נד דינים השייכים לישתבח

הערות

1. 613. כדלעיל סי' ו ס"ו (כל הברכות פותחין בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחברתה). ומזה מובן שתחלת הברכה היא מתיבת ישתבח, ואסור להפסיק באמצע הברכה, כמו בברכות קריאת שמע (ראה הפסק בתפלה ע' 182). לעיל סי' נא ס"ג (והערה נב ), וס"ה (והערה עח ). וגם בלאו הכי הובא במ"א ריש הסימן מהשל"ה (כל הט"ו שבחים שבישתבח מן שיר ושבחה וכו' עד מעתה יאמר בנשימה אחת); אלא שלא הובא בשוע"ר. ומכל שכן בסיום ברכת ישתבח (אחר שאמר ברוך אתה ה') אסור להפסיק (ראה הפסק בתפלה פ"ג הערה 4) .
2. 614. טור ושו"ע ס"א (ישתבח אינה פותחת בברוך, לפי שהיא סמוכה לברוך שאמר, ששתיהן נתקנו על פסוקי דזמרה, זו לפניהם וזו לאחריהם). וכדלעיל סי' נא ס"א (ותקנו ברכה לפניהם ולאחריהם, לפניהם ברוך שאמר ואחריהם ישתבח), וס"ד (שברוך שאמר היא ברכה שלפני פסוקי דזמרה וישתבח ברכה לאחריהם). סי' נג ס"ב (פסוקי דזמרה, וברוך שאמר לפניהם ... ישתבח ... היא ברכה אחרונה לפסוקי דזמרה, כמו שנתבאר בסימן נ"א).
3. 615. תוס' ברכות מו, א ד"ה כל הברכות (וישתבח סמוכה לברוך שאמר, ולכך יש ליזהר שלא לספר ביניהם, אע"פ שיש הפסק טובא פסוקי דזמרה, מכל מקום לא מפסקי).
4. 616. ברכות מ[ה] , ב (תני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח. ותניא אידך הרי זה מגונה. לא קשיא, הא בבונה ירושלים הא בשאר ברכות), ופירש"י (הא בבונה ירושלים, שהיא סוף הברכות, הרי זה משובח. וכן בסוף ברכות דקריאת שמע שחרית וערבית). רי"ף ברכות לג, ב (ירושלמי בפרק אין עומדין (ברכות פ"ה ה"ד) ... רב חסדא מאן דאמר הרי זה בור, בעונה על כל ברכה וברכה, ומאן דאמר הרי זה חכם, בעונה בסוף). רמב"ם הל' ברכות פ"א הט"ז (כל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה. והעונה אחר ברכה שהיא סוף ברכות אחרונות, הרי זה משובח. כגון אחר בונה ירושלים בברכת המזון ואחר ברכה אחרונה של קריאת שמע של ערבית. וכן בסוף כל ברכה שהיא סוף ברכות אחרונות עונה בה אמן אחר עצמו). רא"ש ברכות פ"ז סימן י (פירש ר"ח וה"ג, דלאו דוקא נקט בונה ירושלים, אלא כל סיום ברכה כעין בונה ירושלים ... כל סיום ברכות כעין ישתבח, דהוי סיום ברכה לסוף פסוקי דזמרה). קצור פסקי הרא"ש פ"ז ס"י (ואין לענות אחר ברכה אחרונה של אכילת פירות, אבל בסוף הברכות כגון אחר ישתבח, ויהללוך בהלל, וברכות י"ח בסופן, וגאל ישראל, הרי זה משובח). טור סי' רטו (הרמב"ם ז"ל כתב שאין לענות אמן אלא כשאומר ב' ברכות או יותר זה אחר זה, אבל ברכה אחת אין לענות אמן אחריה אפילו בסוף. וא"א ז"ל היה נוהג כהרמב"ם ז"ל). וכפירוש רלב"ח המובא ב ב"י סי' נא (מצאתי להה"ר לוי ן' חביב ז"ל שכתב וזה לשונו, השתא מנהגא דידן לא אתי כחד, כדעת המנהג שכתבו התוספות דנהוג עלמא, לא אתיא, שהרי אנו עונים אחר סיום שמונה עשרה, גם אחר ישתבח ואחרות ... ולכן נראה לי לומר, שעוד יש סברא אמצעית, ועל פיה הוא מנהגינו, והיא סברת הרא"ש, כפי מה שהבין בעל הטור, גם כפי מה שכתב ברמזים (פ"ז אות י), והוא כי לומר דדוקא אחר בונה ירושלים יענה אמן ולא אחר שום ברכה אחרת, אי אפשר מכח ההכרח שהזכירו התוספות וגם כתבו הרא"ש. ולומר דהוא הדין אחר כל ברכה שהיא סיום ענין, הוא דוחק, דאם כן למה יחדה הגמרא בונה ירושלים. ולכן סברת הרמב"ם היא אמת, שצריך שיהא דומה לבונה ירושלים, כשיהיה שם שתי ברכות או שלש סמוכות. אבל נראה להרא"ש כי זה יצטרך דוקא בדבר שאין אחיזה לברכה הראשונה עם האחרות, כגון ברכת הנהנין, שיכול להפסיק ולדבר במה שירצה אחר תחלת הנאה, ואם כן היאך יענה אמן אחר ברכה אחרונה, שאין לומר שהיא סיום ברכות, כיון שהיא ברכה אחת לבדה. אבל אם היא מדובקת עם הראשונה ואינו יכול להפסיק בינתים, הרי היא כאילו אמר שתי ברכות סמוכות, ויענה אמן אחריהם. זו היא סברת הטור, למדה מהרא"ש. גם מנהג ספרד שהחזיקו להרא"ש לרבן, על פי זה הוא מיוסד. ולכן אחר ישתבח ואחרי יהללוך עונין אמן. וכן אחר שומר את עמו ישראל, ואחר הפורס סוכת שלום). שו"ע סי' נא ס"ג (אחר ישתבח יכול לענות אמן אחר ברכות עצמו). דעה זו הובאה גם לעיל סי' נא ס"ג (ברכת ישתבח וכיוצא בה מהברכות שיש מקומות נוהגין לענות בה אמן אפילו אחר ברכות עצמו, כמו שיתבאר במקומן). לקמן סי' סו ס"ט (במקום שנוהגין לענות אחר ברכות עצמו בסיום ב' או ג' ברכות). סי' קפח ס"א (אחר שחתם בונה ירושלים יענה אמן אחר ברכת עצמו, מפני שהוא סיום הברכות של תורה). סי' רטו ס"א (העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה, אלא אם כן בירך שתי ברכות או יותר שיש אחיזה לזו בזו, עונה בסוף כולן אמן, כמ"ש בסימן נ"ד).
5. 617. רש"י שם (וכן בסוף ברכות דקריאת שמע).
6. 618. רבינו יונה ברכות לג, ב (ונמצינו למדין שצריך שיאמר האדם אמן אחר סיום התפלה, כשיגיע להמברך את עמו ישראל בשלום אמן).
7. 619. רא"ש שם (כעין ישתבח דהוי סיום ברכה לסוף פסוקי דזמרה).
8. 620. רש"י שם (הא בבונה ירושלים, שהיא סוף הברכות). ובנוסח הסדור "בונה ברחמיו ירושלים" (מעין פתיחת הברכה "רחם").
9. 621. גמרא שם (הא בבונה ירושלים הא בשאר ברכות). לפירוש תוספות שם (פוק חזי מאי עמא דבר, שלא נהגו לענות אמן אלא אחר בונה ירושלים דברכת המזון). מרדכי ברכות רמז קסב (לא נהגו העולם לומר אמן אלא אחר בונה ירושלים דברכת המזון). שו"ת מהרי"ק סי' לא (לא נהגו לענות אמן אלא אחר ברכות בונה ירושלים דברכת המזון ... וכן אני נוהג ... וכן ראיתי רבים נוהגים). רמ"א סי' רטו ס"א (ויש אומרים שאין עונין אמן רק אחר ברכת בונה ירושלים בברכת המזון).
10. 622. רבינו יונה שם (ואית דבעי מימר, דמשום הכי אמרינן שהעונה אמן בבונה ירושלים שהוא משובח, כדי לחלק בין שלש ברכות שהן מן התורה לברכה רביעית שהיא מדרבנן). אבודרהם סדר ברכת המזון (שצריך לומר אמן בין ברכת בונה ירושלים לברכת הטוב והמטיב, כדי להבדיל בין ברכות שהן מן התורה לברכה שתקנו חכמים). לבוש סי' רטו ס"א (ואנו אין נוהגין לומר אחר ברכת עצמו בשום מקום, רק בברכת המזון אחר בונה ירושלים, מפני שהיא סוף ברכות שהם מן התורה, ומשם ואילך הטוב והמטיב היא מדרבנן, וכדי להראות שחילוק יש ביניהן עונים אחריה אמן ולא במקום אחר). ט"ז שם ס"ק א (אחר ברכת בונה ירושלים, שהוא סוף ברכות שהם מן התורה, והטוב והמטיב הוא מדרבנן). מ"א שם ס"ק ב (להפסיק בין ברכות דאורייתא לברכות דרבנן). וכן הוא לקמן סי' קפח ס"א (ואף לפי מנהג מדינות אלו, שאין עונין אמן אחר ברכת עצמו אפילו בסיום ברכות, כאן צריך לענות, כדי לחלק בין ג' ברכות של תורה לרביעית שהיא מדברי סופרים). וכדלקמן סי' קפז ס"א (סדר ברכת המזון, ראשונה ברכת הזן, שניה ברכת הארץ, שלישית בונה ירושלים, ושלשתן מן התורה, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת, זו ברכת הזן שהיא על אכילה ושביעה, על הארץ, זו ברכת הארץ, הטובה, זו ירושלים, כמ"ש ההר הטוב הזה והלבנון), וסי' קפט ס"א (ברכה רביעית ... שאינה מכלל ברכת המזון, אלא אחר כך ניתוספה, כשנתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ברכת הטוב והמטיב, הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה).
11. 623. רמ"א סי' רטו ס"א (כן המנהג פשוט במדינות אלו ואין לשנות). לבוש שם (ואין לשנות המנהג). וכן הוא לעיל סי' נא ס"ג (שבמדינות אלו אין נוהגין כן לענות אחר ברכת עצמו). לקמן סי' רטו ס"א (וכן מנהג מדינות אלו, ואין לשנות המנהג).
12. 624. בשו"ע ס"ב (מלך מהולל בתשבחות). ובמ"א ס"ק א (כן הוא נוסחתו בישתבח, אבל נוסחתנו בישתבח אל מלך גדול בתשבחות). ובנוסח הסידור (ומהולל בתשבחות).
13. 625. רא"ש בתשובה כלל ד סי' יב (ואמן שעונין אחר פסוקי דזמרה, יש לענותו אחר חי העולמים, שהיא סוף הברכה, ולא אחר מהולל בתשבחות). טור ושו"ע ס"ב (אין לענות אמן אחר מלך מהולל בתשבחות אלא אחר חי העולמים, ששם הוא סיום הברכה). ט"ז ס"ק ב (שאחר שיסיים בישתבח בא"י אמ"ה אל מלך גדול בתשבחות, לא יענה שום אדם אמן, דאכתי לא הוה סיום הברכה עד שאמר גם כן אל ההודאות כו' עד חי העולמים).
14. 626. ירושלמי , הובא במנהיג סי' ד (וכן מצאתי בירושלם, הסח בין ישתבח ליוצר אור, עבירה היא בידו, וחוזר עליה מערכי המלחמה), והגהות מיימוניות פ"ז מהלכות תפלה אות ע, וטור סי' נא (יש בירושלמי, השח בין ישתבח ליוצר אור, עבירה היא בידו, וחוזרין עליה ממערכי המלחמה). שו"ע ס"ג (המספר בין ישתבח ליוצר, עבירה היא בידו, וחוזר עליה מעורכי המלחמה). כאמור בשופטים כ, ח (ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו, מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו), ותנן סוטה מד, א (רבי יוסי הגלילי אומר, הירא ורך הלבב זהו המתיירא מן העבירות שבידו).
15. 627. סעיף ד (והמפסיק, עבירה היא בידו, וחוזר עליו מעורכי המלחמה, לפי שפסוקי דזמרה נתקנו להסדיר שבחו של מקום ברוך הוא קודם התפלה ).
16. 628. סדר רב עמרם גאון, סדר קריאת שמע (ודקא אמרינן אסור לאשתעויי בין ישתבח לפריסת שמע, הני מילי דלא צרכי צבור נינהו. אבל לצרכי צבור או לצורך מי שבא להתפרנס מן הצבור ובעו למיפסק ליה צדקה, איסורא ליכא), הובא בטור (וכתב רב עמרם, ולאלתר מיבעי ליה לאיניש לאתחולי בפריסת שמע ויוצר אור, ואסור לאשתעויי בין ישתבח לפריסת שמע. והני מילי במידי דלאו צרכי צבור הוא, אבל במידי דצרכי צבור, או לצורך מי שבא להתפרנס מן הצדקה ובעי למפסק ליה, שפיר דמי). שו"ע שם (ויש מי שאומר שלצרכי צבור, או לפסוק צדקה למי שבא להתפרנס מן הצדקה, מותר להפסיק). * בין ישתבח ליוצר, כיון שמפסיקים אפילו לצורך מצוה ולצורך צדקה ולצרכי צבור, ודאי שמפסיקים לעניית אמן. והיינו: (א) אף בדברים שאין מפסיקים באמצע פסוקי דזמרה, מפסיקים בין ישתבח ליוצר, כדלעיל סי' נג ס"ג (מי שלא היה לו טלית עד שהגיע לישתבח, לא יברך על עטיפת ציצית בין פסוקי דזמרה לישתבח, ואין צריך לומר באמצע פסוקי דזמרה, מפני שאסור להפסיק מברוך שאמר עד סוף ישתבח אפילו לצורך מצוה, כמו שנתבאר בסי' נ"א, אלא יברך בין ישתבח ליוצר, שאז מותר להפסיק לצורך מצוה). (ב) וכן עונים גם דבר שהוא רק מנהג, אף שאין עונים בפסוקי דזמרה, כדלקמן סי' סו ס"ה ( וכשמפסיק לברכו, לא יאמר רק ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ולא נוסח יתברך וישתבח כו', שאינו אלא מנהג. ואפילו בפסוקי דזמרה אין מפסיקין לאמרו), אבל הנוהגים לאמרו אומרים אותו בין ישתבח ליוצר, כדלקמן סי' נז ס"ד (ונהגו שהש"ץ מאריך בברכו, והקהל אומרים יתברך וישתבח כו' בעוד שהוא מאריך בניגון). (ג) ולכאורה נראה מכך, שעונים אף אמן שמתתקבל ואילך, שיתבאר לקמן שם (ומתתקבל ואילך לא יענה אמן, כי אינה אלא מנהג). והיינו לא רק בברכות קריאת שמע, אלא אף בפסוקי דזמרה, כמובא באגרות קודש ח"ג אגרת תקו (שאלתי את פי כ"ק מו"ח אדמו"ר, ואמר לי, אשר בפסוקי דזמרה יאמרו כל נוסח הקדושה ומודים, אבל לא אמן שמתתקבל ואילך). משא"כ בין ישתבח ליוצר אפשר לכאורה להפסיק אף לאמן שמתתקבל ואילך, אף שהוא רק מנהג. וכמו כן האמן שאחר "שמיה רבא" ואחר "ויקרב משיחיה" אפשר שעונים בין ישתבח ליוצר. (ד) ומכל שכן שעונים כל האמנים על ה"חצי קדיש", גם אלו שאינם אלא מנהג (ראה הפסק בתפלה פ"ה ס"ג אות א). (ה) וכך בעניית ברוך הוא וברוך שמו, שיתבאר לקמן סי' קכד ס"ח (על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום נוהגין לומר ברוך הוא וברוך שמו ... ומכל מקום, כיון שאינו אלא מנהג, ולא מתיקון חכמים, אין מפסיקין לאומרו בכל מקום שאסור להפסיק לדבר הרשות, אפילו במקום שמותר להפסיק לעניית אמן, כגון בפסוקי דזמרה). נראה מכך לכאורה שבשעה שאומר הש"ץ סיום ברכת ישתבח "ברוך אתה ה'" צריך הקהל לומר ברוך הוא וברוך שמו אף שהוא רק מנהג. אמנם הקשה בתהלה לדוד סי' קכד ס"ק ד (לכאורה בין ישתבח ליוצר מותר לענות ברוך הוא וברוך שמו, דעדיף מיתברך וישתבח. אבל מלשון הרב ז"ל ס"ח, אין מפסיקין לאומרו בכל מקום שאסור להפסיק לדבר הרשות, עד כאן, משמע דגם בין ישתבח ליוצר אסור, דגם שם אסור להפסיק אלא לדבר מצוה, כמ"ש בסי' נ"ד ס"ג. וצ"ע למה יגרע מיתברך וישתבח). והיינו, כשם שהובא לעיל מסי' נז ס"ד (ונהגו שהש"ץ מאריך בברכו, והקהל אומרים יתברך וישתבח כו' בעוד שהוא מאריך בניגון) כן לכאורה בשעה שאומר הש"ץ סיום ברכת ישתבח "ברוך אתה ה'" צריך הקהל לומר ברוך הוא וברוך שמו, דמאי בינייהו? אמנם בקונטרס דיני הפסק בתפלה ע' 25. ובספר הפסק בתפלה ע' 201, ולוח דיני הפסק בתפלה שם ושם הסיקו, שבין ישתבח לקדיש אין להפסיק לאמירת ברוך הוא וברוך שמו ולאמן שמתתקבל ואילך. ויש לעיין בכל זה. וראה לקמן סי' סו ס"ה (הערה לח ). וכל זה הוא בין ישתבח ליוצר, או בצבור בין ישתבח לקדיש. משא"כ בין קדיש לברכו ובין ברכו ליוצר, אין להפסיק בשום דבר, כדלקמן בסמוך (אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר. ואין צריך לומר בין ברכו ליוצר אור. ואף הש"ץ עצמו שצריך להסמיך קדיש לישתבח, כדלעיל סי' נג ס"ג (שיאמר הקדיש מיד אחר ישתבח, ולא יפסיק), מכל מקום יש חילוק בינם, כדלקמן בסמוך (ש"ץ שלא היה לו טלית ותפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש, יכול ללבשן ולברך עליהן ... אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר. ואין צריך לומר בין ברכו ליוצר אור, בין ש"ץ עצמו ובין הצבור שעמו). * דיני הפסק בקריאת שמע וברכות קריאת שמע – לקמן סי' סו (והערה כו ). דיני הפסק בפסוקי דזמרה – לעיל סי' נא ס"ג (והערה לט ). לדיני הפסק בתפלה – ראה ספרים "דיני הפסק בתפלה" (הרב איידלמן). "הפסק בתפלה" (הרב למברג). קובץ יגדיל תורה נ.י. חל"ה ע' רמא ואילך (הרב גינזבורג).
17. 629. דרכי משה בשם אור זרוע (מצאתי כתוב באור זרוע מסכת ברכות פרק תפלת השחר (ח"א סי' צח) וזה לשונו, ובתשובת הגאונים כתוב, וששאלתם מי שנזדמנה לו טליתו לאחר שעמד להתפלל תפלת יוצר קודם שיקרא קריאת שמע, מהו לפסוק ולברך להתעטף בציצית. כך ראינו, שמפסיק ומברך בין ישתבח לקדיש, כיון שגומר מלך אל חי העולמים, ומפסיק ומברך בין ישתבח לקדיש להתעטף בציצית, ומתעטף, ומתחיל לומר קדיש. אבל אם נזדמנה לו לאחר שהתחיל קדיש, אינו מפסיק כלל כו'. שמע מינה דיותר טוב להפסיק בין ישתבח לקדיש מלהפסיק בין קדיש לברכו. גם על פי סתרי הקבלה אין להפסיק בין קדיש לברכו, כמו שכתוב בסוף ספר מערכת אלהות). רמ"א ס"ג (מי שלא היה לו ציצית או תפילין והביאו לו בין ישתבח לקדיש, יכול להניחם ולברך עליהם. אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר). מ"א ס"ק ד (משמע מזה שמדבר בש"ץ, ואפילו הכי רשאי להפסיק בין ישתבח לקדיש. עס"י נ"ג ס"ג).
18. 630. סעיף ג (ש"ץ שלא הביאו לו טלית עד ישתבח, יתעטף ויברך קודם שיתחיל ישתבח, כדי שיאמר הקדיש מיד אחר ישתבח ולא יפסיק. אלא אם כן הביאו לו אחר ישתבח, כמו שיתבאר בסי' נ"ד). וראה שם (הערה כ ).
19. 631. דרכי משה ורמ"א שם (אבל בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר). וראה גם לקמן סי' נה ס"ד (שתקנת חכמים היתה לומר קדיש וברכו סמוכים זה לזה). סי' נו ס"ז (פעם אחת מצאו אליהו ז"ל ועמו ד' אלפים גמלים טעונים אמרו לו מה אלו טעונים, אמר להם אף וחימה, למה, אמר להם לעשות נקמה באף וחימה ממי שמספר בין קדיש לברכו). סי' נז ס"ה (מקום שנוהגין לצעוק על חבריהם בין קדיש וברכו ליוצר אור או לדבר בצרכי רבים, טועים הם, שאסור להפסיק ביניהם אפילו לצורך מצוה, כמו שנתבאר בסי' נ"ד).
20. 632. המנהיג סי' כו (וזה דבר פשוט, כי אחרי שאמר החזן קדיש וברכו, כאילו התחיל ביוצר אור, ואין לספר אף בצרכי רבים). ארחות חיים הלכות מאה ברכות סי' כד (דבר פשוט הוא לכו"ע, כי אחר שאמר החזן קדיש וברכו, כאילו התחיל ביוצר אור, ואין לספר אפילו בצרכי רבים). רמ"א שם (וכל שכן שלא יפסיק לאחר שאמר השליח ציבור ברכו, קודם שמתחילין ברכת יוצר). וכדלקמן סי' נה ס"ד (הערה לא ), שברכו עניינו תחלת ברכות קריאת שמע, והקדיש עניינו סיום פסוקי דזמרה, ומכל מקום הסמיכו חכמים ברכו לקדיש, ולכן "בין קדיש לברכו לא יפסיק בשום דבר".
21. 633. דרכי משה (ונהגו האידנא שמברכין חולה בין ישתבח ליוצר, גם לפעמים שאחד צועק לעשות דין, אז מפסיקין בין ישתבח ליוצר, ונראה שטעם הדבר שנהגו כן, שסבירא להו שזה הוי כצורך מצוה שמפסיקין). רמ"א שם (ומזה נתפשט מה שנהגו בהרבה מקומות לברך חולה או לקבול בבית הכנסת שיעשה לו דין, בין ישתבח ליוצר, דכל זה מיקרי לצורך מצוה).
22. 634. אבל לא בין קדיש וברכו ליוצר כדלקמן סי' נז ס"ה (מקום שנוהגין לצעוק על חבריהם בין קדיש וברכו ליוצר אור או לדבר בצרכי רבים, טועים הם, שאסור להפסיק ביניהם אפילו לצורך מצוה, כמו שנתבאר בסי' נ"ד).
23. 635. ספר המחכים לר' נתן בר' יהודה (ואם איחר והפסיק בין פסוקי דזמרה לקדיש, יאמר ברכו בלא קדיש, וראיה לדבר, ברכו של ערבית שאנו אומרים בלא קדיש. אך טוב שיאמר פסוקי דתהלה, או שאר פסוקים, עד ג' או יותר, ויאמר קדיש, שלא לשנות מעמד התפלה. ובזה הקפידו הראשונים). כל בו סי' ו. ארחות חיים דין קדיש ופירושו. רמ"א שם (ולאחר כך כשחוזרין להתפלל, יאמר הש"צ מקצת פסוקי דזמרה, ויאמר קדיש עליהם, כי לעולם אין אומרים קדיש בלא תהלה שלפניו). מ"א ס"ק ג (ואם לא אמר פסוקים, לא יאמר קדיש, רק יתחיל ברכו בלא קדיש). וכן הוא לקמן סי' קט ס"א (ברכו ... אם אומרים אותו בלא קדיש, כגון בערבית). אבל בסידור הנוסח בתפלת ערבית: והוא רחום, שיר המעלות, ח"ק וברכו. ובשבת, כגוונא ח"ק וברכו. וראה שער הכולל פי"ז סי"ב. דרכי החיים ברכות ח"ד סק"א-ב. פסקי הסידור סס"ה. סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' תקסז.
24. 636. דיניו יתבארו לקמן סי' סט.
25. 637. לפני חזרת הש"ץ. אלא שיש ליזהר בזה, כדלקמן סי' סט סוף ס"ד (נוהגין לפרוס שמע אחר תפלת י"ח בלחש, מטעם שנתבאר בסי' נ"ד. וכל אותם שלא שמעו ברכו מתקבצים אז לפתח בית הכנסת אצל האבלים שהם פורסים שמע. ונמשך מזה קלקול, שעדיין מקצת הקהל מתפללים, ואלו עוברין לפניהם, ואסור לעבור כנגד המתפללין. על כן צריך ליזהר בזה).
26. 638. המחכים וכל בו וארחות חיים ו מ"א שם (וכן פורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא יאמר לפניו פסוקים, שלעולם לא תמצאנו בלא פסוקים לפניו, אם לא לאחר גמר התפלה).
27. 639. עפ"י האזינו לב, יז.
28. 640. מ"א שם (ועתה חדשים מקרוב באו, שפורסין שמע אחר קדיש בתרא ואומרים שנית קדיש, ואינו נכון, דמה ענין לומר ב' קדישים סמוכים זה לזה ... ועכ"פ יש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין שני הקדישים). וכן הוא לקמן סי' רצב ס"ד (ואסור לומר ב' קדישים זה אחר זה בלא הפסק פסוקים בינתיים).
29. 641. בסדור מופיע שם "רבי חנניה בן עקשיא כו'" ולא נזכר הקדיש שלאחריו.
30. 642. וכן הוא בטור סי' קלג (פטום הקטורת ... אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום וכו', ואומר קדיש).
31. 643. נזכר גם לקמן רס"י ער (נוהגים לומר פרק במה מדליקין). אבל לא הובא בסידור.
32. 644. לקוטי פרדס בפירוש קדיש (כשהצבור אומרים פסוק או משנה, צריכין לומר קדיש מיד אחריהן. ולפיכך אומרים קדיש אחר פסוקי דזמרה ואחר סדר קדושה, ואף לאחר משנה כגון במה מדליקין ואבות ואין כאלקינו. ואומר בסיומן אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא כו', דהיינו כקריאת התורה, כדי לקדש, דאין מקדישין אלא בסיום הפסוק או דרשת הפסוק). מ"א שם (וכן מנהג כל ישראל אחר פרקים ואין כאלהינו ובמה מדליקין הגדת אמר רבי אלעזר כו', אם כן גם כשלומדין משניות יש לומר הגדה אחריו כדי לומר קדיש. וכ"כ בספר משפטי שמואל סי' ל"ג. ועבב"י רסי' נ"ה). וכן הוא בסדור.
33. 645. דלעיל סי' נ.
34. 646. אף שאינה דרשת הפסוק. וראה שער הכולל פ"ג סכ"ז. סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' קצז. שו"ע אדה"ז המבואר.