ה דין כוונת הברכות

הערות

1. 809. טור ו שו"ע (יכוין בברכות פירוש המלות). ולקמן סי' קפג סי"ד (שכולם צריכים כוונה לכתחלה לדברי הכל). ובסדר ברכת הנהנין פ"ט ה"ג (צריך ליזהר מאד בכוונת הברכות, שיבין ענין הברכה שהוא מברך את ה', ועל מה הוא מברך, ולא יהא לבבו פונה לדבר אחר). ואם לא כיוון, או שאינו מבין הלשון, יתבאר לקמן סי' קפה ס"ב (וכל זה בברכת המזון. אבל בשאר ברכות, בין ברכת הנהנין בין ברכת המצות, ואפילו קידוש לשבת שהוא מן התורה, יש אומרים שיוצא ידי חובתו בכל לשון אפילו אינו מבין ... ויש אומרים שכל הברכות הן כברכת המזון לענין זה ... וכמו שבברכת המזון אין אני קורא בו וברכת את ה' כשאינו מבין תיבות הברכה או שלבבו פונה לדברים אחרים, הוא הדין בשאר ברכות לא יצא ידי חובת הברכה).
2. 810. טור ושו"ע (כשיזכיר השם, יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א שהיה והוה ויהיה). והיינו שהשם נכתב יו"ד ה' ונקרא אדני. ולכן יש לכוין שניהם. וראה תניא, שהיחוה"א פ"ד עט, רע"א (דשם הוי"ה פירושו שמהוה את הכל מאין ליש, והיו"ד משמשת על הפעולה שהיא בלשון הוה ותמיד, כדפרש"י על פסוק (איוב א, ה) ככה יעשה איוב כל הימים, והיינו החיות הנשפע בכל רגע ממש בכל הברואים ממוצא פי ה' ורוחו ומהוה אותם מאין ליש בכל רגע, כי לא די להם במה שנבראו בששת ימי בראשית להיות קיימים בזה), ופ"ז פב, א (כי שם הוי"ה מורה שהוא למעלה מן הזמן, שהוא היה הוה ויהיה ברגע אחד כמ"ש [בר"מ פרשת פנחס], וכן למעלה מבחינת מקום, כי הוא מהוה תמיד את כל בחינת המקום כולו מלמעלה עד למטה ולד' סטרין). אגרות קודש חט"ו אגרת ה'שס (מה שכתב [= באנציקלופדי' תלמודית ערך הוגה את השם] בפירוש שם הוי': ג' ענינים מובאים בזה: 1) מהוה (זמן ומקום). 2) הי' הוה ויהי' ביחד (למעלה מזמן ומקום). [שניהם בזח"ג רנז, סע"ב. פרדס ש"א פ"ט. בשער היחוד והאמונה – לאדה"ז פדו"ז. ובכ"מ]. 3) אין לו ביאור כלל (פרדס שי"ט פ"א). ובכלל, הוא: ממכ"ע, סוכ"ע ולמעלה מממלא וסוכ"ע. כלי, אור ועצמות. וע"פ מש"כ בגנת אגוז – ונתבאר בשל"ה בתחלתו, בד"ה כל השונה וד"ה אין עומדין דהמשך תרס"ו. במאמרי פסח ושבועות תרס"ח ועוד. – מובן דנמצא קיים – הוא הוי' שלא נקרא וגם לא נכתב, ודלא כהגר"א). ס' המאמרים מלוקט ח"ד ע' ג הערה 8 (שעהיוה"א פ"ז (פב, א), מרע"מ פ' פינחס (רנז, סע"ב). פרדס שער א (שער עשר ולא תשע) פ"ט. ואפשר שכן היא הכוונה גם בשו"ע שם).
3. 811. מ"א ס"ק א (אבל כשכתוב באל"ף דל"ת, אין לכוין אלא שהוא אדון הכל).
4. 812. ב"ח (מקצתם קורים בפתח ומקצתם קורין נוטה לצירי, וכן הוא מנהג האשכנזים. ומכל מקום הדבר פשוט, כשקורא השם הכתוב בא"ד, שצריך לקרותו בפת"ח, כגון א"ד שפתי תפתח אתה גבור לעולם א"ד, וכן בכל מקום שהוא כתוב א"ד). מ"א שם (וצריך לקרותו בפת"ח וקמ"ץ תחת הנו"ן. וכשנכתב ביו"ד ה"א, מקצתן קורין בפת"ח ומקצתן קורין נוטין לציר"י, וכן מנהג האשכנזים (ב"ח)). שו"ת מהר"ם מלובלין סימן פג (שדרשתי ברבים לקרא את השם הנכבד בשו"א חול"ם קמ"ץ), הובא באליה זוטא ס"ק ב. והוסיף באליה רבה ס"ק ב (שוב מצאתי בספר אור חדש [כלל כה נוסחי ברכות הראשונות אות ד ד"ה אמר] שהעיד, שראה בתשובה למהר"ר שבתי הסופר ז"ל, שחזר מהר"מ מתשובה הנזכר לעיל, ופסק ליזהר לקרות האל"ף בחט"ף פת"ח, והוא כמו שב"א ופת"ח, אך לא יאריך בשום אחד מהם ולא כאלו שקורין בשב"א לבד או בפת"ח לבד). וראה יד שאול.
5. 813. טור (ובהזכירו אלהים יכוין שהוא תקיף אמיץ אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים, כי אל לשון כח וחוזק הוא כמו (יחזקאל יז, יג) ואת אילי הארץ לקח), ושו"ע (ובהזכירו אלהים, יכוין שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כלם). וראה ס' המאמרים מלוקט שם. לקוטי שיחות חכ"ו ע' 14 הע' 54. קובץ יגדיל תורה (נ.י.) ח"ו ע' מח.