ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמעסד דין הטועה בקריאת שמע

סד דין הטועה בקריאת שמע

ובו ד' סעיפים

א קראה למפרע לא יצא¹²⁴⁴, שנאמר והיו בהווייתן יהו¹²⁴⁵. במה דברים אמורים בסדר הפסוקים, אבל אם הקדים פרשה לחברתה, אע"פ שאינו רשאי, יצא, לפי שאינה סמוכה לה בתורה¹²⁴⁶:

ב קרא פרשה וטעה בה, אם יודע היכן טעה, כגון שקרא כל הפרשה ודלג פסוק אחד באמצע, חוזר לראש אותו הפסוק וגומר הפרשה¹²⁴⁷, שאם יקרא הפסוק במקום שנזכר נמצא קוראה למפרע¹²⁴⁸ (ואפילו דילג תיבה אחת¹²⁴⁹ או אות אחת ¹²⁵⁰ או ששינה נקודה אחת ¹²⁵¹ , על דרך שיתבאר בסימן קמ"ב¹²⁵², צריך לחזור לראש הפסוק שטעה בו¹²⁵³). ואם אינו יודע היכן טעה, צריך לחזור לראש הפסוק ממקום שמסתפק בו בטעות¹²⁵⁴, כגון אם ידוע לו שאמר פסוק שמע בכוונה, חוזר לואהבת, ואם אינו יודע שאמר שמע בכוונה, חוזר לשמע¹²⁵⁵:

ג טעה בין פרשה לפרשה, שהוא יודע שסיים פרשה ואינו יודע אם ראשונה ואם שניה, חוזר לסיום פרשה ראשונה, ויתחיל והיה אם שמוע¹²⁵⁶:

ד היה עומד בוכתבתם ואינו יודע אם בוכתבתם שבפרשה ראשונה אם בוכתבתם שבפרשה שניה, חוזר לוכתבתם שבפרשה ראשונה¹²⁵⁷. במה דברים אמורים, כשלא התחיל למען ירבו ימיכם, אבל אם התחיל למען ירבו ימיכם, אין לו לחוש שמא התחיל כן אחר וכתבתם שבראשונה, לפי שמן הסתם קרא כפי רגילתו שהורגל שלא לומר למען ירבו עד סיום פרשה שניה¹²⁵⁸. ומכל שכן אם מצא עצמו בתיבה אחרת באמצע פרשה, חזקה שאמר כל מה שלמעלה ממנה¹²⁵⁹:

הערות

1244. משנה טו , א (הקורא למפרע לא יצא). טור ושו"ע ס"א (קראה למפרע, לא יצא).
1245. ואתחנן ו, ו. גמרא שם יג , א (הא כתיב והיו, ההוא מבעי להו שלא יקרא למפרע). וראה גם לקמן סי' קפג סי"א (ולא נאמר בברכת המזון יהיו, בהויתן יהיו, כמו שנאמר בקריאת שמע לענין קראה למפרע, כמ"ש בסימן ס"ד).
1246. רמב"ם פ"ב הי"א (במה דברים אמורים, בסדר הפסוקים, אבל אם הקדים פרשה לפרשה, אע"פ שאינו רשאי, אני אומר שיצא, לפי שאינה סמוכה לה בתורה). טור ושו"ע שם. וראה גם לקמן סי' תצ ס"ט (ואם טעה והחליף פרשת יום אחד מהם בפרשת יום חבירו, אף על פי שלא קרא כסדר שהן כתובות בתורה, יצא, כמו שנתבאר בסי' ס"ד לענין סדר פרשיות של קריאת שמע).
1247. משנה טו , א (קרא וטעה יחזור למקום שטעה). תוספתא פ"ב ה"ד (הקורא את שמע וטעה והשמיט בה פסוק אחד, לא יחזור ויקרא את הפסוק בפני עצמו, אלא מתחיל באותו פסוק וגומר עד סוף). גמרא טז, א (קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה, באמצע הפרק יחזור לראש). תוס' שם ד"ה הקורא (אבל אם היה יודע מהיכן טעה, שדלג תיבה או פסוק, אינו צריך לחזור אלא מאותו פסוק ואילך). טור ושו"ע ס"ב (קרא פרשה וטעה בה, אם יודע היכן טעה, כגון שקרא כולה אלא שדילג פסוק אחד באמצע, חוזר לראש אותו הפסוק וגומר הפרשה. ואם אינו יודע היכן טעה, חוזר לראש הפרשה).
1248. כסף משנה פ"ב הי"ג (וכתב ה"ר מנוח ... שחוזר למקום שטעה וקורא על הסדר, שאם לא כן הוה ליה קורא למפרע). אליה רבה ס"ק ב (כלומר, דלא סגי בקורא מה שדלג, דאם כן הוי כקורא למפרע).
1249. תוס' שם (שדלג תיבה או פסוק). רא"ש פ"ב סי"ב (שדלג פסוק אחד ותיבה אחת).
1250. כסף משנה פ"ב הי"ג (וכתב ה"ר מנוח, כלומר אם טעה בתיבות או באותיות, שדילג אחת או שתים).
1251. משא"כ אם לא החסיר ולא שינה, אלא שלא דקדק באותיותיה, כגון שלא נתן ריוח בין וחרה לאף, או שלא נתן ריוח בין תיבה שאות שבתחלתה כאות שבסוף תיבה שלפניה וכיו"ב (כדלעיל סי' סא סי"ח-כ), נתבאר לעיל סי' סב ס"א (אע"פ שצריך לדקדק באותיותיה, קרא ולא דקדק בהן יצא).
1252. בשו"ע שם ס"א (קרא וטעה, אפילו בדקדוק אות אחת, מחזירין אותו). רמ"א שם (ודוקא בשינוי שמשתנה על ידי זה הענין, אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד, אין מחזירין אותו). מ"א שם ס"ק א (ובניקוד נמי כשמשתנה הענין). ושם מיירי בקריאת התורה. וכן הוא לקמן סי' רפב ס"כ (אם דילג הש"ץ אפילו תיבה אחת ואפילו אות אחת בקריאת שבת שחרית, צריך לחזור), ושם נסמן (הערות קיג-ד). וראה גם לקמן סי' תפח ס"ב (ואין מברכין לגמור ההלל, שמא ידלג תיבה אחת או אפילו אות אחת). אבל אם החסיר תיבות בשאר הברכות, יתבאר לקמן סי' קיד ס"ח (אבל אם דילג באמצעה ... אינו נקרא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות).
1253. דברי חמודות פ"ב אות נ (ומשמע שאפילו אם לא דילג אלא תיבה אחת, שמתחיל מתחלת הפסוק ההוא). מלבושי יו"ט ס"ק ב (נראה שלעולם יחזור לתחילת פסוק). עמ"א סי' סו סק"ג (ואם פסק, חוזר לתחלת הפסוק). וראה תהלה לדוד.
1254. ברייתא טז , א (קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה באמצע הפרק, יחזור לראש). רבינו יונה ט, א (רוצה לומר שטעה באמצע הפרק ואינו יודע באיזה מקום טעה, וגם בכלל הטעות הוא שאינו יודע אם קרא כלום מהפרק אם לא, ולפיכך חוזר לראש הפרק. אבל אם היה ברי לו שקרא ממנו פסוק אחד או שני פסוקים, אין צריך לחזור אותם).
1255. ב"ח (בעל כרחך מיירי דבפסוק ראשון היה מכוין, ואחר כך קרא שלא בכוונה וטעה ואינו יודע היכן טעה, וחוזר לראש הפרשה דקאמר רבינו, היינו חוזר לואהבת את ה' אלהיך וגומר. ויחזור לראש דקאמר בגמרא, היינו נמי לראש הפרשה, חוץ מפסוק ראשון דיודע הוא שבכוונה קרא אותו. דאם אינו יודע אם קרא אותו בכוונה, פשיטא דחוזר לתחלת קריאת שמע אפילו יודע היכן טעה). מ"א ס"ק א (פירוש, אם יודע שאמר שמע בכוונה, חוזר לואהבת, ואם אינו יודע אם אמר שמע בכוונה, פשיטא דחוזר לראש (ב"ח)). ולענין ברוך שם, ראה בדי השלחן סי' יט סקל"ח.
1256. ברייתא שם (בין פרק לפרק (יודע שגמר הפרשה וצריך להתחיל פרשה אחרת, ואינו יודע באיזה מהן, רש"י), יחזור לפרק ראשון (להפסק ראשון, והיה אם שמוע, רש"י)). טור ושו"ע ס"ג (טעה בין פרשה לפרשה, שהוא יודע שסיים פרשה ואינו יודע אם ראשונה אם שנייה, חוזר לפרשה ראשונה, ויתחיל והיה אם שמוע).
1257. ברייתא שם (בין כתיבה לכתיבה (שיודע שצריך לומר וכתבתם ואינו יודע אם ראשון אם שני, רש"י), יחזור לכתיבה ראשונה). טור ושו"ע ס"ד (היה עומד בוכתבתם, ואינו יודע אם בוכתבתם שבפרשה ראשונה אם בוכתבתם שבפרשה שנייה, חוזר לוכתבתם שבראשונה).
1258. רבי יוחנן שם (לא שנו אלא שלא פתח בלמען ירבו ימיכם, אבל פתח בלמען ירבו ימיכם, סרכיה נקט). טור ושו"ע שם (והני מילי שלא התחיל למען ירבו ימיכם, אבל אם התחיל למען ירבו ימיכם אין צריך לחזור, דסירכיה נקט ואתא).
1259. רשב"א ברכות שם (דהוא הדין ודאי לכל שאר המקומות אם מצא עצמו בהן, שהוא חזקה שאמר כל שלמעלה ממנו, משום דסירכיה נקט). מ"א ס"ק ג (ומכל שכן אם מצא עצמו בתיבה אחרת באמצע הפרשה, חזקה שאמר כל מה שלמעלה ממנו (ב"י רשב"א)).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.