כג דיני ציצית בבית הקברות

הערות

1. 1706. משלי יז, ה.
2. 1707. ברכות יח, א (רבי חייא ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי בבית הקברות, הוה קשדיא תכלתא דרבי יונתן, אמר ליה רבי חייא, דלייה (הגביהנו, רש"י), כדי שלא יאמרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו). רבינו יונה ברכות יא, א (אלמא, מדחזינן שלא חששו אלא שלא ישליכם על הקברים, שמעינן שמותר ללבשו, אלא שיש לו ליזהר בשעה שיהלך בבית הקברות שידלה הציציות). טור ו שו"ע סעיף א (מותר ליכנס בבית הקברות והוא לבוש ציצית. והוא שלא יהא נגרר על הקברות, אבל אם הוא נגרר על הקברות, אסור משום לועג לרש). לבוש ס"א (פירוש, שיהא נראה כאילו מלעיג למתים, שהם רשים ופטורים מן המצות ואינן יכולין לקיימן, ואנו מקיימין אותן). ולענין תפילין, ראה לקמן סי' מה ס"א (אסור ליכנס בתוך ד' אמות של מת או של קבר ותפילין בראשו, משום לועג לרש). ולענין קריאת שמע, ראה לקמן סי' עא ס"ו (אסור לקרות קריאת שמע תוך ד' אמות של מת או תוך ד' אמות של קבר, משום לועג לרש חרף עושהו). סי' עב ס"ג (שאי אפשר שיקראו כולם כאן אצל המת, משום לועג לרש). ולענין תלמוד תורה על קברו, ראה שו"ע יו"ד סי' שסז ס"ג (לא יהלך בבית הקברות או בתוך ד' אמות של מת או של קבר וספר תורה בזרועו ויקרא בו או יתפלל, והוא הדין על פה אסור לקרות, אלא אם כן לכבוד המת).
3. 1708. תלמידי רבינו יונה שם (מיהו אפשר לומר דדוקא בציצית שמטיל במלבוש שלובש לצורך עצמו, כמו שהיה מנהגם באותו זמן, שהיו הולכים כל היום מלובשין בטליתות, כגון זה אמרינן דמותר, וסגי ליה בדלייה. אבל בטליתות שאינם מכוונים בהם למלבוש, אלא לקיים המצוה של ציצית בלבד, כדי שלא תשתכח תורת ציצית, יש לו ליזהר שלא יהלך בבית הקברות משום לועג לרש חרף עושהו, מפי מורי הרב נר"ו). רא"ש ברכות פ"ג סי' ה (ומיהו אפשר דדוקא בימיהם שהיו לכל בגדיהם ארבע כנפות, אי אפשר שיסירו בגדיהם כשהולכים על הקברים, אבל טליתות שלנו, שאין אנו מתכוונים למלבוש אלא לקיים מצות ציצית, נראה דהוה כמו תפילין, ואית ביה משום לועג לרש, כך מצאתי כתוב בשם רבי יונה ז"ל). טור ושו"ע שם (במה דברים אמורים, בימיהם, שהיו מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך עצמם, אבל אנו, שאין מכוונים בהם אלא לשם מצוה, אסור אפילו אינם נגררים).
4. 1709. ב"י (ואיכא לעיוני בטלית קטן שאדם לובש מתחת למדיו, אם מותר ליכנס בו לבית הקברות, דאפשר דעד כאן לא קאמר ה"ר יונה אלא בלובשו על בגדיו, דמיתחזי, אבל כשלובשו תחת בגדיו, כיון דלא מיתחזי, ליכא משום לועג לרש ... אחר שכתבתי זה מצאתי בתשובת הרשב"א (שבחידושי הרשב"א לברכות יח, א בהוצאת אורייתא) וז"ל, עוד אמרת בההיא דאמרינן בפרק מי שמתו, לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו, דנראה לך דוקא מגולין אבל מכוסין לית לן בה ... תשובה, אפשר מה שאמרת. אלא שתצטרך לומר דלייה וכסייה קאמר, שאילו נראית התכלת, הרי היא כתפילין שבראשו עכ"ל). ולפי האמור לעיל, לא הצריכו להגביה אלא במלבוש שלובש לצורך עצמו, אבל בטלית שלובש כדי לקיים מצות ציצית בלבד, לא סגי בהגבהה, וצריך לכסות. שו"ע שם (והני מילי כשהציציות מגולים, אבל אם הם מכוסים, מותר). וכמו לענין תפילין, דלקמן סי' מה סעיף ב (במה דברים אמורים, כשהן מגולין, אבל אם הן מכוסין, אין כאן לועג לרש ומותר בכל ענין).
5. 1710. ב"י (וראיתי קצת לומדים, שכשהיו נכנסין לבית הקברות היו קושרים שני ציציות שבשתי כנפים זה עם זה, והיו אומרים דבהכי מיבטיל מיניה מצות ציצית. ולי נראה שלא עשו כלום, דקשר זה אינו מעלה ואינו מוריד). שו"ע סעיף ב (יש נוהגים לקשור שני ציציות שבשני כנפים זה עם זה כשנכנסים לבית הקברות, ולא הועילו כלום בתקנתן). מ"א ס"ק א (דאע"פ שקושרין אותן לא נתבטל מצות ציצית, כמ"ש סי' י'). והוא כדלעיל שם ס"ו (מי שהגביה כנפות טליתו ותפר הכפלים עד שנראה כאלו הכנפות מקוצעות בעיגול ולא נשאר שם כנף, אעפ"כ לא נפטרה מציצית, דכל כמה שלא חתכם לגמרי מן הטלית, מכלל דעדיין הוא צריך להם, וסופם לחזור לתחלתם, ועדיין הם נחשבים מכלל הטלית, והרי יש לה ד' כנפות).
6. 1711. ברכות יח, א (תוך ארבע [אמות] הוא דאסור חוץ לארבע אמות חייב, דאמר מר, מת תופס ד' אמות). ב"י (ודע דבגמרא אמרינן דהא דתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וכו', דוקא תוך ארבע אמות הוא דאסיר, אבל חוץ לארבע אמות שרי. ומשמע בגמרא דבית הקברות לאו דוקא, דאפילו חוץ לבית הקברות, תוך ארבע אמות של מת אסור). שו"ע ס"ג (הנכנס תוך ד' אמות של מת או של קבר דינו כנכנס לבית הקברות). וכן הוא לקמן סי' מה ס"א (אסור ליכנס בתוך ד' אמות של מת או של קבר ותפילין בראשו, משום לועג לרש). סי' עא ס"ו (אסור לקרות קריאת שמע תוך ד' אמות של מת או תוך ד' אמות של קבר).
7. 1712. מ"א סי' מה ס"ק א (ואפילו תוך ד' אמות של בית הקברות אסור). ונתבאר לקמן סי' מה ס"א (ובית הקברות שהוא מוקף מחיצה, יש להחמיר שלא ליכנס בתוכו כלל בתפילין שבראשו, אפילו רחוק הרבה מן הקברות, שמא יתקרב בתוך ד' אמות של איזה קבר בלי דעת. אבל חוץ למחיצה, מותר אפילו בסמוך לה, אע"פ שהוא תוך ד' אמות להקברות, מפני שהמחיצה מפסקת ואינו נראה כלועג לרש), וסי' עא ס"ו (ובית הקברות המוקף מחיצה, מותר לקרות חוץ למחיצה, אפילו סמוך לה ובתוך ד' אמות לקברות, אבל בתוך המחיצה יש למנוע אפילו חוץ לד' אמות, שמא יתקרב לד' אמות של איזה קבר בלי דעת). וכאן מיירי שאינו מוקף מחיצות, כמבואר בתהלה לדוד ס"ק ב (מה שכתב הרב ז"ל בס"ד, או ד' אמות של בית הקברות, היינו בית הקברות שאין לו מחיצה, אבל ביש לו מחיצה, מותר סמוך למחיצה אף תוך ד' אמות להקבר. עיין בדבריו סי' מ"ה ס"א, וסי' עא ס"ו).
8. 1713. כדלעיל סי' טו ס"ה (מותר להתיר הציצית מטלית של מתים).
9. 1714. רא"ש הלכות ציצית סימן ט (דאיכא לועג לרש חרף עושהו, שהמכתפין אותו יש להן ציצית והוא אין לו). ב"י (ובזמן הזה שמסירין הציצית מטלית המת בבית, נראה דאיכא למיחש בכתפים אם לובשים טלית שיש בה ציצית, משום לועג לרש). שו"ע ס"ד (במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית המת בבית, אם הכתפים לובשים ציצית, איכא למיחש בהו משום לועג לרש).
10. 1715. עולת תמיד ס"ק ה (היינו אם הציציות מגולין, וכדלעיל בסמוך). באר היטב ס"ק ג. וכדלעיל ס"ב (אם הם מכוסים ואין נראים כלל, אין כאן לועג לרש).