ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחרנז דין ברכו וענייתו

נז דין ברכו וענייתו

ובו ה' סעיפים

א הש"ץ צריך לומר ברכו את ה' המבורך⁸³⁶ בקול רם⁸³⁷, כדי שישמעו כל הקהל ויענו אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד:

ב ואם אמר בלחש ⁸³⁸ , יש אומרים ⁸³⁹ , שמי שלא שמע (א) ממנו ברכו, אלא שמע הקהל שסביביו עונין אחריו ברוך ה' כו', אינו יכול לענות עמהם, אלא עונה אחריהם אמן. ויש מי שאומר ⁸⁴⁰ , שאם ט' שמעו ממנו ברכו ועונין אחריו, יכולים כל הקהל לענות עמהם, כיון שיש כאן עשרה האומרים דבר שבקדושה. וכן עיקר ⁸⁴¹ , כמ"ש בסי' קכ"ד ⁸⁴² (עיי' במ"א שם⁸⁴³):

ג וצריך הש"ץ לחזור ולומר ברוך ה' וכו', כדי שלא יוציא את עצמו מן הכלל, שאומר להם ברכו והוא אינו מברך ⁸⁴⁴ . ואע"פ שאמר המבורך ולא הוציא עצמו מן הכלל לגמרי⁸⁴⁵, צריך הוא להחזיר את עצמו לכלל לגמרי ולומר ברוך ה' המבורך, כמו שאמרו הצבור ⁸⁴⁶ (עיין לקמן סי' קצ"[ב]⁸⁴⁷):

ד ונהגו שהש"ץ מאריך בברכו, והקהל אומרים יתברך וישתבח כו' ⁸⁴⁸ בעוד שהוא מאריך בניגון, אבל בשעה שאומר התיבות, אסור לומר כלום, אלא צריך לכוין ולשמוע, כמו בקדיש, ולכן אם אין הש"ץ מאריך כל כך בניגון אלא בחתוך האותיות אין לאמרו כלל⁸⁴⁹:

ה מקום שנוהגין לצעוק על חבריהם בין קדיש וברכו ליוצר אור, או לדבר בצרכי רבים, טועים הם⁸⁵⁰, שאסור להפסיק ביניהם אפילו לצורך מצוה⁸⁵¹, כמו שנתבאר בסי' נ"ד⁸⁵²:

קונטרס אחרון

(א) דין זה במ"א⁸⁵³. וצ"ע שסותר למ"ש המ"א סי' קכד⁸⁵⁴. ובסימן קל"ט לקמן⁸⁵⁵, שכיון שלא שמעו עשרה, הוי יחיד, ולא מועיל, כמו שכתב בב"י⁸⁵⁶ בשם מהר"י, וצע"ג ⁸⁵⁷ :

הערות

836. משנה ברכות מט , ב (אומר ברכו את ה' המבורך). טור ושו"ע ס"א (אומר שליח צבור ברכו את ה' המבורך, ועונים אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד).
837. ארחות חיים דין ברכו סי' א (ופותח החזן בקול רם ברכו את ה' המבורך), ובהלכות שני וחמישי סי' טז (ופותח ואומר ברכו את ה' המבורך, וכתב הר' יונה שיאמר אותו בקול רם, והצבור עונין אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד). טור סי' קלט (ברכו את ה' המבורך בקול רם, כדי שיענו הציבור ברוך ה' המבורך). ושו"ע שם ס"ו (אומר ברכו ... בקול רם), ורמ"א שם (כדי שישמעו העם ויענו ברוך ה' המבורך לעולם ועד).
838. תוכן שתי הדעות שמובאים כאן: (א) הכל מודים שאף מי שלא שמע את הש"ץ אומר קדיש, יכול לענות אמן עם הצבור, כדתניא סוכה נא, ב (מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל ... בימה של עץ באמצעיתה וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו, וכיון שהגיע לענות אמן (שהיה שליח שלפני התיבה גומר ברכתו והן לא היו יכולין כולן לשמוע קולו, רש"י), הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן). וכן נפסק לקמן סי' קכד סי"א (רשאי לענות אחר כל ברכה אף על פי שלא שמעה). (ב) הכל מודים שמי שלא שמע את הש"ץ אומר ברכה אינו יכול לצאת בברכתו, כדלקמן סי' ריג ס"ד (אין אדם יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה, אפילו ענה אמן, אלא אם כן שמעה מתחילתה ועד סופה). וכיון שאינו יוצא בברכה אפילו ענה אמן, לכן אסור לענות אמן באופן זה, כדלקמן סי' קכד סי"א (אם לא שמע הברכה מפי המברך ... אם עונה אחריו אמן הרי זה אמן יתומה ... כשהוא חייב באותה ברכה לברך אותה ורוצה לצאת ידי חובתו בעניית אמן אחר המברך אותה). (ג) אמנם לענין עניית קדושה וברכו הובאו כאן שתי דעות, אם נחשבות כעניית אמן – שמותר לענות, או שנחשבות שהוא חייב בברכה – שאסור לענות. ומסיק (כאן, ולקמן שם) שהעיקר הוא, שגם קדושה וברכו דינם כעניית אמן, ויכול לענות עם הצבור, אף אם אינו שומע את הש"ץ.
839. מ"א ס"ק א (נראה לי, דאם הש"ץ אומר בלחש ולא שמע ממנו ברכו, רק שמע הקהל עונים, אומר אחריהם אמן, כמ"ש סי' קל"ט ס"ו בהג"ה). כמבואר ברמ"א סי' קלט ס"ו (ואם לא שמעו הצבור את המברך, אף על פי ששמעו החזן עונה, לא יענו עמו, אלא עונין אמן על דברי החזן). והיינו שהעולה לתורה אמר ברכו את ה' המבורך בלחש, והבעל קורא [חזן] העומד לידו שומע ועונה בקול ברוך ה' המבורך לעולם ועד, והצבור עונה אמן על מה שהבעל קורא אומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד.
840. אליה זוטא סי' קלט , על מ"ש בלבוש שם ס"ו (וכשלא ישמעו הצבור את המברך עצמו, אע"פ שישמעו החזן שעונה אחריו, לא יענו עמו, שהרי הם לא שמעו שאמר להם ברכו, אלא יענו אמן על דברי הש"ץ), כתב באליה זוטא ס"ק ג (קצת קשה מסימן קכ"ד סעיף ה' דמשמע עונה עמו עיי"ש. ואפשר דשם עונים הצבור, אבל בכאן רק החזן עונה). והיינו שקשה ממ"ש הלבוש בסי' קכד ס"ה (השומע מפי צבור ועדיין לא כלתה אמן מפי רוב הצבור, הוי עדיין מן הברכה ועונה עמהם, וכן בקדיש וקדוש וברכו). וכן הוא ברמ"א שם סי"א (ואפילו אם לא שמע הברכה כלל, רק שומע צבור עונין אמן, ויודע על איזה ברכה קאי, יענה עמהם. וכן בקדיש וקדושה וברכו). וכן הוא לקמן סי' קכד סוף סי"א (וכן בקדיש וקדושה וברכו, כל שלא סיימו רוב הצבור עונה עמהם, אע"פ שלא [שמע כלום] מפי הש"ץ). ומתרץ, שבסי' קכד מיירי ששמע את הצבור עונה, לכן עונה עמהם, ואילו בסי' קלט מיירי ששמע רק את החזן עונה אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד, לכן לא יענה עמו. ולכן גם כאן יכולים כל הקהל לענות עמהם כין שיש כאן עשרה העונים.
841. (כי ראיית המ"א בסי' קכד ס"ק יח (וכן בקדיש [וקדושה וברכו] ... דאם לא כן קשה האיך יצאו באלכסנדריא בקדיש וברכו), מאלכסנדריא סוכה נא, ב (מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל, אמרו, כמין בסילקי גדולה היתה ... ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה, והסודרין בידו, וכיון שהגיע לענות אמן, הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן) , היא תשובה נצחת (שהרי בודאי ענו הקהל באלכסנדריא גם קדושה וברכו, אף שלא שמעו את הש"ץ). אלא שאם כן סותר עצמו המ"א כאן ממה שכתב לקמן שם. וכתב על זה בקונטרס אחרון כאן "וצע"ג". ולכן מסיק כאן "וכן עיקר", כמ"א לקמן סי' קכד. וכן דעת הגאון שם בב"י סוף סי' קכד (כתוב בארחות חיים תשובה לרבינו האי, מי ששמע רבים מישראל שאומרים אמן, וחזקתן שאין עונין אמן אלא אחר ששמעו הברכה כתקנה, אין חוששין לאמן יתומה, וכששומע מהם קדושה רשאי לענות עמהם, וכן קדיש וברכו), עיי"ש) . וכן נתבאר בפסקי דינים צמח צדק ד, ג ד"ה כתב המ"א. שתי הדעות הובאו גם לקמן סי' קצה ס"ד (ומי שלא שמע ברכת הזימון, שהוא נברך שאכלנו משלו, בביאור, אינו יכול לענות עמהם ברוך שאכלנו, אלא עונה אחריהם אמן, לדברי האומר כן בברכו שבבית הכנסת, כמ"ש בסי' נ"ז. וכבר נתבאר שם שאין דבריו עיקר). ובסי' קצח ס"ב (ואפילו נכנס בשעה שכל המסובין עונין, עונה עמהם ברוך שאכלנו, אף על פי שלא שמע נברך, כיון שעונה עם המסובין ששמעו, לפי דברי האומרים כן בברכו).
842. סעיף יא (וכן בקדיש וקדושה וברכו, כל שלא סיימו רוב הצבור, עונה עמהם אף על פי שלא [שמע כלום] מפי הש"ץ ... ואף להאומרים שכל שהוא מחוייב בדבר אינו יוצא ידי חובתו בענייה עד שישמע, מכל מקום אינו נקרא מחוייב בדבר לענין זה, אלא בדבר שמחוייב לאמרו אף ביחיד, משא"כ בקדיש וקדושה וברכו). נמצא, שאם נמצא בביתו ושומע חזרת הש"ץ בטלפון, יכול לענות קדיש וקדושה, אף שמה ששומע בטלפון אינו נחשב שומע את הש"ץ, ואינו יכול לצאת בשמיעת המגילה וכיו"ב. מכל מקום מועלת השמיעה בטלפון שידע איזו ברכה בירך הש"ץ, ויכול לענות עם הקהל לדברי הכל, כדלקמן סי' קכד סי"א (אם יודע איזו ברכה היא, אע"פ שלא שמעה מפי המברך, עונה אחריה ... אם אינו יודע איזו ברכה היא, לא יענה אחריה). אלא שמכל מקום נראה, שאינו יכול לענות נקדישך עם הש"ץ מלה במלה. שהרי כל הטעם שיכולים לומר נקדישך, הוא כמבואר לקמן סי' קכה ס"א (ואם רצה לומר מלה במלה עם הש"ץ בלחש, אין איסור בדבר, שכיון שהם אומרים כל מלה ומלה יחדיו, אמירת שניהם נחשבת כאחת), וזה לא שייך אלא כשהוא באותו חדר שהש"ץ מתפלל עם הצבור, משא"כ כשהוא בביתו ואיננו באותו חדר שהש"ץ מתפלל עם הצבור, אינו מצטרף למנין עשרה, כדלעיל סי' נה סט"ו (צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח צבור עצמם, אבל אם מקצת בחדר זה ומקצת בחדר אחר, אינם מצטרפים).
843. ס"ק יח (כדלעיל הערה ו ).
844. סדור רב סעדיה גאון שנט, א (ועונים לו ברוך ה' המבורך לעולם ועד, וגם הוא יאמר עמהם ברוך). הרב רבינו יונה ברכות לו, ב (וכתב הרב רבי יהודה ברצלוני בשם רב סעדיה גאון, שהעולה לספר תורה, אחר שיאמר ברכו את ה' המבורך ועונין השומעין ברוך ה' המבורך לעולם ועד, יש לו גם כן לחזור ולומר ברוך ה' המבורך). רא"ש ברכות פ"ז סי' כו. טור סי' קלט. שו"ע ס"א (וחוזר ש"צ ואומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד).
845. ירושלמי ברכות פ"ז ה"ג (א"ר אבין, מכיון דיימר המבורך אף הוא, אינו מוציא עצמו מן הכלל).
846. רבינו יונה ורא"ש ו טור שם (וה"ר יהודה ברצלוני כתב בשם רב סעדיה גאון, אף על פי שאומר המבורך, ולא הוציא עצמו מן הכלל, צריך להחזיר עצמו לכלל לגמרי ולומר ברוך ה' המבורך).
847. ס"א (יותר טוב לומר נברך, שלא להוציא עצמו מכלל המברכים. ואף על פי שאמר נברך, צריך הוא לחזור ולהכניס עצמו לכלל המברכים לגמור ולחזור ולומר אחריהם ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו), וסוף ס"ב (וכן הדין בכל זה בעניית ברכו בבית הכנסת). וראה גם פסקי הסדור הלכות קריאת שמע ס"כ ( שאין הש"ץ אומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד אלא כדי לכלול עצמו עם הצבור) .
848. טור ורמ"א ס"א (ונהגו שהש"ץ מאריך בברכו, והקהל אומרים יתברך וישתבח וכו' בעוד שהוא מאריך בברכו). וכשמפסיק לברכו בברכות קריאת שמע או בפסוקי דזמרה, לא יאמרנו, כדלקמן סי' סו ס"ה (וכשמפסיק לברכו, לא יאמר רק ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ולא נוסח יתברך וישתבח כו', שאינו אלא מנהג, ואפילו בפסוקי דזמרה אין מפסיקין לאמרו). ולא הובא בסידור.
849. הגהות יש נוחלין אזהרת התפלה אות יד (מה שכתב האורח חיים בשם אביו הרא"ש ז"ל, שאומרים יתברך בשעה שהש"ץ אומר ברכו, ולכך מאריך בו החזן, עד כאן. נראה לי פשוט שכוונתו לומר, שאומרים כן דוקא בשעת אריכות ומשך הנגון דברכות, אבל לא בשעת אמירת הש"ץ חתוך התיבות והאותיות). לבוש ס"ב (ובעוד שמאריך בו, יאמרו הקהל יתברך וישתבח וכו'. מיהו נראה לי נכון הוא שיאמרו זה בעת שמאריך החזן הניגון באות אחד, אבל בשעת חיתוך החזן את האותיות והמלות, יכוין לכל מה שיאמר השליח צבור ויבינהו, נראה לי). מ"א ס"ק ג (דוקא בשעת הניגון, אבל בשעה שאומר התיבות לא יאמר כלום (הגהת י"נ ולבוש)). וכן הוא בברכת כהנים, כדלקמן סי' קכח סל"ט (בשעה שהכהנים מברכים אין לומר שום פסוק ... ומכל מקום עכשיו שהכהנים מאריכים הרבה בניגונים, נהגו לומר גם כן פסוקים בשעת הארכת הנגון).
850. ספר המנהיג דיני תפלה סי' כו (וזה דבר פשוט, כי אחרי שאמר החזן קדיש וברכו, כאילו התחיל ביוצר אור, ואין לספר אף בצרכי רבים). ארחות חיים הלכות מאה ברכות סי' כד. רמ"א סי' נד ס"ג (וכל שכן שלא יפסיק לאחר שאמר השליח ציבור ברכו, קודם שמתחילין ברכת יוצר).
851. דרכי משה סי' נד בשם אור זרוע במסכת ברכות (מצאתי כתוב באור זרוע מסכת ברכות פרק תפלת השחר וזה לשונו, ובתשובת הגאונים כתוב, וששאלתם מי שנזדמנה לו טליתו לאחר שעמד להתפלל תפלת יוצר קודם שיקרא קריאת שמע, מהו לפסוק ולברך להתעטף בציצית ... אם נזדמנה לו לאחר שהתחיל קדיש, אינו מפסיק כלל).
852. סעיף ג (אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר, ואין צריך לומר בין ברכו ליוצר אור, בין ש"ץ עצמו ובין הצבור שעמו).
853. ס"ק א, כמועתק לעיל (הערה ד ).
854. ס"ק יח, כמועתק לעיל (הערה ו ).
855. אוצ"ל: לק"מ [לא קשה מידי]. דמה שהוכיח המ"א מרמ"א סי' קלט ס"ו (ואם לא שמעו הצבור את המברך, אף על פי ששמעו החזן עונה, לא יענו עמו, אלא עונין אמן על דברי החזן), לא קשה מידי. כי בסי' קלט מיירי ששמע רק את החזן [הבעל קורא] עונה אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ולא שמע את הצבור עונים, ולכן לא יענה עמהם, משא"כ כאן "שמע הקהל שסביביו עונין אחריו ברוך ה' כו'".
856. סי' קלט (כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל ... ובשם ה"ר יונה מצאתי כתוב ... כי אין לאמרו כי אם בעשרה, ואם אמרו בלחש הוי יחיד ולא יועיל).
857. ולכן נפסק בפנים "וכן עיקר" – כדעת האליה זוטא, "שאם ט' שמעו ממנו ברכו ועונין אחריו, יכולים כל הקהל לענות עמהם".

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.