נב דין מי ששהה לבוא לבית הכנסת עד ישתבח

הערות

1. 412. ברייתא ברכות ח , א (רבי נתן אומר, מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, שנאמר הן אל כביר ולא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו'). רמב"ם הלכות תפלה פ"ח ה"א (תפלת הציבור נשמעת תמיד). מעלת התפלה עם הצבור נזכרת גם לעיל סי' ח סי"ב (יתבטל מלהתפלל עם הצבור), וסט"ו (יתבטל מלהתפלל עם הצבור). לקמן סי' נה סכ"ג ואילך (שאפילו אותם שאין להם מנין שלם כל השנה, שוכרים להם אחד או שנים בימים נוראים), ו סכ"ה ( מקום שאין מנין תמיד בבית הכנסת, כופין זה את זה בקנסות שיבואו תמיד מנין לבית הכנסת, שלא יתבטל התמיד). סי' סו סי"א (שיתפלל עם הצבור). סי' צ ס"י (לעולם ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הצבור), וסי"א (מי שבא לבית הכנסת, אסור לו להקדים תפלתו לתפלת הצבור ... אלא ימתין כדי להתפלל עם הצבור, שתפלת הרבים היא רצויה יותר לפני המקום) , וסי"ז (אם יש לפניו עד ד' מילין ועד בכלל מקום שמתפללין בעשרה ... חייב לילך בכל יום בקר וערב להתפלל בעשרה ... שתפלת הצבור אע"פ שהוא מצוה מדבריהם, היא גדולה ממצות עשה של תורה, הואיל ומקדשין בה ה' ברבים), וס"כ (אל ימנע מתפלת הצבור). סי' קא ס"ה (היחיד צריך למלאך מליץ לקבל תפלתו, אבל צבור אין צריך למליץ, שנאמר הן אל כביר לא ימאס). קט ס"ד (אם ימתין עד אחר קדיש לא יוכל להתפלל ערבית עם הצבור, מוטב להתפלל עם הצבור). סי' קי ס"ב (שילכו לבית הכנסת להתפלל בעשרה). סי' קיא ס"ד (מתפלה עם הצבור). סי' קעח ס"ו (לבית הכנסת להתפלל עם הצבור). סי' תקצא סי"ד (שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלת הרבים לעולם, שנאמר הן אל כביר לא ימאס). וגודל חשיבות התפלה עם הצבור, יתבאר לקמן סי' צ סי"ז (שתפלת הצבור אף על פי שהוא מצוה מדבריהם, היא גדולה ממצות עשה של תורה, הואיל ומקדשין בה ה' ברבים, שהרי מותר לעבור על מצות עשה של תורה ולשחרר עבדו כדי להשלימו לעשרה). וגם אם אין מנין, או שיש עשרה שיכול להתפלל אתם בביתו, צריך להתפלל בבית הכנסת, כדלקמן סי' צ ס"י (לעולם ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הצבור. ואף על פי שיכול להתפלל בביתו בעשרה, מכל מקום ברוב עם הדרת מלך. וגם אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה, במקום רנה שם (תהא תפלה), דהיינו בבית הכנסת ששם אומרים הצבור שירות ותשבחות בנעימות קול ערב, שם תהא התפלה נשמעת ... ומי שהוא בעיר ונאנס ולא התפלל עם הצבור, והוא מתפלל ביחיד לאחר שכבר גמרו כל הצבור תפלתם בבית הכנסת, אעפ"כ יש לו להתפלל בבית הכנסת, מפני שהוא מקום קבוע ומיוחד לתפלת צבור, ותפלתו של אדם נשמעת שם, כמו שנתבאר לעיל. וגם מפני שהקב"ה מצוי בבית הכנסת, שנאמר אלהים נצב בעדת אל, כלומר בבית מועד שלו שנועדים שם לפניו). ואם אינו יכול ללכת להתפלל בצבור בבית הכנסת, יתבאר לקמן סי' צ סי"א (שמי שתש כחו ואינו יכול לבא לבית הכנסת, יש לו לכוין ולהתפלל בשעה שהצבור מתפללים).
2. 413. איוב לו, ה.
3. 414. תהלים נה, יט.
4. 415. הרב רבינו יונה ברכות כג, א (וכתב רב עמרם גאון ז"ל, שאם נכנס אדם לבית הכנסת ורואה שאם יתחיל לומר כל הפסוקים שלא יוכל להשלים ולהתפלל עם הצבור, שיאמר ברוך שאמר ומזמורים של תהלה לדוד בלבד וחותם בו בברכת ישתבח), ורא"ש פ"ה סי' ו (כתב רב עמרם ז"ל, שאם נכנס אדם לבית הכנסת ורואה שאם יאמר כל אלו הפסוקים שלא יוכל להשלים ולהתפלל תפלתו עם הצבור, שיאמר ברוך שאמר ומזמור של תהלה לדוד ... טוב הוא שידלג כדי שיקרא קריאת שמע ויתפלל עם הצבור), בשם רב עמרם גאון . וסמ"ק סי' יא (שאלו מקמי רב נטרונאי גאון ריש מתיבתא, מי שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין ועדיין לא קרא פסוקי דזמרה ... מברך ברוך שאמר עד מלך מהולל בתשבחות ... ומדלג ... וממהר ומתפלל עם הצבור), וטור, בשם רב נטרונאי גאון בתשובותיו סי' יב (שאילו מקמי רב נטרונאי גאון ז"ל, הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין ועדיין לא קרא פסוקי דזמרה ... כך שמענו ממר רב משה גאון ז"ל ששמע מרבותינו, שמברך מלך מהולל בתושבחות, ואומר פרשה ראשונה ומדלג ... וממהר ומתפלל עם הצבור), וסמ"ג עשין יט (והכי אמר רבי משה גאון מי שאיחר לבא לבית הכנסת בבקר עד שאמרו זמירות, יאמר ברוך שאמר ומדלג) והגהות מ[יימוניות] הלכות תפלה פ"ז אות נ בשם רב משה גאון (דהכי אמר רב משה גאון, מאן דעאל לבי כנישתא ואשכח דגמרו ציבורא פסוקי דזמרה, אומר ברוך שאמר ... ומדלג ... וחותם בישתבח, וממהר ומתפלל עם הצבור). וכ"כ רשב"א בתשובות ח"א סי' קפט וסי' תשנג, וח"ג סי' רפה, בשם הגאונים (שאלת, יחיד הנכנס לבית הכנסת, ומצא צבור שקורין פסוקי דזמרה ... שהגאונים ז"ל אמרו ... [ה]נכנס לבית הכנסת ורצה להתפלל עם הצבור, יברך ברכ[ו]ת ראשונות של פסוקי דזמרה, ויקצר בפסוקי דזמרה כמו שיוכל, ויאמר מזמור אחד או שנים לפי מה שהוא יכול, ויברך ישתבח, ויתפלל עם הצבור). והיינו שלכל הפוסקים שהובאו לעיל יש לדלג בפסוקי דזמרה, אלא שיש חילוקים בפרטי הדילוג, כדלקמן בהמשך הדברים. ולענין קריאת שמע יתבאר לקמן סי' קיא ס"ד (אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין, לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אחר כך קריאת שמע וברכותיה, כמו שעושים בפסוקי דזמרה, לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור). ולענין אם מותר לאמרו במרוצה כדי להספיק למנין, ראה לעיל סי' נא סי"ג. * אמנם בבאר היטב ס"ק א (המגיד הזהיר לבית יוסף לבוא לבית הכנת בהשכמה, כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג, כי העושה כן מהפך הצינורות, סידור האר"י. והרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם זה, אפילו עם איחרו לבא לבית הכנסת). ובאגרות קודש חי"ח אגרת ו'תקפג (ובמ"ש אודות תפלתו, אשר המנין בו מתפלל ממהרים ביותר וביותר. נוהגים בכגון דא, להתחיל התפלה עם הצבור, ואחרי כן להתפלל כפי יכולתו, ז.א. בכוונה כפי יכולתו, ובאם מתארך תפלתו יותר מן הצבור, הרי העיקר בתפלה היא השימת לב והכוונה, ובהתחלתו ביחד עם הצבור, הרי גם בזה מעין תפלה עם הצבור, אף שכמובן רק מעין. ולשאלתו בענין הדלוג בפסוקי דזמרה, אף שרבו המתירים בזה בכדי שתהי' התפלה בצבור, הנה נוסף על זה שיש דעות שאיסור בדבר, הנה גם המתירים אין מעלימים שמגונה הדלוג, ובפרט ע"פ המבואר בספרי קבלה ובספרי חסידות רבו מלספור [ראה גם לקמן הערה כד], שלכן כנ"ל יעשה את מה שיש בידו, ז.א. יתחיל תפלתו עם הצבור ואחרי כן יתפלל על הסדר בפירוש המלות וכו'). הוראה זו להתחיל עם הצבור ולהמשיך בכוונה כפי יכלתו, נתבארה גם באגרות קודש ח"י אגרת ג'נה (בהנוגע לשאלתו, שאפילו בשבת ממהרים בתפלה, ואיך עליו להתנהג ... יכול להתחיל עם שאר תשעה האנשים ולסיים לאחריהם ... מעין ענין תפלת צבור, כיון שהתחיל עמהם יחד). חי"ד אגרת ה'רנז (בענין תפלתו – פשט המנהג שכיון שמתחילין עם הציבור, הנה אף שהש"ץ וחלק מהקהל ממהרין, מתפלל כל נדיב לב במתינות, אף שמתאחר על ידי זה). ח"כ אגרת ז'תרטז (לכתבו אודות המעלה שאצלו כשמתפלל ביחידות, כמה בכגון זה נוהגים שמתחילים להתפלל עם הצבור, אף שלאחרי כן תפלה שלהם לוקח זמן יותר, וממשיכים ביחידות). רמז לקביעה זו, שגם אם מתחיל להתפלל עם הצבור ומסיים אחר כך, נחשב "מעין תפלה בצבור", ראה לקמן סי' קט ס"א (הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין י"ח ... אם יכול להתחיל י"ח ולגמור עד שלא יגיע הש"ץ לקדושה יתפלל, ואם לאו אל יתפלל עד שיענה אמן אחר האל הקדוש, שאמן זה חשוב כקדושה). ולפי האמור כאן במעלה תפלת י"ח בצבור, לכאורה עדיף להתחיל להתפלל מיד כדי שיצטרף לתפלת הצבור, דהיינו כשתחלת התפלה שלו תהי' בשעה שהצבור מתפלל עדיין תפלת שמונה עשרה; למרות שאז לא יענה קדושה בצבור, שהרי תפלה בצבור חמורה יותר מעניית אמן יהא שמיה רבא, כדלקמן שם סוף ס"ד (ואם ימתין עד אחר קדיש, לא יוכל להתפלל ערבית עם הצבור, מוטב להתפלל עם הצבור). ואפשר הטעם כנ"ל, שאם התחיל להתפלל עם הצבור, אף שלא הספיק וסיים אחר כך, נחשב קצת תפלה בצבור. והרי אפילו אינו מתחיל להתפלל עם הצבור ממש, יתבאר לקמן סי' צ ס"י (לעולם ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת ... ואם הוא אנוס שאין יכול לבא לבית הכנסת ... יש לו לכוין להתפלל בשעה שהצבור מתפללין בבית הכנסת שהיא עת רצון). והיינו שאף שאינו נחשב מתפלל עם הצבור, מכל מקום הוי מעין תפלה עם הצבור, כדלקמן שם סי"א (אע"פ שמי שתש כחו ואינו יכול לבא לבית הכנסת, יש לו לכוין ולהתפלל בשעה שהצבור מתפללים, מכל מקום זה אינו אלא למצוה מן המובחר, לפי שהוא עת רצון). והיינו שהוא מעין תפלה בצבור, כדלקמן סי' קלא שוע"ר סי' קלא ס"ג (יש נוהגים שאין נופלים אפים אלא במקום שיש שם ספר תורה ... אפילו יחיד המתפלל בביתו, כשמתפלל בשעה שהציבור מתפללין בבית הכנסת, יכול ליפול עמהם בשעה שהם נופלים, שהרי הוא כאלו עומד עמהם, שאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, כל שיש עשרה במקום אחד) . ומכל שכן כשמתחיל להתפלל עם הצבור ומסיים ביחידות, הוי מעין תפלה בצבור. אופן נעלה יותר בתפלה בצבור, כדלקמן סי' קט ס"א-ג (הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין י"ח ... כשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ, כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר. שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו, כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד). ואפשר שיש לזה תפלה בצבור ממש, כמבואר בפרי מגדים סי' נב א"א ס"ק א (עוד אני העני מסופק, אם בא לבית הכנסת ורואה שאי אפשר שיתפלל עם הציבור בלחש, אם נאמר חזרת הש"ץ נמי תפלת הציבור הוה, שמוציא שאינו בקי ... ומכל מקום נראה שתפלת הציבור הוה בלחש, וכעת לא מצאתיו), ובאשל אברהם (מבוטשאטש) סי' נב (אין ספק שכשמתפללים בעת חזרת הש"צ התפלה, הרי זה תפלה עם הצבור ממש). אופן נוסף, שכנראה יש לו דין תפלה בצבור, כמבואר לקמן סי' נה סכ"ב (אם היו עשרה במקום אחד ואומרים קדיש או קדושה, יכול לענות עמהם כל השומע קולם, אפילו הוא בבית אחר לגמרי, ואפילו כמה בתים מפסיקים ביניהם, מפני שאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים).
5. 416. טור סי' נא (דרש ר' שמלאי, לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחרי כן יתפלל, לכן תקנו לאומרם קודם תפלה). וכדלעיל סי' נא ס"א (תיקנו לומר פסוקי דזמרה בכל יום, דהיינו מתהלה לדוד עד כל הנשמה תהלל וגו', כדי לסדר שבחו של מקום ברוך הוא תחלה ואחר כך יתפלל). וראה שו"ת צמח צדק סי' קיג (המעיין בשו"ע רבינו ז"ל סי' הנ"ל יראה ... שנתן טעם, משום שפסוקי דזמרה לא נתקנו אלא בשביל התפלה שתהא רצויה כו', ואם כן מוטב להתפלל עם הצבור שאז תפילתו מתקבלת בודאי).
6. 417. סעיף א (ולמה בחרו במזמורים אלו, לפי שאמרו כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ואגב אותו מזמור תקנו לומר עד סיום תהלים).
7. 418. רבינו יונה שם בשם רב עמרם גאון ( שיאמר ברוך שאמר ומזמורים של תהלה לדוד בלבד וחותם בו בברכת ישתבח. שאע"פ שהגאונים תקנו לומר מתהלה לדוד עד כל הנשמה, כיון שעיקר התקנה נראה שלא היתה אלא מפני המזמור של תהלה לדוד בלבד, שהרי אנו רואין שעל קריאת אותו המזמור בלבד אמרו שמובטח לו שהוא בן העולם הבא, די לו בזה המזמור כדי שיאמר קריאת שמע והתפלה עם הצבור), ורא"ש שם (שיאמר ברוך שאמר ומזמור של תהלה לדוד, דאמרינן בפ"ק (ד, ב) כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ואגב אותו מזמור תיקנו לומר עד סיום תהלים, הלכך טוב הוא שידלג כדי שיקרא קריאת שמע ויתפלל עם הצבור ). טור ורמ"א ס"א (אם עוד אין שהות, לא יאמר רק ברוך שאמר ותהלה לדוד וישתבח).
8. 419. ומכל מקום יתבאר לקמן ס"ב (אף על פי שלא יקרא קריאת שמע עם הצבור, כי עיקר הקפידה היא שיתפלל י"ח עם הצבור), ושם נסמן (הערה כג ). וראה תהלה לדוד סק"א.
9. 420. הגהת רבינו פרץ ב סמ"ק שם (צ"ע גבי הא דאמרינן (שבת קיח, ב) יהי חלקי מגומרי ההלל, משמע שרוצה לומר דצריך לומר גם הללויה הללו את ה' מן השמים) וסמ"ג שם (ורבינו שלמה פירש שצריך לומר גם הללויה הללו את ה' מן השמים ... ומדלג עד ישתבח ומתפלל עם הציבור), לפירוש רש"י שבת קיח , ב ד"ה פסוקי דזמרה (שני מזמורים של הילולים, הללו את ה' מן השמים הללו אל בקדשו). שו"ע ס"א (אומר ברוך שאמר עד מהולל בתשבחות, ואחר כך תהלה לדוד עד מעתה ועד עולם הללויה, ואחר כך הללו את ה' מן השמים עד לבני ישראל עם קרובו הללויה, ואחר כך הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה, ואחר כך ישתבח).
10. 421. רב נטרונאי גאון שם (כך שמענו ממר רב משה גאון ז"ל ששמע מרבותינו, שמברך מלך מהולל בתושבחות, ואומר פרשה ראשונה (היינו תהלים קמה), ומדלג ואומר הללו אל בקדשו (תהלים קנ), וחותם, וממהר ומתפלל עם הצבור), הובא בסמ"ג שם (והכי אמר רבי משה גאון, מי שאיחר לבא לבית הכנסת בבקר עד שאמרו זמירות, יאמר ברוך שאמר ומדלג עד תהלה לדוד וגומר ומדלג עד הללויה הללו אל בקדשו), והגהות מיימוניות שם ((דהכי אמר רב משה גאון, מאן דעאל לבי כנישתא ואשכח דגמרו ציבורא פסוקי דזמרה, אומר ברוך שאמר וחותם ומהולל בתשבחות, ואומר תהלה לדוד וכו', ומדלג ואומר הללויה הללו אל בקדשו כו', וחותם בישתבח, וממהר ומתפלל עם הצבור), ו טור (ברוך שאמר עד מהולל בתשבחות, ואומר תהלה לדוד, ומדלג עד הללו אל בקדשו, ואומר כל הנשמה תהלל יה הללויה, וחותם בישתבח, וממהר להתפלל עם הצבור). שו"ע שם (ואם אין שהות כל כך, ידלג גם מזמור הללו את י"י מן השמים).
11. 422. מ"א בריש הסימן (בשאר פוסקים משמע דכל הללויה קודמין לויברך דוד), ובס"ק א (משמע דכל הללויה קודמין להודו לה').
12. 423. סמ"ג שם בשם רב משה גאון (עד לשם תפארתך, ומדלג עד ישתבח, ומתפלל עם הציבור). הובא במ"א שם (ז"ל הסמ"ג ... ומדלג עד הללו אל בקדשו, עד לשם תפארתך, ומדלג עד ישתבח).
13. 424. הגהות מיימוניות שם (ובתשובה מצאתי, שרש"י היה אומר כל פסוקי דזמרה עד והלל לה' וכו', עד והוא רחום הסמוך לו [=שבהודו], ואז מדלג והוא רחום זה עד והוא רחום דתהלה [=שביהי כבוד, שקודם אשרי], לפי שאינה אלא ליקוטי פסוקים מה שבינתיים, וגומר מתהלה ואילך עד סוף). רמ"א שם (אם יש לו שהות יותר, יאמר הודו לה' קראו עד והוא רחום, וידלג עד והוא רחום שקודם אשרי, כי בנתיים אינו רק פסוקים מלוקטים). מ"א ס"ק א (נראה לי דויברך דוד קודם להודו לה', מאחר שהסמ"ג הקדימו). והיינו למנהג שאומרים הודו אחר ברוך שאמר, כדלעיל רס"י נא (ויש מקומות שנוהגין להוסיף הודו לה' קראו בשמו ... ויש שמוסיפין עוד פסוקים אחרים, וכל מקום ומקום לפי מנהגו. ויש נוהגין לומר כל הפסוקים והמזמורים שמוסיפים קודם ברוך שאמר. ובמדינות אלו נוהגין לאמרם אחר ברוך שאמר, כדי שיהיה לכולם ברכה לפניהם ולאחריהם). ולמנהג חב"ד, ראה פסקי הסידור סס"ד (לנוסח הסדור הודו קודם ברוך שאמר, מסתבר לדלג הודו, ולומר יהי כבוד שמסודר אחר ברוך שאמר). אודות הפסוקים המלוקטים, ראה לעיל סי' נא ס"ה.
14. 425. הרב רבינו יונה שם ( אמר הרב נר"ו בשם רבותיו ז"ל, שאם נכנס בשעה שמתחיל החזן יוצר ולא היה יכול לומר אפילו זה המזמור בלבד, שיתחיל קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עם הצבור ... שיותר טוב הוא שיתפלל עם הצבור, שהתפלה רצויה ומקובלת לפני המקום, משיאמר המזמורים תחלה ולא יוכל להתפלל עם הצבור), ורא"ש שם ( וכתבו בשם הר"י ז"ל, שאמר בשם רבותיו ז"ל, שאם נכנס בשעה שש"ץ מתחיל יוצר ואין לו שהות לומר אפילו מזמור תהלה לדוד, טוב הוא שיקרא קריאת שמע בברכותיה ויתפלל עם הצבור) . טור ושו"ע שם (ואם כבר התחילו הצבור יוצר, ואין שהות לומר פסוקי דזמרה אפילו בדילוג, יקרא קריאת שמע וברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם).
15. 426. רבינו יונה ורא"ש שם וטור ( ואחר כך יקרא פסוקי דזמרה עם הברכות שלפניהם ולאחריהם) . הובא בטור. וכן הובא לקמן סי' פ בקונטרס אחרון ס"ק א (והרא"ש ... לשיטתיה אזיל דסבירא ליה בסי' נ"ב שאפשר אחר התפלה יאמרם בברכותיה, עיי"ש ובטור).
16. 427. רב נטרונאי גאון שם (כשתקנו חכמים כך תקנו, לומר פסוקי דזמרה ואחר כך להתפלל ... כך שמענו ממר רב משה גאון ז"ל ששמע מרבותינו ... אבל לומר פסוקי דזמרה אחר תפלה, יש גנאי בדבר לומר שבח אחר תפלה. ואם אין לו פנאי כל עיקר, אפילו לעשות כמו שפירשנו, אל יאמר לאחר תפלה, שכשתקנום לא תקנום לאומרם לאחר תפלה אלא לפניה). עיין עטרת זקנים בשם הגהת רש"ל על הטור (שאינו אומר פסוקי דזמרה אחר התפלה כל עיקר (הגהת מהרש"ל)). וכן הוא בשו"ת רש"ל סי' סד (ולפעמים היה מדלג הכל, והתחיל עם השליח ציבור, ולאחר התפילה לא היה אומר פסוקי דזמרה כל עיקר, וכן כתוב בליקוטי פרדס עיי"ש). ובלקוטי פרדס מרש"י (כך שמענו ממר רבי משה גאון זצ"ל, ששמע מרבותיו ... אבל לומר פסוקי דזמרה לאחר תפלה, יש גנאי בדבר לומר שבח אחר תפלה). הובא באור זרוע ח"א סי' ק (ואין להתפלל קודם שיאמר פסוקי דזמרה, כדפירש ר"ח בסוטה פרק ואלו נאמרין, וכן פירש ה"ר נתן זצ"ל בערך תפלה, דרב משה גאון זצ"ל אמר, מאן דעל לבי כנישתא ואשכח דגמרו צבורא פסוקי דזמרה ... אבל לומר פסוקי דזמרה אחר [תפלה] לא, דקודם נתקנו). והוא בערוך ערך תפל (כתב ר"ח ... ורב משה גאון אמר, מאן דעייל לכנישתא ואשכח צבורא ... אבל לומר פסוקי דזמרה אחר תפלה, לא, דקודם נתקנו). ב' הדיעות הובאו בשו"ת הרשב"א ח"א סי' קפט (זו מחלוקת הגאונים ז"ל ורבותינו הצרפתים ז"ל, שהגאונים ז"ל אמרו שלא תקנום אלא קודם תפילה, ורבותינו הצרפתים ז"ל אומרים דבין כך ובין כך אומרין אותן. ואף רבותי ז"ל ראיתי חולקים בדבר זה, שמורי הרב ר' יונה ז"ל היה מנהיג, כשאדם נכנס לבית הכנסת ואם יאמר פסוקי דזמרה לא היה יכול להתחיל ולסיים ולהתפלל עם הצבור, מתפלל עם הצבור ואחר כך חוזר ואומר פסוקי דזמרה. ומורי הרב רבי משה בר נחמן ז"ל היה אוסר כדעת הגאונים ז"ל. והרב רבי יהודה [ברצלוני] ז"ל, כדעת הגאונים ז"ל ... ואנו נוהגים כדעת הגאונים ז"ל שקבלתם תורה היא), וסי' תשנג, וח"ג סי' רפה (וזה במחלוקת הגאונים ז"ל ורבני צרפת ז"ל. כי לדעת רבני צרפת ז"ל, יכול הוא להתפלל עם הצבור, ואחר כך חוזר לברוך שאמר ... והגאונים ז"ל אמרו, כי לא נתקנו פסוקי דזמרה רק לאמרן קודם תפלה ולא לאחר תפלה, ולפיכך, אם התפלל עם הצבור, מעתה אינו יכול לחזור ולומר פסוקי דזמרה עם הברכות).
17. 428. ב"י (ומה שכתב רב נטרונאי ולא יאמר אותם אחר תפלה כל עיקר, דהיינו דוקא בברכה לפניהם ולאחריהם, אבל בלא ברכות יכול לאמרם, ולואי דלימרינהו כוליה יומא).
18. 429. שו"ע (ואחר כך יקרא כל פסוקי דזמרה בלא ברכה שלפניהם ולא של אחריהם).
19. 430. מהר"י אבוהב , הובא בב"י (וכתב מהרי"א דלדברי כולם, הברכות שאנו מברכין בבקר יכול לאמרם אחר תפלתו). כל בו סי' ה (אבל הברכות כולם יכול לומר אחר תפלתו). רמ"א (ומכל מקום יאמר כל הברכות שמחויב לברך בבקר).
20. 431. ראה שם ס"ג ( ברכות הללו שהן שבח והודאה, יכול לברך אותן גם אחר כך. ואפילו שמע קול תרנגול בחצות, יכול לברך עליו בשחר, כיון שלאחר מכן מברך, לא נתנו בהם חכמים שיעור תכיפה ).
21. 432. פרי חדש (ומסתברא לי שכל הברכות יכול לברך, חוץ מברכת המחזיר נשמות, שכבר יצא בברכת מחיה מתים, וכמו שכתבתי לעיל רס"י מ"ו). ובסי' מו ס"א (ודע דבירושלמי [ברכות] פרק תפלת השחר [הלכה ב] אמרינן, הנעור משנתו צריך לומר ברוך אתה ה' מחיה המתים. וכנראה שהיו אומרים אותה במקום המחזיר נשמות, וכיון דכן, אם במקום המחזיר בירך מחיה המתים יצא). אבל יש אומרים שברכת מחיה מתים היא על העתיד, ואינה פוטרת ברכת אלהי נשמה שהיא על ההוה, שהחזיר הנשמה אחר השינה (ראה מאמר מרדכי סי' מו ס"ק א וסי' נב ס"ק ד, ושערי תשובה סי' ו ס"ק ז). ולענין ברכות התורה, נתבאר לעיל סי' מז ס"ו (ברכת אהבה רבה או אהבת עולם, הואיל ויש בה מעין ברכת התורה, ותן בלבנו ללמוד וללמד כו', הרי זו פוטרת מלברך ברכת התורה). וראה דברי נחמי' סה, ג.
22. 433. מטה משה ח"א סי' סה (מי שבא לבית הכנסת בשעת שהשליח ציבור מתחיל ישתבח, ואם יאמר ברוך שאמר ותהלה לדוד לא יוכל להתפלל עם הציבור, וישתבח לבדה גם כן אין לו לאומרה, טוב הוא שישתוק וישמע ישתבח מהש״ץ, ויענה אמן, ויתפלל אז עם הציבור). מ"א סוף הסימן (אם התחילו הקהל ישתבח, ישמע ישתבח מהש"צ (מט"מ)). וישתבח לבד אינו יכול לומר, כיון שלא אמר ברוך שאמר ופסוקי דזמרה.
23. 434. הגהת יש נוחלין אזהרת התפלה אות א (ונראה דלאו דוקא שרשאי לדלג דוקא בשביל כל הני, דהיינו קריאת שמע וברכותיה והתפלה, אלא הוא הדין בשביל התפלה לחוד שיתכלל עם הצבור, רשאי לדלג, כגון שבא לבית הכנסת סמוך לקריאת שמע, שאין לו שהות לקרות קריאת שמע וברכותיה עם הצבור, אם יכול להגיע ולהתפלל תפלת י"ח עם הצבור, יתחיל ביוצר אור, ויקרא קריאת שמע וברכותיה לבדו, ויתפלל עם הצבור, כי העיקר הוא בשביל התפלה שיתפלל אותו עם הצבור, כי היא מרוצה ומקובל מאד עם הצבור). הובא ב מ"א שם (ואם בא סמוך לקריאת שמע, שאם יכול להתחיל ביוצר שיגיע להתפלל י"ח עם הצבור, יעשה, דעיקר קפידא שיתפלל י"ח עם הצבור (הגהות י"נ)). וראה לעיל (הערה ח ).
24. 435. ספר המגיד מישרים לר"י קארו פרשת בהר (ותקרא כל התפלה מראשה ועד סופה כסדר, לא יחסר אפילו תיבה אחת, דהא כולה מיוסדת על דרך הסוד, ולא כאותם השוטים שמדלגים התפלה בסבת שינתם הרעה על משכבותם, אוי להם שמקלקלים הצינורות ... בהיותם מקדימים המאוחר ומאחרים המוקדם). באר היטב ס"ק א (המגיד הזהיר לבית יוסף לבא לבית הכנסת בהשכמה, כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג, כי העושה כן מהפך הצינורות. סידור האר"י. והרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם זה, אפילו אם איחרו לבא לבית הכנסת). וכן הוא מנהג חב"ד – ראה אגרות קודש חט"ו אגרת ה'תפב (וועגען איבערהיפען אין דאוונען אפילו פון פארענט . איז באוואוסט די הוראה, אז ניט קוקענדיג אויף אלע היתרים וואס אין דעם, איז אבער בפועל טוט מען דאס ניט, מען קען דאך קומען פריער אין שול בכדי צו מיטהאלטען מיט דעם מנין). ראה גם לעיל (הערה ד).