ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציציתכב

כב

ובו סעיף אחד

דיני ברכת שהחיינו על טלית

א קנה טלית שהיא ראויה ללבוש כמו שהיא בשעת הקנייה, מברך שהחיינו ¹⁶⁹⁵ בעת הקנייה, כמו שכתוב בסי' רכ"ג¹⁶⁹⁶, (א) ובשעת עשיית הציצית לא יברך כלום ¹⁶⁹⁷ .

אבל אם קנה בגד ¹⁶⁹⁸ ועשה ממנו מלבושים, אינו מברך שהחיינו בשעת הקנייה, שהרי עדיין אין לו שמחה מהן, כיון שלא נעשו עדיין מלבושים, אלא לאחר שעשה מהן מלבושים ומטיל בהן ציצית יברך שהחיינו בעת הטלת הציצית, בכדי שתעלה הברכה גם על הטלת הציצית¹⁶⁹⁹.

ואם לא בירך בשעת הטלת הציצית, או שאין בבגד ד' כנפות שאינו מטיל בו ציצית כלל ¹⁷⁰⁰ , יברך שהחיינו בעת לבישה הראשונה קודם שיברך להתעטף בציצית¹⁷⁰¹.

ובבגד שאין בו ד' כנפות שאינו מטיל בו ציצית כלל, אם לא בירך בשעת קניית הבגד יברך שהחיינו בעת לבישה ראשונה ¹⁷⁰² :

קונטרס אחרון

(א) ובשעת עשיית הציצית לא יברך. כן פסקו המגן אברהם¹⁷⁰³, והש"ך ביורה דעה סימן כח¹⁷⁰⁴, עיין שם שהאריך בזה. אלא מה שכתב הט"ז¹⁷⁰⁵ ראיה מכסוי הדם, [אינה ראיה], כיון דגם בכסוי הוכיח הש"ך שם דאין לברך.

הערות

1695. ראה הליכות מנחם ע' ל.
1696. בשו"ע שם ס"ד (בשעת הקנין יש לו לברך אף על פי שעדיין לא נשתמש בהם, שאין הברכה אלא על ידי שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן). מ"א כאן ס"ק א (כשקונה בגד כמות שהוא ראוי ללבוש, אז מברך שהחיינו. אבל אם קנה בגד ועשה ממנו מלבושים, אז מברך בשעת לבישה, וכמ"ש סי' ת"ר ס"ב). וסי' תר ס"ק א (בסי' רכ"ג ס"ד פסק בשעת הקנין יש לברך ... מיירי כשקנה מלבוש מוכן, אז השמחה כשקנאו). וכן הוא בסדר ברה"נ פי"ב ס"ד (וכל מקום שמברך שהחיינו או הטוב והמטיב על בגדים חדשים, מברך מיד בשעת הקנין, שאין הברכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתם. והוא שקנה בגד תפור ומתוקן, אבל אם צריך לתפרו, יש אומרים שלא לברך בשעת הקנין אלא אחר שלבשו).
1697. והיינו אף אם קנה טלית הראויה ללבוש, ועדיין לא הטיל בה ציצית, יברך בעת הקניה ולא בעת עשיית הציצית, מטעם המבואר במ"א (אין מברך שהחיינו על המצוה, כיון דאינו בא מזמן לזמן). ויתבאר בקונטרס אחרון.
1698. בד.
1699. שו"ע סעיף א (קנה טלית ועשה בו ציצית, מברך שהחיינו). מ"א ס"ק א (והכא כיון שעושה בו ציצית, מברך אגב, בשעת עשיית המצוה).
1700. הוא כפל לשון (מהאמור לקמן בסמוך). וגם הרי כאן מיירי בד' כנפות, שמברך שהחיינו קודם ברכת להתעטף בציצית. ובקונטרס השלחן כותב שתיבות אלו מיותרים.
1701. רמ"א סעיף א (ואם לא בירך בשעת עשייה, מברך בשעת עטוף ראשון). עולת תמיד ס"ק ב (פירוש, שהחיינו ואחר כך להתעטף). הובא בבאר היטב ס"ק ב. הטעם שמברכין תחלה שהחיינו ואחר כך להתעטף, נתבאר בפרי מגדים א"א ס"ק א (ברכת שהחיינו קדמה כבר משעה שהטיל ציצית נגמר הבגד ... וראוי לברך תחלה שהחיינו). ואם לא בירך בשעת העטוף, נתבאר בסדר ברכת הנהנין פי"ב ה"ד (שמברך שהחיינו ... על בגדים חדשים ... אחר שלבשו מיד. ואם לא בירך, יכול לברך כל זמן שלא פשטו). וכן הוא בברכת שהחיינו על פרי חדש, כמבואר בסדר ברכת הנהנין פי"א הי"ב (ויברך תחלה שהחיינו ואחר כך בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה), וגם בזה נתבאר הטעם בפרי מגדים סי' רכה א"א ס"ק ז (ויראה דמברך תחלה שהחיינו קודם שיברך על אכילה, דבראיה ראוי לברך, אם כן ברכה זו קדמה).
1702. נתפרש בסדר ברכת הנהנין פי"ב ס"ד (לברך ... אחר שלבשו מיד, ואם לא בירך, יכול לברך כל זמן שלא פשטו. אבל אם פשטו על דעת שלא לחזור וללבשו לאלתר, אלא לאחר זמן, לא יברך בלבישה שנייה).
1703. ס"ק א (אין מברך שהחיינו על המצוה, כיון דאינו בא מזמן לזמן).
1704. ס"ק ה (גבי ציצית קי"ל דאין מברך שהחיינו אלא אם כן קנה בגד חדש, מטעם דקנה כלים חדשים, כמו שנתבאר באו"ח סי' רכ"ג, אבל בעושה ציצית בבגד ישן אינו מברך שהחיינו).
1705. ס"ק א (ומכל מקום, בין בציצית בין בתפילין יש לברך, בפעם ראשונה שמברך עליהם, שהחיינו, כמ"ש רמ"א ביו"ד סי' כ"ח לענין כיסוי הדם, ומיניה לכל מצות שאדם עושה בפעם ראשון מברך שהחיינו, כן נראה לי).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.