב"ם הלכות מגילה פ"ב ה"ב (קרא ושהה מעט וחזר וקרא, אף על פי ששהה כדי לגמור את כולה, הואיל וקרא על הסדר יצא). שו"ע סי' תרצ ס"ה (קראה סרוגין, דהיינו שפסק בה ושהה ואחר כך חזר למקום שפסק, אפילו שהה כדי לגמור את כולה, יצא).
5. 1264. ר"ה לד, סע"א (אמר רבי יוחנן, שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום, יצא), הרי שגם לאחר ההפסק אינו חוזר לראש. רי"ף שם (וכן בתקיעות). רמב"ם הל' שופר פ"ג ה"ו (שמע תשע תקיעות ... יצא, ואפילו בסירוגין ואפילו כל היום כולו). שו"ע סי' תקפח ס"ב (שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום, יצא). וכן הוא לקמן סי' תקצ סי"ב-ג (אפילו הפסיק כמה שעות בשיחה אפילו בין תקיעה לתרועה ובין תרועה לתקיעה ובין בבא לבבא ובין סדר לסדר, אין צריך לחזור ולתקוע ... וכן השומע, אם שמע התקיעות בסירוגין, דהיינו שהפסיק בינתיים הרבה בשיחה, יצא). ולשיטת הרי"ף והרמב"ם והשו"ע היינו אפילו הפסיק באונס (כדלעיל הערה א ). * הרי"ף מוסיף "וכן בהלל", וכאן לא נזכר, כי בהלל יש חילוקים, כדלקמן סי' תפח ס"ג (עיין סי' תכ"ב ... אם שהה באמצע ההלל כדי לגמור את כולו, בימים שגומרין או בימים שאין גומרין). והוא כנפסק בשו"ע סי' תכב ס"ה (אם הפסיק בו ושהה, אפילו שהה כדי לגמור כולו, אינו צריך לחזור לראש). ובמ"א שם ס"ק ט (אפילו למ"ד בסי' ס"ה אם הפסיק מחמת אונס, כגון שלא היה המקום נקי ושהה כדי לגמור את כולה צריך לחזור, הכא מודה דאין צריך, כיון שקורין אותו בדילוג (ב"י). ואם כן, בימים שגומרין צריך לחזור לראש אם הפסיק מחמת אונס ושהה כדי לגמור את כולה. וב"ח פסק דאפילו בראש חדש צריך לחזור. ובד"מ כתב דדוקא בקריאת שמע שהוא דאורייתא פסקינן כהרא"ש, אבל הלל דרבנן אין צריך לחזור לראש אפילו בימים שגומרים). וכן קיי"ל לחלק בין דאורייתא לדרבנן, כדלעיל סי' נג ס"ג ( בפסוקי דזמרה, שהם מדברי סופרים, יש לסמוך . על דברי המקילין שם). וכעין זה הוא אף בברכת המזון, כדלקמן סי' קפה ס"ה ( יש להסתפק אם פסק באמצע ברכת המזון אפילו בשתיקה ושהה כדי לגמור את כולה מחמת איזה אונס, אם צריך לחזור לראש, כמו שהצריכוהו בתפילה לדברי הכל (הואיל והיא חמורה כתפלה לענין הפסקה, שאין מפסיקין בה מפני היראה והכבוד, כמו שנתבאר בסי' קפ"ג. או שמא כיון שאינה חמורה כתפלה לענין שתוי, וכן לענין הפסקה בדיעבד, שלא הצריכוהו לחזור לראש בברכת המזון כמו שהצריכוהו בתפלה, יש לומר שהוא הדין אם שהה כדי לגמור את כולה). (וספק ברכות להקל. שאף שברכת המזון מן התורה. מכל מקום זה שיצטרך לחזור לראש ולברך ... משום ששהה כדי לגמור את כולה מחמת אונס ולא ברצונו, אינו אלא מדבריהם)).
6. 1265. ברכות כג , רע"א (היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים ... אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש). רי"ף שם (אבל בתפלה בלחוד, אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש). רמב"ם הלכות תפלה פ"ד הי"ג (היה עומד בתפלה ונטפו מי רגליו על ברכיו, ממתין עד שיכלו המים וחוזר למקום שפסק. ואם שהה כדי לגמור את התפלה, חוזר לראש). שו"ע סי' קד ס"ה (בכל מקום שפוסק, אם שהה כדי לגמור את כולה, חוזר לראש).
7. 1266. ברכות כב, סע"ב (היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו, פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל. להיכן חוזר ... דכולי עלמא אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש). ושם כד , ב (רבי אבהו הוה קא אזיל בתריה דרבי יוחנן והוה קא קרי קריאת שמע, כי מטא במבואות המטונפות אשתיק. אמר ליה לרבי יוחנן להיכן אהדר. אמר ליה אם שהית כדי לגמור את כולה, חזור לראש. הכי קאמר ליה, לדידי לא סבירא לי, לדידך דסבירא לך, אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש), ולדעה זו קיי"ל כרבי אבהו שכיון שהפסיק מחמת אונס, אף בקריאת שמע חוזר לראש. תוס' שם ד"ה אלא (שמע מינה דהלכה דחוזר לראש. וכן לקמן (כד, ב) בהדיא אמר ר' אבהו חוזר לראש. ותימה דבמסכת ר"ה (לד, ב) א"ר יוחנן שמע תשע תקיעות בט' שעות ביום יצא, אלמא תקיעות מצטרפות אע"ג דשהה כדי לעשות כולם. וכן במגילה (יח, ב) נמי דאמרינן אמר רב אין הלכה כרבי מונא דאמר אם שהה חוזר לראש ... ואומר השר מקוצי דיש לחלק, דשאני הכא דאין ראוי לקרות, וכן לקמן (כד, ב) דרבי אבהו אזל במבואות המטונפות, דהתם כו"ע מודו דחוזר לראש. אבל היכא דגברא חזי, כמו מגילה ושופר, כולי עלמא מודו דאינו חוזר לראש, אלא למקום שפסק). רא"ש פ"ג סי' כג (והקשה רבינו שמשון ז"ל מקוצי ... ופירש הוא, דודאי דהיכא דשהה באמצע כדי לגמור את הכל בלא דחוי ואונס, אלא שהה מעצמו, ואם היה רוצה היה יכול לגמור, כה"ג אין חוזר לראש, כי ההיא דמגילה כשקורא לסירוגין, וכן ההיא דר"ה דשמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא. אבל היכא דשהה מחמת שהיו מים שותתים על ברכיו, לא היה יכול להתפלל באותה שעה, דכו"ע אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. והשתא ניחא הא דרבי אבהו לקמן, דהכי קאמר ליה, לדידי לא סבירא לי להפסיק, הלכך לא היה צריך לחזור לראש, אבל לדידך שהפסקת, דסבירא לך שאין המקום ראוי לקרות, אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש). והיינו שהן רבי יוחנן והן רבי אבהו סבירא להו שאם הפסיק באמצע קריאת שמע מחמת אונס צריך לחזור לראש. אבל בעובר במקומות המטונפים, לדעת רבי יוחנן לא הוי מחמת אונס, כדאמר רבי יוחנן שם (היה מהלך במבואות המטונפות, מניח ידו על פיו וקורא קריאת שמע), וכמבואר בתוס' שם ד"ה אמר ליה (דסבירא לי מניח ידו על פיו, ואם כן הוי ליה ראוי). ולא קיי"ל כוותיה בזה, כדלקמן סי' פה ס"א (לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידיו על פיו ויקרא קריאת שמע. ואפילו אם היה קורא ובא צריך להפסיק כשיגיע למבואות המטונפות). ולכן נחשב אונס, ואם שהה כדי לגמור את כולה צריך לחזור לראש. טור ורמ"א ס"א (ויש אומרים דאם היה אנוס, והפסיק כדי לגמור את כולה, חוזר לראש). ולדעה זו, כן הוא גם בתקיעת שופר, כמבואר במ"א סי' תקפח ס"ק ב (ועיין סי' ס"ה, דאם מפסיק מחמת אונס חוזר לראש). אבל לקמן סי' תקצ סי"ב, לא נתפרש פרט זה, רק נפסק בסתם (אפילו הפסיק כמה שעות בשיחה, אפילו בין תקיעה לתרועה ובין תרועה לתקיעה ובין בבא לבבא ובין סדר לסדר, אין צריך לחזור ולתקוע).
8. 1267. שלדעה זאת, אף בתפלה אינו צריך לחזור לראש אלא כשהפסיק באונס. וכן הוא לקמן סי' עח ס"ב (ואם נפלו מי רגלים בארץ ... אם אירע כן כשעומד בתפלה, לא ימתין עד שיבלעו, כי שמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש ויגרום ברכה שאינה צריכה). סי' צ סכ"ה (היה עומד בתפלה והשתין תינוק בבית הכנסת, ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים ... ויותר טוב לילך למקום אחר ולא לשתוק, כי שמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש, ונמצא גורם ברכה שאינה צריכה). סי' קד ס"ד (בכל מקום שפוסק, אם שהה בהפסקתו מחמת אנסו כדי לגמור את כל התפלה מראשה לסופה, חוזר לראש, כמו שנתבאר בסי' ס"ה). סי' תקצא ס"ג (ועכשיו שהש"ץ מפסיק בפיוטים באמצע התפילה, אין אדם יוצא בתפילת הש"ץ, אפילו אם הוא לא שמע הפיוטים, מכל מקום הוא שוהה כדי לגמור את כל התפילה, וצריך לחזור לראש, כמ"ש בסי' ס"ה). והיינו כיון שהש"ץ הפסיק בפיוטים, הוי אונס לגבי השומע, וכדלקמן בסוף הסעיף (שבתפלה אפילו באונס אחר חוזר לראש, מאחר שיש אומרים שאפילו בלי אונס כלל חוזר לראש).
9. 1268. מגילה שם (אמר ליה אביי לרב יוסף, כדי לגמור את כולה, מהיכא דקאי לסיפא או דלמא מרישא לסיפא. אמר ליה מרישא לסיפא, דאם כן נתת דבריך לשיעורין). תוס' בר"ה שם ד"ה לדידי (ומיהו היכא דאין שוהין כדי לגמור כולה מתחלתה עד סוף, אין לחוש [כרב יוסף] בפ' הקורא את המגילה למפרע, ולא [כאביי] דאמר מהיכא דקאי לסיפא, דאם כן נתת דבריך לשעורין).
10. 1269. ירושלמי פ"ב ה"א (בקורא משערין או בכל אדם משערין. אמר ר' מתניא, מסתברא בקורא). רשב"א יג, א (פירשו בירושלמי שם, למאן דאמר אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, אם משערים בקורא או בכל אדם משערין, ואמרו דבקורא משערין). רמ"א ס"א, ובסי' עח (ומשערין לפי הקורא).
11. 1270. לא רק בקריאת שמע, אלא אף בברכת קריאת שמע, כמובן מדברי תוס' ר"ה שם (וקשה הדבר מאד, שהצבור בבית הכנסת ביום טוב אומרים אמת ויציב, וממתינין לש"ץ ושותקים עד שיגמור זולתות). מרדכי רמז תשכא. הובאו במ"א ס"ק א (כתבו התוס' והמרדכי סוף ר"ה, קשה הדבר מאד שהצבור ממתינין ושותקים עד שיגמור ש"ץ זולת). הרי שגם ברכות קריאת שמע דומים בזה לקריאת שמע. עיין סוף סי' סו בהג"ה (מי שהוא אנוס ודחוק ואין לו פנאי להתפלל מיד אחר קריאת שמע, יקרא קריאת שמע עד אמת, וימתין לומר שאר הברכות עד שיתפלל, שאז יאמר ויציב ונכון וכו' ויתפלל, כדי שיסמוך גאולה לתפלה), ואין חוששים למה שהפסיק בברכה שאחר קריאת שמע כדי לגמור את כולה. ודו"ק . ולפי זה דין ברכות קריאת שמע הוא כדין פסוקי דזמרה, שנתבאר לעיל סי' נג ס"ג ( בפסוקי דזמרה, שהם מדברי סופרים, יש לסמוך על דברי המקילין שם), היינו הרי"ף, דאינו חוזר לראש אלא בתפלה. ומכל מקום נפסק כאן שגם ברכות קריאת שמע דינם כקריאת שמע, שאם הפסיק באונס חוזר לראש. וכדלקמן סי' קפה ס"ה במוסגר (וברכות קריאת שמע הן כקריאת שמע עצמה). וראה תהלה לדוד סק"ב. דרכי החיים הל' ברכת המצות חי"א סק"א.
12. 1271. וכן הוא לקמן סי' סו ס"ו (ואחר כך חוזר למקום שפסק בקריאת שמע, ואין צריך לחזור לראש אפילו שהה כדי לגמור את כולה, כיון ששהה ברצונו, שזה אינו נקרא אונס כלל, ובלא אונס כלל הכל מודים, כמו שנתבאר בסימן ס"ה).
13. 1272. רמ"א ס"א (והכי נהוג).
14. 1273. רמ"א סי' עח (ויש אומרים דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, וכן עיקר, וכמו שכתבתי לעיל סי' ס"ה). * וכל זה הוא בדיעבד, אבל לכתחלה אסור להפסיק אפילו מעט, כדלקמן סי' תקצא ס"ג (ואפילו אם אינו שוהה כל כך, מכל מקום לכתחלה אסור לפסוק אפילו מעט בתפלה). ולקמן סי' סח ס"א (ובפסח (שהחזנים מאריכין הרבה בניגונים) מוטב לומר הפיוט קודם שיתחיל הברכה, שהרוב הוא שלא מעין הברכה וחשוב הפסק באמצע הברכה (כששוהין בו כדי לגמור את כולה)), וכמבואר גם במ"א ס"ק א (כתבו התוס' (ר"ה לד, ב ד"ה לדידי) והמרדכי סוף ר"ה (רמז תשכא), קשה הדבר מאד שהצבור ממתינין ושותקים עד שיגמור ש"ץ זולת. מיהו אם אין שוהין כדי לגמור כולה מראש ועד סוף, אין לחוש). ויתבאר לקמן שם בקונטרס אחרון.
15. 1274. שו"ת ר"מ מינץ סי' פה (כשהחזן קורא השביעי להשלים הספר נפל תגר בין שני גברא, עד שהס"ת מונחת בטילה, ונמשך זה כנגד ב' שעות שלא יכלו להשוותן ... דאע"ג דעל ידי פלוגתא דתרי גברא נתבטל הקריאה, מכל מקום לא דיחוי הוי הני גברי, אלא בכל עת היה כח בידן להשוותן ולקרות וק"ל). מ"א ס"ק ב (משמע מלשון הטור והתוס' ורא"ש, דאפילו באונס לסטים או אנס חוזר לראש. וכ"כ בתשובת רמ"מ סי' פ"ה, שכתב על ב' אנשים שנתקוטטו יחד והפסיקו, דלא הוי דיחוי, דבכל עת היו יכולין להשוות עצמן עכ"ל, משמע דאם האונס בא מחמת אחר, כגון מחמת לסטים, חוזר לראש).
16. 1275. ב"ח סי' קד (ויש לתרץ דלא אמר חוזר לראש בשהה [כדי] לגמור את כולה אלא בעכבו אונס דמחמתיה, כגון שהמקום אינו ראוי לקרות בו, דאית ביה צואה ומקום טינופת, אי נמי אין האדם ראוי לקרות, דהמים שותתין על ברכיו, דהוי ליה כמו פושע דהוה ליה ליזהר מעיקרא שלא יגיע לידי כך, אבל הכא אונס דעלמא, דבהמה או קרון או שוורים, אין צריך לחזור לראש אפילו שהה כדי לגמור את כולה). מ"א שם (אבל הב"ח כתב שם דדעת הטור, דוקא כשהאיש או המקום אינו ראוי לקרות בו הוי אונס, אבל באונס אחר אין צריך לחזור לראש).
17. 1276. ר' יוחנן כד , ב (כי מטא במבואות המטונפות אשתיק ... אמר ליה, אם שהית כדי לגמור את כולה, חזור לראש).
18. 1277. מ"א שם (ונראה לי, דתפלה, אם שהה כדי לגמור כולה אפילו באונס אחר חוזר לראש, מאחר שדעת הרי"ף וסייעתו דחוזר אפילו בלא אונס, ועוד הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אבל בקריאת שמע, לא יחזור אלא אם כן האיש או המקום אינו ראוי).
19. 1278. ברכות כ, ב (למה מהרהר, אמר רבי אלעזר, כדי שלא יהו כל העולם עוסקין בו והוא יושב ובטל). הרא"ש פרק ג סי' יד (מכאן כתב בעל ה"ג, קרא קריאת שמע ובא לבית הכנסת ומצאם שקוראין קריאת שמע, קורא פסוק ראשון עמהם), בשם בה"ג . טור ושו"ע ס"ב (קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקורין קריאת שמע, צריך לקרות עמהם פסוק ראשון, שלא יראה כאילו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו).
20. 1279. שבלי הלקט סי' מד, ותניא רבתי סי' ז (ומצאתי בשם גאון זצ"ל, אדם שהתפלל עם הצבור וסיים תפילתו ובא לבית הכנסת אחרת ומצאן קורין תהלה לדוד, יקרא עמהן, שכן דרך ארץ). הובא במ"א ס"ק ג (והוא הדין שאר דבר שהצבור אומרים, כגון תהלה לדוד, קורא עמהם, שכן דרך ארץ (תניא וש"ל בשם גאון)).
21. 1280. תרומת הדשן סי' ג (נראה, דאפילו בין ברוך שאמר לישתבח אין לו להפסיק כדי לקרות פסוק ראשון עם הצבור, משום דאינו יושב ובטל, אינו חייב לקרות, ואם כן למה יפסיק ... מכל מקום ראיתי בני אדם מן המדקדקים, כשהיו עומדים בקריאת שמע ובברכותיה, שהיו עוצמים עיניהם והיו מנגנים בתיבה אחת או שתים שהיו אומרים בלאו הכי באותו פעם, בניגון הצבור בפסוק ראשון, כדי שיהא נראה כאלו קורא עמהן). שו"ע ס"ב (והוא הדין אם הוא בבית הכנסת ואומר דברי תחנונים או פסוקים במקום שרשאי לפסוק. אבל אם הוא עסוק במקום שאינו רשאי לפסוק, כגון מברוך שאמר ואילך, לא יפסיק, אלא יאמר התיבות שהוא אומר בשעה שהציבור אומרים פסוק ראשון, בניגון הצבור, שיהיה נראה כאילו קורא עמהם).
22. 1281. ב"ח (ותימה הוא לפי עניות דעתי, שהפסק זה כדי לקבל עליו עול מלכות שמים עם הצבור וימליכו שם שמים יחד קול אחד, לא יהא מותר כמו שהתירו להפסיק מפני הכבוד של בן אדם ... מכאן ראיה דאפילו עוסק בזמירות מברוך שאמר ואילך, אי נמי אפילו עומד בברכות שלפני קריאת שמע, אפילו באמצע הברכה, חייב להפסיק ולקרות קריאת שמע עם הצבור פסוק ראשון, וכן אני נוהג דלא כהשלחן ערוך). הובא במ"א ס"ק ד (וב"ח פוסק דמפסיק אפילו באמצע ברכת קריאת שמע, לקבל עול מלכות שמים עם הצבור).
23. 1282. ט"ז ס"ק א (נראה דבפסוקי דזמרה יש להפסיק, אבל בברכות שלפני קריאת שמע אין להפסיק כלל בשביל פסוק ראשון של קריאת שמע, אלא אז יאמר אותן התיבות בניגון הצבור של קריאת שמע, כן נראה לי).
24. 1283. פרי חדש ס"ב (ומיהו מאן דפסיק בין ברכות קריאת שמע לקרוא פסוק ראשון עם הציבור כסברת הב"ח ז"ל, ראוי לגעור בו).
25. 1284. רוקח סי' שכ (אם קרא שמע והתפלל בביתו או בבית האבל ובא בבית הכנסת, יקרא כל קרית שמע עם הציבור, ויקבל שכר כקורא בתורה). שו"ע ס"ג (קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת ומצא צבור שקורין קריאת שמע, טוב שיקרא עמהם כל קריאת שמע, ויקבל שכר כקורא בתורה).
26. 1285. ב"י (ונראה דהיינו דרך עצה טובה. אבל לענין שלא יהא נראה כאילו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו, בפסוק ראשון סגי, וכדברי בה"ג). רמ"א שם (אבל אינו חייב רק בפסוק ראשון, כמו שנתבאר).