כט

הערות

1. 267. איתא בנדה נא, ב (בני מערבא דמברכי בתר דסליקו תפילייהו אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו), והוא כדתניא מנחות לו, ב (ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה, ימים ולא לילות), וכדר' אלעזר דאמר התם (כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה). אמנם דעת רבינו תם , הובא ב תוס' נדה שם ד"ה ולבני מערבא (לדידן לא קי"ל כבני מערבא, ולא מברכין אחר תפילין לשמור חוקיו, דבפרק הקומץ רבה (מנחות לו, ב) מוכח דלילה זמן תפילין הוא, דהכי סבר רב אשי התם, ומדרבנן הוא דאסור, שלא ישן בהן, וקרא דושמרת מוקמינן לה דבחוקת הפסח הכתוב מדבר), ובמנחות שם ד"ה ושמרת (והאידנא לא מברכי לשמור חוקיו אפילו לאחר תפילין, דבסמוך פסקינן דלילה זמן תפילין, דקאמר הלכה ואין מורין כן, ומדרבנן הוא דאסור, דחיישינן שלא יישן בהם, וקרא דושמרת את החוקה, בחוקת הפסח הכתוב מדבר). רא"ש הלכות תפילין סי' טז (האידנא אין לברך לשמור חקיו אפילו כשמסלקן סמוך לשקיעת החמה, דמסקינן לילה זמן תפילין הוא, אלא שאין מורין כן, ושמרת את החקה, בחקת הפסח הכתוב מדבר). וכדמסיק בסוף הסעיף ( ואין צריך לומר כשחולצן בחול סמוך לשקיעת החמה, שאין לו לברך על זה ).
2. 268. טור ושו"ע (אין לברך שום ברכה כשחולץ תפילין, אפילו כשחולצם ערב שבת בין השמשות).
3. 269. ס"א (שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין, שנאמר והיה לך לאות וגו', יצא שבתות וימים טובים שהן עצמן אות בין הקב"ה לישראל, שנאמר כי אות היא ביני וגו', ואם מניחן בהם לשם מצוה עובר על בל תוסיף, וגם מזלזל לאות של שבתות וימים טובים במה שמניח עליו בהן אות אחר, וחייב מיתה. אבל אם אין מניחן לשם מצותן אלא לצורך אחר, מותר, כגון המוצא תפילין בשבת מונחין בשדה מותר ללבשם ולהכניסן לעיר דרך מלבוש, כמו שיתבאר בסי' ש"א). ובסי' שא ס"ג (אם יצא לבוש בתפילין, פטור, אבל אסור מדברי סופרים, אפילו אם הוא בענין שאין איסור בלבישתן משום בל תוסיף, כגון שאינו מתכוין לשם מצות תפילין, כמו שנתבאר בסי' כ"ט ול"א, מכל מקום אסור לצאת בהן מדברי סופרים, גזירה שמא יצטרך ליכנס לבית הכסא ויסירן מעליו וישכח ויביאן בידו ד' אמות ברשות הרבים, או מרשות הרבים לרשות היחיד כדי להצניען), ו סנ"א ( מי שמצא תפילין בשבת ברשות הרבים, או בשדה או בכל מקום שאינן משתמרים מכלבים וכיוצא בהם ויכולין לבא לידי בזיון, כיצד יעשה, אם יש בהם רצועות קשורות שיכול ללבשן, יכניסן לעיר זוג זוג, דהיינו שילבישן כדרכן בחול תפילין של יד על זרועו ושל ראש על ראשו, ונכנס).
4. 270. בתוס' נדה שם (ואף על גב דשבת לאו זמן תפילין הוא, מכל מקום אין מברך עליהם כשמסלקן ערב שבת עם חשכה, דאין חייב לסלקן, דנפקא לן (מנחות שם) מלאות על ידך, יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות). וכן הוא ברא"ש שם (ואפילו כשמסלקן בערב שבת סמוך לשקיעת החמה אין צריך לברך, דהא דשבת לאו זמן תפילין הוא, לאו משמרת את החוקה [נפקא], אלא מוהיה לך לאות). וכתב על זה ב"י ( ואיכא למידק דמכל מקום נברך ברכה מעין קרא דוהיה [לך] לאות על ידך. ויש לומר דלא שייך לתקן ברכה, אלא למאן דסבר דושמרת את החוקה במצות תפילין מיירי, משום דכיון דכתיב בהו לשון שמירה משמע דהכי קאמר השמר לך פן תניחם, אלא בימים דוקא ולא בלילות, ואם כן מחוייב הוא לסלקן בלילה, והילכך שייך שפיר לברך עלייהו. אבל בוהיה לך לאות, כיון דלא נאמר בו לשון שמירה, משמע דהכי קאמר קרא, בימים שאינם אות אתה חייב להניח, ולא בימים שהן גופן אות, ואין במשמע זה איסור להניחם בימים שהם גופן אות. ואם כן לא שייך לברך מעין קרא דוהיה לך לאות ... ולפי זה צריך לומר שמה שכתב רבינו דבערב שבת בין השמשות צריך להסירם, לא משום דאסור להניחם הוא, אלא משום דכיון דאינו זמן חיובם צריך להסירם, דחיישינן דילמא נפיק בהו לרשות הרבים). וכתב על זה מ"א (וצ"ע דבסי' ל"א כתב בשם מדרש הנעלם דמזלזל בחותם המלך וחייב מיתה ... וצריך לומר דכשמניחן לשם מצוה הוי כמזלזל בחותם המלך, אבל כשמניחם שלא לשם מצוה אין איסור להניחם, כן נראה לי). וכאן לא נזכר הטעם דכשמניחן לשם מצוה הוי כמזלזל בחותם המלך (כמובא במ"א), אלא שכשמניחן לשם מצוה עובר על בל תוסיף. אבל נזכר לקמן סי' לא ס"א (ואם מניחן בהם לשם מצוה עובר על בל תוסיף, וגם מזלזל לאות של שבות וימים טובים). וראה אור התפילין.
5. 271. כמובא לעיל (הערה א ) מתוס' ורא"ש.
6. 272. ס"א (אבל חכמים אסרו להניח תפילין בלילה מפני שהוא זמן שינה וגזירה שמא ישכח וישן בהם), וס"ב (אם הניחן קודם צאת הכוכבים וחשכה עליו, אפילו הן עליו כל הלילה, מותר, ואין מורין כן הלכה למעשה, שמא יבאו להניחן לכתחילה בלילה).