ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות ברכות השחר וקריאת שמעהלכות ברכות השחרמז דיני ברכת התורה

מז דיני ברכת התורה

ובו י' סעיפים

זהירות בברכות התורה

א ברכת ¹⁵⁵ התורה צריך ליזהר בה מאד ¹⁵⁶ , שלא חרבה הארץ אלא מפני שלא ברכו בתורה תחלה ¹⁵⁷ , לפי שלא היתה חשובה בעיניהם כל כך לברך עליה לכך היו מזלזלים בברכתה¹⁵⁸, לכן לא הגינה עליהם תורתם אע"פ שעסקו בה הרבה¹⁵⁹.

ולכך יראה כל אדם שתהיה כלי חמדתו של הקב"ה שהיה משתעשע בה בכל יום¹⁶⁰ חשובה בעיניו לברך עליה בשמחה יותר מעל כל הנאות שבעולם¹⁶¹, שזה מורה שעוסק בה לשמה ¹⁶² . ויזכה לשלשלת הנמשך לעוסק בה לשמה¹⁶³, שהוא לא ימושו מפיך ומפי זרעך וגו', שתעשה שאלתו ובקשתו שמבקש בברכתה ונהיה אנחנו וצאצאינו¹⁶⁴.

ויש מדקדקים להוסיף וצאצאי צאצאינו¹⁶⁵, כי כל שהוא ובנו ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם¹⁶⁶. ואין צריך לכך, כי בכלל צאצאינו הם גם כן בני בנים¹⁶⁷:

ב צריך לברך בין למקרא לבד בין למשנה לבדה בין לתלמוד לבדו בין למדרש לבדו, שהכל תורה היא¹⁶⁸ ונתנה למשה מסיני¹⁶⁹.

והמהרהר בדברי תורה אין צריך לברך ¹⁷⁰ . והוא הדין שיכול לפסוק דין בלא נתינת טעם לדבריו, שזהו גם כן אינו אלא הרהור והרהור לאו כדיבור הוא¹⁷¹, כמו ש[י]תבאר בסימן ס"ב ¹⁷² :

ג יש מי שאומר¹⁷³, שהכותב בדברי תורה, אע"פ שאינו קורא, צריך לברך. והוא שכותב ספרים לעצמו דרך לימודו ומבין מה שהוא כותב, אבל סופר המעתיק ואינו מבקש להבין, אין צריך לברך¹⁷⁴. וכן אם כותב איזה פסוק באגרת הרשות לדבר צחות ¹⁷⁵ , אינו צריך לברך, כיון שאינו מתכוין ללימוד ¹⁷⁶ .

ולענין מעשה אין לסמוך על דבריו לברך על כתיבה לבדה בשום ענין, שהרי אינו רק מהרהר בדברי תורה. אלא ראוי לכל כותב בדברי תורה שיוציא מפיו קצת תיבות, להנצל מברכה לבטלה, אם אינו אומר פסוקי ברכת כהנים או שאר דבר מן התורה אחר הברכה, כמו שנוהגין¹⁷⁷:

נוסח הברכה

ד ברכת התורה אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה¹⁷⁸. ונוסח מדינות אלו לעסוק בדברי תורה¹⁷⁹, והערב נא וכו', ואשר בחר בנו כו'¹⁸⁰.

וגר יכול לברך גם כן אשר בחר בנו¹⁸¹:

ה יש אומרים¹⁸² שצריך לומר והערב בוי"ו, שברכה אחת היא עם אשר קדשנו במצותיו וצונו כו', שהוא מטבע ארוך פותחת בברוך וחותמת בברוך אתה ה' המלמד כו'¹⁸³. שאם היה מטבע קצר, והערב היא ברכה בפני עצמה, היה לה לפתוח בברוך. ואף על פי שהיא ברכה הסמוכה לחברתה¹⁸⁴, אין זה מועיל כלום במקום שהברכה שלפניה היא מטבע קצר, שהרי ברכת ההבדלה פותחת בברוך אף על פי שהיא סמוכה לברכת הנר והבשמים, הואיל והן קצרות¹⁸⁵.

ויש אומרים¹⁸⁶ שהערב היא ברכה בפני עצמה. ואינה דומה לברכת ההבדלה, לפי שברכת הבדלה אינה סמוכה לעולם לברכת הנר והבשמים¹⁸⁷, שאם רוצה מברך על הנר ובשמים בפני עצמם ואחר כך מבדיל על הכוס בלא נר ובשמים¹⁸⁸. ומטעם זה פותחת ברכת אשר בחר בנו בברוך, לפי שבקריאת התורה בצבור מברך אותה בפני עצמה¹⁸⁹.

וכן נהגו לומר הערב בלא וא"ו. אבל יותר טוב לומר בוא"ו¹⁹⁰, לפי שאף אם היא ברכה בפני עצמה ואומרה בתוספת וא"ו, אין בכך כלום. אבל אם היא ברכה אחת ואומרה בלא וא"ו, הרי זה מפסיק באמצע ברכה¹⁹¹. וכן על פי הסוד¹⁹² היא ברכה בפני עצמה, ויש לענות אמן בינתים. ואעפ"כ יש לומר והערב בוא"ו:

הפסק המצריך ברכה

ו ברכת אהבה רבה או אהבת עולם¹⁹³, הואיל ויש בה מעין ברכת התורה, ותן בלבנו ללמוד וללמד כו', הרי זו פוטרת מלברך ברכת התורה¹⁹⁴ אם למד אחר קריאת שמע ותפלה מיד בלי הפסק¹⁹⁵, שאז נראית ברכה לשם עסק התורה¹⁹⁶ כמו לקריאת שמע ¹⁹⁷ , ואז לא יצטרך לברך כל אותו היום אפילו הפסיק ועמד וחזר ללימודו, על דרך שיתבאר בברכת התורה¹⁹⁸. אבל אם אינו לומד מיד אחר התפלה, צריך לברך על מה שילמוד.

ויש אומרים¹⁹⁹ שאין צריך לברך אלא אלא אם כן לא קרא קריאת שמע מיד אחר אהבה רבה או אהבת עולם, אבל אם קרא מיד אחריה, דיה בכך, ופוטרת לימוד של כל היום, על דרך שיתבאר בברכת התורה.

ויש לחוש לדברי שניהם וליזהר לברך ברכת התורה קודם התפלה ולא לסמוך על אהבה רבה או אהבת עולם אם לא ילמוד מיד אחר התפלה²⁰⁰ כסברא הראשונה, וגם שלא לברך ברכת התורה על מה שילמוד אחר כך ²⁰¹ כסברא האחרונה:

ז וכשמברך ברכת התורה, יש אומרים²⁰² שאין צריך ללמוד מיד אחריה, אלא אף על פי שהפסיק בין ברכה ללימודו, דינו כאילו הפסיק באמצע לימודו, ועל דרך שיתבאר. ואינה דומה לברכת המצות²⁰³ ולברכת הנהנין²⁰⁴ שאם הפסיק בין ברכה להתחלת עשיה שעליה מברך צריך לחזור ולברך, לפי שכיון שאם רצה שלא לעשותה עד לאחר שעה הרשות בידו, ולפיכך כשמפסיק בין ברכה לעשיה נראה שאין אותה ברכה חוזרת על אותה עשיה, אבל תלמוד תורה שחייב לעסוק בה תמיד²⁰⁵, כשמפסיק בין ברכה ללימוד לא חשיב הפסק, מאחר שבאותו זמן שמפסיק מחוייב הוא ללמוד²⁰⁶.

ויש חולקים על זה²⁰⁷. ונכון לחוש לדבריהם וליזהר שלא להפסיק ביניהם כלל, כמו בשאר מצות²⁰⁸. וכן נהגו ²⁰⁹ לומר ברכת כהנים סמוך לברכת התורה.

וכיון שאומרין אותה לשם לימוד (ולא משום זכר לנשיאת כפים), אומרין אותה אפילו קודם אור הבקר²¹⁰, אע"פ שאין נשיאת כפים בלילה²¹¹.

ולדברי הכל אם התחיל ללמוד אחר ברכת התורה והפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו וחזר ללימודו, אין צריך לחזור ולברך אם הוא אדם שרגיל ללמוד תמיד ואף כשיוצא להתעסק בפרנסתו ממהר לעשות צרכיו בכל מה דאפשר כדי לחזור וללמוד, שעסק זה אינו חשוב הפסק לענין ברכה, כיון שבשעה שהוא מתעסק בו דעתו על לימודו²¹². והוא הדין למרחץ ולבית הכסא שאינן חשובין הפסק, לפי שאף בעודו במרחץ ובית הכסא אינו מסיח דעתו מללמוד אחר כך²¹³. וכן אם השכיב עצמו לישן ואינו יכול לישן אין זה הפסק, לפי שבעודו ניעור דעתו על לימודו. וכן אם ישן על אצילי ידיו שינת עראי אינה חשובה הפסק²¹⁴.

אבל ישן שינת קבע על מטתו, חשובה הפסק²¹⁵. וכן מי שאין דרכו ללמוד תמיד ובירך ולמד שיעורו ויצא לעסקיו והסיח דעתו מללמוד עוד באותו היום, ואחר כך נמלך לחזור וללמוד, צריך לחזור ולברך²¹⁶.

ויש אומרים²¹⁷ שברכת התורה היא כברכות השחר, שלא תקנו אותן אלא פעם אחת ביום²¹⁸, ולפיכך אפילו ישן שינת קבע על מטתו, או שיצא לעסקיו והסיח דעתו, אין צריך לחזור ולברך. וכן נהגו²¹⁹.

וכשלומד בלילה, כל זמן שלא ישן, אין צריך לברך לדברי הכל, שהלילה הולך אחר היום²²⁰.

וכשישן שינת קבע והשכים קודם עלות השחר, צריך לברך לדברי הכל ²²¹ , שאף לסברא אחרונה שהיא כברכות השחר, הרי גם ברכות השחר זמנן הוא גם כן קודם אור היום, מיד שניעור משנתו²²².

ואם היה ניעור כל הלילה, לסברא הראשונה אין צריך לברך כשיאור היום ²²³ כל זמן שלא הסיח דעתו מללמוד. ולסברא האחרונה צריך לברך כשיאור היום, כמו שאר ברכות השחר שנוהגין לברך אע"פ שלא נתחייב בהן ²²⁴ . והרוצה לצאת ידי ספק, ישמע ברכת התורה מאחר ויתכוין לצאת ידי חובתו²²⁵ אם אפשר, ואם לאו יברך בעצמו:

המשכים קודם אור היום

ח המשכים קודם אור היום ללמוד, מברך ברכת התורה ²²⁶ . ואין צריך לחזור ולברך בבית הכנסת²²⁷ אפילו אם הוא ש"ץ ויורד לפני התיבה, כמו שנתבאר בסימן מ"ו²²⁸ וסימן ו'²²⁹:

ט המשכים קודם אור היום, יכול לברך כל סדר הברכות ²³⁰ , חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה, ופרשת התמיד, עיין סי' א'²³¹, שימתין מלאמרה עד שיאור היום²³². ואם שמע קול תרנגול, יכול לברך הנותן לשכוי בינה מיד אחר חצות לילה ²³³ .

ולכתחלה יטול ידיו קודם שיברך ללמוד, ואם אין לו מים, יכול לברך וללמוד בלא נטילה²³⁴. רק שינקה ידיו בצרור או בעפר או בקורה, כמו שנתבאר בסימן ד'²³⁵:

נשים בברכות התורה

י נשים מברכות ברכות התורה²³⁶, שהרי חייבות ללמוד מצות שלהן לידע היאך לעשותן, והיאך ליזהר מכל לא תעשה²³⁷ שהן מוזהרות בהן כאנשים²³⁸, (ועוד שברכת התורה מברכין קודם פרשת התמיד²³⁹, ובקריאת פרשת התמיד הן שוות לאנשים²⁴⁰, שהרי תפלה במקום תמיד תקנוה²⁴¹ [והן ²⁴² חייבות בתפלה כמו אנשים, כמו שיתבאר בסימן ק"ו²⁴³]):

הערות

155. עיקרי ההלכות המתבארים בסימן זה: (א) זהירות בברכות התורה (ס"א-ג). (ב) נוסח הברכה (ס"ד-ה). (ג) הפסק המצריך ברכה (ס"ו-ז). (ד) המשכים קודם אור היום (ס"ח-ט). (ה) נשים בברכות התורה (ס"י).
156. טור ושו"ע ס"א (ברכת התורה, צריך ליזהר בה מאד). וכן הוא בפסקי הסדור. ואפשר שהוא כדעת הפוסקים שהיא מן התורה, וכדאמרינן ברכות כא, א (מנין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו). וראה לקוטי שיחות חי"ד ע' 148. שלחן המלך עמ' עה.
157. נדרים פא , א (אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב (ירמי' ט, יא) מי האיש החכם ויבן את זאת [אשר דבר פי ה' אליו ויגידה, על מה אבדה הארץ], דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו, דכתיב (שם ט, יב) ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו' [אשר נתתי לפניהם, ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה]. היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה. אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה). וראה לקמן הלכות תלמוד תורה פ"ד ה"ז (כמו שמצינו במקדש ראשון שויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על ביטול תורה, שנאמר על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי וגו').
158. רש"י ב"מ פה, רע"ב (וכיון דלא מברכי, גליא דעתייהו שאינה מתנה חשובה להם). ר"ן נדרים שם בשם הרב רבינו יונה (ומצאתי במגילת סתרים של ה"ר יונה ז"ל, דקרא הכי דייק, דעל שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ. דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע, שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה, כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פרשוהו, והלא דבר גלוי היה וקל לפרש. אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד, ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ, עד שפרשו הקב"ה בעצמו, שהוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכין בתורה תחלה, כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה, והיינו לא הלכו בה, כלומר בכונתה ולשמה. אלו דברי הרב החסיד ז"ל, והם נאים ראויין למי שאמרם).
159. ט"ז ס"ק א (על מה אבדה הארץ, רוצה לומר דוקא ארץ הזאת עכשיו, והלא כבר עברו על גילוי עריות שפיכות דמים ועבודת אלילים, ומה נשתנו עכשיו ... לפי שהתורה היתה מגנת עליהם, כדאיתא בסוטה (כא, א) תורה מגנת ומצלת מן החטא. אבל אחר שעזבו את תורתי, אז נפקדו על מה שכבר לא שמעו בקולי בעבירה גילוי עריות שפיכות דמים ועבודת אלילים שעשו).
160. משלי ח, ל (ואהיה שעשועים יום יום). שבת פט, א (אמר לפניו, רבונו של עולם חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום). טור (נתן לנו את תורתו הקדושה, שהיא בית חיינו, כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום). לבוש ס"ו (ונתן לנו את תורתו הקדושה, כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום). וראה לקוטי שיחות שם הערה 8.
161. לבוש ס"א (להראות שהתורה היא חשובה בעיניו ונהנה ממנה כמו שמברך על כל הנאותיו ... שלא היו מברכין עליה תחלה, מפני שלא היתה חשובה בעיניהם). וכאן מוסיף "בשמחה יותר מעל כל הנאות שבעולם", וראה לקוטי שיחות שם הערה *8.
162. ר"ן שם ( שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כל כך שיהא ראוי לברך עליה, שלא היו עוסקים בה לשמה). הגהות מהר"י אבוהב לטור ( שאין קוראים אותה לשמה אלא כאומנות בעלמא).
163. נדרים שם (מפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן ... רבינא אומר שאין מברכין בתורה תחלה). מהר"י אבוהב (טעם זה המאמר שאמרו, שמפני שאין מברכים על התורה תחלה אין זוכים לבנים תלמידי חכמים ... שאין קוראים אותה לשמה אלא כאומנות בעלמא, לפיכך אינם זוכים לשלשלת הנמשך לעוסקים בתורה (ישעי' נט, כא) לא ימושו וכו'), הובא ב ב"י . לבוש שם (ואם אינו מברך עליה, אינו זוכה לבן תלמיד חכם, שזה עונשו מדה במדה, שמאחר שאינו מברך עליה, מורה שאין קורא בה לשמה, ואינו משמח עמה ולא נהנה בה, אלא היא בעיניו כאומנות בעלמא, לפיכך אינו זוכה לשלשלת הנמשך לעוסק בה לשמה, דכתיב לא ימושו מפיך וגו').
164. המפרש בנדרים שם ד"ה שאין מברכין (אינן זהירין לברך כשפותחין, לא מקיימא ברכתא [כדאמרינן בברכת התורה] נהיה אנחנו וצאצאינו מלומדי תורה). ב"ח (כיון דלא זהירין לברך בתורה תחלה, לא מתקיים בהו ברכתא, כדכתיב ונהיה אנחנו וצאצאינו וכו' לומדי תורתיך לשמה. וכן כתב המפרש).
165. ב"ח (ולפי זה צריך שיאמר וצאצאינו וצאצאי צאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל וכולי. וכן שמעתי שנוהגים כך במדינות אחרות, ונכון הוא).
166. ב"מ פה, א (לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר מכאן ואילך לא צריכנא, תורה מחזרת על אכסניא שלה).
167. מ"א ריש הסימן (ולי נראה דצאצאינו היינו יוצאי חלצינו, וכן תרגום באיוב כ"א על וצאצאיו, בניא ובני בניא. לכן אין לשנות הנוסחא). וכן הנוסח בסדור. וראה לקוטי שיחות חכ"ו ע' 308.
168. רבא ברכות יא , ב (אמר רב הונא, למקרא צריך לברך ולמדרש אין צריך לברך. ור' אלעזר אמר, למקרא ולמדרש צריך לברך למשנה אין צריך לברך. ור' יוחנן אמר אף למשנה נמי צריך לברך [אבל לתלמוד אין צריך לברך]. ורבא אמר אף לתלמוד צריך לברך, דאמר רב חייא בר אשי, זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב לתנויי פרקין בספרא דבי רב, הוה מקדים וקא משי ידיה ובריך ומתני לן פרקין). טור ושו"ע ס"ב (צריך לברך בין למקרא בין למשנה בין לגמרא). רמ"א שם (בין למדרש). לבוש שם (דכולהו תורה מיקרו). וראה לקמן סי' נ ס"א.
169. ברכות ה, א (מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לוחות אלו עשרת הדברות, תורה זה מקרא, והמצוה זו משנה, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, להורותם זה גמרא, מלמד שכולם נתנו למשה מסיני). וכן הוא לקמן הלכות תלמוד תורה פ"א ה"ד (הלכות ואגדות ומדרש, שהוא התלמוד שמפרש טעמי ההלכות שבמשניות וברייתות ומקורם בדרשות הפסוקים שבתורה, וההלכות שאין להן דרשה בפסוקים הן קבלה הלכה למשה מסיני או מסברא, והכל ניתן למשה מסיני. וכן דברי חכמים שהסמיכום על מדרש הפסוקים, שהן ההגדות, כמו שדרשו חכמים על פסוק ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם).
170. אגור סי' ב (ומי שמהרהר בלבו תורה קודם שברך בבית הכנסת, אין צריך לברך, כי הרהור אינו כדבור לענין ברכה ... וכן פסק מהר"י מולן), בשם מהרי"ל , בשו"ת מהרי"ל סי' רא (וללמוד שאר ענינים בהרהור, רוב רבותינו מסקי דהרהור לאו כדיבור דמי, לענין קריאת שמע וברכת המזון). שו"ע ס"ד (המהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך). ט"ז ס"ק ג, ומ"א ס"ק ב (דהרהור לאו כדבור דמי). וכן הוא בפסקי הסדור (ואסור לדבר ולהוציא דברי תורה מפיו עד שיברך), אבל בהרהור מותר.
171. ר"ן שבת ד, ב (בבית האמצעי [של בית המרחץ] הרהור מותר, וכן אם נשאל על דבר הלכה, אומר אסור או מותר). ובע"ז יט, ב (באמצעית, שבני אדם עומדין שם ערומים ולבושים, הרהור מותר בה, ולהשיב בדבר איסור ומותר, גם כן מותר בה, שכל שאינו אומר עיקר טעמו של דבר אינו אלא כהרהור). רמ"א ס"ב (והוא הדין דיכול לפסוק דין בלא נתינת טעם לדבריו). וכן הוא לקמן רס"י פד (מותר להרהר שם בדברי תורה אפילו כשיש שם ערומים, ומותר לפסוק שם דין, ובלבד שלא יאמר טעמו של דבר, שזה אינו אלא כמו הרהור בדברי תורה שמחשב הטעם בלבו). והיינו שאמירת הלכה למעשה אינה נחשבת לימוד התורה, והרהור הטעם בלבו לאו כדבור הוא.
172. ס"ג (אם קראה בלבו לא יצא שהרהור אינו כדבור). סיכום פרטי הלכה זו של "הרהור אינו כדיבור" – לקמן שם (הערה יד ).
173. תשב"ץ סי' קצד, ואגודה ברכות סי' כה (נשאל לרבי יצחק מווינא, אדם שמשכים קודם תפלה לכתוב אם חייב לברך ברכת התורה כמו ללמוד. והורה לחיוב). הרב דוד אבודרהם ברכות השחר (ואם השכים קודם התפלה לכתוב בדברי תורה, חייב לברך ברכת התורה, כמו ללמוד). שו"ע ס"ג (הכותב בדברי תורה, אף על פי שאינו קורא צריך לברך).
174. מ"א ס"ק א (נראה דוקא בכותב ספרים לעצמו דרך לימודו ומבין מה שהוא כותב, אבל סופר המעתיק ואינו מבקש להבין מה שהוא כותב, אין צריך לברך, דאין זה לימוד). ט"ז ס"ק ב (ונראה לי, דהך כותב בדברי תורה היינו שכותב או מעתיק ומכוון ללמוד, אז שפיר מברך, אבל סופר שמעתיק ספר וכוונתו לעשות פעולה להרויח ממון, אין לו לברך תחלה).
175. רא"ש מגילה פ"ב ס"ב (הכותב אגרות שלומים לחבירו וכותב לשון המקרא לדבר צחות). ישעי' לב, ד (לדבר צחות), ופירש במצודות דוד (אמרים ברורים המקובלים על הלב).
176. תשב"ץ ואגודה ואבודרהם שם ( רק שלא יהא כותב בדברי הרשות ). ט"ז שם (משמע דהכי קאמר, אף שיכתוב איזה פסוקים באגרת שלומים וכיוצא בזה, לא יברך. ואם כן הוא הדין נמי שמעתיק לחוד הוי כדברי הרשות, כן נראה לי). מ"א שם (וצריך לומר דהכי פירושו, אף על פי שכותב פסוקים באגרות רשות, אין צריך לברך).
177. ט"ז שם (לא ידעתי מקור לזה, מאין למדו הרד"א שמביא ב"י ... ותו קשה לי, דהא לגבי עדות מצינו מפיהם ולא מפי כתבם, וכיון דגלי לן קרא דכתיבה לאו כדבור, היאך נברך עליה, וצ"ע. לענין מעשה ראוי לכל כותב בדברי תורה שיוציא בודאי מפיו קצת תיבות, להנצל מתוך ברכה לבטלה. אלא שבלאו הכי יש לומר, כיון שאומר יברכך אחר ברכת התורה, הוי כלומד דברי תורה), וכדלקמן ס"ז (וכן נהגו לומר ברכת כהנים סמוך לברכת התורה). וראה חקרי הלכות ח"ט לג, ב.
178. רב יהודה אמר שמואל ברכות יא, ב – לגירסת רי"ף ה, ב ורא"ש פ"א סי"ג (מאי מברך, אמר רב יהודה, אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה). שו"ע ס"ה (ברכות התורה, אקב"ו על דברי תורה). ט"ז . וכן הוא הנוסח בסידור.
179. גמרא שם, כגירסת הדפוסים שלנו (מאי מברך, אמר רב יהודה אמר שמואל, אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה). וגם לפי גירסת הרא"ש הנ"ל, כתב הרא"ש שם (ויש מקומות שאומר לעסוק בדברי תורה). אבודרהם (בא"י אמ"ה אקב"ו על דברי תורה, והגית בו יומם ולילה, כך אומרים בספרד. ויש מקומות שאומרים לעסוק בדברי תורה). טור (וזו נוסחה, בא"י אמ"ה אקב"ו על דברי תורה. ונוסח אשכנזים לעסוק בדברי תורה). לבוש ס"ה (וזה נוסח הברכה, בא"י אמ"ה אקב"ו לעסוק בדברי תורה). ב"ח (תקנו לברך לעסוק בדברי תורה, וכן עיקר). מ"א ס"ק ג (נוסחא אשכנזית לעסוק בדברי תורה, דקאי על עסק התורה. אבל על דברי תורה משמע דקאי נמי על עסק המצות (ב"ח טור ואבודרהם). וראה סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' מו.
180. רב פפא שם, כגירסת רי"ף ורא"ש פ"ק סי' יג (אמר רב פפא הילכך נימרינהו לכולהו). וקאי על הא דאמרינן בגמרא שם (ורבי יוחנן מסיים בה הכי, הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך, ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל. ורב המנונא אמר, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ברוך אתה ה' נותן התורה, וזו היא מעולה שבברכות). שו"ע שם (והערב נא וכו', ואשר בחר בנו).
181. אגרות הרמב"ם , שו"ת הרמב"ם סי' רצג, בתשובה לר' עובדי' הגר (ודאי יש לך לברך אשר בחר בנו ואשר נתן לנו ואשר הנחילנו ואשר הבדילנו, שכבר בחר בך הבורא יתעלה והבדילך מן האומות ונתן לך התורה, שהתורה לנו ולגרים). מ"א שם (גר יכול לברך גם כן אשר בחר בנו וכו' (אגרת הרמב"ם סימן ט'. כנסת הגדולה)).
182. רבינו תם תוס' ברכות מו, א ד"ה כל (ולעסוק בדברי תורה והערב נא, הכל ברכה אחת היא, וצריך לומר והערב נא). ובפסחים קד, ב ד"ה חוץ (ור"ת אומר ... ברכת לעסוק בדברי תורה והערב נא, אומר שהיא ברכה אחת). ובכתובות ח, א ד"ה שהכל (ואור"ת דבפרק קמא דברכות (יא, ב) גבי ברכת התורה גרסינן ר' יוחנן מסיים בה הכי והערב נא, דברכה אחת היא). רא"ש פ"ק דברכות סי' יג (היה אומר רבינו תם, שאין זה כי אם סיום ברכה ראשונה). טור ושו"ע ס"ו (אומר והערב עם וי"ו).
183. שברכה הארוכה פותחת בברוך וחותמת בברוך, כדלעיל סי' מו ס"ב (שהכל ברכה אחת ארוכה, פותחת בברוך וחותמת בברוך) .
184. שאינה פותחת בברוך, כדלעיל סי' ו ס"ו (כל הברכות פותחין בברוך, חוץ מברכה הסמוכה לחברתה).
185. תוס' כתובות שם (דאי הוו שתי ברכות היה צריך לפתוח בברוך אף על גב דסמוכה לחברתה, כיון שאותה שלפניה היא קצרה). רא"ש שם (שרגיל ר"ת לפרש, דכל היכא שהברכות קצרות, אפילו ברכה הסמוכה לחברתה פותחת בברוך, כמו ברכות של הבדלה וברכות של חופה, אם כן היה צריך לברכה אחרונה שתהא פותחת בברוך, שאותה שלפניה קצרה). מ"א ס"ק ד (דאילו היתה ברכה בפני עצמה היתה פותחת בברוך. ואף על גב דסמוכה לחברתה היא, מכל מקום כיון דברכות קצרות הן הוי לה לפתוח בברוך, מידי דהוה אברכת הבדלה שפותחת בברכות אף על פי שהם סמוכות כיון שהם קצרות).
186. רמב"ם פ"ז מהלכות תפלה ה"י (ומברך שלש ברכות ואחר כך קורא, ואלו הן ... עד דברי תורה, והערב נא ... אשר בחר). רז"ה בהמאור הקטן פ"ק דברכות ה, ב (אמר רב פפא הלכך נימרינהו לכולהו, פירוש ג' ברכה, דרבי יהודה ורבי יוחנן ורב המנונא). הובא ברשב"א ברכות יא, ב (והרב בעל המאור ז"ל אמר שהן שלש ברכות). וכן הוא לעיל סי' מו ס"א (וג' ברכות התורה).
187. ירושלמי פ"ק דברכות סוף ה"ה (התיבון, הרי הבדלה. שנייא היא, דמר רבי בא בר זבדא רבי היה מפזרן) הובא בתוס' פסחים שם (ומיהו בירושלמי פריך והרי הבדלה. ומשני רבי הוה מפזרן). ב"י (פירוש, מקשה היכי אמרת דברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך, והרי הבדלה שיש בה כמה ברכות ואפילו הכי פותח בה בברוך. ומתרץ שאני ברכות הבדלה שרבי היה מפזרן, כלומר שלא היה אומרן על הכוס אלא כל אחת לבדה. שמע מינה דאי לאו דרבי מפזרן לא היה פותח בה בברוך, משום דברכה סמוכה לחברתה מקריא, ואף על גב דהויא עם מטבע קצרה). מ"א שם (והיש אומרים סבירא להו דשאני ברכות הבדלה שאינן סמוכות, שאם רצה אומר על כל אחת בפני עצמה, על הנר ועל הבשמים). וכן הוא בקידוש, כדלקמן סי' קפח סי"א (שמטעם זה פותחת ברכת הקידוש בברוך אף על פי שהיא סמוכה לברכת היין, לפי שלפעמים אין צריך לברך על היין, כגון שיושב בסעודה מבעוד יום, לכך הצריכו לעולם לפתוח הקידוש בברכה).
188. כדלקמן סי' רחצ ס"ג (מי שאין לו כוס להבדיל, צריך לברך על האור מיד שרואה (עיין סי' תקנ"ט), וכן על הבשמים אם יש לו).
189. רבינו יונה ברכות ה, ב (ואף על פי שסמוכה לחברתה, פותחת בברוך מפני שדרך הוא לאמרה בפני עצמה כשמברכין על התורה). ט"ז ס"ק ה (והא דאמרינן ברכת אשר בחר בנו בפתיחת ברוך, תירץ רבינו יונה, מפני שדרך לאומרה בפני עצמה כשמברכין על התורה בצבור). והיינו אף שברכת אשר בחר סמוכה לברכת והערב שהיא ברכה ארוכה, מכל מקום פותחת בברוך מטעם האמור כאן.
190. רמ"א ס"ו (ויש אומרים בלא וי"ו, וכן נהגו. אבל יותר טוב לומר בוי"ו). וכן הוא הנוסח בסדור.
191. ב"י (ולענין מעשה נראה לומר והערב עם וי"ו, שהרי לדברי האומרים שהיא ברכה אחת, אם חיסר הוי"ו הוי מפסיק באמצע הברכה, ולדברי האומרים שהיא ברכה בפני עצמה, אף על פי שאמרו עם וי"ו אין בכך כלום). ט"ז שם (כי בזה יצאנו ידי כל הדיעות. אבל אם תאמר בלא וי"ו, הוי הערב נא ברכה בפני עצמה, והוה הפסק לאותה דיעה שסבירא לה ברכה אחת היא). מ"א ס"ק ה (משום שהרי לסוברים דברכה אחת היא, אם אמרה בלא וי"ו מפסיק באמצע הברכה (ב"י)).
192. האר"י בספר הכונות, ושער הכונות ענין נוסח התפלה, ובפע"ח שער הברכות פ"ז (ברכת התורה הם ג' ברכות, ועל כן צריך לענות אמן בין ברכה ראשונה לשניה שלו, שהוא והערב וכו'). מ"א שם (ובכוונות כתב שהאר"י נהג לענות אמן בנתים, דסבירא ליה ברכה בפני עצמה היא).
193. כב' הדעות דלקמן סי' ס ס"א (ברכה שניה נחלקו חכמים בפתיחתה, יש אומרים אהבה רבה ויש אומרים אהבת עולם).
194. שמואל ברכות יא, ב (השכים לשנות, עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך, משקרא קריאת שמע אינו צריך לברך, שכבר נפטר באהבה רבה). ופירש"י (שיש בה מעין ברכת התורה, ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך, ותלמדם חקי רצונך). טור ושו"ע ולבוש ס"ז (ברכת אהבת עולם פוטרת ברכת התורה).
195. ירושלמי ברכות פ"א ה"ה (שמואל אמר, השכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך, לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך. א"ר בא, והוא ששנה על אתר). טור ושו"ע שם (אם למד מיד בלי הפסק). לבוש ס"ח (ונראה לי, שאף אם התפלל וסיים התפלה, אינו נקרא הפסק אם לומד מיד אחר התפלה). ב"ח (שאם למד מיד אחר תפלת השחר, שאז היא פוטרת).
196. תוס' ברכות שם ד"ה שכבר (אהבה רבה, דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה, דעיקר אהבה רבה לקריאת שמע נתקן ובשבילה, אינו נפטר מברכת התורה אלא אם ילמוד מיד וגם לא יעשה היסח הדעת). רא"ש שם פ"א סי"ג (אהבה רבה, דלא מיתחזי לשם ברכת התורה אלא בשונה על אתר. ואם שנה לאלתר אז נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לשם קריאת שמע, ואז לא יצטרך לברך כל אותו היום אפילו יפסוק ללמוד ויחזור וילמוד).
197. שעיקר עניינה ברכת קריאת שמע, והיא גם מועלת לברך התורה.
198. בסעיף הבא.
199. ראב"ד מובא ב רשב"א ברכות שם (וכתב הראב"ד ז"ל שיש גרסאות שגורסים והוא שקרא על אתר, ולאותה גירסא כל שקרא קריאת שמע סמוך לאהבה רבה יצא ידי ברכה כל היום, לפי שכבר בירך על התורה פעם אחת בבקר). שבלי הלקט סי' ה (ור' בנימין אחי נר"ו סבירא ליה, שאין צריך לברך על התורה לאחר קריאת שמע, שכבר נפטר בברכת אהבה רבה, כמו שמפורש בגמרא דידן. וההיא דירושלמי דקאמר והוא ששנה לאלתר, לאו אתלמוד תורה קאי, אלא אקריאת שמע גופו קאי). הובא בב"י.
200. שו"ע ס"ח (ויש להסתפק אי סגי בקורא קריאת שמע סמוך לה מיד בלי הפסק. ולכן יש ליזהר לברך ברכת התורה קודם אהבת עולם).
201. אף אם לא למד מיד אחר התפלה.
202. תוס' ברכות יא, ב ד"ה שכבר (אבל ברכת אשר בחר בנו וברכת לעסוק בדברי תורה, שהן עיקר לברכת התורה, פוטרת כל היום. ואם תאמר מאי שנא מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וסעודה לישב בסוכה. ויש לומר דשאני תורה שאינו מייאש דעתו, דכל שעה אדם מחוייב ללמוד, דכתיב והגית בו יומם ולילה, והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק. אבל אכילה בסוכה יש שעה קבועה), ומרדכי ברכות רמז כז (ואין להקשות, מאי שנא מסוכה שצריך לברך בכל פעם שאוכל לישב בסוכה. דיש לומר שאני גבי תורה שאינו מייאש דעתו, דכל שעה אדם חייב ללמוד, דכתיב והגית בו יומם ולילה, והוי כמו יושב כל היום ולומד. אבל גבי סוכה, יש שעה קבועה לאכילה). שו"ע ס"ט (יש אומרים, שאם הפסיק בין ברכת התורה ללמודו אין בכך כלום).
203. כדלקמן סי' תלב ס"ו (אסור להפסיק בשום דיבור בין הברכה לתחלת הבדיקה, כדרך שאסור להפסיק בשאר כל המצות בין הברכה לתחלת עשיית המצות ... אם שח בינתיים שיחה שאינה מענין הבדיקה כלל, צריך לחזור ולברך).
204. כדלקמן סי' קסז ס"ט (ואחר הברכה יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה, ואם שח צריך לחזור ולברך), וסי' רו ס"ג.
205. כדלקמן סי' קנו ס"א (חייב לקיים והגית בו יומם ולילה כמשמעו).
206. ב"י (וקשה לי, דמאי שנא מברכת המוציא שאם הפסיק בין ברכה לאכילה צריך לחזור ולברך, ומשמע שכן הדין בברכות המצות, שאם הפסיק בין הברכה לעשיית המצוה צריך לחזור ולברך ... יש לומר דאכילה ועשיית המצות, כיון שאם רצה שלא לעשותן עד אחר שעה הרשות בידו, כשמפסיק בין ברכה לאכילה או לעשיית המצוה נראה שאותה ברכה אינה חוזרת על אותה אכילה או אותה עשיה, אבל תלמוד תורה שחייב לעסוק בה תמיד, כשמפסיק בין ברכה ללימוד לא הוי הפסק, מאחר שבאותו זמן שהפסיק היה מחויב ללמוד). לבוש ס"ט (אף על פי דבשאר ברכות, כגון ברכת המוציא וברכת הפירות והמצות, קיי"ל שאם בירך והפסיק ולא אכל מיד הפסיד ברכתו וצריך לחזור ולברך כשרוצה לאכול. שאני ברכת אכילה וכיוצא בה בשאר עשיית מצות, שאם ירצה שלא לעשותן עד אחר שעה הרשות בידו, לפיכך כשמפסיק בין הברכה והאכילה או עשיית המצוה, אותה ברכה אינה חוזרת על אותה אכילה או אותה עשייה. אבל תלמוד תורה, שחייב לעסוק בה תמיד, כשמפסיק בין ברכה ללימוד לא הוי הפסק, מאחר שבאותו זמן היה גם כן מחוייב ללמוד). מ"א ס"ק ז (ולא דמי לכל הברכות שאסור להפסיק בין הברכות למצוה, כמ"ש סי' ר"ו. שאני הכא דמצוה להגות יומם ולילה, ואם כן לעולם ליכא היסח הדעת).
207. רא"ש פ"ק דברכות סי' יג (וכן המברך על התורה ולמד, אין צריך לחזור ולברך אם הפסיק באמצע ... ואף אם תמצי לומר דאין חילוק בין הנפטר בברכת התורה לנפטר באהבה רבה). והיינו ש"אף אם תמצי לומר דאין חילוק בין הנפטר בברכת התורה לנפטר באהבה רבה" לענין הפסק בין ברכה ללימוד, ואם הפסיק, צריך לחזור ולברך, מכל מקום, "אם הפסיק באמצע" הלימוד "אין צריך לחזור ולברך". טור (והמשכים בבוקר ללמוד קודם שילך לבית הכנסת, יש לו לברך ברכת התורה, וכשקורא פרשת התמיד בבית הכנסת, אין לו לחזור ולברך). משא"כ אם לא למד אחר ברכת התורה צריך לחזור ולברך. שו"ת הרש"ל סי' נו (דעת הרא"ש והטור שצריך ללמוד אחר ברכת התורה מיד, ולא כדעת המרדכי). עיין מעדני מלך במעדני יום טוב ברכות פ"א אות ל (ואף אם תמצי לומר דאין חילוק בין הנפטר בברכת התורה לנפטר באהבה רבה כו', כלומר, דלעולם אם הפסיק חוזר ומברך, בין באהבה רבה בין בברכת התורה). וכן מ"ש ברשב"א ברכות שם (ובתשובה לרבותינו הצרפתים השיבו, שלא הצריכו בירושלמי לחזור ולברך בשלא שנה על אתר, אלא בשנפטר באהבה רבה, לפי שהיא אינה נראית ממש כברכת התורה, אבל במברך אשר בחר בנו, יצא ידי חובת כל היום ואפילו הפסיק והלך למלאכתו וחזר לקרא. והיינו שהוצרך להשמיענו בירושלמי בברכת אהבה רבה, ולא השמיענו כן בעלמא, ואנן ידעינן דכל שכן בשנפטר באהבה רבה. ואפשר נמי דבירושלמי פליגא אגמרין, מדלא אמרו כן בגמרא. ומכל מקום, במי שרגיל לקרות ולעסוק בתורה והולך למלאכתו קצת ודעתו על הלימוד למהר ענינו ולחזור על למודו, אין צריך לחזור ולברך אפילו לדעת הירושלמי). וראה לקוטי שיחות חי"ד ע' 153.
208. שו"ע ס"ט (והנכון שלא להפסיק ביניהם).
209. סדר רב עמרם (ברוך אתה ה' נותן התורה. יברכך ה' וישמרך). הובא בטור רס"י מח (ובסידור רב עמרם כתוב פרשת ברכת כהנים אחר ברכת התורה). תוס' שם (והצרפתים נהגו לומר פסוקים [ד]ברכת כהנים, וגם אלו דברים שאין להם שיעור, שהיא משנה). רמב"ם הל' תפלה פ"ז הי"א (בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו, ואחר כך קורא מעט מדברי תורה. ונהגו העם לקרוא ברכת כהנים). שו"ע שם (וכן נהגו לומר פרשת ברכת כהנים סמוך לברכת התורה). וכן הוא לעיל סוף ס"ג (פסוקי ברכת כהנים, או שאר דבר מן התורה, אחר הברכה, כמו שנוהגין). וכן הוא בנוסח הסידור.
210. מהרי"ל הל' תפלה אות ו (כשהשכים ללמוד קודם עלות השחר ... וברכת לעסוק בדברי תורה והערב נא ואשר בחר בנו, ואחר כך יברכך ה' כו'). ושו"ת מהרי"ל סי' קנ ריש אות ט (ומנהג דילי בהשכמה ובסליחות לברך ... ברכת התורה ויברכך ואלו דברים, והשאר אני ממתין עד היום). לחם חמודות בדברי חמודות ברכות פ"א אות עה (ונראה לי, שאפילו כשלומד קודם שיאור היום, דהא דאמר ברכת כהנים, לאו משום שיהא במקום נשיאת כפים, והוא לא היה אלא ביום כשאר העבודות ... אלא טעם דסמכו אלו פסוקים, לפי שרצו לסדר ג' פסוקים כדרך הקורא בתורה). מ"א ס"ק ח (וכיון דאמרינן להו מטעם לימוד, אומרים אותן ואפילו קודם אור הבקר (ל"ח)). וראה התוועדויות תנש"א ח"א ע' 69 הערה 15. חקרי הלכות ח"ט לה, א.
211. הגהות מיימוניות הל' תפלה פ"ג אות ה (כתב מורי רבינו ... דאין נשיאות כפים בלילה ... מהקישא דלשרתו ולברך בשמו). וכן הוא לקמן סי' תרכג ס"ח שנשיאת כפים הוקשה לעבודה, כמ"ש בסי' קכ"ח, ועבודה אינה אלא ביום), ושם נסמן (הערה ל). ואף שיתבאר לקמן סי' קכח סמ"ד (ולא הוקשה נשיאת כפים לעבודה אלא לענין עמידה ... ולא לדבר אחר". מכל מקום, "אין נשיאת כפים בלילה". ומה שלפעמים הכהנים מברכים את החתן וכלה תחת החופה, אף שהחופה היא בלילה. אפשר שאין האיסור אלא בנשיאת כפים ובהחזרת פנים; כמו בהוספה על הג' פסוקים, דלקמן סי' קכח ס"מ ( ואם הוסיף עובר על בל תוסיף אם אמר בנשיאת כפים ובהחזרת פנים כלפי העם). ועוד שיטות בזה בפוסקים. וראה אגרות קודש חכ"ב אגרת ח'תרלז (האם גם על ישראל יש עשה בזה . מצוין להשקו"ט בזה בכ"מ – בספר יסודי ישורון להרב פעדער שי' חלק ב' בתחלתו, ובהם גם מהראשונים – הרשב"א לסוכה ל"א ב') . ולענין פרשת הקרבנות נתבאר לעיל סי' א מהדורא קמא סי"ג ( פרשת הקרבנות לא יאמר אלא ביום, לפי שאין מקריבין קרבן בלילה), ו מהדורא בתרא ס"ט (וכשיאמר פרשת הקרבנות יאמר ביום, שהוא זמן הקרבתם, ולא בלילה).
212. רא"ש שם (מכל מקום מסתבר שבני אדם שרגילין תמיד לעסוק בתורה, ואפילו כשיוצאין לעסקיהן ממהרים לעשות צרכיהם כדי לחזור וללמוד, ותמיד דעתם על לימודם, לא חשיב הפסק לענין הברכה), ובשו"ת כלל ד סי' ב (מי שתורתו אומנותו, ואינו מבטל אלא כשצריך לחזר אחר פרנסתו, ובכל פעם דעתו על למודו, ומיד חוזר ללמודו אחר שעשה צרכי פרנסתו, ואין מתעסק בדברים בטלים, אין צריך לברך, דאין כאן היסח הדעת. ואם לאו, צריך לברך). טור ושו"ע ס"י (אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו, כיון שדעתו לחזור ללמוד לא הוי הפסק).
213. שו"ת מהר"ם מרוטנברג, פראג סי' מג (ואני נוהג שלא לברך אלא בפעם ראשונה שאני עוסק בתורה ביום ... ותו לא כל היום, אפילו [כשאני] מפסיק ואוכל, כי איני מסיח דעתי. אך כשאני ישן ביום שינת קבע, אני חוזר ומברך) הובא ב הגהות מיימוניות פ"ז מהל' תפלה אות ט (מורי רבינו כתב בתשובה, שאינו רגיל לברך אלא פעם ראשונה כשהוא לומד או כשהוא קורא בבית הכנסת, ואינו חוזר ומברך באותו יום אלא לאחר הפסק של שינת קבע, מפני שאינו מסיח דעתו מללמוד אפילו בהפסק אכילה ובית הכסא, עד כאן. ובית הכסא ומרחץ דין אחד להן). שו"ע ס"י (והוא הדין ... מרחץ ובית הכסא, דלא הוי הפסק). ואילו לענין תפילין נתבאר לעיל סי' כה ס"ל (במה דברים אמורים, שלא עשה צרכיו בין חליצת התפילין להנחתן פעם ב', אבל אם עשה צרכיו בינתיים, כיון שבעת ההיא לא היה יכול להניח תפילין, אם כן אינו מועיל כלום מה שהיה בדעתו לחזור ולהניחן מיד, ולכן צריך לחזור ולברך על הנחה שניה כאילו לא היה בדעתו כלל בשעת חליצתן לחזור ולהניחן מיד). וראה לקוטי שיחות שם ע' 151.
214. הרא"ש בתשובות כלל ד סי' א (ולענין ברכת התורה, אדם הרגיל לשכב על מטתו בכל יום ולישן, שינת קבע מיקרי והוי הפסק, וצריך לברך ברכת התורה בקומו. אבל הרגיל להתנמנם מיושב או על אצילי ידיו, שינת עראי הוא ולא הוי הפסק. וכן אם השכיב עצמו על המטה ולא היה יכול לישן, לא הוי הפסק, דבעודו ניעור דעתו על למודו). הובא בטור.
215. תשובות מהר"ם שם (כשאני ישן ביום שינת קבע אני חוזר ומברך). הגהות מיימוניות שם (ואינו חוזר ומברך באותו יום, אלא לאחר הפסק של שינת קבע). ורא"ש שם (שינת קבע מיקרי והוי הפסק). טור ושו"ע סי"א (שינת קבע ביום על מטתו, הוי הפסק).
216. תשובות הרא"ש שם סי' ב (מי שתורתו אומנותו ... ואם לאו, צריך לברך). מ"א ס"ק ט (משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד, צריך לברך. וכ"כ הרא"ש בתשובות כלל ד' סי' ב').
217. אגור הלכות תפלה סי' א (ומורי אבי מהר"ר יהודא לנדא הנהיג שלא לברך ביום אפילו אחר שינת קבע ביום, וכן ראוי לעשות).
218. מ"א ס"ק יב (דמה שמברך בבוקר היינו משום שקבעו חכמים ברכה זו בכל יום, דומיא דשאר ברכות השחר). וכדלעיל רס"י מו (שיברכו להקדוש ברוך הוא על זה בפעם ראשונה שנהנין הנאה זו בכל יום ויום). וראה תהלה לדוד סק"ח. לקוטי שיחות חי"ד ע' 150.
219. שו"ע סי"א (ויש אומרים דלא הוי הפסק, וכן נהגו). וראה לקוטי שיחות שם ע' 151 ואילך.
220. רא"ש בפסקיו שם (וכן אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום, ואין צריך לברך כל זמן שלא יישן). טור ושו"ע סי"ב (אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר, ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן).
221. כדלקמן ס"ח ( המשכים קודם אור היום ללמוד, מברך ברכת התורה), ושם נסמן (הערה עב ).
222. כדלקמן ס"ט ( המשכים קודם אור היום, יכול לברך כל סדר הברכות), ושם נסמן (הערה עו ).
223. היינו עלות השחר. וראה סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' מד.
224. כתבי האר"י שער הכוונות ברכות השחר (כל הח״י ברכות שיש מן על נטילת ידים עד סוף ברכת התורה כולן חייב האדם לסדרם ולברכם בכל יום אע״פ שלא נתחייב הוא בהם ... אפילו אם האדם לא ישן בלילה, או אם לא הסיר מצנפתו או בגדיו או סודרו או מנעליו וכיוצא בזה, צריך לברכן בכל יום כולן אע״פ שלא נתחייב בהם, לפי שעל מנהגו של עולם נתקנו). מ"א שם (משמע דאם ניעור כל הלילה אין צריך לברך בבקר. וצ"ע, דבשלמא לסברת הטור דסבירא ליה דבשינה תליא מילתא, אם לא ישן אין צריך לברך, אבל לפי מה שנהגו שלא לברך כשישן ביום, אם כן צריך לומר דמה שמברך בבוקר היינו משום שקבעו חכמים ברכה זו בכל יום, דומיא דשאר ברכות השחר), ורס"י תצד (לענין ברכת התורה אני מסופק, דבסימן מ"ז סי"ב כתב אף אם למד בלילה וכו' אין צריך לברך כל זמן שלא יישן, משמע דאם נעור כל הלילה אין צריך לברך ביום שלאחריו ... מיהו קשה דהא אנן קי"ל שינה ביום לא הוי הפסק, אפילו שינת קבע, אם כן יש לומר דגם בלילה השינה לא הוי הפסק, אלא שמתחלה אין דעתינו לפטור רק ביום ולילה אחד, וכשקם בבוקר קודם עלות השחר אזי נחשב ליום שאחריו ... אם כן לדידן נמי יש לומר, כיון שנוהגין לברך כל היום ברכת התורה, אם כן מעיקרא לא היה דעתו לפטור רק ליום ולילה, ולכן צריך לברך ברכת התורה כשיאיר היום. וכן נראה עיקר). וכן הוא בסידור (ומי שישן בלילה מברך בקומו מחצות הלילה ואילך. ואם ניעור כל הלילה, מברך כשיאור היום, כמו כל ברכת השחר). וכן הוא בליל חג השבועות שניעורים כל הלילה, כדלקמן סי' תצד ס"ג (ואם יברכו ברכת התורה בבוקר, נתבאר בסימן מ"ז, עיין שם). וראה תהלה לדוד ס"ק ז.
225. מ"א סי' תצד בתחלתו (הרוצה לצאת ידי ספק, ישמע ברכת התורה מאחר ויתכוין לצאת ידי חובתו).
226. תוס' ברכות יא, ב ד"ה שכבר (והיה אומר ר"ת, כשאדם עומד ממטתו בלילה (בשחרית) ללמוד, שאינו צריך לברך ברכת התורה, מפני שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת. ולא נהירא). רא"ש ברכות שם (ומי שהשכים ללמוד קודם שילך לבית הכנסת, ובירך על התורה), ובשו"ת כלל ד' סי' א (והמשכים ללמוד, יברך על נטילת ידים ואשר יצר ואלהי נשמה וכל סדר הברכות עד ברכת התורה, וברכת התורה בכלל, וילמוד). טור ושו"ע סי"ג (המשכים קודם אור היום ללמוד, מברך ברכת התורה). וכן הוא לעיל סוף ס"ז (וכשישן שינת קבע והשכים קודם עלות השחר, צריך לברך לדברי הכל). וכן הוא בפסקי הסדור (ומי שישן בלילה מברך בקומו מחצות הלילה ואילך).
227. תוס' רבינו יהודה ברכות שם (למה לא תהיה ברכה לבטלה, דלא דמי לעומד וקורא בתורה, כי אותו אפילו אם בירך מיד על עסק התורה שעסק בפני עצמו צריך לחזור ולברך על קריאתה בצבור, כי נתקנה שם ברכה לפניה כמו שנתקנה לאחריה, וכמו שנתקנה ברכת אשר בחר בנביאים טובים על ההפטרה). הובא ברשב"א ברכות יא, ב (בתוספות, דלא דמי לקורא בתורה, דהתם אפילו בירך על עסק התורה שעסק בפני עצמו צריך הוא לחזור ולברך על קריאתו בצבור, שכך תקנו לברך שם אשר בחר בנו, כמו שנתקנה ברכה לאחריה, וכמו שנתקנה ברכת אשר בחר בנביאים טובים על ההפטרה), ובהג"מ פ"ז מתפילה אות כ. רא"ש ברכות פ"ק סי' יג (ומי שהשכים ללמוד קודם שילך לבית הכנסת ובירך על התורה, כשקורא פרשת קרבנות בבית הכנסת אינו צריך לחזור ולברך. ואף על פי שאותו שקורא בתורה חוזר ומברך אשר בחר בנו אף על פי שכבר בירך כל הברכות קודם פרשת קרבנות. לא דמי, דאותה ברכה נתקנה על קריאתו בצבור, כמו שנתקנה ברכה לאחריה וכמו שתקנו אשר בחר בנביאים למפטיר). טור ושו"ע סי"ג (המשכים קודם אור היום ללמוד, מברך ברכת התורה, ואינו צריך לחזור ולברך כשילך לבית הכנסת).
228. סעיף ח (ובימי הסליחות יברך ברכת התורה קודם הסליחות, וידלגנה אחר כך. וכן יש לנהוג בכל מקום. ואם יש אחד שלא אמרה עדיין, ירד לפני התיבה ויאמרנה אחר כך, במקומות שנוהגין לאמרה לפני התיבה כדי להוציא את מי שאינו יודע).
229. סעיף ד (ואפילו הש"ץ לא יברך ב' פעמים, ואפילו אם הוא מכוין בפעם הב' כדי להוציא את הרבים ידי חובתן).
230. מחזור ויטרי ריש סי' מו (חצות לילה, כשישראל עומד לעסוק בתורה, נוטל את ידיו ומברך על נטילת ידים, ואשר יצר כו' אם נפנה, וכל הברכות שלאחריו, ומברך על התורה). רא"ש בתשובה כלל ד סי' א (והמשכים ללמוד, יברך על נטילת ידים ואשר יצר ואלהי נשמה וכל סדר הברכות עד ברכת התורה, וברכת התורה בכלל, וילמוד). טור ושו"ע סי"ג (המשכים קודם אור היום, מברך כל סדר הברכות). עיין סי' מו ס"ב (נהגו לסדרם בבית הכנסת), ובב"י שם ד"ה ולפי, בשם הר"ן פסחים ד, א (שסדר ברכות הללו ברכות השבח על מנהגו של עולם, ואפילו לא שמע שכוי מברך עליו, וכן בכולן). וכ"מ בתשובות מהרי"ל סימן ק[נ] אות ט (ומנהג דילי בהשכמה ובסליחות, לברך על נטילת ידים ואשר יצר ואלהי נשמה כו', ואחר כך ברכת התורה ויברכך ואלו דברים, והשאר אני ממתין עד היום). וכן הוא לעיל סוף ס"ז (ברכות השחר זמנן הוא גם כן קודם אור היום, מיד שניעור משנתו). וכן הוא בפסקי הסדור ס"א (אבל אם ישן בלילה ונתחייב בהן, יכול לברך מיד שנתחייב בהן, ובלבד שיהיה מחצות לילה ואילך). * כבר נתבאר לעיל סי' מו ס"ז דין "כל ברכות השחר אם לא נתחייב באחד מהן", והובאו שם ג' דעות, ומסיים כדעה הג' ( ויש אומרים שאפילו לא נתחייב בהן כלל יברך כולן כסדרן, מפני שאין הברכות על הנאת עצמו בלבד, אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם, ואם הוא אינו נהנה אחרים נהנין. וכן המנהג פשוט, ואין לשנות). ולענין זמנה של ברכה זו (הן בברכת התורה והן בשאר ברכות השחר) יש הפרש בין היה ניעור כל הלילה לבין השכים קודם אור היום, כמבואר במ"א ס"ק יב (אף שלא ישן, כשמאיר היום צריך לברך ... ואם ישן והשכים קודם עלות השחר ... שמברך אותם קודם היום). וכן הוא לעיל ס"ז (ברכות השחר זמנן הוא גם כן קודם אור היום, מיד שניעור משנתו. ואם היה ניעור כל הלילה צריך לברך כשיאור היום). וכן הוא בפסקי הסדור ס"א (שאם ניעור כל הלילה ולא נתחייב בהן, אינו מברך אלא אחר שיעלה עמוד השחר, אבל אם ישן בלילה ונתחייב בהן, יכול לברך מיד שנתחייב בהן, ובלבד שיהיה מחצות לילה ואילך), וס"ד (ברכת התורה ... מי שישן בלילה, מברך בקומו מחצות הלילה ואילך. ואם ניעור כל הלילה, מברך כשיאור היום, כמו כל ברכת השחר). ויתבאר לקמן שם (הערה ג ). וטעם החילוק בינם יש לומר בפשטות, כדלעיל סי' מו ס"ז (מפני שאין הברכות על הנאת עצמו בלבד אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם), ועיקר תקנת הברכות הוא בתחלת היום, דהיינו שאם ישן בלילה, אזי תחלת היום אצלו היא "מיד שניעור משנתו", כדלקמן סי' עא ס"א (שעה שחל חיוב הברכות, דהיינו כשקם ממטתו). ואם ניעור כל הלילה, אזי תחלת היום אצלו היא כשיעלה עמוד השחר, שאז הוא זמן קימה משינה, כדלקמן סי' נח ס"ב (משעלה עמוד השחר שאז מקצת בני אדם רגילים לקום ממטתם).
231. מהדורא קמא סי"ג ( פרשת הקרבנות לא יאמר אלא ביום, לפי שאין מקריבין קרבן בלילה), ומהדורא בתרא ס"ט ( וכשיאמר פרשת הקרבנות, יאמר ביום, שהוא זמן הקרבתם, ולא בלילה) . וכן הוא לקמן סי' מח ס"א (פרשת הקטורת אחר פרשת התמיד ... יכול לומר הכל בביתו משיאור היום).
232. שו"ת הרא"ש שם (ופרשת התמיד לא יקרא עד שיאיר היום, וכן אשר נתן לשכוי בינה לא יברך אלא ביום). טור ושו"ע שם (חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה ופרשת התמיד, שימתין מלאומרם עד שיאור היום). והיינו, כיון שברכה זו אינו תלויה בשינה כי אם בשמיעת קול תרנגול, לכן אף אם השכים קודם אור היום לא יברך הנותן לשכוי בינה עד שישמע קול תרנגול או עד שיאור היום.
233. זהר ויקהל קצה, ב (רבי אלעזר ורבי יוסי הוו יתבי ליליא חד וקא מתעסקי באורייתא עד לא אתפליג ליליא, אדהכי קרא גברא, בריכו ברכתא, אמר ליה רבי אלעזר השתא הוא זמנא דקודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן לאשתעשעא עם צדיקייא). וכתבי האר"י בשער הכונות ענין ברכת השחר (ברכת הנותן לשכוי בינה ... אנו מברכין ברכה זו אחר חצות לילה). פרי עץ חיים שער הברכות פ"ז. מ"א ס"ק יג (ובכתבים איתא שיוכל לומר הנותן לשכוי מיד אחר חצות לילה, וכ"מ בזוהר ויקהל ע' שמ"ב. ונראה לי דוקא אם שמע קול תרנגול). ובפסקי הסדור ס"ב (ואם ניעור כל הלילה ושמע קול תרנגול מחצות ואילך, יכול לברך הנותן לשכוי בינה. אבל על שמיעה שקודם חצות לא יברך אלא ימתין עד אחר שיעלה עמוד השחר).
234. אגור סי' ג (הרא"ש פסק במסכת ברכות בסוף, שאדם יכול לברך כל הברכות השייכות קודם התפלה בלי נטילת ידים ... ואם אין לו מים לפי שעה, כדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו בשעת הדחק). רמ"א סי"ג (ולכתחילה יטול ידיו קודם שיברך ללמוד. ואם לא היה לו מים, יכול ללמוד ולברך בלא נטילה, כמו בשאר ברכות שמברך קודם נטילה).
235. מהדורא קמא ס"ג ( ואם אין לו מים כלל ... אם היה ישן על מטתו ערום, אסור להזכיר [שום] שם מז' שמות שאינן נמחקין, או להוציא דברי תורה מפיו, עד שינקה את ידיו בכל מידי דמנקי, משום דמסתמא נגע במקומות המכוסים שבאדם), ומהדורא בתרא ס"א ( לתלמוד תורה ולהזכרת השם בשאר ברכות, חוץ מקריאת שמע ותפלה, אין צריך לחזר אחר מים, אלא די לנקות ידיו בכל דבר שמנקה ). ושני פרטים בזה: (א) כמובא לעיל מסי' ד (אם היה ישן על מטתו ערום, אסור להזכיר [שום] שם מז' שמות שאינן נמחקין, או להוציא דברי תורה מפיו, עד שינקה את ידיו בכל מידי דמנקי) . (ב) אפילו ישן במלבושיו ואין חשש שנגע במקומות המטונפים, נתבאר לעיל סי' א מהדורא בתרא ס"ז (בזוהר החמירו מאד שלא לברך ולא ללמוד ... בעוד רוח הטומאה שורה על הידים קודם נטילת ידים שחרית ... ומכל מקום אם אירע מקרה שאין לו מים ליטול ידיו ג' פעמים כראוי להעביר רוח הטומאה כשמשכים בלילה, חלילה לו ליבטל מדברי תורה עד שיאיר היום ויטול ידיו ג' פעמים, אלא יטול מעט או ינקה בכל מידי דמנקי, ויברך וילמוד כדין התלמוד והפוסקים ). וכן הוא בפסקי הסדור הלכות נטילה שחרית ס"ו-ז (בזוהר החמירו מאוד שלא להזכיר השם בברכות, ולא ללמוד, וכן שלא ליגע במלבושיו, וכן שלא לילך ד' אמות, בעוד שרוח הטומאה שורה על הידים קודם נטילת ידים שחרית. ומכל מקום אם אירע מקרה שאין לו מים ליטול ידיו ג' פעמים כראוי כשמשכים בלילה, חלילה לו לבטל מדברי תורה עד שיאיר היום ויטול ידיו כראוי, אלא יטול מעט או ינקה בכל דבר שמנקה כדין התלמוד).
236. שו"ת מהרי"ל החדשות סי' מה (תמהת על הנשים שמברכות ברכת התורה ... הא לאו פירכא היא ותשובתך בצידך ... הרי בהקדמת סמ"ק כתב שיש להן ללמוד מצות הנוהגות בהן ... ועוד נראה דעדיף משאר מצות שפטורות מהן, דרבנן תקנו פרשת וידבר [ה' אל משה] נגד התמיד, כדאמר מר כל העוסק בפרשת עולה כו', ואטו נשים מי לא מחייבי בתמיד וקרבנות כמו אנשים, הא חייבות בתפילות, וכנגד תמידין תקנו, ואם כן מחייבי נמי לסדר ענייני קרבנות, קראי). אגור סי' ב (כתב מהר"י מולן, הא דנשים מברכות ברכת התורה אף על גב שאינן חייבות ... כי הן מברכות על קריאת הקרבנות, ותפלה כנגד קרבנות תקנום, והם חייבות בתפלה, ואם כן חייבות גם כן בקריאת העולה והקרבנות. וכל שכן לדברי הסמ"[ק] שכתב, שהנשים חייבות ללמוד הדינין השייכין להן). שו"ע סי"ד (נשים מברכות ברכת התורה). ט"ז ס"ק י (דאע"פ שאינם חייבים בלימוד ... כי הם חייבות לומר פרשת התמיד, שהוא במקום הקרבן. וכל שכן לסמ"[ק], דסבירא ליה נשים חייבים ללמוד דינים השייכים להם (ב"י)). מ"א ס"ק יד (דהא חייבות ללמוד דינין שלהם, כמ"ש ביו"ד סימן רמ"ו ס"ו. ועוד דחייבות לומר פרשת הקרבנות, כמו שחייבות בתפלה, ואם כן קאי הברכה על זה (ב"י בשם אגור)).
237. הקדמת סמ"ק (כתב ושלח באשכנז מורינו רבינו הרב ר' יצחק החסיד בר יוסף מקורביל ... לנשים, המצות הנוהגות להם עשה ולאו, ותועיל להן הקריאה והדקדוק בהן כאשר יועיל עסק התלמוד לאנשים). וכן הוא לקמן סי' קפז ס"ז (שגם הנשים צריכות ללמוד מצות שלהן לידע האיך לעשותן והאיך ליזהר מכל לא תעשה שבתורה, שהן מוזהרות בהן כאנשים, כמו שנתבאר בסי' מ"ז). הל' ת"ת פ"א הי"ד (ומכל מקום גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן, לידע אותן, כמו דיני נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד וכיוצא בהם, וכל מצות עשה שאין הזמן גרמא, וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים, שהן מוזהרות בהן כאנשים), ובציונים שם כתב רבינו (אגור בשם ספר המצות, והוא בסמ"ק בהקדמה). וראה לקוטי שיחות חי"ד ע' 37 ואילך. שם ע' 149 ואילך. ח"ז ע' 49 הערה 11. חל"א ע' 96 בשוה"ג. שלחן המלך ע' פו ואילך.
238. משנה קידושין כט, א (וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא, אחד האנשים ואחד הנשים חייבין, וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא, אחד האנשים ואחד הנשים חייבין).
239. כדלעיל סי' מו ס"ח (יש מקומות שנוהגין לסדר ברכות התורה קודם פרשת תמיד). עיין ב"י ד"ה כתוב בתשובות בשם הרשב"א בתשובות ח"ז סי' תקמ (ואל תקשה עלי מברכת התורה בשני וחמישי בשבת בבית הכנסת שמברכין לפניה ולאחריה, דהתם תקנת משה ועזרא ועל התקנות מברכין לפניהם ולאחריהם כדמברכינן בהלל ומקרא מגלה), דקריאה בציבור משום דתקנה היא מברכין לפניה וגם לאחריה , וכמבואר בטושו"ע סי' קלט (כל הקורים מברכים לפניה ולאחריה), משא"כ פרשת תמיד, (עיין רא"ש) פ"ק דברכות סי"ג (ואף על פי שאותו שקורא בתורה חוזר ומברך אשר בחר בנו אף על פי שכבר בירך כל הברכות קודם פרשת קרבנות. לא דמי, דאותה ברכה נתקנה על קריאתו בצבור כמו שנתקנה ברכה לאחריה, וכמו שתקנו אשר בחר בנביאים למפטיר), שאינו חוב כל כך לברך עליה, וצ"ע . והיינו שברכת התורה באנשים אינה מטעם התקנה כמו בקריאת התורה, אלא מטעם ברכת מצות תלמוד תורה, ומצוה זו אינה בנשים להצריכן ברכה. וגם אמירת התמיד בנשים אינה תקנה וחוב כל כך (כמו קריאת התורה) לברך עליה, ואם כן צ"ע מהו ההכרח לומר שזה מחייבן לברך עליה. ואפשר שמטעם זה בא קטע זה בין חצאי עיגול , כהכלל המובא בשארית יהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות, דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו).
240. שכמו שהן חייבות בתפלה כמו אנשים, כן הן חייבות בקריאת פרשת התמיד כמו אנשים. עי' תהלה לדוד סק"ט. יגדיל תורה (נ.י.) ו ע' נא.
241. כדלקמן רס"י פט (אנשי כנסת הגדולה תיקנו להתפלל בכל יום שלשה תפלות של י"ח ברכות שהתפללו האבות וקבעו שתים מהן חובה שהן שחרית ומנחה כנגד ב' תמידין שהן חובה בכל יום). פרטי ההלכות הנלמדות ממה שהתפלות במקום התמידים, נתבארו לעיל סי' צח ס"ד.
242. במקור נדפסו תיבות אלו לפני המוסגר. וראה שו"ע אדה"ז המבואר, שכנראה נדפסו שם בטעות, ותיבות אלו מקומן כאן.
243. סעיף ב (נשים ועבדים אף על פי שפטורים מקריאת שמע חייבים בתפלה). אלא שמובא שם "יש אומרים שעיקר מצות תפלה היא מדברי סופרים ... שהזמן גרמא ... אעפ"כ חייבו אותן בתפלת שחרית ומנחה הואיל ותפלה היא בקשת רחמים", שטעם זה אינו שייך בפרשת התמיד. ומכל מקום חייבות הן בפרשת התמיד כמו בתפלה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.