יח זמן ציצית

הערות

1. 1627. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) לילה לאו זמן ציצית (ס"א-ד). (ב) הישן בסדינים ביום (ס"ה). (ג) משיכיר או משיעלה עמוד השחר (ס"ו-ז). (ד) אחר תפלת ערבית ובבין השמשות (ס"ח).
2. 1628. ברייתא מנחות מג, א (וראיתם אותו (שלח טו, לט) פרט לכסות לילה). טור ו שו"ע ס"א (לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מוראיתם אותו).
3. 1629. ברייתא שם (מרבה אני כסות סומא (דחייב, רש"י), שישנה בראיה אצל אחרים, ומוציא אני כסות לילה, שאינה בראיה אצל אחרים). שו"ע סי' יז ס"א (אף על גב דכתיב וראיתם אותו, סומא חייב בציצית). ט"ז סי' יז ס"ק א (ופריך, מה ראית לרבות סומא ולמעט כסות לילה, מרבה אני כסות סומא שישנו בראי' אצל אחרים). וראה לקוטי תורה שיר השירים מא, ג (קיי"ל כסות לילה פטור מציצית, מדכתיב וראיתם אותו, פרט לכסות לילה, וכסות סומא חייב בציצית, שישנו בראיה אצל אחרים. והנה באמת אם באנו לפסוק רק מצד השכל, הנה אדרבה לפי שכלו יותר היה ראוי לחייב כסות לילה (שישנו בראיה אצלו על ידי הנר, משא"כ סומא אינו רואה כלל. אלא שעל פי חכמת התורה נתחייב כסות מפני שישנו בראיה אצל אחרים, אף שהוא אינו רואה כלל. ואם כן זה שנתפוס טעם זה לעיקר, היינו מה שישנו בראיה אצל אחרים, יותר ממה שכסות לילה נראה על ידי אור הנר, לא בא כלל בהתגלות למטה).
4. 1630. רמב"ם הל' ציצית פ"ג ה"ז (וסומא חייב בציצית, אע"פ שאינו רואה, אחרים רואין אותו). טור ושו"ע סי' יז ס"א (סומא חייב בציצית). והסומא חייב בכל המצות, כדלקמן סי' נג סי"ח (סומא ... חייב בכל המצות). סי' תעג סנ"ב (סומא חייב בקריאת ההגדה). סי' תקפח ס"ח (סומא חייב בתקיעת שופר ... שהעיקר אצלינו דסומא חייב בכל המצות האמורות בתורה).
5. 1631. רמב"ם הלכות ציצית פ"ג ה"ז (שחובת הציצית ביום ולא בלילה, שנאמר וראיתם אותו, בשעת ראייה), וה"ח (וכל זמן שמתעטף בה ביום מברך עליה קודם שיתעטף). טור ו שו"ע סעיף א (להרמב"ם, כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב אפילו מיוחד ללילה).
6. 1632. רא"ש הלכות ציצית סי' א (היה אומר ר"ת, הא דקאמר הכא פרט לכסות לילה, היינו כסות המיוחד ללילה, אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים). טור ושו"ע שם (ולהרא"ש, כסות המיוחד ללילה, פטור אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום ולילה, חייב אפילו לובשו בלילה). וכן הוא לעיל סי' ח סכ"ז (יש אומרים שכסות יום חייב להטיל בו ציצית אף אם רוצה ללבשו בלילה ... יש אומרים (עיין סי' י"ח) שכסות יום פטורה מציצית אם רוצה להתלבש בה בלילה).
7. 1633. דרכי משה ס"ק א (דהרמב"ם רב מובהק, ורש"י הסכים עמו ... גם החולקים חכמים גדולים ומובהקים הם, והם הרבים. גם הרא"ש שהוא בתראי הסכים לדבריהם).
8. 1634. [ר]מ"א סעיף א (וספק ברכות להקל, על כן אין לברך עליו אלא כשלובש ביום והוא מיוחד גם כן ליום). עולת תמיד ס"ק ב (ונראה היינו דוקא לענין ברכה, אבל הציצית צריכין להיות מתוקנים, וזה פשוט). אלי' זוטא ס"ק א (משמע דאסור ללבוש כסות של לילה ביום בלא ציצית. וכן בלילה כסות של יום). ובפסקי הסדור סמ"ג (ואף אם פשטו מעליו וחזר ולבשו בלילה אין בו משום בל תוסיף, מאחר שיש אומרים שכסות יום חייב בלילה).
9. 1635. ב"ח (כשמגיעים לברכו יסיר הטלית מעליו, דכיון שאין לובשין טלית אלא לקיים מצות ציצית, נראה כאילו סובר לילה זמן ציצית הוא, אם לא יסירנו מעליו). מ"א ס"ק א (כתב הב"ח, אפילו היה טלית עליו יסירנו כשמתחילין ברכו, מאחר דעכשיו אין לובשין הטלית אלא למצות ציצית, אם יהיה עליו, יראה כאילו סובר לילה זמן ציצית הוא). ומה שאמרו "יסיר הטלית מעליו", הוא כמבואר בס' המנהגים – חב"ד ע' 59 (תפלת מעריב והבדלה [במוצאי יום הכיפורים] בקיטעל וטלית, אבל בכובע (ולא ביארמולקע) והטלית על הכתפים), ובשולי הגליון שם (מובן על פי מש"כ בשער הכוונות ש"ו תפלת מנחה דרוש א': אם הי' רואה (האריז"ל) שכבר שקעה החמה, הי' מוריד הטלית בין כתפיו, משום דלילה לאו זמן ציצית הוא, וכשהוא בין כתיפיו אין חשש אם הוא לילה. וראה גם כן שו"ע או"ח סי' יח). וראה לעיל סי' ח ס"ו (הערה כז ). לקמן (הערה יא ). * ומנהג חב"ד שאין הש"ץ מתעטף בטלית למנחה ומעריב, כמובא באגרות קודש ח"ה אגרת א'שג. חי"א ג'תצד. חי"ג ד'תצה (זכינו לשמוע בזה הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ובמסורה במנהגי ליובאוויטש חב"ד מדור דור, וז"ל: – אין הש"ץ מתעטף בטלית למנחה או למעריב לא בשבת ויום טוב ולא בראש השנה. וכל שכן אשר בימות החול אין עושים זה). חט"ז ה'תשפח. ה'תתעו-ז. חי"ט ז'רנא. ובאגרות-קודש חט"ז אגרת ד'תתעז (ובאם אי אפשר בדרכי נועם ושלום להחזיק מנהגנו כמבואר בהיום יום י"ט כסלו תש"ג, דאין הש"ץ מתעטף בטלית לתפלת מנחה וכו', בטח יעלה בידו לפעול, אשר הש"ץ יוריד הטלית על כתפיו, ולא שיהי' על ראשו) . ולענין בחור היורד לפני התיבה בשחרית, ראה שם ח"ט אגרת ב'תתלב (במה שהעיר כשהש"ץ הוא בחור אם צריך ללבוש טלית. הרי בנוגע לתפלת מנחה ומעריב, בטח ידוע לו ונעתק גם כן בהיום יום, שיורדים לפני התיבה בלי טלית כמנהג ליובאוויטש. ובהנוגע לתפלת הבוקר, גם כן אין מקפידין כאן בהישיבה. וכן כמדומה לי שלא הקפידו על זה ברוסטוב באוטוואצק כו' וכו'. וכיון שאין מקפידים הרי למה ללבוש טלית, ונכנס בגדר שאלה ע"ד הברכה וכו'. אבל לאידך גיסא אם במנהגי ירושלים הוא דבר תימה, אין כדאי לעורר מחלוקת בלבישת טלית על ידי הש"ץ בתפלת שחרית, אבל אם אין מחלוקת בדבר, כדאי לשמור על מנהג הנ"ל). חי"ט ז'רנא. ובמשך תפלת שחרית וקריאת התורה, ראה הליכות מנחם ע' כח.
10. 1636. תשב"ץ סי' קלב (ובליל כפור מתעטף בטליתו מבעוד יום, ומברך). רמ"א סעיף א (ובליל יום כפורים יתעטף בעוד יום, ויברך עליו). ב"ח ( מלבד ערב יום הכפורים, שלובשין מבעוד יום לאחר מנחה ואין מסירין מעליהם בלילה, לפי שדומין למלאכים, לובשין לבנים ומתעטפים לבנים וכו'). מ"א ס"ק ב (בב"ח כתב הטעם להדמות למלאכים). וכדלקמן סי' תרי ס"ט (יש נוהגין ללבוש בגדים לבנים נקיים ביום הכיפורים, כדי להיות דוגמת מלאכי השרת). וגם הטלית והציצית הם לבנים כדלעיל סי' ט ס"ט (נוהגין באלו הארצות לעשות ציצית לבנים ... גם כן הטלית קטן וגדול לבנים).
11. 1637. מ"א ס"ק ב (וכתב הלבוש סי' תקפ"[א], אין לומר י"ג מדות בלא עטיפה. ולי נראה דכל עובר לפני התיבה צריך להתעטף, כדאמרינן (ר"ה יז, ב) מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כש"ץ. ובלחם חמודות כתב, דאף האומר קדיש יתום יתעטף מפני כבוד צבור). והוא בדברי חמודות הל' ציצית ס"ק ג (נהגו להתעטף אחר כך [אחר תפלת ערבית] מי שאומר קדיש יתום, משום כבוד צבור). וראה גם לקמן ס"ז (המתעטף בציצית קודם שיעלה עמוד השחר, כגון בימי הסליחות). לעיל סי' יד ס"ח (שאינו לובשו אלא מפני כבוד הציבור). וכן הוא מנהגנו, כמבואר באגרות קודש חט"ז אגרת ה'תתעו (דאס אויבען געזאגטע באציהט זיך נאר אויף מנחה און מעריב, אבער ניט צו סליחות, וואס צו סליחות איז מען זיך נוהג אומעדום, אז דער ש"ץ זאגט סליחות באם עמוד אנגעטאן אין א טלית).
12. 1638. בלשון ימינו נקראים שמיכות וסדינים.
13. 1639. רא"ש הלכות ציצית בסופן (והסדינים, אף על פי שאדם ישן בהן בבקר, עיקר תשמישן בלילה, וכסות לילה מיקרי). טור ו שו"ע ס"ב (סדינים, אף על פי שאדם ישן בהם בבוקר, אין מטילין בהם ציצית).
14. 1640. הגהות מיימוניות הלכות ציצית פ"ג אות ז (ואחר שפירשנו כסות לילה, כסות יום בלילה, אבל כסות לילה ביום חייב, יש לחוש לסדינים שיש להן ד' כנפות ומתכסין בהן בבקר, לכן חייבין בציצית). הובא בב"י. מ"א.
15. 1641. ב"י (ומנהג פשוט שלא להטיל ציצית לסדינין, בין הם של פשתן בין הם של צמר ,ולא פקפק אדם בדבר).
16. 1642. מרדכי הלכות ציצית סי' תתקמא (ורבינו שמשון כתב ... בסיפרי, כסותך פרט לסדין ... ונראה לי שאין חייבין בציצית כלל אלא אותם שהם דרך לבישה, ואשר תכסה בה משמע נמי דרך מלבוש). הובא בדרכי משה ס"ק ב, ובמ"א ס"ק ג (ובמרדכי כתוב, איתא בספרי כסות, פרט לסדין. ונראה לי שאין חייבים בציצית כלל אלא אותן שהן דרך לבישה ואשר תכסה בה נמי משמע דרך מלבוש). והיינו שמ"כסותך" ילפינן שרק בגד חייב בציצית, ולא סדין. ו"אשר תכסה בה", פירושו, בגד שמכסה, אבל לא סדין שאינו בגד.
17. 1643. תוספות מנחות מא, א סוף ד"ה תכלת (גבי ציצית אין לחלק בין הצעה ללבישה). מ"א שם (ובתוס' דף מ"א כתבו, דגבי ציצית אין לחלק בין הצעה ללבישה. ונראה לי דבסדין של צמר יעשה קרן אחת עגולה, לפטור מציצית אליבא דכו"ע).
18. 1644. ומה שהחמיר רק בצמר, ביאר בפרמ"ג א"א ס"ק ג (ומה שכתב יעשה קרן אחד עגול, בצמר, אבל פשתן אין להקפיד, דיש אומרים דאין עושין לפשתן כלל ציצית, עיין סימן ט' סעיף ו'. ושאר מינין יש לומר דכמה פוסקים סוברים דהם מדרבנן [שם סעיף א], איכא ספק ספיקא, שמא פטורים מן התורה, ושמא הלכה כסות המיוחד ללילה פטור ביום). וכדלעיל סי' ט ס"ב (ואפילו ציצית של פשתים אסור בטלית של פשתן, גזירה שמא יטיל בה גם כן תכלת, לפיכך אין לעשות כלל טלית של פשתן, כיון שהיא פטורה מן הציצית לגמרי), וס"ד (שיש אומרים שכל בגד שאינו מצמר ופשתים אינו חייב בציצית כלל מן התורה, אלא מדברי סופרים, לכן הרוצה לקיים מצוה זו מן המובחר יזהר שיהיה לו טלית גדול וטלית קטן של צמר לבן). אבל בפסקי הסדור סמ"ז כתב בסתם (וכן המכסה (שקורין קאלדר"ע [=שמיכה]) שמתכסין בו כשישן ביום, אף אם עיקרו מיוחד ללילה, יש לעשות בו קרן אחת עגולה לפטרו מציצית לדברי הכל). וראה פסקי הסדור (הראח"נ) אות מ. סדור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות ע' תרס. ציצית – הלכה למעשה פי"א הערה 4. ומכל מקום לא ראינו נוהגים לעשות קרן אחת עגולה בסדינים, בפרט בשמיכות שלנו שיש בהם מילוי, ואם יחתכו הקרן יתקלקל המילוי. אמנם כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע דייק בזה ביותר, כמובא ביומן ז' אד"ר תרע"ו, הנדפס ב"מבית הגנזים" ע' לו (נפלאתי ואתאפק לא אוכל, היראה הטהורה מה יקרה היא, הנה כ"ק אאמו"ר הרה"ק שליט"א מסתפר (שערט-זיך) עם מכונה עשוי' לכך, ולפעמים הנני מסַפרו עם מכונה, ומה נפלאתי בהביטי כי הסדין אשר נִתַן לו להתעטף בה מבלי להתגאל בהשערות שיסתפרו, וטרם הלבישו זאת, חתך אחד מקצות הסדין, ועשאהו עגול, והכוונה מובנה, שלא יהי' בגד של ד' כנפות ויתחייב בציצית. ועתה הותרץ לי הקושי' מדוע בבואו להאטעל אינו מתכסה עם הקאלדרעס שלהם, גם הלבנים והטהורים ביותר). והיינו למרות שיש כאן טעם נוסף להתיר, שהרי השמיכה הניתנת במלון אינו שלו, וכדלעיל סי' יד ס"ד (השואל מחבירו טלית שאינה מצוייצת, פטור מלהטיל בה ציצית כל שלשים יום, שנאמר כסותך, שלך, אבל לא של אחרים). מכל מקום החמיר גם בזה.
19. 1645. רמב"ם הלכות ציצית פ"ג ה"ח (ומאימתי יברך על הציצית בשחר. משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה). טור ושו"ע ס"ג. וכמו לענין קריאת שמע, דתנן ברכות ט, ב (מאימתי קורין את שמע בשחרית, משיכיר בין תכלת ללבן), ובגמרא שם (בין תכלת שבה ללבן שבה).
20. 1646. לבוש סעיף ג (וראיתם אותו ... יש אומרים שאין לברך עליהם לכתחלה אלא משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה, שזהו ראייה מעלייתא).
21. 1647. מרדכי פרק ב דמגילה רמז תתא (ציצית לא כתיב ביה יום בהדיא, אלא וראיתם אותו, בראייה תליא מילתא, ומעמוד השחר שרי לכתחילה).
22. 1648. מרדכי שם (וכן עמא דבר). רמ"א סעיף ג (ואם לבשו מעלות השחר ואילך, יש אומרים דמברך עליו. וכן נוהגין).
23. 1649. אלי' רבה ס"ק ה (יותר נראה כלבוש להחמיר לכתחלה שלא לברך עד שיכיר, אף שלבשו כבר). וכמבואר בלבוש ס"ג (יש אומרים שאין לברך עליהם לכתחלה אלא משיכיר). ובפסקי הסדור ס"נ לא הובאו שתי הדעות שהובאו כאן, אלא (אין לברך על הציצית בשחר עד שיכיר בין תכלת שהיתה בציצית ללבן שבה. ויש אומרים שהוא כדי שיראה את חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות, ויכירנו). שהן שתי הדעות שבב"י סי' נח (ומה שכתבו הרא"ש והרשב"א דתחלת זמן קריאה הוא משיכיר בין תכלת ללבן, נראה דלא פליגא על מה שפסק ה"ר יונה כאחרים דאמרי משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו, דשניהם שיעור אחד הוא ... אלא שמדברי הרשב"א .. נראה דלאו שיעור אחד נינהו). השיעור שיכיר את חבירו הובא לקמן סי' ל ס"א (עד שיאיר היום בכדי שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו), וסי' נח ס"ב (שיאיר היום כל כך עד שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו). והשיעור שיכיר בין תכלת ללבן – לקמן סי' נח ס"ו (עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן). ולפי הדעה דלא שיעור אחד נינהו, כתב בחדושי צמח צדק ג, א (ויש להבין לפי זה איזה שיעור קודם. ונראה דשיעור דמשיראה את חבירו הוא קודם שיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה). וראה קרן לדוד או"ח סי' ד (ח, ב).
24. 1650. שהש"ץ מתעטף בציצית, כדלעיל ס"ד (כל העובר לפני התיבה, אפילו לומר סליחות ותחנונים, צריך להתעטף בטלית גדול מפני כבוד הציבור).
25. 1651. תשב"ץ סי' קלב (כשמתפלל סליחות קודם שיעלה עמוד השחר, מתעטף בטליתו ואינו מברך, וכשהיום מאיר, ממשמש אז בטליתו ומניחו על ראשו ומברך). רמ"א סעיף ג (ואם לבשו קודם לכן, כגון בסליחות, לא יברך עליו, וכשיאיר היום ימשמש בו ויברך). וכן הוא לעיל סי' ח ס"כ (אם רוצה ללבוש הטלית קטן מיד בקומו, כדי שלא ילך ד' אמות בלא ציצית, והרי עדיין אין ידיו נקיות ולא יכול לברך, יכול ללובשו בלא ברכה, ולכשינקה ידיו ימשמש בציציותיו ויברך, דהמשמוש הוא כאילו לובשו עכשיו), ושם נסמן (הערה עה ), וסכ"ט (מי שהיה מתפלל תפלת שמנה עשרה ונפל טליתו מעליו והניחו אחרים עליו את הטלית, כשיסיים את תפילתו, ימשמש בציצית ויברך). ולמדים זאת מדין תפילין, דלקמן סי' ל ס"ג (היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה קודם שיאיר היום, יכול להניחן קודם יציאתו, וכשמגיע זמנו ימשמש בהן ויברך). וכדאמרינן מנחות לו, א (משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו, מניחן (בראשו, רש"י), וכשיגיע זמנן ממשמש בהן (דהוי כאילו מניחן, רש"י), ומברך עליהן). ובתוס' שם ד"ה וכשיגיע (מכאן נראה, כשאדם משכים קודם היום ומתעטף בציצית, כשיאור היום אין צריך להסיר טליתו כדי לחזור וללבוש ולהתעטף ולברך, דכיון שממשמש בו יכול לברך). ואפשר הטעם הוא, כעין המבואר לקמן סי' קנח סט"ז (ומן הדין היה ראוי לברך קודם הנטילה, שכל המצות מברכין עליהם עובר לעשייתן, אלא שלפעמים אין ידיו נקיות כגון היוצא מבית הכסא, לכך מברכין לעולם אחר הנטילה ... לכתחלה מדקדקים לברך קודם הניגוב, הואיל וגם הוא מן המצוה). וכך גם כאן, כיון שאין יכולים לברך בעת עטיפת הציצית, מברכים בעת המשמוש, "הואיל וגם הוא מן המצוה".
26. 1652. תרומת הדשן ח"ב סי' קכא (מי שהזיד או שגג ולא בירך [על] טלית או תפילין ביום עד אחר תפילת ערבית ... היכא דעדיין הוא יום, נראה דאינו מברך כלל ... וציצית דליכא קפידא אם מתעטף בלא ברכה, מתעטף אפילו הוא לילה גמורה). רמ"א ס"א (ואחר תפלת ערבית, אף על פי שעדיין יום הוא, אין לברך עליו). וכן הוא בתפילין, כדלקמן סי' ל ס"ה (מי ששכח ולא הניח תפילין כל היום ונזכר אחר שהתפלל תפלת ערבית מבעוד יום, יש מי שאומר שאסור לו להניחן אז, לפי שכבר עשאו לזמן זה לילה). וכן בתפלת מנחה, כדלקמן סי' קח סי"ג (אם תמצא לומר שאי אפשר לו להתפלל תפלת המנחה באותה שעה, כיון שכבר עשאו לילה בתפלת ערבית). וכן בהזכרת מעין המאורע בברכת המזון, כדלקמן סי' קפח סי"ז (אם התפלל ערבית, אפילו מבעוד יום באמצע סעודתו, שוב אינו מזכיר מעין המאורע של אותו היום, אפילו מברך גם כן מבעוד יום ... יהא נראה שדבריו סותרים זה את זה, שתחלה התפלל תפלת יום שלאחריו, ואחר כך מזכיר יום העבר). וכן בהפסק טהרה, כמבואר ברמ"א יו"ד סי' קצו ס"א (ויש אומרים, אם התפללו הקהל ערבית ועוד היום גדול, אינה יכולה לבדוק או ללבוש לבנים ולהתחיל ולמנות מיום המחרת, מאחר דהקהל כבר עשו אותו לילה). וכן באבלות, כמבואר בשו"ע יו"ד סי' שעה סי"א (מי שהתפלל ערבית, ועדיין הוא יום, ושמע שמת לו מת, יש מי שאומר שמונה מיום המחרת, ואותו יום אינו עולה). וכן בכתיבת גט, כמבואר ברמ"א אהע"ז סי' קכג ס"ה (לאחר שהתפללו הקהל ערבית, אף על פי שעדיין היום גדול, אין לגרש).
27. 1653. מ"א ס"ק ד (מעלות השחר, ונראה לי דהוא הדין בערב עד צאת הכוכבים). והיינו שדינו כמו בעלות השחר, דלעיל ס"ד (ויש אומרים דשעת ראיה נקרא משיעלה עמוד השחר). ומה שמברכים גם אחר שקיעת החמה, כי בין השמשות הוי ספק ספיקא, (א) ספק יום, (ב) ספק כסות יום בלילה חייב בציצית. ואף שספק ברכות להקל, מכל מקום ספק ספיקא של ברכות מברך. אבל בפסקי הסדור סנ"א (ולא בערב אחר תחלת השקיעה, שאז הוא תחלת בין השמשות). וכדעת הפוסקים שאין מברכים גם בספק ספיקא. שתי הדעות יתבארו לקמן סי' תפט סכ"ה (ושם הערה ר). וראה אהלי שם ח"ז ע' רלח-ט.