ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות תפיליןהלכות תפילין ל זמן הנחתן

ל זמן הנחתן

ובו ה' סעיפים

א לילה זמן תפילין הוא מן התורה ²⁷³ . שזה שנאמר²⁷⁴ ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה, שמשמעו ימים ולא לילות²⁷⁵, אין הכתוב מדבר בחוקת התפילין, אלא בחוקת הפסח²⁷⁶, שנאמר למעלה²⁷⁷ ועבדת את העבודה הזאת וגו'.

אבל חכמים אסרו להניח תפילין בלילה²⁷⁸, מפני שהוא זמן שינה, וגזירה שמא ישכח וישן בהם²⁷⁹, ואסור לישן בתפילין מטעם שיתבאר בסי' מ"ד²⁸⁰.

ולכן אף לאחר שעלה עמוד השחר, שהוא יום לכל המצות האמורות בתורה²⁸¹, אסור להניחן, עד שתגיע עת קימה משינה לרוב בני אדם²⁸², דהיינו עד שיאיר היום בכדי שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו²⁸³. והוא שיהיה חבירו הרגיל עמו קצת, שאלו רגיל עמו הרבה, יכירנו אפילו מרחוק, ואם אינו רגיל עמו כלל, לא יכירנו אפילו בקרוב מאוד²⁸⁴:

ב אם ²⁸⁵ הניחן קודם ²⁸⁶ צאת הכוכבים ²⁸⁷ וחשכה עליו, אפילו הן עליו כל הלילה, מותר ²⁸⁸ . ואין מורין כן הלכה למעשה, שמא יבאו להניחן לכתחילה בלילה. ולכן לא יעשה כן אלא בינו לבין עצמו ²⁸⁹ , אבל לא ברבים²⁹⁰, שמא יטעו לומר שמותר להניחן לכתחילה בלילה. אלא אם כן הוא בבית המדרש, שביושבי בית המדרש אין לחוש שיטעו²⁹¹.

ואם לא חלץ תפיליו כשהגיע צאת הכוכבים מפני שלא היה לו מקום לשמרן, ונמצאו עליו כדי לשומרן, מותר, ומורין כן²⁹² (וצריך שיאמר לרואים שעושה כדי לשומרן²⁹³).

אבל אסור להניחן עליו לכתחלה בלילה כדי לשומרן²⁹⁴ (ואם מניחן עליו מבעוד יום בשביל שיהיו עליו בלילה כדי לשומרן, מותר, ואין מורין כן להניחן לכתחילה בשביל כך²⁹⁵):

ג היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה קודם שיאיר היום, יכול להניחן קודם יציאתו, וכשמגיע זמנו ימשמש בהן ויברך ²⁹⁶ , שאין לחוש שמא ישן בהם, כיון שהשכים ויצא לדרך²⁹⁷.

במה דברים אמורים, בהולך ברגליו, שאינו יכול לישן בהילוכו, אבל הרוכב או יושב בקרון, שיוכל לישן, אסור להניחן קודם זמנן²⁹⁸:

ד היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה ²⁹⁹ , דהיינו צאת הכוכבים³⁰⁰, ואינו רוצה לחולצן ולישא אותן בידו שמא יפלו מידו³⁰¹, מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו, מפני הרואים, שלא יטעו לומר מותר להניח תפילין לכתחילה בלילה³⁰².

וכן היושב בבית המדרש ותפילין בראשו, וקידש עליו [היום], בערב שבת ויום טוב שאין זמן תפילין³⁰³, ואינו יכול לחלוץ ולהניחן שם בבית המדרש שבשדה, מפני שאינו מקום המשתמר, מניח ידו עליהן עד שיבא לביתו³⁰⁴, שמשום בזיון התפילין התירו להכניסן דרך מלבוש לעיר ³⁰⁵ .

ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרין שם, חולצן ומניחן שם³⁰⁶, ולא ילך בהן יותר בעיר, בין בלילי שבתות ויום טוב בין בלילי החול ³⁰⁷ :

ה מי ששכח ולא הניח תפילין כל היום, ונזכר אחר שהתפלל תפלת ערבית מבעוד יום, יש מי שאומר שאסור לו להניחן אז, לפי שכבר עשאו לזמן זה לילה (וזמן שכיבה בקריאת שמע ותפלה של ערבית), ואם יניח בו תפילין יחזור ויעשהו יום³⁰⁸, והרי הן ב' קולות שסותרות זו את זו ³⁰⁹ . אבל אם הוא לא התפלל עדיין, אפילו הציבור התפללו, אין בכך כלום, כיון שהוא אין עושה ב' קולות שסותרין זו את זו³¹⁰.

ויש מי שחולק על זה. וטוב לחוש לסברא האחרונה³¹¹:

הערות

273. רב אשי מנחות לו , ב (אמר רבינא, הוה יתיבנא קמיה דרב אשי וחשך והניח תפילין, ואמרי ליה לשמרן קא בעי להו מר, ואמר לי, אין. וחזיתיה לדעתיה דלאו לשמרן הוא בעי (דלילה זמן תפילין הוא, רש"י). קסבר הלכה ואין מורין כן (שמא ישכחם וישן בהן, מדקאמר ליה לשומרן קבעינא, רש"י)). והיינו שמטעם זה התחמק וענה לו שלבש התפילין כדי לשמור עליהם, כיון שהיתר התפילין בלילה היא הלכה ואין מורין כן. וכן הלכה, כדלעיל סי' כט (שהרי לילה זמן תפילין הוא, ואין צריך לחולצן, אלא שאין מורים כן), ושם נסמן (הערה א ).
274. בא יג, י.
275. רבי יוסי הגלילי ב ברייתא שם (ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה, ימים ולא לילות).
276. רבי עקיבא בברייתא שם (לא נאמר חוקה זו אלא לפסח בלבד), ופירש"י (והכי קאמר עשה פסח משנה לשנה).
277. והיינו שאחרי חוקת הפסח (שם יג, ה-ח), נאמרה חוקת התפילין (שם יג, ט), ואחר כך (שם יג, י) חוזר לחוקת הפסח. שהרי הפסוק שביניהם (והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך, למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים), קאי גם על חוקת הפסח. ומה שנאמר בה "ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה", אין הכוונה "ימים ולא לילות", אלא כאמור ברש"י שם (מימים ימימה, משנה לשנה).
278. ברייתא שם לו, א (ועד מתי מניחן, עד שתשקע החמה). ומפרש כאן דהיינו דוקא בלילה, אחר צאת הכוכבים, כדלקמן ס"ב (אם הניחן קודם צאת הכוכבים וחשכה עליו), ושם נסמן (הערה טו ) .
279. רש"י שם, ב ד"ה ואין מורין כן (שמא ישכחם וישן בהן). תוספות שם לו, ב ד"ה ושמרת (ומדרבנן הוא דאסור דחיישינן שלא יישן בהם). לבוש ס"ב (שאסרו חכמים להניח בלילה, דחיישינן שמא יניחם וישכחם ויישן בהם שינת קבע, וחיישינן שמא יפיח בהן בשינה).
280. ס"א (כל זמן שתפילין בראשו או בזרועו אסור לישן בהן ... מפני שגנאי הוא לתפילין כשישן בהן ... שמא יפיח בהן).
281. משנה מגילה כ, א (וכולן שעשו משעלה עמוד השחר, כשר), ופירש"י (דמעלות השחר יממא הוא). וכדלקמן סי' נח ס"ב. סי' פט ס"א. סי' תפח ס"ג. סי' תקפח ס"א. שו"ע סי' תרנב ס"א. תרפז ס"א.
282. רמב"ן במלחמות פ"ק דברכות ב, ב (לענין קריאת שמע דשחרית ... כיון דכתיב בקומך, ורובא דאינשי לא קיימי עד שיכיר אחד את חבירו). וכן הוא לקמן סי' נח ס"ב (וחכמים עשו הרחקה וגדר, ותקנו שלא יקרא לכתחלה עד שעה שדרכן של רוב בני אדם לקום ממטתם, דהיינו שיאיר היום כל כך עד שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו). ולכן, זמן זה הוא אף להנחת תפילין, כאמור כאן . (ועי' סוף סי' נח שמטעם זה מוכרח שם (לענין קריאת שמע, שנאמר בו ובקומך). ואין צריך למה שכתב הרב רבינו יונה) שם ד, ב (והטעם דתלו אותו בשיראה את חבירו, משום דבתפילין כתב ראיה, דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עליך). הובא בט"ז ס"ק א (תלו אותו בראיה, משום דבתפילין כתיב בהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך).
283. אביי ברכות ט , ב (אחרים אומרים, משיראה את חברו רחוק ד' אמות ויכירנו. אמר רב הונא, הלכה כאחרים. אמר אביי לתפילין כאחרים). וכעין זה הוא לענין ציצית נתבאר לעיל סי' יח ס"ו (מאימתי מברך על הציצית יש אומרים משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה). וראה הנסמן בהערות שם – אם הם שני שיעורין, ואיזה מהן קודם. וזמן זה הוא אף לענין ברכת יוצר, כדלקמן סי' נח ס"ז (אין להקדים לומר יוצר אור כל כך בהשכמה, עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן).
284. ירושלמי ברכות פ"א ה"ב (מה אנן קיימין, אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה, ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים ליה, אלא כי אנן קיימין ברגיל ושאינו רגיל). הובא בתוס' ברכות ט, ב ד"ה אחרים. טור ושו"ע סעיף א (זמן הנחתן בבוקר, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת, ברחוק ד' אמות, ויכירנו). ט"ז ס"ק ב (דאילו רגיל הרבה יכירנו אפילו מרחוק, ואינו רגיל לא יכיר אפילו בקרוב מאוד).
285. סיכום אופני היתר לבישת התפילין בלילה ובשבת, שיתבארו בסעיפים שלפנינו: (א) אסור להניח תפילין בלילה (ס"א), גם כדי לשמרן מן הגנבים (ס"ב). (ב) לבושים עליו במקום שמור וחשכה, מותר להשאירם עליו בלילה ואין מורין כן (ס"ב). (ג) לבושים עליו במקום שאינו שמור, מותר להשאירם עליו, ומורין כן (ס"ב). (ד) מצא תפילין במקום שאינו שמור מכלבים, ילבישם ויכניסם לעיר (לא, א. שא, נא). (ה) לבושים עליו במקום שאינו שמור מגנבים נכרים, יניח ידו עליהם עד שיגיע לביתו (ס"ד. רסו, כז). (ו) בית הסמוך לחומת העיר השמור אף מגנבים, חולצן ומניחן שם (ס"ד. רסו, כז. שא, נא). (ז) אינו שמור מגנבי ישראל, שלא יבואו לבזיון, לא יטלטלן בשבת לצורך עצמן (שח סי"ט).
286. רב אשי מנחות שם לו, ב (וחשך והניח תפילין ... קסבר הלכה ואין מורין כן), וכנסמן לעיל (הערה א ). אמנם גירסת הרי"ף ט, א "[וחשך] ולא סליק", וכתב הרא"ש סי' יז (אמר רבינא הוה יתיבנא קמיה דרב אשי וחשך ולא סליק ... זו היא גירסת רב אלפס ז"ל. אבל בגמרא גרסינן בכל הספרים וחשך והוה מנח תפילין ... וכתב בעל התרומה ז"ל, הא דקי"ל הלכה דלילה זמן תפילין הוא, היינו לענין שאין צריך לחלוץ מיד שהוא לילה, מיהו אסור להניחן לכתחלה בלילה, מדאמר ... ומודים חכמים לרבי יעקב, שאם חלצן ... ושקעה החמה, שוב אין מניחן). רמב"ם הלכות תפילין פ"ד הי"א (מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו, אפילו הן עליו כל הלילה מותר. ואין מורין דבר זה לרבים). שו"ע סעיף ב (אם הניחם קודם שתשקע החמה וחשכה עליו, אפילו הם עליו כל הלילה, מותר. ואין מורין כן). וכדמסיים לקמן ( אבל אסור להניחן עליו לכתחלה בלילה כדי לשומרן).
287. בגמרא ביצה טו, א (היה בא בדרך ותפלין בראשו ושקעה עליו חמה ). וכן הוא בטור ושו"ע ס"ב (קודם שתשקע החמה), וס"ד (ושקעה עליו חמה). אבל במרדכי, תפילין יג, א (ושקעה חמה דנקט לעיל, רוצה לומר לילה, וכדממעטינן ימים ולא לילות, משמע לילה גמורה). וכן הוא במ"א ס"ק ב (שתשקע החמה, היינו צאת הכוכבים (ב"י בשם מרדכי)). והיינו שכמו לדעה הראשונה דלעיל ס"א המיעוט הוא "ימים ולא לילות, משמע לילה גמורה", כן גם לדעה הב' דידן, לא אסרו חכמים אלא בלילה גמורה. וכן הוא לקמן ס"ד (ושקעה עליו חמה, דהיינו צאת הכוכבים). אבל בפסקי הסדור סי"ט (אין להניח תפילין אחר תחלת השקיעה, ואם היו עליו מקודם אין צריך לחלצן), והוא כפשטות לשון הגמרא וטור ושו"ע "ושקעה עליו חמה". וראה סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' פג. אור התפילין.
288. מזה מדייק באגרות קודש חכ"ה אגרת ט'תפב בשולי הגליון (וגם מדרבנן לילה זמן תפילין הוא (שו"ע או"ח ריש סי' ל. דלכאורה יש לומר דלאחרי גזרתם נעשה הלילה לאו זמן תפילין ... וזה שולל בהמראי מקומות (לסי' ל סעיף ב): אם כו' כל הלילה מותר. שקו"ט בזה בחקרי הלכות גם כן), והוא ב חקרי הלכות ח"ה לו, א .
289. עיקר הדיוק הוא "אלא בינו לבין עצמו" – אף לא בפני אדם אחד, כמו רב אשי (דלעיל הערה א ) שנזהר כן גם בפני רבינא מטעם ש"אין מורין כן". ונתפרש יותר לענין שפוד שנעקם, לקמן סי' תקט ס"א (כל אדם מותר לעשות כן מעצמו, ובלבד שלא יעשה כן בפני אדם אחר שאינו יודע היתר זה, דכיון שעושה לפניו, הרי זה כמורה לו הלכה למעשה). ובקונטרס אחרון שם ס"ק א (דלמה כיחש לו, הוי ליה למימר הלכה ואין מורין כן. אלא כיון שראה אותו עושה מעשה, אף אם היה אומר לו הלכה ואין מורין כן, הרי הורה שמותר לעשות מעשה).
290. עי' מ"א ס"ק ג ( אין מורין כן, ואם כן ברבים צריך לחלצן) , וס"ק ו (אף על גב דלילה זמן תפילין הוא, מכל מקום הרואה סבור שמותר להניחן בלילה (ב"י). ואף על גב דכתב בס"ב שאין צריך לחלצן, היינו בינו לבין עצמו, אבל לא ברבים).
291. ט"ז סוף ס"ק ו (דיש לחוש למי שיפגע בו ויטעה לומר שמותר להניח אז תפילין, אבל ... כיון שהוא בבית המדרש וליכא חשש טועין). ואף שלפום ריהטא נראה שהמ"א הנ"ל, שאוסר ברבים, חולק על הט"ז שמתיר בבית המדרש (ראה תהלה לדוד ס"ק ב). מכל מקום נראה שאין מחלוקת בינם, והמ"א אסר רק ברבים שאינם יושבי בית המדרש, שאין לחוש בהם שיטעו. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל סב.
292. ר' אלעזר שם (ואם לשמרן (שלא יאבדו, רש"י) מותר) רמב"ם שם הי"ב (ואם לא חלץ תפיליו מששקעה החמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן ונמצאו עליו כדי לשמרן מותר). שו"ע ס"ב (אם לא חלץ תפילין מששקעה חמה מפני שלא היה לו מקום לשמרן, ונמצאו עליו כדי לשמרן, מותר, ומורין כן)
293. מ"א ס"ק ד (וצריך שיאמר שעושה כדי לשומרן (כן משמע בגמרא)) (עיין גמרא שם וצע"ג) . ראה פמ"ג אשל אברהם שם (לא הבינותי בגמרא שם [מנחות] ל"ו ב' רבינא יתיב קמיה דרב אשי ולא "סליק" תפילין (גירסאות) אמר לשמרן, אמר אין, ומקודם לא אמר, והוצרך לומר אין, אם כן משמע דאין צריך שיאמר לשמרן, ועל ידי שאלה הוזקק לומר אין). מחצית השקל (ואיכא למידק מנא ליה לרבינא הא דאמר חזיתיה לדעתיה כו' וכיחש לו רב אשי, ודלמא באמת דלשמרן הוי בעי, אלא ודאי דאם מתכוין לשמרן והוא בפני אחרים צריך לומר שעושה לשמרן, ומדלא הקדים רב אשי ואמר לרבינא קודם ששאלו שדעתו לשמרן, אלא ודאי דלא היה דעתו לשמרן. זה כוונת מ"א, אולם יש לפקפק קצת בזה).
294. ב"י כגירסת הרי"ף (וחשך ולא סליק ), כנסמן לעיל (הערה יד ).
295. ט"ז ס"ק ד (אבל לכתחלה ודאי אין מורין להניחם בשביל השמירה). וצע"ג עליו .
296. כדלעיל סי' כה סכ"ג (משום שהמשמוש הוא חשוב כאילו מניחה עכשיו על הקיבורת, ועל זה שייך לברך להניח תפילין), ושם נסמן ונתבאר (הערה פ ). לקמן סי' סו סי"א (יניחן בלא ברכה, ואחר התפלה ימשמש בהם ויברך). והוא כמו בנטילת ידים, שיתבאר לקמן סי' קנח סט"ז (ואם שכח ולא בירך עד אחר הניגוב ... מדקדקים לברך קודם הניגוב הואיל וגם הוא מן המצוה). וכך גם כאן המשמוש הוא חלק מהמצוה, כדלעיל סי' כח ס"ב (חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה ושעה, דהיינו בכל פעם שנזכר בהם חייב למשמש בהם).
297. ברייתא שם לו, א (היה משכים לצאת לדרך, ומתיירא שמא יאבדו (אם ישאם בידו, רש"י), מניחן (בראשו, רש"י) וכשיגיע זמנן ממשמש בהן (דהוי כאילו מניח, רש"י) ומברך עליהן). הגהת סמ"ק סי' קנג אות יא (דליכא למיחש שמא ישן בהם, כיון שהשכים לצאת). טור ושו"ע ס"ג (היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה, מניחם, וכשיגיע זמנן ימשמש בהם ויברך, דליכא למיחש שמא יישן בהם, כיון שהשכים ויצא לדרך).
298. לבוש ס"ג (ונראה לי, היינו דווקא כשרוכב על סוס או הולך ברגליו, שאינו יכול לישן בהליכתו, אבל ההולכים בעגלה, ודאי אסורין להניחן, שמא יישן בהן). ( ב"ח) [ ט"ז] ס"ק ה (לפי זה נראה לי, במי שיושב בעגלה, אסור, דשפיר חיישינן שמא יישן, דאז רגילה השינה טפי על האדם). מ"א ס"ק ה (ודוקא שהולך ברגליו, אבל רוכב או יושב בקרון, אסור להניחן, דחיישינן שמא ישן בהם (לבוש)). וכאן נפסק כמ"א, שאף הרוכב חיישינן שישן. אבל בלבוש התיר אף ברוכב על הסוס, שאינו יכול לישן בהליכתו.
299. ביצה טו , א (היה בא בדרך (בערב שבת, רש"י) ותפלין בראשו ושקעה עליו חמה, מניח ידו עליהם ( שלא יראום, וחכמים התירו לו להכניסם לעיר דרך מלבוש, דהיא העברה כלאחר יד, ומשום בזיון, רש"י) , עד שמגיע לביתו. היה יושב בבית המדרש ( בשדה היה ואינו משתמר, רש"י) ותפלין בראשו וקדש עליו היום, מניח ידו עליהן, עד שמגיע לביתו). וכתבו תוס' שם (פרש"י דתרוייהו מיירי בערב שבת, דשבת לאו זמן תפילין, וכי בא בדרך ושקעה עליו חמה התירו לו להביאם לעיר, הואיל ומביאם כלאחר יד. ולפי זה קשה, דאם כן אמאי נקט גבי בא בדרך, ושקעה, ולגבי יושב בבית המדרש, וקדש היום, כיון דטעמא דתרוייהו שוין אמאי שני בלישניה. לכן נראה ובא בדרך ושקעה מיירי בחול, והואיל ושקעה חמה יש לו לסלקן ... ואם תאמר אי מיירי בחול אמאי אינו מביא אותם בידו. ויש לומר דלמא משתלפי ליה מידיה. וההיא דיושב בבית המדרש נקט וקדש היום, דבערב שבת מיירי). ולדינא שניהם שוים, הן בחול והן בשבת, הן בדרך והן בבית המדרש שבשדה, כמבואר כאן, ו לקמן סי' רסו סכ"ז (מי שחשכה לו בדרך ותפילין בראשו, או שיושב בבית המדרש שבשדה וחשכה לו, מותר לילך בהם לביתו, אף על פי שאסור לצאת בתפילין בשבת, מכל מקום משום בזיון התפילין שלא יניחן בשדה או בבית המדרש שבשדה שאינו מקום המשתמר, התירו לו לילך לבוש בהן עד ביתו, שיצניען שם. וכשהוא מהלך בהן צריך להניח ידו עליהן לכסותן מפני הרואים, שלא יחשדוהו. ואם יש בית סמוך לחומה שהן משתמרין שם, חולצן ומצניען שם, ולא ילך בהן עד ביתו (וכבר נתבאר זה בסי' ל')). וכן הובאו שניהם בטור ושו"ע כאן סעיף ד (היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה, או שהיה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום, יניח ידו עליהם עד שיגיע לבית). ובסי' רסו ס"י (חשכה לו בדרך ותפילין בראשו, או שיושב בבית המדרש בשדה וחשכה לו, מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו). ואם מצא תפילין בשבת, ואינם על ראשו, אינו יכול ללבשם אלא אם כן אין משתמרים מכלבים, כדלקמן סי' שא סנ"א (מי שמצא תפילין בשבת, ברשות הרבים או בשדה או בכל מקום שאינן משתמרים מכלבים וכיוצא בהם, ויכולין לבא לידי בזיון, כיצד יעשה, אם יש בהם רצועות קשורות שיכול ללבשן, יכניסן לעיר זוג זוג, דהיינו שילבישן כדרכן בחול תפילין של יד על זרועו ושל ראש על ראשו ונכנס).
300. כדלעיל ס"ב (צאת הכוכבים), ושם נסמן (הערה טו ) .
301. תוספות שם (אינו מביא אותם בידו ... דלמא משתלפי ליה מידיה). לבוש סעיף ד (ואינו רוצה לחולצם ולשאת אותם בידו, שמתיירא שמא ישתלפו מידו).
302. ב"י (כדי שלא יטעו הרואים ויבואו להניחם לכתחלה בלילה. ומהאי טעמא אמרו שצריך להניח ידו עליהם כדי שלא יראו אותם). ט"ז ס"ק ו (דיש לחוש למי שיפגע בו ויטעה לומר שמותר להניח אז תפילין). מ"א ס"ק ו (הרואה סבור שמותר להניחן בלילה (ב"י)).
303. כדלקמן רס"י לא.
304. טור ושו"ע שם, וכנסמן לעיל (הערה כז ). וראה שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
305. רש"י שם ד"ה מניח (וחכמים התירו לו להכניסם לעיר דרך מלבוש, דהיא העברה כלאחר יד, ומשום בזיון). תוס' שם (משום בזיון התפילין, שלא יניחן בשדה או בבית המדרש שבשדה שאינו מקום המשתמר, התירו לו לילך לבוש בהן עד ביתו). וכן הוא לקמן סי' רסו סכ"ז (אף על פי שאסור לצאת בתפילין בשבת. מכל מקום משום בזיון התפילין, שלא יניחן בשדה או בבית המדרש שבשדה שאינו מקום המשתמר, התירו לו לילך לבוש בהן עד ביתו, שיצניען שם), ושם נסמן (הערה קנב).
306. ביצה שם (עד שמגיע לבית הסמוך לחומה (משנכנס לעיר יתנם בבית הראשון, ולא יוליכם עד ביתו, רש"י) ... עד שמגיע לבית הסמוך לבית המדרש ... הא דמנטרא (באותו בית הסמוך לבית המדרש, אם נשמרים הם בו, יתנם שם, רש"י)). טור ושו"ע שם (ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרים שם, חולצם ומניחם שם). וכן הוא לקמן סי' רסו סכ"ז (ואם יש בית סמוך לחומה שהן משתמרין שם, חולצם ומצניען שם, ולא ילך בהן עד ביתו). סי' שא סנ"א (וחולצן בעיר (בחצר החיצונה שהוא מקום המשתמר ראשון)).
307. כנסמן לעיל (הערה כז ).
308. מהרא"י בתרומת הדשן ח"ב סי' קכא (מי שהזיד או שגג ולא בירך טלית או תפילין ביום עד אחר תפילת ערבית ... תפילין שאסרו חכמים להניחם בלילה, אסור גם כן להניחם אחר תפילת ערבית, הואיל ועשה לאותה שעה לילה בתפילתו, תרי קולי לא עבדינן). שו"ע וס"ה (ויש מי שאומר שאם התפלל תפלת ערבית מבעוד יום עד שלא הניח תפילין, אין לו להניחם אחר כך). לבוש ס"ה (דהואיל והתפלל ערבית חשביה כלילה, ואם יניח תפילין, על כרחו יחשבוהו כיום, ותרי קולא דסתרי אהדדי לא עבדינן). ט"ז ס"ק ז (דכבר עשאו לילה, והוי תרי קולי דסתרי אהדדי). והיינו שהוא עדיין יום ואינו זמן שכיבה, ואיסור תפילין בלילה הוא מחמת שהוא זמן שינה, כדלעיל ס"א (חכמים אסרו להניח תפילין בלילה מפני שהוא זמן שינה). מכל מקום, מה שקרא קריאת שמע והתפלל ערבית, עשה שיהא זמן שכיבה. וכן הדין בציצית, ובכמה הלכות, כדלעיל סי' יח ס"ח (אם מתעטף בציצית אחר שהתפלל תפלת ערבית, לא יברך עליהן, שהרי כבר עשה לאותה שעה לילה בתפלתו), ושם נסמן.
309. תרומת הדשן שם (תרי קולי לא עבדינן). לבוש שם (קולא דסתרי אהדדי לא עבדינן). ט"ז שם (תרי קולי דסתרי אהדדי). כלל זה יובא גם לקמן סי' רסז ס"ב (שתי קולות הסותרות זו את זו). סי' תצג ס"ז (אינו יכול לתפוס קולי המנהגים ... כיון שב' קולות אלו סותרות זו את זו).
310. מ"א ס"ק ז (אבל אם הוא לא התפלל ערבית, אף על פי שהציבור התפללו, מותר להניח תפילין. כן משמע ביו"ד בסוס"י שע"ה, דהא תפילין בלילה נמי אינן אלא דרבנן, עיי"ש בש"כ, ובאה"ע סוס"י קכ"ג). והוא מ"ש בשו"ע יו"ד סי' שעה סי"א (מי שהתפלל ערבית, ועדיין הוא יום, ושמע שמת לו מת, יש מי שאומר שמונה מיום המחרת, ואותו יום אינו עולה). ובש"ך שם ס"ק יד (אם הוא עדיין לא התפלל ערבית, כתבו מהרש"ל והב"ח שם שאותו יום עולה לו, אע"פ שהקהל התפללו ערבית, אפילו למ"ד לעיל סוס"י קצ"ו לענין נדה דבתר צבורא גרירא ... כתב הגאון אמ"ו זצ"ל בתשובה, דאם לא התפלל הוא, אף על פי שהצבור התפללו, אותו היום עולה לו, דהא בכה"ג לא עביד תרי קולי דסתרי אהדדי. ואפילו למאן דמחמיר לעיל סימן קצ"ו, שאני אבילות דרבנן, דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל). ולכן מסיק המ"א, כיון שגם כן איסור הנחת תפילין בלילה הוא דרבנן, לכן "אם הוא לא התפלל ערבית, אף על פי שהציבור התפללו, מותר להניח תפילין". וכחילוק זה מסיק גם לקמן סי' רסא קו"א סק"ג בסופו (ואפילו בחול חשיבא קבלת לילה שלאחריו, עיין סוף סי' ל'. ואפילו בתפלת הצבור לבדה, בדאורייתא, עיי"ש במג"א).
311. עי' ביו"ד סי' קצו סעיף א ברמ"א (ויש אומרים אם התפללו הקהל ערבית ועוד היום גדול, אינה יכולה לבדוק או ללבוש לבנים ולהתחיל ולמנות מיום המחרת, מאחר דהקהל כבר עשו אותו לילה) . וכן משמע מלשון ש"ך שם ס"ק ג (מאחר דהקהל כבר עשו כן, אף על פי שעדיין היא לא התפללה ערבית), וס"ק ד (דעת אחד מהגדולים בתשובה שהביא התרומת הדשן שם, דאפילו התפללה היא ערבית מותר ... ולפי זה מה שכתב הרב דאפילו עשו הקהל שבת, הכי קאמר, אפילו עשו הקהל גם כן שבת, וגם היא). וכן הביא כמה דעות בפסקי דינים צמח צדק סי' קצו ס"ג (יש אומרים דאם התפללו הקהל ערבית ... אינה יכולה לבדוק להפסיק בטהרה ... ויש אומרים שמותר להפסיק אפילו עשו הקהל שבת ... אבל אם היא עצמה ... התפללה תפלת ערבית אינה יכולה להפסיק עוד. ויש אומרים שאע"פ שהיא גם כן התפללה ערבית ... יכולה להפסיק, אם עדיין הוא יום ... דעת הש"ך עצמו אליבא דרמ"א, ומשמעות האגור ומהרי"ל, ובשם גדול אחד שבתרומת הדשן). לפום ריהטא דלישנא נראה ד"יש מי שחולק על זה" סובר שיש להניח תפילין גם אם הוא עצמו התפלל ערבית: (א) זהו המשך הדברים "יש מי שאומר שאסור לו להניחן אז ... ויש מי שחולק על זה". (ב)על זה מסיים "וטוב לחוש לסברא האחרונה", דהיינו שיניח אף אם התפלל ערבית. וראה מה שדנו בזה בתהלה לדוד ס"ק ג. קובץ יגדיל תורה (נ.י.) כ ע' תעז. כב ע' עדרת. הערות וביאורים תקנז ע' 44. תקנח ע' 30. תקסב ע' 26. תשסח ע' 69. אור התפילין. ומזה יש לעיין גם במי שלא הניח תפילין כל היום, ונזכר אחר שקיעת החמה לפני צאת הכוכבים, לפי האמור בפסקי הסדור סי"ט (אין להניח תפילין אחר תחלת השקיעה), כמובא לעיל (הערה טו ).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.