נ טעם למה אומרים משנת איזהו מקומן

הערות

1. 280. זבחים פרק ה.
2. 281. תורת כהנים ריש פרשת ויקרא.
3. 282. קידושין ל , א (מאי דכתיב ושננתם לבניך, אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד. מי יודע כמה חיי, לא צריכא ליומי). וראה גם לקמן רס"י קנה (ובעת זו צריך שילמוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה הלכות פסוקות ותלמוד). הל' ת"ת פ"ב ה"א (חייב הוא לשלש זמן למידתו שבכל יום ויום שליש במקרא, שליש במשנה שהן הלכות פסוקות בלי טעמים שבכל המשניות וברייתות ומימרות האמוראים ... ושליש בתלמוד המבאר טעמי ההלכות). קו"א שם פ"א סוף סק"א.
4. 283. תשובת רב נטרונאי סי' ט, ובאוצר הגאונים ברכות חלק התשובות סי' שסט ( ושונה פרק אחד איזהו מקומן של זבחים, ואומר אחריו רבי ישמעאל אומר בשלוש עשרה מדות התורה נדרשת וכו' ... אומר פרשת תמיד שהיא מקרא, ושונה איזהו מקומן שהוא משנה, ודורש רבי ישמעאל אומר התורה נדרשת שהוא מדרש ). סדר רב עמרם (איזהו מקומן של זבחים וגו', עד ואינו נאכל אלא צלי. רבי ישמעאל אומר בי"ג מדות התורה וכו', עד עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם ... דאמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניה, מאי דכתיב ושננתם, אל תקרא ושננתם אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד, ומקשינן מי ידע שניא כמה חיי, ומשנינן לא צריכא, ליומי). תוס' קידושין ל, א ד"ה לא צריכא (ונראה לי לפרש, בכל יום ויום עצמו ישלש, על כן תיקן בסדר רב עמרם גאון כמו שאנו נוהגים בכל יום קודם פסוקי דזמרה, לומר מקרא ומשנה וגמרא). רא"ש קידושין פ"א סי' מג (ויש מפרשים ישלש בכל יום. ועל כן סדר רב עמרם לומר בכל יום קודם פסוקי דזמרה מקרא משנה וגמרא). טור ושו"ע (קבעו לשנות אחר פרשת התמיד פרשת איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל, כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא משנה וגמרא, דברייתא דר' ישמעאל הוי במקום גמרא, שהמדרש כגמרא). וראה לעיל סי' א מהדורא בתרא ס"ט (ודי לו באמירת פרק איזהו מקומן).
5. 284. כדלקמן הלכות תלמוד תורה פ"א ה"ד (ומדרש שהוא התלמוד, שמפרש טעמי ההלכות שבמשניות וברייתות ומקורם בדרשות הפסוקים שבתורה). פ"ב ה"א (בתלמוד המבאר טעמי ההלכות). וראה גם לעיל סי' מז ס"ב (למקרא ... למשנה ... לתלמוד ... למדרש).
6. 285. טור (ועוד שהיא תחלת תורת כהנים שהוא ראש לכל הקרבנות, קבעוה אצל הקרבנות). לבוש. וראה ב"ח. פרישה ס"ק ג.
7. 286. מלאכי א, יא.
8. 287. מנחות קי, א (בכל מקום מוקטר מוגש לשמי. בכל מקום סלקא דעתך. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי).
9. 288. חידושי רא"ה ברכות לב, א. הובא ב ב"י (וכתב הרא"ה, שתיקנו לשנות פרק איזהו מקומן לפי שאין בכל אותו פרק מחלוקת והיא משנה ברורה למשה מסיני). וראה חקרי הלכות ח"ו יא, ב.
10. 289. מ"א ס"ק ב (צריכים ללמוד להבין, דאם לא כן אינו נחשב ללימוד. ואף בתפילה מוטב להתפלל בלשון שמבין, כמ"ש סוס"י ק"א. מכל מקום יש לומר, שאף שהוא אינו מבין, הקדוש ברוך הוא יודע כוונתו ומבין, אבל אם אומר המשנה ואינו מבין, אינו נקרא לימוד, לכן צריכים ללמוד הפירוש). והוא כדלקמן הל' ת"ת פ"ב הי"ג (בתורה שבעל פה, אם אינו מבין הפירוש אינו נחשב לימוד כלל). ולענין תפלה, מיירי בעיקר בשאר ברכות, חוץ מברכת אבות שצריכה כוונה לעכב, כדלקמן סי' קא ס"א ( המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות. ואם אינו יכול לכוין בכולן, לפחות יכוין באבות), ובס"ה (עם הארץ שאינו מבין בלשון הקודש, אע"פ שיוכל להתפלל בלשון הקודש, מוטב שיתפלל בלשון שמבין, אפילו ביחיד, כדי שיכוין לבו, ממה שיתפלל בלשון הקודש בלא כוונת הלב, שתפלה בלא כוונה אינה כ לום), וסי' קכד ס"ב ( אם אינו מבין מה שהש"ץ אומר, אינו יוצא בשמיעה מהש"ץ, אלא צריך להתפלל לעצמו בלשון שמבין, כי אף באמירה אינו יוצא אלא אם כן מבין (כמו שנתבאר בסימן ס"ב), שהרי כשאינו מבין אינו מכוין אפילו באבות, ומי שלא כיון באבות לא יצא ידי חובתו, כמו שנתבאר בסימן ק"א) .
11. 290. כנסת הגדולה הגה"ט (וקבעו לשנות משנת איזהו המקומן וכו'. נ"ב, נהגו באישבילי"א ובטוליטולא, שלא לאמרו בבית האבל. וכתב הרב אבודרהם, דאין נכון לעשות כן. וכן הוא מנהגינו לאמרו). מ"א ס"ק א (יש מקומות שנהגו שלא לאמרו בבית האבל. ואין נכון (כנה"ג). ועסי' תקנ"ד ס"ד).
12. 291. בשו"ע שם ס"ד (ומותר לקרות כל סדר היום, ופרשת הקרבנות, ומשנת איזהו מקומן, ומדרש רבי ישמעאל) . וראה ס' המנהגים - חב"ד ע' 47 לענין תשעה באב (במנחה: לובשים טלית ותפילין וקורין את השמע, שיר של יום, אין כאלקינו, וכל השיעורים השייכים לשחרית).