לה דין מנין השיטין

הערות

1. 1024. ס' התרומה סי' ריג (מניין שיטין של ראש על פי הקבלה, ארבע שיטין בכל פרשה ופרשה, אף על פי שאין עיכובא אם שינה). רא"ש בסדר תיקון תפילין (ונהגו [לכתוב] מנין השיטין על פי הקבלה, בשל יד ז' שיטין בכל פרשה ופרשה, ובשל ראש ד' שיטין בכל פרשה ופרשה. ואם שינה לא פסל). טור ושו"ע סי' לה (נהגו במנין השיטין לכתוב בשל יד שבעה שיטין בכל פרשה, ובשל ראש ארבעה שיטין. ואם שינה, לא פסל).
2. 1025. לבוש (אבל הסופרים שלנו מדקדקים לעשות כן במנין השיטין ז' בשל יד וד' בשל ראש, אבל בראשי השיטין האלו אין נזהרין, ומשנין כאשר יזדמן, ואין קפידא).
3. 1026. הגהות מיימוניות פ"ז אות ה (למשוך האותיות ולעשותן גדולות עד סוף השיטה, אסור, שאין לשנות אות אחת מחבירו ולא לגדלו ולא להקטינו), ואות ז (מה שנהגו סופרים בורים להתחיל כל עמוד בוי"ו, וקורין לו וו"י העמודים, נראה שאיסור גמור יש בדבר ... ופעמים יש אותיות גדולות אשר לא כדת ... והנה כתבתי דברי אלה למורי רבינו והסכים על ידי). ברוך שאמר אות נט (אסור להאריך שום אות יותר מדאי, בין בתפילין בין במזוזה וכן בספר תורה, כמו שהוכיח בעל ההגהות של המיימוני לפני מהר"ם). דרכי משה (כתב בברוך שאמר, אם יוכל לכוין השיטות בענין זה יעשה, אבל לא יאריך או יקצר האותיות כדי לכוין ראשי השיטות). וכן הוא לקמן סי' לו בציור אות ך ( שכל האותיות אין למשכן, מכל מקום בדיעבד כשרות), ושם נסמן (הערה צ ).
4. 1027. כדי לדקדק בראשי ובסופי השיטין, כדלעיל בסעיף הקודם. ומכל שכן כדי שהשורות יהיו שוות, כדלעיל סי' לב סמ"ח (לכתחילה יש ליזהר לעשות כל השורות שוות, שלא תהא אחת נכנסת ואחת יוצאת). ומכל שכן לענין שהוצרך לגרור אות אחת באמצע התיבה ונראית כב' תיבות, והוצרך למלאת החלל, כדלעיל סי' לב סל"ה (ופעמים שתיקון מועיל על ידי שיגררנה, וימשוך האות שלפניה שתמלא מקומה ולא תהיה התיבה חלוקה, כגון לאבותיך שכתב מלא וי"ו אחר הב', יגררנה וימשוך הב' שלפניה שתמלא מקומה, וכן אם התיקון תלוי בכ"ף או דלי"ת או רי"ש, שאפשר להמשיכן מעט למלא מקום אות היתירה שנגררה).
5. 1028. ברוך שאמר שם (לכן נראה לי בשיקול דעתי הקצרה, שיש לסופרים להאריך קצת באותיות מיד כשיתחיל בשטה שניה, ולהרחיק התיבות מעט מעט, כדי שלא יצטרך להאריך בסוף השטה יותר מדאי, וכן בשיטה שלישית, ובזה יתקיים דברי רז"ל ומנהג הסופרים הראשונים). עיין דרכי משה שם (כתב בברוך שאמר ... אבל יוכל להאריך מעט האותיות בשיטה שניה, כדי לכוין ראשי השיטות), וצ"ע . אבל אסור להאריך הרבה, אפילו כדי למלאות החלל שבסוף השורה או שבאמצע תיבה, כדלעיל סי' לב סל"ו ( ובלבד שלא ימשוך יותר מדאי. ואם המשיך יותר מדאי כדי למלאות השיטה, יש להסתפק אם כשר אם לאו, ויש להראות לתינוק שאינו לא חכם ולא טפש). ואם הוא אות ך' פשוטה, אסור להאריכה בכל אופן, כדלקמן סי' לו באות ך' (ך' פשוטה צריך להיות גגה קצר, שלא תדמה לרי"ש, לכן לא ימשוך אותה בסוף השיטה).
6. 1029. סעיף ב (לא ימעט הכתב מפני ריוח שלמטה ולמעלה ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה).
7. 1030. ט"ז ס"ק ג (כשחוזר וכותב, שיעשה אותיות כאותן שבספר תורה, דלא להוי כמנומר).